בפני בקשה לבטול צו עיקול זמני שניתן במעמד צד אחד, בהחלטה מיום 4.4.21, כאשר בהמשך להחלטה זו ובהתאם להחלטה מיום 21.4.21, קוים דיון בבקשה במעמד הצדדים ביום למחרת, ואולם, לדיון לא התייצבה הנתבעת (תוך טענתה לאחר מכן לעניין העידר מסירה כמתחייב מצד המבקש) החלטה בבקשה ניתנה בהיעדרה ומכאן (לאור ההחלטות שניתנו) הדיון הנוסף בבקשה והחלטתי זו.
בקשה לביטול צו העיקול הזמני הוגשה ע"י המשיבה, הנתבעת, ביום 5.5.21.
לדבריו "הסיבה היחידה שהתובע הגיש בקשת עיקול לא כלפי הרבה מחזיקים אלא רק כלפי הקרקע זה לא בגלל שהוא לא יודע איזה נכסים יש לה כפי שתיאר, אלא כדי לתקוע מקל בגלגלים לכל עסקה אפשרית שתגיע, אם תגיע. רישום העיקול על סך 50 אלף ₪ או כל סכום פחות מכך, מהוה הכבדה ופוגע במאזן הנוחות באופן אנוש בכל עסקת מקרקעין שירצו לקדם בכפר העברי, ואין זה מעניינו של התובע אם אמשיך לקבל הצעות לגבי הקרקע, ומה שהוא מנסה להשיג בבקשתו, כפי שציינתי ,לעצור כל עסקת מקרקעין אפשרית של 10 מיליון ₪ מול כל סכום פרומיל שנע בין 10,000 ₪ ל-50,000 ₪."
כאמור צו העיקול הזמני ניתן במעמד צד אחד , על סך של 50,000 ₪ על יסוד נימוקי הבקשה מטעם התובע, הן לקיומה של עילת תביעה והן להטיית מאזן הנוחות וליסוד ההכבדה שנוסח בבקשת התובע בזו הלשון-
"יצוין כי למיטב ידיעת המבקש נימצאת המשיבה בסכנת מימוש הקרקע עוד מיום 17.6.2015, עת התקבלה במשרד המבקש הודעה מרשות המיסים באמצעות היחידה לאכיפת גביה, הוצאה לפועל וכינוסים, לפיה בכוונת המדינה לפתוח בהליכים למכירת הקרקע לצורך גביית חוב מס רכוש שנצבר למשיבה...".
ודו"ק, עניין זה האחרון הוכח ע"י הנתבעת אינו מבוסס, וכבר בדיון שקוים במעמד הצדדים שב התובע ונשאל- "בית המשפט: יש להפנות לראיה המורה על רכיב ההכבדה ומאזן הנוחות. " שכן, כידוע, מתן צו העיקול מחייב ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה וקיום התנאים המפורטים בהוראת תקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 (להלן: "התקנות"), בהן הוסדרו ההוראות הנוגעות לעיקול זמני, קרי בסימן ב' לפרק טו' ובפרט בתקנה 103.
ביתר שאת יש לשקול אפוא הסעד שניתן אל מול הוראות התקנות שכן, אגב בחינת זכאותו של המבקש לעניין מתן עיקול זמני היה להזקק בעבר, לתקנה 374(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, שקבעה, כי -"בית המשפט או הרשם רשאי לתת צו עיקול זמני על נכסים של הנושים שברשותו, ברשות המבקש או ברשות מחזיק, בכפוף להוראות סימן א', ואם שוכנע על בסיס ראיות מהימנות לכאורה כי קיים חשש סביר שאי מתן הצוו יכביד על ביצוע פסק הדין" הוראת התקנה החילה צורך להוכיח הכבדה על ביצוע פסק הדין, אשר תיגרם למבקש אם לא יינתן הצוו המבוקש.
...
