בקשה לביטול מחיקת תביעה

ביום 9.1.20 בקש התובע לבטל את פסק הדין, וטען כי הבקשה להפקדת ערובה הוגשה אך ורק על ידי הנתבע 2, ומשכך היה על בית הדין למחוק את התביעה רק כנגד הנתבע 2, ולהמשיך את ההליך כנגד הנתבעים 1,3 ו 4.

...

לאחר עיון בבקשה ובהליך דין הבקשה להידחות.

נוכח כל האמור לעיל, בקשת התובע לביטול פסק הדין נדחית.

הבקשה לביטול ההחלטה בדבר מחיקת התביעה ביום 12.12.22 הגיש התובע בקשה לביטול מחיקת התביעה כאן ולחידוש ההליכים בתיק, בטענה כי מתוקף הוראות סעיף 4 לפסק הדין בהליך פינוי המושכר ולאור בקשת הנתבע שהוגשה ללישכת ההוצאה לפועל בנובמבר 2022 להורות על ביטול עיכוב ההליכים בתיק ההוצאה לפועל, עקב אי עמידה בהסכמות להן ניתן תוקף של פסק דין בהליך פינוי המושכר – הרי שרשאי התובע, כך לטענתו, לחדש את ההליכים בתיק זה. הבקשה הועברה לתשובת המשיב, אשר הגיש לתיק את תשובתו ביום 25.12.22.

...

בין יתר ההסכמות שאושרו בפסק הדין בהליך פינוי המושכר, התחייב התובע כאן (הנתבע שם) לשלם לנתבע כאן (התובע שם) 12 תשלומים במועדים שננקבו בסעיף 1 להסכמות וכן הסכימו הצדדים בס' 6 (השני) כי ההליך בתביעה כאן (וכן הליכי הוצאה לפועל שהיו תלויים ועומדים כנגד התובע כאן) "יופסקו עד למועד התשלום האחרון, ובמידה וכל התשלומים ישולמו במלואם ובמועדם, יסגרו כל ההליכים הנ"ל". עוד נקבע בסעיף 4 להסכמות שם, כך: "היה והנתבע יאחר בתשלום כלשהו מהתשלומים הנ"ל, יפונה הנתבע מהדירה בתוך 14 יום ממועד ההפרה קרי מהמועד בו אמור היה לשלם את אותו תשלום וכן יוכלו הצדדים לחדש את ההליכים זה כנגד זה הן בתיק ההוצאה לפועל והן בתביעה הקטנה. וכן ישלם הנתבע הוצאות בסך של 4,000 ₪ כולל מע"מ". התובע הגיש לתיק זה העתק מפסק הדין בהליך פינוי המושכר ביום 11.12.22.

הנתבע טען בתשובתו כי התובע קיבל את יומו בבית המשפט ואף הפר את ההסכמות מושא פסק הדין בהליך פינוי המושכר וכי יש לדחות את בקשתו.

במהלך הדיון הודיע הנתבע כי הוא מוכן לביטול ההחלטה המורה על מחיקת התביעה, זאת על בסיס הוראות סעיף 4 לפסק הדין בהליך פינוי המושכר וטען כי יש לדחות את תביעת התובע לגופה ולחייבו בהוצאות (עמ' 2 ש' 24-25 לפרוט').

בנסיבות אלה, בהסכמת הנתבע, אני מורה על ביטול החלטתי מיום 11.12.22 בדבר הפסקת התביעה, על דרך מחיקתה, שניתנה לפי הוראות סעיף 6 (השני) לפסק הדין בהליך פינוי המושכר.

לאור כל האמור לעיל, אני מורה על דחיית התביעה.

משלא הוגשה כל הודעה ביום 16/8/22 ניתנה החלטת כב' השופטת דרוקר בדבר מחיקת התביעה כנגד עירית כפ"ס, ואולם כבר ביום 21/8/22 הוגשה בקשה לביטול מחיקת התביעה.

...

לטענת הנתבעת 2 במהלך חודש אוגוסט 2022 התובע ביקש להצטרף כנושה בתיק חדלות הפירעון שנפתח כנגד הנתבעת 1 ולפיכך, מאחר שלטענת התובע העירייה נכנסת בנעליה של הנתבעת 1, הרי שיש לדחות את התביעה כנגד העיריה על הסף.

