בקשה לביטול כתב אישום בשל העדר חקירה באזהרה

לפניי בקשה לביטול כתב האישום בשל טענות מקדמיות של הגנה מן הצדק.

נטען שביום 29.10.19, כעשרה חודשים טרם לפני הטלת הקנס המינהלי, בוצע סיור במקרקעין על ידי מפקח הרשות, מר צבי נוי, ביקור בו נימסרה לנאשמת אזהרה והובהר לה כי השמוש אותו היא מבצעת במקרקעין הוא שימוש אסור, וביום 2.12.19, כתשעה חודשים טרם הטלת הקנס המינהלי, נימסרה אזהרה דומה למנהל הנאשמת במסגרת חקירתו באזהרה.

טענת תום הלב והיעדר מחשבה פלילית הנאשמת טענה שפעלה בתום לב מקום בו שכרה את המקרקעין מבעלי הנכס, שהוא לדידה האחראי הבלעדי למצבו התיכנוני והמשפטי של הנכס, ומקום בו הנאשמת נעדרת מחשבה פלילית, עבירת השמוש האסור במקרקעין אינה יכולה להתגבש.

כך, למשל, גם בהנחה שנפל פגם בהליך זמונו של מנהל הנאשמת לחקירה, לא היה בכך כדי להביא לביטול כתב האישום נגד הנאשמת מכל וכל, בעיקר נוכח טיב העבירות והאנטרס הצבורי החשוב המונח לצידן, כשלכל היותר, יתכן ולענין זה משקל לעונש, אם וכאשר תורשע הנאשמת במיוחס לה. באשר לטענה כי המאשימה מילאה בכזב תאריך מוקדם (2.12.19) מהתאריך בו נחקר מנהל הנאשמת הלכה למעשה, יום מתן הודעת קנס (1.9.20), הרי שמדובר בטענה עובדתית הטעונה בירור ראייתי עובדתי יסודי.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה שלא עלה בידי הנאשמת להוכיח טענותיה בדבר הגנה מן הצדק שעומדת לה, ודאי לא בשלב מקדמי זה של ההליך.

אין בידי לקבל את הטענה.

לאור כל האמור, דין הבקשה להידחות.

לפניי בקשת הנאשם לביטול כתב האישום מחמת הגנה מן הצדק, בשל העידר חקירה על ההאשמות שבו ו/או על עובדותיו, בטרם הגשת כתב האישום.

ביום 31.3.22 היתקיימה ישיבת הקראה (בהיעדר הנאשם, בשל מחלתו) בה טען ב"כ הנאשם כי כתב האישום הוגש מבלי שמרשו נחקר באזהרה והמאשימה לא היתה רשאית לעשות כן, מאחר שמיוחסת לנאשם עבירה לפי סעיף 246 לחוק שבגינה ניתן להשית מאסר בפועל.

...

ככלל, טענה לביטול כתב האישום מכח דוקטרינת ההגנה מן הצדק תתקבל אך במקרים חריגים בהם התנהלות הרשות היא כה נפסדת, עד כי לא ניתן לנהל את ההליך הפלילי בצורה הוגנת: "עיקר עניינה של ההגנה מן הצדק הוא בהבטחת קיומו של הליך פלילי ראוי, צודק והוגן. בעיקרון עשויה אפוא ההגנה לחול בכל מקרה שבו קיומו של ההליך הפלילי פוגע באופן ממשי בתחושת הצדק וההגינות כפי שזו נתפסת בעיניו של בית-המשפט. מטרת החלתה של ההגנה היא לעשות צדק עם הנאשם, ולא לבוא חשבון עם רשויות האכיפה על מעשיהן הנפסדים. ואולם לרוב (אם כי לא תמיד) תיוחס הפגיעה בצדקתו ובהגינותו של ההליך הפלילי להתנהגות נפסדת של הרשויות, ובמקרים כאלה אכן מוטל על בית-המשפט לבקר את מהלכיהן. ברם לא כל מעשה נפסד שעשו הרשויות החוקרת או המאשימה או רשות מעורבת אחרת  יצדיק את המסקנה שדין האישום להתבטל מטעמי הגנה מן הצדק בין מפני שבאיזון בין האינטרסים הציבוריים המתנגשים גובר העניין שבקיום המשפט, ובין (וזה כמדומה המצב השכיח) מפני שבידי בית-המשפט מצויים כלים אחרים לטיפול בנפסדות מהלכיהן של הרשויות. ביטולו של הליך פלילי מטעמי הגנה מן הצדק מהווה אפוא מהלך קיצוני שבית-המשפט אינו נזקק לו אלא במקרים חריגים ביותר" (ע"פ 4855/02 מ"י נ' בורוביץ).

סוף דבר לאור כל המפורט לעיל, לא מצאתי בסיס כלשהו לבקשת הנאשם לביטול כתב האישום מטעמים של הגנה מן הצדק, ולפיכך כתב האישום ייוותר על כנו.

באשר לבקשה לחיוב בהוצאות, הגם שמצאתי טעם רב בדברי ב"כ המאשימה כי מדובר בבקשת סרק מובהקת, בשלב זה ולאחר התלבטות, החלטתי להימנע מלחייב את הנאשם בהוצאות.

כמו כן, נטען שיש להורות על ביטול כתב האישום בשל אכיפה בררנית, שכן בעלי הקרקע, לרבות פועלים ונהגים שיעבדו במקום, כלל לא נחקרו תחת אזהרה, למרות שבהודעתם הודו בעלי המקרקעין שהרוויחו כסף מהשכרת המקום לנאשמים.

