בקשה לביטול חלקי של פסק בוררות בשל פגמים מהותיים

לאחר הגשת אותם טיעונים לבית המשפט המחוזי, בעיניין זכותה העמידה, נדחתה בתאריך 22.09.19 בקשת גובר, לביטול פסק הבורר בהיעדר זכות עמידה וכך נקבע שם: "אפנה את המבקשים להחלטה מיום 10.9.19 נימוקיה נותרו בעינם. הבקשה לחילוף בעלי דין אינה נותנת מענה לתקלה הראשונית – משום שגם מר מנשה גובר אינו נקוב כבעל דין – ואין הוא בגדר זכאי או חייב לפי פסק הבורר. ככל שיש טענה שמר מנשה נגרע מהבוררות בנסיבות שנפל בהם פגם – אף הוא, ממש כמו המבקשים המקוריים בהליך הנוכחי, שלהם טענות בדבר היות הפסק משליך על זכויותיהם – מופנה לנקיטת הליך ייעודי ואחר. למבקשים אין עילה ומעמד בהליך ההפ"ב שניפתח על ידם ועל כן בקשתם לביטול פסק הבורר נמחקת על הסף.." (במאמר מוסגר יאמר כי ההחלטה של כבוד בית המשפט המחוזי הנכבד מיום 10.09.19 לא צורפה על ידי הצדדים לעיוני).

טיעוני המשיבים נוגדים את הילכת "צורן" של בית המשפט העליון אשר ביטלה הקצאת נחלות פנויות באגודה שיתופית בשל פגמים מהותיים במהלכי האגודה וועד הנהלתה.

[בעיניין הזכות לערער על החלטות מחיקה מהליך הבוררות, ראה למשל רע"א 6749/20 אלפרד שכטר נ' חברי קבוצת הרכישה "יונטייד שרונה" (פורסם במאגרים משפטיים), שם חזר בית המשפט על ההלכה לפיה ההבחנה בין "פסק ביניים" לבין "החלטה אחרת" של בורר, נעשית על פי אותם מבחנים המשמשים לצורך ההבחנה בין פסק דין חלקי ל" החלטה אחרת" של בית המשפט].

וראו סעיף 24 לחוק הבוררות שעיון בו מעלה כי עילת חוסר סמכות הנה אחת מעילות הביטול, וראו גם מה שנקבע ברע"א 6437/21 זהבי נ' שכטר אלפרד (פורסם במאגרים משפטיים): "...ובאשר לטענות לעניין היתערבות בית המשפט המחוזי בפסק הבוררות. כידוע, סעיף 24(3) לחוק הבוררות מקנה לבית המשפט סמכות להורות בין היתר על ביטול פסק בוררות מקום בו הבורר פעל ללא סמכות...". עיון בבקשות הביטול של פסק בורר אשר הגישו גב' ניצה גובר ומר אלירן גובר, וכן ה"ה כנה, לבית המשפט המחוזי, מעלה שאחת מטענות הביטול שנטענו שם הן טענות של חוסר סמכות הבורר.

...

הטענה כאילו פסק הבורר אינו מחייב ו/או רלוונטי כלפי התובעים דינה להידחות.

עוד קבע הבורר כי הוא נעתר לבקשה חלקית ומאפשר למבקשים להתייצב לדיון שהיה קבוע באותו יום ולשטוח טענותיהם.

לסיכום אני דוחה את שתי המרצות הפתיחה על הסף, ההמרצה שהגישו ה"ה כנה וה"ה גובר.

בקשה לאישור פסק בוררות המוגשת מטעם התובעת, אגודה שיתופית כפר חב"ד – מושב עובדים שיתופי ("האגודה"), ומנגד בקשה לביטולו החלקי של הפסק, המוגשת מטעם הנתבעים – שניאור-זלמן וצביקה ליפסקר וכן חברה שבבעלותם ("ליפסקר").

משלא ניתן נימוק לקביעה המועד הקובע, הרי שנפל פגם מהותי בפסק, המצדיק את ביטולו.

