בקשה לביטול כתב אישום בשל היעדר אישור שפוטה

עוד טוען הנאשם כי על המאשימה היה לחקור אותו לפני העמדתו לדין ומשלא קיבל לידיו את הזימון, איבד את זכותו להיתגונן ולהשמיע דבריו בפני הוועדה, והדבר מהוה פגיעה גדולה בו. הנאשם הפנה בסיכומים מטעמו לפסיקה הקובעת לביטול כתב אישום בשל אי זימון חשוד למתן גרסה.

כאמור ברצף העובדתי לעיל, ביום 04/08/20, יום לפני מועד הדיון, הודיע הנאשם כי אינו מתכוון לנהל פרשת הגנה והודיע הודעת "אלה עדיי". דיון והכרעה כתב האישום המתוקן מייחס לנאשם שני אישומים בגין אי קיום צו הריסה שפוטי, בנגוד לסעיף 210 לחוק התיכנון והבניה, התשכ"ה – 1965 (בנוסחו עובר לתיקון מס' 116) (להלן: "החוק"); ואישום אחד בגין ביצוע שימוש במקרקעין הטעון היתר ללא היתר, בנגוד לסעיף 204(א) לחוק.

הנאשם חזר בסיכומים על טענותיו בתשובה לכתב האישום לפיהן הוא כופר בכתב האישום המתוקן באופן כללי ובאופן מפורט כפר בכך שנשפט, הורשע ונגזר דינו בשני ההליכים הקודמים; הוא כפר בעבירת השמוש המיוחסת לו; כפר בעיניין זהוי המקרקעין; וכפר בטענת המאשימה שההזמנה לחקירה לצורך מסירת גרסה, הומצאה לו כדין.

בהתאם להתחייבותו בהסדר הטיעון לפיו הורשע הנאשם, וכדי למנוע ביצוע צו להריסת בניה שלב א', הוא הגיש בקשה למתן היתר בדיעבד לבניה שלב א' בשטח 585 מ"ר; בבסיס כתב האישום בהליך השני, טענה לתוספת של 500 מ"ר לבניה שלב א' (להלן: "תוספת שלב ב'").

...

לאור האמור אני קובע כי ניסיונו של הנאשם להתנער מכל קשר למקרקעין ולמבנה נשוא צווי ההריסה, אינו יכול להתקבל.

לאור הפסיקה והראיות שהוצגו לפניי, הגעתי למסקנה שמכתב הזימון לחקירה נשלח כדין והנאשם לא סתר את חזקת המסירה.

סוף דבר לאור המקובץ לעיל, ומשעובדות כתב האישום המתוקן הוכחו מעל לכל ספק סביר, אני מרשיע את הנאשם בשתי עבירות של אי קיום צו בית המשפט, בניגוד להוראות סעיף 210 ובעבירה של ביצוע שימוש הטעון היתר ללא היתר בניגוד לסעיף 204(א) לחוק התכנון והבניה התשכ"ה-1965 (בנוסחו עובר לתיקון 116).

לפני שתי בקשות, האחת בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר מיום 11.03.2020, והשנייה בקשה לביטול כתב אישום מחמת היתיישנות לפי סעיף 225א(א1) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב – 1982 (להלן: "חוק סדר הדין הפלילי").

ביום 16.08.2019 צולם רכבו של המבקש כשהוא נוסע במהירות של 141 קמ"ש במקום בו מותרת מהירות מירבית של 90 קמ"ש. בתאריך 11.03.2020, משלא התייצב המבקש כנאשם לדיון, ואף לא השיב לעובדות הנטענות בכתב האישום, נשפט המבקש בהעדר וניתן גז"ד בעיניינו.

במסגרת דיון שנערך בבקשה ביום 24.06.2020 טען ב"כ החדש של המבקש, כי קיימת היתיישנות, בעקבות העדר אישור מסירה כדין לפני חלוף 4 חודשים.

...

לסיכום נטען, כי המשיבה מתנגדת לטענות המבקש בדבר התיישנות הנובעת מסעיף 225א(א1)(1) לחוק סדר הדין הפלילי, זאת בהתבססות על האמור לעיל – ההודעות למבקש נשלחו כחוק ובתוך התקופה המוגדרת בסעיף 225א. דיון והכרעה: הבסיס החוקי לדיון בטענות בעניינינו מצוי בסעיפים 239א (ב) וסעיף 225א א1 לחוק סדר הדין הפלילי.

מכאן, שהמבקש לא הצליח לסתור את חזקת המסירה שבסעיף 44 א' לתקנות סדר הדין הפלילי, ולכן טענת ההתיישנות נדחית.