בית הדין מצא כי העובדה שפסק הדין הראשון ניתן על דרך של פשרה איננו מונע קיומו של מעשה בי דין, וכי גם העובדה לפיה התביעה השניה אינה תואמת במדויק את התביעה הראשונה, כך שנוספו לה רכיבים נוספים, וסכומה גבוה יותר, איננה מונעת הכרה בפסקי הדין בעקבות התביעה הראשונה כמעשה בי דין.

לנוכח האמור לעיל אני מורה כי תצהיר הנתבעת 2 יוגש עד ליום 15/9/23.

בנסיבות העניין אני מורה כי עניין ההוצאות יתברר בסיום ההליך.

בתאריך 23.12.21 ניתנה החלטת בית המשפט בירושלים על בקשת התובע לביטול פסק הדין שמוחק את תביעתו, בה נקבע: "מעת שהתביעה נמחקה מחמת חוסר מעש, לא ניתן להעתר לבקשה לביטול פסק הדין... ואולם תובע שתביעתו נמחקה יכול להגיש תביעה חדשה באותה עילה. אף שאין הצדקה של ממש למחדל שהוביל למחיקת התובענה מחוסר מעש, בנסיבות הבקשה, לא יהא חיוב באגרה עם המחיקה לאור הסכמת הנתבעים ותושב האגרה, בכפוף לקבוע בתקנות. הגשת תביעה חדשה לא תיגרום כל נזק מכיוון שנקבע שכל ההחלטות שניתנו וההליכים שננקטו יחייבו בהליך החדש והתובע יוכל לשקול את הגשתה לאחר מיצוי משא ומתן ו/או גישור בין הצדדים..." (ההדגשה שלי- שס"מ).

...

בעניין זה יודגש, כי אינני מקבלת את טענת התובע שהמומחה מטעמו לא ציין עבר רפואי משום שלא היה עבר רלוונטי לציין.

מכל מקום, איני קובעת בשלב זה מסמרות, שכן הן אינן נדרשות בעת הזו, מאחר שהתלונה באותו מסמך נוגעת לצוואר ולכתף, ולא לגב או עמ"ש מתני בו נקבעה נכות על ידי המל"ל. לסיכום, מצאתי כי נפל פגם בקביעת הוועדה בכל הנוגע לנכות האורתופדית, ויש הצדקה להביא ראיות לסתור אותה.

סיכום כפי שנקבע לעיל, החלטת בית המשפט בהליך הקודם, בה התקבלה הבקשה להבאת ראיות לסתור היא חלוטה ומחייבת ולפיכך, יש למנות מומחים בתחומי האורתופדיה והאא"ג. דיון בבקשה לגופה מביא למסקנה כי יש לקבל את הבקשה בחלקה ולמנות מומחה בתחום האורתופדיה, ולדחות את הבקשה בכל הנוגע לסתירת הנכות בתחום האא"ג. עם זאת, נוכח ההחלטה בהליך הקודם, אין מנוס אלא להורות גם על מינוי מומחה בתחום האא"ג. נוכח התוצאה אליה הגעתי, יישא התובע בהוצאות הנתבעת 4 בסכום של 1,200 ₪.

ההחלטה שדחתה את הבקשה לביטול המחיקה מחוסר מעש ניתנה ביום 21.9.15; תביעת 2016 הוגשה ביום 21.2.16 ונמחקה מחוסר מעש בהחלטה מיום 4.5.16 (ניתנה למשיבה ארכה עד ליום 1.6.16 ולא עמדה בה); תביעת 2021 הוגשה ביום 9.8.21, נמחקה מחוסר מעש ביום 14.9.21, וההחלטה שדחתה את ביטול המחיקה ניתנה ביום 8.10.22; והתביעה הנוכחית הוגשה ביום 27.1.23.

...

בנסיבות אלה מצא בית המשפט כי התובע זנח תביעתו והפרשנות הראויה של סעיף 15 לחוק ההתישנות מצדיקה שלא למנות את הימים מיום ארוע התאונה ועד שבחר התובע להגיש חוות דעת מטעמו.ו  בענייננו, כאמור, תביעת 2013 נמחקה מחוסר מעש בשל אי הגשת תצהירים על ידי התובעת במועד שנקבע על ידי בית המשפט.

לאחר שבחנתי את מכלול נסיבות העניין, ועל אף שהדעת אינה נוחה, לשון המעטה, מהאופן בו ניהלה התובעת את תביעותיה, אני סבורה כי אין הדבר עולה כדי חוסר תום לב קיצוני וחריג ושימוש לרעה בהליכי משפט.

סוף דבר לנוכח כל האמור לעיל, הבקשה לדחיית התביעה מחמת התיישנות נדחית.