"
לאחר שמיעת הצדדים והעדים ניתנה החלטה, לפיה-
"בתיק זה ניתן צו עיקול במעמד צד אחד. שעה שהוגשה בקשה לביטול צו העיקול, הוריתי על זימון המשיבה לדיון בבקשה. כאמור, בשלב זה, בו למעשה ניתן צו עיקול על המקרקעין מושא התובענה וטרם בירורה של התביעה לגופא, בין היתר, בטענה כי התובע זכאי מכח הסכם הגישור אשר קיבל תוקף של פסק דין ביום 18.3.20 לתשלום שכר טרחתו על פי הוראת סעיף 1 להסכם (ראה סעיף 3 לכתב התביעה), וכל זאת, בשיעור הקבוע בחלופה 1ג להסדר הפשרה, בית המשפט בשלב זה נזקק לצורך דיון בהתנגדות לרישומו של צו העיקול, לבחון את סיכויי התביעה, קרי, קיומן של ראיות מהימנות לכאורה, לזיכויו של התובע במלוא התביעה בנוסחה זה. בית המשפט צריך להשתכנע בשלב זה כי אכן מאזן הנוחות נוטה לטובת מבקשי הסעד, וזאת על אף טענת ההתנגדות לפיה מדובר בעיקול על נכס ששוויו למעלה מ-10 מיליון שקלים, עיקול אשר על פי טענת המשיבה עלול לסקל את המכר (ראה סעיפים 56-58 לבקשה לביטול העיקול הזמני). כמו כן בית המשפט צריך לשקול את עניין ההכבדה ככל שישנה, כאשר הנטל בהקשר זה, רובץ על המבקש. לפיכך, חקירת העדים תימשך בשים לב לתוכנה של החלטה זו...". הדיון הסתיים במתן החלטה לפיה – "תינתן החלטה על יסוד החומר הראייתי המצוי בתיק בהתאם להוראות הדין והפסיקה."
בשל הקצאת התביעה הוחזרה הבקשה למתן החלטתי אך בימים אלה.
לאחר ששבתי ושקלתי הבקשה, כמפורט להלן, אני סבורה כי לעת הזאת מתחוור כי לא הוכח ע"י התובע, המבקש, כי צו העיקול שניתן – נוכח טענות המשיבה- עולה בקנה אחד ומקיים את התנאים הקבועים בסימן א' לפרק טו' להוראות תקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018.
מכל האמור, שוכנעתי, כי דיון במעמד הצדדים ועיון מעמיק בנטען, מביא לכלל מסקנה כי אין להותיר העיקול על כנו.
בש"א (מחוזי נצרת) 2614/00 בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ נ' אחמד סאהר עונאללה (נבו 19.12.2000) הוטעם, כי ביהמ"ש סוברני לשקול המרת העיקול, בוודאי על יסוד הוראות התקנות החדשות כמתואר, ובלשון ביהמ"ש -"בבסיסו של עיקול עומד צו של בית משפט. בית משפט, כשם שהטיל עיקול (לבקשת הנושה) על נכס פלוני, כך הוא יכול לשנות מהחלטתו ולצוות כי העיקול יעבור לנכס אחר."
ולכן, לאחר שעיינתי בהוראות ההסכם בין הצדדים עפ"י סעיף 1א להסכם, נראה כי התובע זכאי לכל הפחות לסך של 10,000 ₪ בתוספת מע"מ" וסך נוסף של 20,000 ₪ בתוספת מע"מ מכספים ראשונים שיגיעו, ככל שיגיעו, מעסקה בגוש 30587 חלקה 53" (סכומים אלה לא הגיעו לטענת התובע בתביעתו בשל סיכול העסקה ולטענת הנתבעת בשל העדר עיסקה), ולכן צו העיקול שניתן יבוטל עם המרת העיקול בסכום כסף במזומן שיופקד בקופת בית המשפט בסך של 15,000 ₪.
החלטתי זו תועבר לעיון המותב הנכבד, אשר הדיון בתביעה קבוע בפניו.
