בקשה לביטול מחיקת תביעה מחוסר מעש בשל טעות בהנחת בית המשפט

עוד נטען בכתב התביעה כי בכתב התביעה בהליך המקביל צוין מספר רכב לא נכון כרכב שפגע בניידת המישטרה (צוין רכב מ.ר. 7435619) אך למעשה התובעת שלפניי לא הייתה המבטחת של הרכב שפגע בניידת המישטרה, וטעות זו הובילה לכך שבהתאם לפסה"ד שניתן בהליך המקביל, שילמה התובעת באותו הליך "בתום לב ועקב טעות של מי מטעמה" לחברת הליסינג סך 49,562 ₪, עפ"י הסכם פשרה שקבל תוקף של פס"ד ביום 1.2.17.

· ביום 6.9.19 ולאחר שלא הוגש דבר לתיק ביהמ"ש, הוציאה המזכירות התראה לפני מחיקת התביעה מחוסר מעש וסגירת התיק.

ואלה עיקר טענות הנתבע הנזכרות בתצהיר ובכתב הבקשה: · יש לבטל את פסה"ד מן הצדק בגין פגמים בהליך מתן פסה"ד. כתב התביעה הומצא לנתבע כשמצוין בו מספר הליך לא נכון וכי הוא התביעה הוגשה לביהמ"ש בבית שמש.

ניתנה החלטה על פי צד אחד או שניתנה באין כתבי טענות מצד שני, והגיש בעל הדין שנגדו ניתנה ההחלטה בקשת ביטול תוך שלושים ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה, רשאי בית המשפט או הרשם שנתן את ההחלטה – לבטלה, בתנאים שייראו לו בדבר הוצאות או בענינים אחרים, ורשאי הוא, לפי הצורך, לעכב את ההוצאה לפועל או לבטלה; החלטה שמטבעה אינה יכולה להיות מבוטלת לגבי אותו בעל דין בלבד, מותר לבטלה גם לגבי שאר בעלי הדין, כולם או מקצתם.

ההנחה היא איפוא כי בקשת ביטול פסה"ד הוגשה במועד החוקי.

· הנתבע טוען כי בכתב התביעה שקבל נרשם בטעות שהתביעה היא בבית משפט השלום בבית שמש וגם מס' התיק שנירשם שגוי (נרשם תא"מ 31505-02-19 במקום הנכון תא"מ 31050-02-19).

...

אך בנסיבות העניין החריגות (ולמרות שהנתבע משום מה אינו מציין זאת במפורש בתצהירו), ראוי לאפשר שמיעת ראיות לבירור השאלות הבאות: כיצד קרה שהתובעת שילמה בהליך הקודם (בטעות כנראה) סכום כסף כה נכבד, בשעה שהיא כלל אינה המבטחת הנכונה (לא סביר בעליל שהתובעת לא הבחינה במס' הרכב המזיק השגוי בכתב התביעה שם, ששונה ממס' הרכב המזיק הרשום בהודעת המשטרה הנ"ל המצויה בידי התובעת, ולא סביר שלא ביררה כלל עם מבוטחה הנכון את שאלת מעורבותו באותה תאונה, והכול בשים לב לכך שהתובעת כלל לא הגישה כתב הגנה באותו הליך!)? מדוע לא פעלה התובעת בניסיון לבטל את פסה"ד, בעילה שהוא ניתן בטעותה תמת הלב הנטענת? מדוע הנתבע לא צורף להליך הקודם? האם התובעת פנתה לנתבע בטרם שילמה הסכום הנכבד הנ"ל? האם התובעת ביררה האמנם הנתבע ורכבו הנכון מבוטחים אצל איילון? נוכח כל האמור לעיל, אני קובע כך · פסה"ד מיום 25.9.19 שניתן נגד הנתבע בהיעדר הגנה – מבוטל בזאת.

· הנתבע ישלם לתובעת הוצאות הליך זה בסך 3,000 ₪.

· החלטתי זו תישלח לצדדים ע"פ נהלי המזכירות.

לפיכך, כפי שציינתי, כאשר ניתנת התראה על מחיקה מחוסר מעש, והתובע רואה כי אין הוא עומד במועד שנקבע בהחלטה, אם חפץ הוא להמנע מדרישה לתשלום יתרת אגרה , עדיף לו לבקש מחיקת התביעה מיוזמתו.

