הונחה לפני בקשה להורות על ביטול כתב האישום מחמת היתיישנות.
כמפורט בכתב האישום ביום 20.3.21 בשעה 23:31 נהג המבקש בצומת אחיהוד במהירות של 147 קמ"ש במקום בו המהירות המרבית המותרת היא 90 קמ"ש, בנגוד לתקנה 54(א) לתקנות התעבורה.
הכרעה
למבקש מיוחסת עבירה של נהיגה במהירות מופרזת מסוג הזמנה לדין, המסווגת כעבירה מסוג עוון.
זאת ועוד, לבקשה צרף המבקש הודעה שקבל על ביצוע עבירת תעבורה ובהודעה צוין כי בהמשך יקבל זימון למשפט וכתב אישום או הזמנה לחקירה.
...
כעולה מפלט דותן אותו צרפה המשיבה בתגובתה האחרונה, ביום 19.2.23 הוספה הערה לתיק ובה החלטת ראש היחידה כלהלן:
"בהתאם להנחית היועץ המשפטי לממשלה 4.1202 משך טיפול התביעה עד להגשת כתב אישום, הריני לאשר בדיעבד הארכת משך טיפול התביעה בתיק זה לתקופה של 6 חודשים. אישור זה ניתן מאחר שבמהלך התקופה בה נקלט התיק ביחידת התביעה עד למועד הגשת כתב האישום, נוהל תיק עקרוני בעניין סוגית אמינות ותקינות מערכת מצלמות א3, והייתה הצדקה להמתין עד להכרעת בית המשפט לתעבורה בהרכב תלתא. משניתן פסק דין מרשיע, הקובע כי מצלמות א3 הינן אמינות ואף מתוחזקות באופן תקין, החלטתי להורות על הגשת כתב האישום בתיק זה".
בענייננו, העבירה בוצעה ביום 20.3.21.
מידע כאמור נמסר למבקש ולפיכך טענתו בעניין זה דינה להידחות.
בהינתן האמור מעלה הבקשה לביטול כתב האישום נדחית.