כפי שקבעתי לעיל, המבקש לא הצליח לסתור את חזקת המסירה, כך שאין בטענתו לעיוות דין, המבוססת על אי קבלת ההזמנה לדין בזמן, כל פוטנציאל ממשי לשינוי התוצאה, ועל כן בקשתו לביטול פסק דין נדחית אף היא.

אי לכך, הבקשות נדחות.

היות שעובדות כתב האישום לא מהוות עבירה בהתאם לסעיף 149(4) לחסד"פ. היות שנפל פגם או פסול בכתב האישום בהתאם לסעיף 149(3) לחסד"פ. טיעוני הצדדים: ב"כ הנאשם ביקש להורות על ביטול כתב האישום מהטעם שהנאשם כבר נשפט על המעשה בגינו הועמד לדין בהליך קודם, מטעמים של הגנה מן הצדק וכיון שעובדות כתב האישום לא מהוות עבירה.

ביחס לטענה בדבר פגם או פסול בכתב האישום נוכח סעיף 15 לחוק העבירות המנהליות, טענה המאשימה כי חומר החקירה הועבר לתובע והתקבלה החלטה להגיש כתב אישום "בשים לב לאנטרס הצבורי והפגיעה בביטחון ובשלום הציבור על ידי הפעלת מחסן בכמות גדולה מאד 261 מכלים ללא היתר פקוח וללא נקיטת אמצעי זהירות מינימאליים". מיסמך הנימוקים צורף.

טענת פגם או פסול בכתב האישום בשל העידר הנמקה לאי נקיטה בהליך מינהלי: בהתאם לסעיף 15 לחוק העבירות המנהליות, קביעת עבירה כעבירה מנהלית אין בה כדי לגרוע מסמכותו של תובע להגיש בשלה כתב אישום, כאשר הוא סבור שהנסיבות מצדיקות זאת מטעמים שירשמו, ובילבד שטרם נימסרה הודעה על הטלת הקנס.

...

נוכח האמור, דין הטענה בדבר פגם או פסול בכתב האישום להידחות.

מן הנימוקים האמורים, הנני דוחה את הבקשה לביטול כתב האישום מחמת "הגנה מן הצדק" על רקע שיהוי בהגשת כתב האישום.

סוף דבר, הנני דוחה את הבקשה לביטול כתב האישום על כל חלקיה.

בקשה לביטול כתב-האישום נוכח טענה להגנה מן הצדק לפי סעיף 149(10) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב- 1982 ולאור ההלכה שנקבעה ברע"פ 6478/18 מדינת ישראל נגד אור קמארי (23.1.19), לפיה אין להגיש כתבי-אישום המייחסים לנאשם, נעדר עבר פלילי, עבירת איומים בודדת, העומדת לבדה.

ברע"פ הנ"ל אישר בית-המשפט העליון את החלטת בית-המשפט המחוזי (ע"פ (נצרת) 22160-04-17 אור קמארי נגד מדינת ישראל (19.6.18)), שם נקבע כי אותו נאשם הציג תשתית סטטיסטית ממנה ניתן ללמוד על מדיניות שיטתית ועקבית של רשויות התביעה בעבירות איומים, כשהן מבוצעות ללא עבירות נילוות, שלפיה מרבית התיקים נסגרים בעילה של חוסר עניין לציבור, בפרט כשמדובר בנאשמים נעדרי עבר פלילי, ורק במיעוטם של המקרים הוגשו כתבי-אישום.

בית-המשפט המחוזי קבע כדלקמן: "יש להניח כי אחוז התיקים בהם הוגשו כתבי אישום, מבלי שהיו נסיבות מחמירות מבחינת נסיבות המקרה או מיהות העושה, נמוכים בהרבה, אם בכלל". לנוכח מדיניות זו, העדר עבר פלילי לאותו נאשם וכן העדר הנחיות ספציפיות להעמדה לדין בעבירת האיומים, בצרוף עם נסיבות ביצוע העבירה שם, נסיבות העושה ועמדת המתלונן שקבל את היתנצלות אותו נאשם, נקבע כי נעשתה אכיפה בררנית, מפלה ושרירותית ומשכך הוחלט על ביטול כתב-האישום.

