בדיון מיום 20.2.22 בנוכחות הנאשם ובא כוחו, התבקשה דחיה לצורך צלום חומר החקירה; ובדיון מיום 2.3.22 הודיע ב"כ הנאשם כי בכוונתו לטעון טענת הגנה מן הצדק וסיכון כפול; ואיפשרתי לצדדים להעלות טיעוניהם בכתב.
יתרה מכך, נוכח חומרת העבירות המיוחסות לנאשם בתיק דנן, האנטרס הצבורי בהעמדה לדין בגין נהיגה בשיכרות גובר על האנטרס הפרטי של הנאשם לעמוד לדין פעם אחת; תוך שהנאשם יוכל לטעון, אם יהיה בכך צורך בעתיד, להקלה בעונשו, נוכח מצב הדברים האמור; וטענות אלה יילקחו בחשבו בעת גזירת העונש, במידה ויורשע הנאשם בתיק זה.
לפיכך, הבקשה לביטול כתב אישום מחמת הגנה מן הצדק, נדחית.
...
בישיבת הקראה מיום 25.11.20 התייצב הנאשם וביקש דחיה על מנת לדאוג לייצוג עו"ד מטעמו; ובישיבות נדחות לא התייצב הנאשם והוצאו כנגדו צווי הבאה.
בית המשפט העליון דחה את עתירת המבקש לקבלת הטענה בדבר "הגנה מן הצדק", ולביטול כתב האישום אשר הוגש נגדו בגין עבירות מע"מ. נקבע, כי:
"על פניו ניכר, כי אין עניינו של המבקש נכנס לגדרה של "ההגנה מן הצדק". נראה לי כי צדק בית המשפט המחוזי בקובעו כי כאשר שוקלים זה מול זה את האינטרס של המבקש לעמוד לדין פעם אחת בגין אותה מסכת עובדות, ואת האינטרס הציבורי בהעמדתם לדין של עברייני מס, כף המאזניים נוטה לטובת האחרון.
יתרה מכך, נוכח חומרת העבירות המיוחסות לנאשם בתיק דנן, האינטרס הציבורי בהעמדה לדין בגין נהיגה בשכרות גובר על האינטרס הפרטי של הנאשם לעמוד לדין פעם אחת; תוך שהנאשם יוכל לטעון, אם יהיה בכך צורך בעתיד, להקלה בעונשו, נוכח מצב הדברים האמור; וטענות אלה יילקחו בחשבו בעת גזירת העונש, במידה ויורשע הנאשם בתיק זה.
לפיכך, הבקשה לביטול כתב אישום מחמת הגנה מן הצדק, נדחית.