ראה למשל דברים שנאמרו ב רעא 1687/17 קואופ ישראל סופרמרקטים בע"מ נ' ליברטי פרופרטיס בע"מ: "הליך העיון החוזר הוא יציר הפסיקה (זאת, להבדיל מהליך העיון מחדש בהחלטות הנוגעות לסעדים זמניים, אשר מוסדר בתקנה 368 לתקנות סדר הדין), וככלל ייטה בית המשפט להפעילו במשורה (רע"א 4472/10 ‏Proneuron Biotechnologies, Inc.‏ נ' טבע תעשיות פרמצבטיות בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה י"ח (2010); כן ראו חמי בן-נון וטל חבקין העירעור האזרחי 427 (מהדורה שלישית, 2012), להלן בן-נון וחבקין). כך מורנו גם השכל הישר, כדי שלא יהיו הכרעות שיפוטיות משולות לשבשבת; עיון חוזר מהותי הוא אפוא נדיר. בפסיקת בית משפט זה הוכרו שתי עילות אשר בהתקיימן יתאפשר עיון חוזר. האחת, שאין עוררין כי אינה מתקיימת בנדון דידן, עניינה שינוי נסיבות מהותי המצדיק בחינה מחודשת של ההחלטה המקורית. השניה מתיחסת למצבים שבהם נתקבלה החלטה מחמת טעות, והעמדתו של בית המשפט על טעותו תיגרום לשינוי ההחלטה (וראו למשל עניין אוקו, אליו כאמור הפניתה המבקשת, בפיסקה 5). ודוקו, אין המדובר בטעות שבשיקול דעת, המצריכה על דרך הכלל בירור בערכאת העירעור, כי אם בטעות טכנית באופיה (בן-נון וחבקין, בעמ' 427; וראו למשל, ע"א 9396/00ב קרנית קרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים נ' זנגי, פ"ד נה(3) 537 (2001)). " די בכך על מנת שתדחה הבקשה.

אלא שראשית, השלב בו עסקינן הינו כאמור רק אחד משלושת התנאים המצטברים בתק', שנית פרשנות תכליתית אכן נידרשת, בתנאי שיש לה עגון לשוני סביר – שאינו מיתקיים במקרה זה. בשום אופן לא ניתן להשקיף על מחיקה מחוסר מעש כעל יוזמה של מגיש ההליך, והליכה בדרך זו פשוט "מוחקת" דה פקטו חלק ממילות התקנה( "בידי מגישו") בנגוד לכוונת תקנה 5(ב)(2)(א) להוסיף תנאי נוסף - שיהא מדובר במחיקה או ביטול יזומים בידי התובע.

הדבר מקשה על ניהול מערכתי סביר, מעבר לשיקולי עומס אובייקטיביים, ומעבר לתקלות שאכן יכולות לפול לעתים משקולי עומס או טעויות הן מצד בעלי הדין והן מצד ביהמ"ש (אכן מי שלא עושה – לא טועה; אך בדיוק לשם כך ניתנת התראה על מחיקה מחוסר מעש, בטרם ייעשה מעשה, כדרישת תק' 156 לתקנות סדר הדין האזרחי, ועל מנת שיידע התובע את שלפניו).

במקום לבקש ארכות נוספות במקרה שכזה, יכול הוא לקבל החלטה לבקש המחיקה מיוזמתו שאז אכן נשוב למקרה בו דנה תק' 5(ב)(2) לתקנות (בהנחה שטרם הסתיימה ישיבת קדם שלישית).

...

דין הבקשה לדחייה.

עם זאת, ולמען הפיס דעת המבקש, אוסיף בקיצור כי גם לגוף העניין לא שוכנעתי שטעיתי, ולטעמי אין לקבל התזה הפרשנית המוצעת בבקשה.

הבקשה נדחית.

בית המשפט אף הנחה את התובעת במפורש (ככל שהדבר אינו מובן מאליו) כי עליה ליתן עידכון או להגיש בקשת ארכה במסגרת הארכה שניתנה.

בית המשפט הורה לצדדים להגיש בקשה עד יום 06.06.19 והבהיר כי בהעדר בקשה, הדיון יבוטל ובית המשפט ישקול מחיקת התביעה מחוסר מעש.

ביום 14.05.19, הוגשה בקשה מוסכמת על ידי התובעת בה התבקשה ארכה של 60 יום מאחר שהצדדים פועלים לנסות להגיע להסכמות ורק טעות משרדית גרמה לאי קיום החלטות בית המשפט.

...

בית המשפט נעתר לבקשה, אולם הבהיר לצדדים כי אין מקום להתעלמות מהחלטותיו.

בית המשפט נעתר לבקשה לבטל את ההוצאות בהן חויבה התובעת ואף נעתר לבקשת הארכה.

סוף דבר מכל הטעמים לעיל החלטתי לדחות את הבקשה ומחיקת התביעה מחוסר מעש תישאר בעינה.

אלא שעקב טעות משרדית, ורק לאחר קבלת פסק הדין אשר הורה על מחיקת ההליך, למד כי הבקשה לא הוגשה עקב "שגגה בציון מטרת ההנחה אצל המזכירות". באשר לסמכות בית הדין לבטל את פסק הדין מיום 4.11.15, טוענת התובעת כי על פי תקנה 48(א) לתקנות בתי הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 (להלן: "התקנות"), בסמכות בית הדין להורות על מחיקת הליך מחמת חוסר מעש רק בחלוף 40 ימים מהמצאת ההחלטה המורה לצד ליתן טעם מדוע לא תימחק תביעתו, וכי על אף החלטת בית הדין מיום 1.10.15 אשר התריעה כי באין הודעה תמחק התביעה, לא ניתנה לתובעת אפשרות לנמק מדוע לא תימחק התביעה.

