בקשה לביטול כתב אישום מחמת התיישנות בעבירת אי ציות לרמזור אדום

מבוא : בפני בקשה לביטול כתב אישום מחמת היתיישנות, בטענה כי מדובר בעבירה של נהיגה ואי ציות לאור אדום שדלק ברמזור, אשר ביצועה נסמך על צלום רכב, כאשר הודעה על כך או הזמנה לדין לא נשלחו לנאשם בתחום פרק הזמן של 4 חודשים, כמתחייב בחוק.

...

אישור המסירה המצוי בתיק הינו תקין ובהתאם לתקנה 44א. לתקנות סדר הדין הפלילי, התשל"ד – 1974 (להלן :"תקנה 44א.") הרי שחזקת המסירה מתקיימת במקרה דנן, שכן ההודעה בדבר העבירה נשלחה כאמור עוד ביום 23/8/15 בדואר רשום וכי דין טענת הנאשם להידחות.

משכך, ובהעדר פרטים מהותיים באישורים אשר היו מצויים בתיק בית המשפט אני קובעת כי לא ניתן לבסס את חזקת המסירה ברמת הוודאות הנדרשת להעברת הנטל לפתחו של הנאשם, שכן דבר הדואר המהווה הודעה על ביצוע העבירה ו/או הזמנה לדין, אשר צריכים היו להגיע לידיעתו של הנאשם ולהישלח אליו בתוך 4 חודשים, בהיותו מהותי היה צריך לכלול פרטים מהותיים אשר מהם ניתן היה ללמוד על זהות מוסר ההודעה, תאריך המסירה, אופן ביצוע המסירה ותוצאת המסירה, כל זאת כמובן תוך הוכחת קשר ישיר לדו"ח נשוא כתב האישום.

לאור כך, אני קובעת כי טענת ההתיישנות חלה ואני מורה על ביטולו של כתב האישום.

לפניי בקשת ב"כ הנאשם לבטל את כתב האישום, כולו או בחלקו, מחמת טענות מקדמיות – הגנה מן הצדק והתיישנות.

בכתב האישום מיום 7.6.15, הנאשם הואשם בעבירות הבאות: הפרעה לשוטר – עבירה לפי סעיף 275 לחוק העונשין, התשל"ז– 1977 (להלן: "החוק"); סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה – עבירה לפי סעיף 332(2) לחוק; נסיעה ברמזור אדום – עבירה בנגוד לתקנה 22(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א– 1961 בצירוף סעיף 68 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א– 1961 (להלן: "הפקודה"); נהיגה ללא רישיון נהיגה – עבירה לפי סעיף 10(א) לפקודה בצירוף סעיף 62 לפקודה.

לדברי הנאשם, הגשת כתב האישום במקרה דנן לבית המשפט המחוזי, בגין עבירה המצויה במדרג גבוה מבחינת העונש, נעשתה באופן שרירותי, ועשויה לגרום לנאשם לנזק בלתי מידתי, שכן, אם יורשע בדין, הנו צפוי לעונשים גבוהים יותר מאלה שהיו נגזרים עליו בבית משפט לתעבורה, ומלבד העונש תגרור הרשעתו גם רישום פלילי וקלון, כך שהתוצאה חמורה בהרבה מהתוצאה הצפויה במקרה של הרשעה בעבירות תעבורה: באשר לפער בענישה המרבי – העונש הקבוע בחוק העונשין בגין עבירת הפרעה לשוטר הנו שלוש שנות מאסר, בעוד שהעונש לפי תקנות התעבורה ופקודת התעבורה בגין אי-ציות לשוטר במדים עומד על שנתיים מאסר; וכן, העונש לפי חוק העונשין לעבירת סיכון חיי אדם הנו עשרים שנות מאסר, ואילו העונש לפי סעיף 21(4) לתקנות התעבורה לעבירת סיכון חיי אדם הנו שנתיים מאסר בלבד.

דא עקא, אין למאשימה כל בסיס עצמאי למסקנה שמדובר בעוון ולא בעבירת קנס, ואין בכוחו של סעיף 239א לעשות זאת.

לאור האמור, טענת ההגנה בדבר היתיישנות העבירה נסיעה באור אדום שבכתב האישום, מתקבלת, ובהתאם, יש למחוק סעיף חיקוק זה מכתב האישום.

בקשת המאשימה לתיקון כתב האישום המאשימה ביקשה כאמור למחוק את עבירת נהיגה ללא רישיון נהיגה מחמת היתיישנות ועל כך אין מחלוקת.