לאור האמור לעיל, הבקשה לביטול כתב אישום בשל אי עמידה בהנחיית היועמ"ש ובשל שהוי – נדחית.

...

דיון והכרעה לאחר שקראתי את כתב האישום, הבקשה, התגובה והתשובה, באתי לכלל מסקנה שיש לדחות את הבקשה לביטול כתב האישום ככל שזו נוגעת לטענה של אי עמידה בהנחיית היועמ"ש בדבר משך הטיפול בתיקים על ידי גופי התביעה ולטענת השיהוי; ולהותיר את הבקשה לביטול כתב אישום בשל אכיפה סלקטיבית להכרעה בתום שמיעת הראיות והסיכומים, שכן זו טעונה הכרעה ראייתית ועובדתית.

לאור האמור לעיל, הבקשה לביטול כתב אישום בשל אי עמידה בהנחיית היועמ"ש ובשל שיהוי – נדחית.

בפני בקשת הנאשם לבטל את כתב האישום מחמת טענה מקדמית, של הגנה מן הצדק בהתאם לסעיף 149 (10) לחסד"פ. רקע וטענות הצדדדים: כנגד הנאשם הוגש כתב אישום בגין ביצוע עבירה של נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא פוליסת ביטוח ופקיעת רישיון רכב שבוצעה ביום 12.7.22.

" בחנתי את טענות הצדדים ומצאתי לדחות את בקשת ב"כ הנאשם מן הטעמים הבאים: עיינתי בחקיקה אליה הפנה ב"כ הנאשם ולא מצאתי כל התנייה לפיה העדר חקירה תחת אזהרה מונעת מהרשות המבצעת את זכותה להגיש כתב אישום כנגד נאשם אם וכאשר מגיעה היא למסקנה שהראיות הקיימות בידיה מקימות סיכוי סביר להרשעה, הן אם נחקר הנאשם והן אם לאו.

...

בסופו של דבר הנאשם לא נחקר תחת אזהרה ובעניינו נערך הליך השבתת רכב בלבד והשוטר הסתפק בדברים שמסר הנאשם בתגובתו.

" בחנתי את טענות הצדדים ומצאתי לדחות את בקשת ב"כ הנאשם מן הטעמים הבאים: עיינתי בחקיקה אליה הפנה ב"כ הנאשם ולא מצאתי כל התנייה לפיה היעדר חקירה תחת אזהרה מונעת מהרשות המבצעת את זכותה להגיש כתב אישום כנגד נאשם אם וכאשר מגיעה היא למסקנה שהראיות הקיימות בידיה מקימות סיכוי סביר להרשעה, הן אם נחקר הנאשם והן אם לאו.

על כן הנני קובעת כי קיום חקירה תחת אזהרה איננו תנאי בל יעבור להגשת כתב אישום בעבירות נשוא האישום בתיק זה ובנסיבות שבתיק הספציפי שבפני.

בעיניינם של נאשמים 1 ו-3 ובהיעדר הסכמות, נמשך ההליך כסדרו.

נטען שכאשר הוזמן לחקירה לא נישאל על כל הנושאים המיוחסים לו בכתב האישום ולכן לא התאפשר לו להשיב ולהסביר את הדברים במלואם, הגם שהיו לו תשובות מספקות.

לגבי הטענה בדבר כניסת מפקח הועדה לתוך בית המגורים ללא צו, מבהירה המאשימה כי צו הכניסה למקרקעין ניתן ביום 6.6.18 וטרם מועד זה כל הדוחות שנערכו על ידי המפקחים לא הצריכו צו שפוטי, שכן נערכו מחוץ למבנה המגורים או שהיו דוחות ביקור מפקח לצרכי רשוי, שאינם מצריכים צו. כניסה לבית המגורים וחצריו בוצעו בחודש ינואר 2019 מאחר שקודם לכך נדרשה המאשימה להמשיך לחקור באזהרה את הנאשמים 2 ו-3, על מנת שניתן יהיה לנצל את צו הכניסה בצורה המיטבית לאימות גרסאותיהם (נאשמים 2 ו-3 נחקרו בחודשים יוני ודצמבר 2018 בהתאמה).

תהליך ההכרעה בבקשה לביטול כתב אישום בשל אכיפה בררנית, מחייב בחינה של אופן היתנהלות המאשימה כלפי מי הנחשבים "שוים" בנתוניהם הרלבאנטיים לנאשם: "...אכיפת הדין נגד אדם אחד והמנעות מאכיפתו נגד אחרים כאשר מדובר במקרים דומים – היא אכיפה בררנית (selective enforcement). אכיפה בררנית יכולה לקבל ביטוי באחד משני מופעים: הראשון, החלטה להעמיד לדין רק חלק מן המעורבים בפרשה נדונה; השני, החלטה להעמיד לדין בשעה שבפרשות אחרות שעניינן דומה לא הוגשו כתבי אישום [...]. כך או כך, המשותף לשני פניה של הטענה הוא כי סמכות האכיפה הופעלה נגד אחד ולא נגד אחרים, ללא כל טעם טוב להבחנה ביניהם..." (ע"פ 6328/12 מדינת ישראל נ' פולדי פרץ, 10.9.13).

...

לפיכך, בשלב מקדמי זה הבקשה לביטול כתב האישום נדחית.

אף באשר לטענותיו של נאשם 3, לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים, מסקנתי היא כי בשלב מקדמי זה, דין הבקשה לביטול כתב האישום להידחות.

סוף דבר, הבקשות לביטול כתב האישום נדחות בשלב זה. הצדדים יוכלו לחזור ולהעלות את טענותיהם בהמשך ההליך לאחר שמיעת הראיות.