בהחלטה נדחתה בקשתה של המערערת להארכת מועד להשפט בגין עבירת מהירות מיום 14/1/2023, בנגוד לתקנה 54(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן: תקנות התעבורה) שבוצעה ברכב שבבעלותה.
ובהמשך בסע 225א(א2) לחסד"פ נקבע כלהלן:
"(א2) על אף האמור בפסקות (1) ו-(2) שבסעיף קטן (א1), הוכיח בעל הרכב כי לא חלה עליו אחריות פלילית לעבירה לפי סעיף 27ב לפקודת התעבורה, ניתן להגיש כתב אישום או להמציא הזמנה או הודעת תשלום קנס אם לא עברה שנה מיום ביצוע העבירה או אם לא חלפו שלושה חודשים מהמועד שבו הוכיח בעל הרכב כי לא חלה עליו אחריות כאמור, לפי המאוחר, ובילבד שלא עברו שנתיים מיום ביצוע העבירה."
ללמדך, כי למקרה ותנתן למערערת הארכת מועד להשפט ובעקבות כך תתאפשר הסבת הדו"ח, לא תיחלוף תקופת ההתיישנות כל עוד לא חלפו שלושה חודשים מהמועד שבו הוכיחה המערערת כי לא חלה עליה אחריות כאמור, ובילבד שלא עברו שנתיים מיום ביצוע העבירה.
ועוד, בפרקטיקה קורה לא אחת כי הצדדים מגיעים לידי הסכמה להארכת מועד להשפט לשם הסבת הדו"ח כאשר הנהג מודיע מראש כי הוא מוותר על טענת ההתיישנות.
אני ער לקביעתו של ביהמ"ש העליון " ולפיה האחריות לקיומם של רישום מסודר לעניין השמוש ברכבם, ושל הנחיות מתאימות לעניין הגשת בקשות לביטול הדו"חות, רובצת לפתחו של המבקש. מהבקשה עולה כי אף במקרים דומים בעבר לא הקפיד הממונה על משלוח בקשות הביטול במועד. מכל מקום, בודאי לא ניתן לומר בנסיבות אלו כי לא יכול היה המבקש לדעת כי תלוי ועומד נגדו כתב אישום, באופן המצדיק סטייה מהמועדים הקבועים בחוק להגשת בקשה לביטול הדו"חות."( רע"פ 7839/08 שמעון קורנפלד נ' מדינת ישראל (10.11.08)).
...
כפי שהקדמתי, אין להשלים עם הותרתו של עיוות דין הגם שמסקנה גורפת לא מתיישבת עם הוראת המחוקק ואף הופכת חלופה זו לאות מתה – דבר שאין להלום.
לאור האמור, שעה שלא יכולה להיות מחלוקת כי המערערת לא נהגה ברכב והותרת המצב על כנו עלולה להסב לה עיוות דין; כן משלא נראה כי בהגשת הבקשה לביהמ"ש קמא דבק שיהוי רב שיצדיק את דחייתה, וגם מהטעם שניתן לרפא את האיחור הקל בהגשת הבקשה באמצעות חיוב המערערת בתשלום הוצאות לאוצר המדינה, כפי שהציעה המערערת עצמה - הוצאות שגם יעבירו מסר מרתיע ויעודדו את המערערת וכל חברה אחרת המחזיקה בצי רכבים להתנהל באופן תקין ולהקפיד על המועדים (ראו מיני רבים : המ"ש 13061-08-23 (תעבורה-מרכז) דומיקאר בע"מ נ' מדינת ישראל (4.9.23); המ"ש (תעבורה- חיפה) 12670-08023 דומיקאר בע"מ נ' מדינת ישראל (17.10.23)) – אני סבור כי נכון לקבל את הערעור.
סוף דבר
לאור זאת, מקבל את הערעור, וכפועל יוצא מכך ועל יסוד הסכמת הצדדים, גם יתר הערעורים שהדיון בהם אוחד עם הליך זה יתקבלו בכך שתינתן למערערת הארכת המועד להישפט המבוקשת, וכל זאת בכפוף לכך שביחס לכל אחד מהדו"חות תשלם המערערת הוצאות לאוצר המדינה בסך 500 ₪ תוך 21 יום מהיום.