...

לא שוכנעתי כי במקרה דנן יש בקבלתה משום פגיעה בזכויות הנאשם או במתן אפשרות להתגונן, כאשר השינוי אינו משמעותי דיו, וממילא היה עולה מעדויות השוטרים כפי שיעידו בתיק, או אז תינתן לנאשם הזדמנות מלאה להתגונן במהלך הליך ההוכחות (ראו למשל, ע"פ 4668/14 אפללו נ' מדינת ישראל (18.2.15) פיסקה 17; רע"פ 2744/13 אברמוב נ' מדינת ישראל (30.4.13), פיסקה 10).

לפיכך אני מקבל את הבקשה.

סוף דבר טענת הנאשם להגנה מן הצדק, נדחית.

בכתב האישום נטען, כי בתאריך 28.12.95 ביצע המבקש עבירה של אי ציות לאור אדום ברמזור לפי תקנה 22(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א1961-.

שתיים מהטענות התייחסו לפגמים ספציפיים שנפלו בהרשעה דנן: האחד, בהעדר חתימה של תובע, לא הוגש מעולם כתב-אישום לבית-המשפט, ומאז היתיישנה העבירה; והאחר, כתב-האישום לא הומצא מעולם למבקש.

לטענת המבקש נתונה לו הזכות לבחור בין הגשת בקשה לביטול פסק-הדין לבין ערעור עליו, ואין ערכאת העירעור רשאית להיתנער מסמכותה לידון בטענותיו.

...

בפועל, טוען המבקש, בתי-דין לתעבורה הדנים נאשם שלא בפניו אינם בודקים את חומר החקירה שבידי התביעה, אלא מרשיעים את הנאשם באופן אוטומטי.

לאחר שעיינתי בחומר שהונח בפני, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

המסקנה היא, כי טענות המבקש במקרה דנן מופנות כנגד החלטה שאין ערכאת הערעור נוטה להתערב בה, והמהווה יישום של הלכה שאינה שנויה במחלוקת.

הבקשה נדחית.

זוהי בקשה לביטול כתב אישום מחמת היתיישנות.

נגד הנאשמת הוגש כתב אישום המייחס לה עבירה של אי ציות לרמזור אדום אשר נקלטה באמצעות מצלמה, בכך שלא עצרה את רכבה לפני קו העצירה והמשיכה בנסיעה כשאור אדום דולק ברמזור, בנגוד לתקנה 22(א) לתקנות התעבורה התשכ"א-1961.

...

לאור האמור, אני מקבלת בקשת הנאשמת ומורה על ביטול כתב האישום.

כנגד המבקש הוגש ביום 13.1.23 כתב אישום המייחס לו עבירה של אי ציות לאור אדום ברמזור בנגוד לתקנה 22(א) לתקנות התעבורה, עבירה מיום 16.11.21.

בבקשה מיום 1.5.23 טען הנאשם, כי הגיש ביום 17.11.21 בקשה להשפט, אך לא קיבל הזמנה לדין ולא ידע על קיומו של הדיון מסיבות שאינן תלויות בו. עוד טען הנאשם, כי כתב האישום הוגש בחלוף יותר משנה מיום שנתקבלה בקשתו להשפט, וחלה היתיישנות; ואי ביטול פסק הדין יגרום לנאשם עוות דין מובהק.

מדובר אם כן במקרה שהשוטרת ושותפתה ראו את ביצוע העבירה כשהן אחרי הרכב והייתה להן אפשרות ברורה להבחין ברכב עובר את הרמזור באור אדום; והמבקש לא הצביע על שיקולים הנתמכים בתשתית ראייתית כלשהיא שיש בה פוטנציאל ממשי לשינוי התוצאה, כנדרש על פי הפסיקה, על מנת שיבוטל פסק הדין בעילה של חשש לעיוות דין.

...

וראו רע"פ 1773/04 אלעוברה אסמעיל נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 23.02.2004): "העובדה שהמבקש כפר בפני השוטר שרשם את הדו"ח ובפני בית המשפט אין משמעותה שיש לבטל את פסק הדין כדי למנוע עיוות דין. לשיטה זו - כל מי שכופר ולא התייצב זכאי לביטול פסק-דין, ולא היא." גם טענת ההתיישנות דינה להידחות.

אין גם בטענה, כי המבקש הגיש בקשה להישפט ויש לתת לו את יומו בבית המשפט, כדי להצדיק להיעתר לבקשה.

" לפיכך, הבקשה נדחית.