לאחרונה ניתן פסק דינו של בית המשפט העליון בפרשת גרבלי, שם נקבע מפי השופט מזוז כדלקמן: "כידוע, מחיקה של תביעה, להבדיל מדחייתה, לא יוצרת מעשה בית דין. משמעות הדברים היא כי תובע שתביעתו נמחקה יכול להגיש תביעה חדשה בשל אותה עילה, ודרכו לא תחסם אך בשל כך שהתביעה הקודמת שהגיש הסתיימה (תקנה 527 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 [...]. עם זאת יודגש: משניתן פסק דין והתביעה נמחקה, לא ניתן לבקש את חידושה על-ידי פתיחתו של התיק מחדש, ושלא באמצעות הגשת תביעה חדשה (כך עולה אף מהלשון המפורשת של תקנה 527 הנ"ל). זאת, משום שעם מתן פסק הדין סיים בית המשפט את מלאכתו. בעל דין שלא משלים עם תוצאת פסק הדין יכול כמובן להשיג עליו במועדים הקבועים לכך בתקנות, אך אין הוא יכול לבקש מבית המשפט שנתן את פסק הדין לידון בתיק מחדש כאילו לא ניתן פסק הדין (רע"א 1026/13 טרנס בטון בע"מ נ' דוד צלח ובניו בע"מ (18.4.2013)). החריג היחיד לכך הוא הגשת בקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד, בהתאם לתקנה 201 לתקנות ולמועדים הקבועים בה" (פס' 6 לפסק הדין; הדגשה שלי - י.א.ש.).

...

לשיטתו של הנתבע, לאור חוות הדעת הרפואיות בעניינה של התובעת, הרי שממילא סיכויי ההליך נמוכים, וגם מכאן שאין להיעתר לבקשה.

לאור כל האמור, נוכח התנהלות התובעת אשר הביאה למחיקת התביעה מחמת חוסר מעש ולאור ההלכה הפסוקה בעניין זה כפי שהובאה לעיל, לא ניתן להיעתר לבקשת התובעת ל"החייאת" ההליך.

לאור כל האמור, הבקשה נדחית, ללא צו להוצאות.

ביחס להליך הקודם טענה התובעת, כי הליך זה נמחק מחמת חוסר מעש בשל טעות במשרד בא כוחה.

כאשר התגלתה הטעות, בשל חלוף הזמן, לא היה טעם בהגשת בקשה לביטול המחיקה ועל כן בחרה התובעת להגיש את תביעתה מחדש.

בנסיבות ההליך שלפניי, ההליך הקודם נמחק בשל חוסר מעש, כאשר בפסק הדין מיום 24.3.21 ציין בית הדין: "שאלת ההוצאות תדון ככל שבית הדין יידרש לבקשה לבטל את פסק הדין". הינה כי כן, במסגרת ההליך הקודם לא נפסקו לחובת התובעת הוצאות כלשהן, חידוש ההליך לא הותנה בתשלום הוצאות (ובשל כך אין לקבל את הנחת המוצא של הנתבעת לפיה היו נפסקות הוצאות ככל שפסק הדין היה מבוטל) ובית הדין אף לא הורה על חיובה בהפקדת ערובה לתשלום הוצאות הנתבעת.

עם זאת, על אף שלא עשתה כן וגם אם אקבל את טענת הנתבעת לפיה דרך המלך היא הגשת בקשה לביטול המחיקה מחמת חוסר מעש תחת הגשת תביעה חדשה, אין בכך כדי להוביל למסקנה כי בנסיבות דנן עשתה התובעת (אשר נתנה הסבר לסיבה שבשלה הוגשה תביעה חדשה) שימוש לרעה בהליכי משפט לצורך חיובה בהפקדת ערובה.

...

לטענת התובעת, יש לדחות את הבקשה מהטעם שהנתבעת לא הוכיחה כי סיכויי ההליך קלושים או כי סיכוייה לגבות את הוצאות המשפט קלושים אף הם. התובעת כימתה את רכיבי התביעה בהתאם למתכונת עבודתה ונסיבות סיום העסקתה ולא ניתן לומר כי המדובר בהליך סרק מובהק כפי שנקבע בפסיקה.

משכך, לא שוכנעתי כי בשלב זה המדובר בהליך סרק מובהק אשר סיכוייו קלושים או שהוגש בחוסר תום לב. אשר למצבה הכלכלי של התובעת – לא שוכנעתי כי הוכח מצב כלכלי דחוק אשר בשלו תתקשה הנתבעת לגבות את הוצאותיה ככל שאלו יפסקו לזכותה.

עם זאת, על אף שלא עשתה כן וגם אם אקבל את טענת הנתבעת לפיה דרך המלך היא הגשת בקשה לביטול המחיקה מחמת חוסר מעש תחת הגשת תביעה חדשה, אין בכך כדי להוביל למסקנה כי בנסיבות דנן עשתה התובעת (אשר נתנה הסבר לסיבה שבשלה הוגשה תביעה חדשה) שימוש לרעה בהליכי משפט לצורך חיובה בהפקדת ערובה.

כללו של דבר – הבקשה נדחית.