בקשה לביטול מימוש כספי תגמולים בקופת גמל בהליך פשיטת רגל

המשיבה טוענת כי פסקי הדין אשר הוצגו על ידי המבקשת לתמיכה בבקשתה עוסקים במצב שבו החייב נמצא בהליכי פשיטת רגל, שאז ההגנה אינה חלה, ואילו בעניינינו – על אף שהמשיבה אינה ברוכת אמצעים – אין היא נימצאת בהליך של פשיטת רגל, ומשכך לא ניתן להטיל עיקול על כספי הפיצויים, העומדים לזכותה.

כך, בין היתר, נכתב בפסק הדין – "......אפנה לסעיף 26(א) לחוק פצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 (להלן: חוק פצויי פיטורים), הקובע כי כספי פצויי פיטורים ששולמו לקופת גמל "אינם ניתנים להחזקה, להעברה לשיעבוד או לעיקול", אלא אם העובד "חדל לעבוד בנסיבות שאינן מזכות אותו בפיצויי פיטורים" (ס"ק (1)); וכי כספים אלו אינם מהוים "חלק מנכסי המעסיק במקרה של פשיטת רגל או פירוק, במידה שתביעות העובדים לפי חוק זה לא סולקו" (ס"ק (2)).

עוד הובהר בפסק הדין המצב החוקי בכל הנוגע להבדל בין כספי התגמולים לבין כספי הפיצויים במצב של פשיטת רגל כלהלן - "...כספי התגמולים הם כספים מוגנים שאין לנאמן "גישה" אליהם (סעיף 85(1א) לפקודה) (פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם – 1980, ע.ר.), זאת בנגוד לכספי הפיצויים, המהוים ככלל נכס בר חלוקה בפשיטת רגל.

בהסכמת הצדדים ובהתאם להוראות הדין, העיקול שהוטל על כספי התגמולים העומדים לזכות המשיבה, ככל שהוטל - יבוטל.

בשולי הדברים אציין, כי ככל שהמבקשת תזכה בתביעתה, המשיבה כמובן תהא רשאית לשלם את הסכום שייפסק לחובתה ממקורות כספיים שיהיו לה (ככל שיהיו), ובכך יתייתר הצורך במימוש העיקול.

...

לעניין זה יש להבהיר כי אמנם בפסקי הדין שצויינו על ידי המשיבה העובדים לא חוייבו בהשבת הכספים ששולמו להם ביתר, אולם, כפי שמציינת המשיבה עצמה, ישנם גם פסק דין שבהם ניתנו פסיקות אחרות ובסופו של דבר הבחינה נעשית בכל מקרה לגופו.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, צו העיקול שניתן במעמד צד אחד ביום 3.1.19 יוותר על כנו בכל הנוגע לכספי הפיצויים שנצברו למשיבה בחברת מנורה מבטחים פנסיה וגמל בע"מ בגין תקופת העסקתה אצל המבקשת.

בנסיבות ההליך ולאור השאלות שעלו בו, החלטתי שלא לעשות צו להוצאות.

בתיק רע"א 2512/17 פינצב - מגדל חברה לביטוח בע"מ (10.4.18) (להלן: "פסק דין פינצב"), שעסק בבקשה של גוף מוסדי להתיר לו לקזז כספים מפוליסת ביטוח מנהלים של חייב בהליכי פשיטת רגל המוחזקים בגוף המוסדי כנגד הלוואה שניטלה מהגוף המוסדי, נקבע כי מותר לחברה המנהלת לקזז את חוב ההלוואה מקופת הגמל.

טענת התובע – על אף טענת הנתבעת כי היא פועלת לגביית החוב על ידי מימוש קרן ההשתלמות כמוצא אחרון ולאחר מיצוי ההליכים המשפטיים, הרי שבפועל ההליכים המשפטיים שמכוחם נגבה החוב בוטלו לבקשתה.

(1)  שיעבוד של זכויות עמית בקופת גמל לתגמולים, בקופת גמל להשקעה, בחשבון חדש כמשמעותו בסעיף 23(א)(2א) ו-(2ב) או בקרן הישתלמות, הנעשה לאחר המועד שבו זכאי העמית למשוך את הכספים מהקופה לפי הוראות סעיף 23; (2)   העברת כספים לנושה במסגרת מימוש שיעבוד שנעשה לטובתו לפי הוראות פסקה (1), ויראו מימוש שיעבוד כאמור כמשיכת כספים בידי העמית לפי הוראות סעיף 23; (3)   העברה או שיעבוד אחרים הנעשים בהתאם להוראות שקבע השר, באישור ועדת הכספים, בכפוף להוראות כל דין".

...

בנסיבות העניין ומשהתובע היה מודע לחובתו להשיב את ההלוואה ומשבוצעה מסירה כדין של כתב התביעה (החלטת כב' הרשמת (כתוארה אז) קארין ליבר מיום 4.8.18 בתיק 47067-06-16) ושל האזהרה בתיק ההוצאה לפועל, נדחית התביעה לפיצויים בגין עוגמת נפש.

