במענה לשאלות הבהרה שהופנו אליו בלוויית תוצאות בדיקות הדמיה (מוח) עדכניות, הוסיף ולהמליץ על מינוי שני מומחים רפואיים נוספים (מעבר לנוירולוג), האחד נוירוכירורג והשני אנדוקרינולוג.
הדבר לא נעלם מעם המערערת ו"ובהמשך לעדותו של" המומחה עתרה לבית משפט קמא בבקשה להתיר לה להפנות אליו שאלת הבהרה "כדי להעמיד דברים על דיוקם מבחינה-רפואית- חישובית- מדעית" –
"לאור הערת המומחה כי ניתן לחשב בכלים מדעיים את ההבדל והמשמעות של ההשפעה בין פגיעה ישירה בראש מעמידה לשכיבה אל מול פגיעה מתאונת דרכים – האצה ותאוטה. מתבקש המומחה לערוך את החשיבו המדובר ולקבוע את היחס בינהם".
הבקשה נדחתה לאור השלב הדיוני בו הוגשה והמערערת לא מצאה לעתור בכל בקשה נוספת אחרת, לרבות בבקשה להתיר לה להציג חוות דעת מומחה (שאינו רפואי) מטעמה כדי להשלים את החסר.
יש לשכנע כי בנסיבות הקונקרטיות קיימת סבירות לקיומו של קשר כזה, וזאת לא הוכח, לאור היצטברות מכלול נתונים שהצביעו דוקא על מסקנה הפוכה: מצב רפואי קודם [אפילו המומחה ייחס לו 25%]; החבלה במקוה; עדות הבעל ["קיבלה מכה בראש החליקה...חזרנו משם היתה מטושטשת..."] תאונת דרכים קלה ללא פגיעת ראש; חבלה מינורית של הבעל; חלוף השנים בין התאונה לבין הופעת הסימנים הראשונים של הדמנציה; הגשת התביעה [ארבע שנים לאחר קרות התאונה] הנסמכת רק על הנכות הנפשית כפי שנקבעה ע"י המל"ל ללא טענה לנכות בתחום הנורולוגי; חוות דעתו של ד"ר גונן שלא נסתרה; הקביעות החוזרות של הועדות הרפואיות של המוסד לביטוח לאומי ["...מתן היתר להבאת ראיות לסתור אינו מבטל מכל וכל את הקביעה על פי דין, אלא 'בית המשפט ישקול אותה בגדר שיקוליו, ובכלל זה חוות דעתו של המומחה שנתמנה, כאשר יבוא לקבוע את מסקנתו הסופית", יצחק אנגלרד, פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, מהדורה חמישית 2022, עמוד 511]; הבקיעים שנתגלו בעדותו של המומחה שכתב את חוות הדעת מבלי שידע על הארוע במקוה, ולאחר מכן חילק את שיעור האחריות של כל אחד מהגורמים האחראים עת סבר כי האירוע במקוה התבטא בנפילה למים במובחן מהחלקה על הריצפה וחבלת ראש.
...
יונה אטדגי, שופט
השופטת י. שבח:
לאחר ששבתי ועיינתי בקורות התיק מרגע הגשת התביעה במסלול סעיף 6ב לחוק, לרבות החלטות הוועדות הרפואיות של המוסד לביטוח לאומי – השתכנעתי, כפי מסקנתה של כבוד השופטת יעקובוביץ, כי דין הערעור להידחות, הגם מנימוקים אחרים.
יש לשכנע כי בנסיבות הקונקרטיות קיימת סבירות לקיומו של קשר כזה, וזאת לא הוכח, לאור הצטברות מכלול נתונים שהצביעו דווקא על מסקנה הפוכה: מצב רפואי קודם [אפילו המומחה ייחס לו 25%]; החבלה במקווה; עדות הבעל ["קיבלה מכה בראש החליקה...חזרנו משם היתה מטושטשת..."] תאונת דרכים קלה ללא פגיעת ראש; חבלה מינורית של הבעל; חלוף השנים בין התאונה לבין הופעת הסימנים הראשונים של הדמנציה; הגשת התביעה [ארבע שנים לאחר קרות התאונה] הנסמכת רק על הנכות הנפשית כפי שנקבעה ע"י המל"ל ללא טענה לנכות בתחום הנוירולוגי; חוות דעתו של ד"ר גונן שלא נסתרה; הקביעות החוזרות של הוועדות הרפואיות של המוסד לביטוח לאומי ["...מתן היתר להבאת ראיות לסתור אינו מבטל מכל וכל את הקביעה על פי דין, אלא 'בית המשפט ישקול אותה בגדר שיקוליו, ובכלל זה חוות דעתו של המומחה שנתמנה, כאשר יבוא לקבוע את מסקנתו הסופית", יצחק אנגלרד, פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, מהדורה חמישית 2022, עמוד 511]; הבקיעים שנתגלו בעדותו של המומחה שכתב את חוות הדעת מבלי שידע על האירוע במקווה, ולאחר מכן חילק את שיעור האחריות של כל אחד מהגורמים האחראים עת סבר כי הארוע במקווה התבטא בנפילה למים במובחן מהחלקה על הרצפה וחבלת ראש.
יהודית שבח, שופטת, סג"נ
התוצאה
בדעת רוב השופטות יעקובוביץ ושבח, וכנגד דעתו החולקת של השופט אטדגי – הערעור נדחה ללא צו להוצאות.