התובעת סקרה בסעיף 3 את התשתית הראייתית, ציינה כי הנאשמים שוחררו למעצר בית מלא בהליך הימים ונוכח המסוכנות הנשקפת מפניהם סבורה כי יש מקום להורות על המשך מעצר הבית עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדם.
הדעת נותנת, כי בארוע כה מיטלטל, בעל השלכות רבות ומגוונות על חייו של האדם, בעבירות חמורות, כאשר המחוקק כיוון לעבירות פשע - ראוי ונכון כי ישלח לחשוד מכתב יידוע, לאפשר לו זמן להיוועץ בעורך דין ולהעלות עלי כתב את הנימוקים מדוע יש להמנע מהגשת כתב אישום נגדו או להגישו בעבירה אחרת ובתוך כך לבקש כי ייערך לו שימוע פרונטאלי, כאמור בסעיף 60א(ח) סייפה לחסד"פ.
הדברים מתחדדים עת מיתקיים הליך מקדים, כדוגמת הליך מעצר ימים בו ניתנה ביחס לחשוד החלטת שיחרור בתנאים מגבילים והחשוד מיוצג ע"י סניגור.
קיימים סעדים נוספים אותם ניתן לכנות "כסעדי אמצע", אשר ניתן לעשות בהם שימוש במקרה בו בית המשפט מתרשם כי נפלו פגמים בזכות היידוע והשימוע, ובין היתר היתערבות בתנאים המגבילים עד כדי ביטולם, תוך דחיית המענה לאישום ובתקופת הביניים לקיים שימוע בדיעבד במשרדי התביעה, כמו גם סעדים אחרים של היתחשבות בנאשם במסגרת עונשו, ככל שיורשע בסופו הליך – ראו לדוגמה סעיף 40יא(9) לחוק העונשין – היתנהגות רשויות אכיפת החוק.
...
סוף דבר
מצאתי לקבל ולו חלקית את בקשת ההגנה, תוך שקבעתי כי נפלו פגמים ביישום זכות היידוע והשימוע, תוך עריכת שימוש בסעד ביניים בדמות ביטולם של התנאים המגבילים בהם מצויים הנאשמים והותרת הערבויות על כנן.
אני מורה לתביעה לקיים שימוע בדיעבד, תוך הזמנת הסנגורים למשרדה, בתוך 45 ימים מהיום.
המזכירות תעביר העתק החלטתי לתנ"צ עו"ד דדו זמיר, ראש חטיבת התביעות במשטרת ישראל.