כמו כן נדחית התביעה לפיצוי לפי חוק הגנת הצרכן, בהיותה משום הרחבת חזית.

כמו כן תשלם הנתבעת לתובע תוך המועד הנקוב הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 3,000 ₪.

לדיון זה התייצב ב"כ המבקשת והצדדים הסכימו: "כי על תכנית הפרעון לגלם שווי זכויות שוויוני בנכס המקרקעין אולם תכנית הפרעון לוקחת בחשבון גם את כושר ההישתכרות של החייבים כאשר ברור שכושר ההישתכרות של החייבת נמוך ועיקר תכנית הפרעון שלה מורכב מפדיון הנכס, לכן הוחלט כי החייבת תוסיף לקופת הכנוס מיום 30.112017 סך של 255,000 ₪ והחייב יוסיף לקופת הכנוס מיום 30.11.2017 355,000 ₪... וככל שיש לחייבים כספים בקופות גמל ו/או תכנית חסכון שאינם מוגנים יצטרפו לקופת הכנוס כל אחד לפי חלקו". בית משפט נתן תוקף של פסק דין להסכמות הצדדים.

הנאמן בחר לבסס את אופן חישוב שכר הטירחה בהתאם לתקנה 8, דהיינו לפי "תקבולי מימוש". בעיניין זה טוען הנאמן, כי פסיקת שכ"ט מימוש בהליכים כגון דא, היא בררת המחדל, ונהוגה כעניין שבשיגרה בפסיקת בתי המשפט.

לטענתו, הוא פעל בהתאם למצופה בתיקים מסוג זה. בקשת המבקשת היא בקשה קנטרנית, הוגשה בהיעדר תום לב, כאשר "המבקשת רצתה למעשה בקיום ההסדר שנקבע בהסכמתה מחד גיסא, וזאת מבלי לשלם את שכר הטירחה הראוי, מאידך גיסא, ולכן אין לתת יד". הנאמן אף דוחה את מחאת המבקשת לעניין הפרוצידורה הנהוגה על ידי הכנ"ר במסגרתה הכספים הצבורים בקופת הכנוס מושקעים בשוק ההון, שכן הדבר נעשה בהתאם לסעיף 10 לחוק האפוטרופוס הכללי, התשל"ח – 1978 וכן מכוח תקנה 124 א לתקנות פשיטת הרגל, התשמ"ה – 1985.

שכר מימוש – בהתאם לתקנה 8(א) לתקנות, נקבע, כי "לבעל תפקיד ייקבע שכר מימוש באחוזים מתקבולי מימוש, כמפורט להלן, למעט ממזומנים שהיו בידי החברה או שעמדו לזכותה ביום תחילת עבודתו בפועל של בעל התפקיד ולמעט הכספים שהועברו לבעל התפקיד מכונס נכסים או מפרק אחר...". המונח "תקבולי מימוש" מוגדר כאמור בתקנה 1 לתקנות.

תקנה 8א(א) קובעת כי "בעל תפקיד, אשר לא ביקש שכר טירחה כאמור בתקנות 7 ו-8, רשאי לבקש שכר טירחה מתוך סך כל הנשייה שחילק בפועל לכל הנושים בכסף או בשווה כסף על פי המפורט להלן...". כלומר, מסלול זה הוא חלופי למסלולי הניהול והמימוש, ובו נקבע השכר באחוזים מתוך סך הנשייה שחילק בפועל בעל התפקיד לנושים למול כלל הנשייה המוכחת.

כמו כן, יש משמעות שאינה מבוטלת לטעמים אותם מציין הנאמן בתגובתו, אשר בעטים התעכבה חלוקת הכספים (משבר החרום שפקד את המדינה ומצבו הבריאותי).

...

ברע"א 8449/14 יוסף רוטמן נ' עו"ד ליאור מזור מנהל מיוחד (פורסם במאגרים) נקבע, כי "לפי לשונן המקיפה של הוראות התקנות, קשה להעלות מצב של תקבולים שיחושבו לפי מסלול זה, אשר לא יהוו תקבולי הכנסה וגם לא תקבולי מימוש". נוכח האמור לעיל, התוצאה היא כי המקרה הנדון עולה כדי הגדרה של תקבולי מימוש, אשר מהווים תשלומים עתיים של החייבת לצורך ביצוע ההסדר והשלמתו.

דין טענות הנושה, כי התשלומים העיתיים ששילמה החייבת, אינם באים בגדרה של תקנה 8(א) לתקנות, להידחות.

נוכח כל האמור לעיל, בקשת הנושה נדחית.

לטענת המבקשות, מהסכמי ההלוואות עולה כי הן רשאיות להעמיד את יתרת ההלוואות הבלתי מסולקות בתוספת ריבית ולבצע קזוז מלוא החוב כאשר החייב חוסה תחת הליכי פשיטת רגל.