ראו בעיניין זה הדיונים בבג"צ 9131/05 ניר עם נגד מדינת ישראל - 6.2.06: ע"פ 6328/12 מדינת ישראל נגד פרץ (10.9.13): עניין ורדי הנ"ל, פסקה 91, בדבר הזהירות הנדרשת בעיניין זה, וכן בפיסקה 94 והקביעה בפיסקה 98: "סבורני כי אין מקום להכיר בתחולה מקבילה של שתי אמות מידה לעריכת ביקורת שיפוטית על מעשה האכיפה וההעמדה לדין הפלילי". ועדיין, בית-המשפט לא ימהר להחליף את שיקול דעתו של התובע בשקול דעתו שלו ולא יהפוך עצמו לתובע "על". מעבר לכך, ובמלוא הזהירות, שכן מותב זה צפוי להמשיך ולשפוט את הנאשם, איני סבור כי האיומים המיוחסים לנאשם הינם מן הרף הנמוך, באופן המצדיק ביטולו של כתב-האישום.

...

ראו בעניין זה הדיונים בבג"צ 9131/05 ניר עם נגד מדינת ישראל - 6.2.06: ע"פ 6328/12 מדינת ישראל נגד פרץ (10.9.13): עניין ורדי הנ"ל, פסקה 91, בדבר הזהירות הנדרשת בעניין זה, וכן בפסקה 94 והקביעה בפסקה 98: "סבורני כי אין מקום להכיר בתחולה מקבילה של שתי אמות מידה לעריכת ביקורת שיפוטית על מעשה האכיפה וההעמדה לדין הפלילי". ועדיין, בית-המשפט לא ימהר להחליף את שיקול דעתו של התובע בשיקול דעתו שלו ולא יהפוך עצמו לתובע "על". מעבר לכך, ובמלוא הזהירות, שכן מותב זה צפוי להמשיך ולשפוט את הנאשם, איני סבור כי האיומים המיוחסים לנאשם הנם מן הרף הנמוך, באופן המצדיק ביטולו של כתב-האישום.

תוצאה: מכל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה לביטול כתב-האישום מפאת קיומה של הגנה מן הצדק.

עסקינן בבקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר המבקש ביום 3.3.24, ונדון לקנס המקורי הקבוע בצדה של העבירה בגינה נשפט.

אשר לתנאי הראשון - אני סבורה כי זה לא מיתקיים בעניינינו, שעה שעל פי אישור מסירה המצוי בתיק בית המשפט (צורף לכתב האישום), הזמנה לדין, הכוללת את שמו של המבקש, ת.ז., כתובתו) נימסרה למבקש, וחתימת המקבל "סמעאן מאהר" מופיעה על גבי אישור המסירה; כך שקיימת אינדיקאציה ברורה לזימון המבקש לדיון בו נשפט בהעדרו, וזאת נוכח אישור המסירה המצוי בתיק בית המשפט; ואין די בטענות בבקשה, לליקויים באישור המסירה, כדי להטיל ספק בדבר המסירה, שעה שהטענה לא גובתה בראייה כלשהיא; והמבקש לא הציג ראייה או אסמכתא כלשהיא שיש בה כדי להטיל ספק בדבר המסירה ולסתור את חזקת המסירה.

...

אשר לתנאי הראשון - אני סבורה כי זה לא מתקיים בענייננו, שעה שעל פי אישור מסירה המצוי בתיק בית המשפט (צורף לכתב האישום), הזמנה לדין, הכוללת את שמו של המבקש, ת.ז., כתובתו) נמסרה למבקש, וחתימת המקבל "סמעאן מאהר" מופיעה על גבי אישור המסירה; כך שקיימת אינדיקציה ברורה לזימון המבקש לדיון בו נשפט בהיעדרו, וזאת נוכח אישור המסירה המצוי בתיק בית המשפט; ואין די בטענות בבקשה, לליקויים באישור המסירה, כדי להטיל ספק בדבר המסירה, שעה שהטענה לא גובתה בראייה כלשהי; והמבקש לא הציג ראייה או אסמכתא כלשהי שיש בה כדי להטיל ספק בדבר המסירה ולסתור את חזקת המסירה.

אשר לתנאי השני - אני סבורה כי גם תנאי זה לא מתקיים בענייננו, שעה שהמבקש לא הציג טעמים של ממש לביסוס טענתו, כי יש לו טענות הגנה טובות, ולא הצביע על שיקולים הנתמכים בתשתית ראייתית כלשהי שיש בה פוטנציאל ממשי לשינוי התוצאה, כנדרש על פי הפסיקה, על מנת שיבוטל פסק הדין בעילה של חשש לעיוות דין; ועל פי הפסיקה, אין די בהכחשת העבירה בעלמא בכדי להקים חשש לעיוות דין (רע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' אמנון סאלם (פורסם בנבו, 25.03.2018)).

" לפיכך, הבקשה נדחית, ללא צורך בדיון במעמד הצדדים (רע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' אמנון סאלם (פורסם בנבו, 25.03.2018); ע"פ 4808/08 מדינת ישראל נ' שרון מנחם (פורסם בנבו, 06.01.2009)).