תגובת החייב ביום 2/7/2017 הגיש החייב בקשה לביטול ההחלטה ולמתן ארכה להגשת תגובתו.

בנוגע לטענה כי כספי התגמולים אינם ברי העברה – יש לדחות אף טענה זו. כוונתו של החייב היא לסעיף 25 לחוק הפיקוח על שירותים פיננסים (קופות גמל), תשס"ה-2005 (להלן: "חוק הפיקוח"), ומאחר ומדובר בדין כללי, הוראות דיני פשיטת הרגל, הנחשבים לדין מיוחד, גוברים.

לכן, יש להורות למבקשות לפרוע את כספי הגמל, להתיר להן לקזז את יתרת חובו של החייב ולהעביר את היתרה לקופת פשיטת הרגל.

כספי תגמולים אשר אינם משועבדים והמוגנים לפי סעיף 85(1א) לפקודה, לא ימומשו.

...

לטענת החייב דין הבקשה להידחות לאור העובדה שהמבקשות לא הגישו תביעות חוב, על אף שקיבלו הודעה על מתן צו כינוס במועד ולפיכך לא יכולות להסתמך על זכות הקיזוז.

דיון לאחר שעיינתי בבקשות ותשובות שהוגשו, אני סבור שהדין עם המבקשות, המנהל המיוחד והכונ"ר. לעניין תוקף המשכון- אני סבור שמדובר בנכסים עליהם חל סעיף 4(2) לחוק המשכון, ולכן משהופקדו הכספים בידי המבקשות, תקף המשכון כלפי הנושים האחרים של החייב, גם אם לא נרשם משכון.

לכן, אני מקבל את עמדת המבקשות, המנהל המיוחד והכונ"ר שמדובר בכספים המשועבדים לטובת המבקשות וזכויותיהן גוברות על זכויות יתר הנושים.

בקשת חייב לקבלת הפטר חלוט בכפוף להעברת סכום חלקי מכספי פיצויים שעומדים לזכותו (עקב פיטוריו) לצורך תשלום יתרת תוכנית הפירעון, ובקשה נוגדת של הנאמן להעברת מלוא כספי הפיצויים לקופת הכנוס: ביום 22/2/11 ניתן צו כנוס כנגד החייב, והחייב הוכרז כפושט רגל ביום 5/9/12.

הנאמן מבקש להורות על מימוש כספי הפיצויים, שנטען כי הם כספים לא מוגנים לטובת קופת הכנוס, זאת בנוסף להשלמת תכנית הפרעון, כאשר את הכספים המוגנים מתוך קרן הפנסיה ניתן יהה לזקוף על חשבון חוב הפיגורים.

דיון והכרעה: ראשית יובהר כי מתן הפטר מותנה אינו מסמן את קו הסיום של הליך פשיטת הרגל, ומכאן שגם כספים שהגיעו או יכולים להגיע לידי חייב לאחר מתן ההפטר המותנה הם חלק מנכסי פשיטת הרגל, וראה בענין זה ע"א 8488/18 זמירה נ' בצלאל ניתן ביום 17/6/19.

במסגרת הילכת מקפת, בה נדונה שאלת מעמדם של כספים הצבורים בקופות גמל, ערך כב' השופט עמית הבחנה בין מרכיב הפיצויים למרכיב התגמולים, וקבע כי על כספי הפיצויים הצבורים בחסכונות פנסיוניים של קרנות פנסיה שאינן ותיקות, כבעניינינו, חל סעיף 85(1א) רישה לפקודה, לפיו העברת הכספים לידי הנאמן מותנית במתן אישורו של בית המשפט.

כן יש לתת הדעת להתנהלות החייב במהלך הליך הפש"ר: צבירת פיגורים מספר פעמים במהלך ההליך, ואף ביטול ההליך כתוצאה מכך.

...

בשקלול כל האמור לעיל, לרבות גילו (50) והעובדה כי צפויות לו עוד 17 שנות עבודה בהן יוכל להמשיך ולצבור זכויות פנסיוניות מחד גיסא, ברם מנגד העובדה כי בשים לב לגילו והתקופה הלא יציבה בה אנו מצויים, דבר שיכול להוביל לקושי במציאת מקום עבודה, סבורה אני כי התוצאה המאזנת את מכלול השיקולים, היא העברת סכום של 70% מסכום הפיצויים (כ – 63,000 ₪) לקופת הכינוס, כאשר סכום זה ישמש גם לתשלום יתרת תוכנית הפרעון כבר כעת (במקום תשלומה בתשלומים כפי שהיה אמור החייב לעשות עד חודש 1/22 כך שהנושים יזכו גם להקדמת התשלומים וגם להגדלת הדיבידנד).

הנני מורה לחברת כלל להעביר לקופת הכינוס בתוך 30 יום 70% מסכום הפיצויים שיש לחייב בקרן הפנסיה.