בפסיקת בתי המשפט התבססה לא מכבר 'הילכת אי ההתערבות בפסקי בוררות': "המדיניות השיפוטית העומדת בבסיס הלכה זו נובעת מהשאיפה לחזק את מוסד הבוררות כחלופה אטרקטיבית על פני היתדיינות בבית המשפט, כמו גם על השאיפה ליתן תוקף מירבי וממשי לאוטונומיית הרצון החופשי של הצדדים אשר בחרו להתדיין ביניהם דוקא בהליך בוררות משום היותו הליך מהיר ומזומנות אף יעיל יותר. יתרונותיו אלו של מוסד הבוררות יוגשמו רק אם הליך הבוררות יהיה הליך שאין בתי המשפט מתערבים בו, אלא מקום שהוסמכו לעשות כן במפורש על ידי המחוקק ובמקרים חריגים בלבד [...] (רע"א 6727/10 עריית אופקים נ' האוסף חברה לשירותים בע"מ (2010), פסקה 19).

הדברים אמורים בכל הקשור לערעורים הנדונים בבתי המשפט בכלל, ועל אחת כמה וכמה בבקשה לביטול פסק בוררות, נוכח הילכת אי ההתערבות הנזכרת לעיל; שנית, תניית הבוררות המופיעה בסעיף 9 לתקנון האגודה עוסקת באופן קביעת זהות הבוררים (בוררות זבל"א) ואינה עוסקת כלל בדין המהותי שיחול במסגרת הבוררות.

...

ליפסקר עתרו לעיכוב ההליך בבית המשפט בהתאם לסעיף 5 לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968 ("חוק הבוררות") עקב תניית בוררות המופיעה בתקנון האגודה, וביום 27.5.20 ניתנה החלטתי לפיה עמדת ליפסקר התקבלה וההליך עוכב עקב תניית בוררות.

כאמור לעיל, ההצעה ניתנה על רקע האמור בפרוטוקול הדיון אשר קדם לה, שם הובהר כי מועד תחילת התשלום המעודכן יהיה המועד בו יחלו לשלם כלל שוכרי האגודה.

משלא עשו כן, הטעמים המפורטים בתשובת הרא"ש דלעיל – מתקיימים.

סוף דבר לנוכח כלל האמור לעיל אני מורה על אישור פסק הבוררות ועל דחיית הבקשה לביטולו.

כן נטען, כי אף המועצה האזורית אמורה הייתה להיות צד להליך וכי היא לא חתמה על שטר הבוררות ולכן ההסכם (פסק הבוררות) "ריק מתוכן" ויש לבטלו; רביעית, בית המשפט קמא היתעלם משתי פניותיהם של המבקשים אל בית הדין, המצביעות על כך שלא הייתה גמירות דעת מצידם וכי הסכמתם ניתנה בשל כך שטעו והוטעו; חמישית, בית המשפט קמא טעה בקביעתו כי לא נפל פגם חמור בפסק הבוררות הגורם לעיוות דיון אשר מצדיק את ביטולו.

זאת לנוכח הפגמים המהותיים שנפלו בפסק הבוררות בעיקר בכל הנוגע לחתימתו, כפי שעוד יוסבר; בשל הספק הרב בכל הנוגע לתוכן הסכמת המבקשים להצעת הבוררים; ומאחר שמלכתחילה הצעת הבוררים הייתה בעייתית מאד, בלשון המעטה, בהיותה מציעה למבקשים לוותר על חלק משמעותי מהמגרש שלהם, בהיתחשב בשטחו (ככל הנראה מעל 30 מ"ר) ובמיקומו (רצועת קרקע כמתואר לעיל) וזאת תמורת "נזיד עדשים" ועוד תוך השתת הוצאות נוספות עליהם (אם יבקשו להגן על פרטיותם ולהגביה את הקיר שהמשיבים בנו).

מכל מקום, החלטת הבוררים (העותק המודפס של פסק הבוררות) נחתמה במועד מאוחר יותר, שאינו ידוע, אשר נשלח אל המבקשים רק ביום 15.9.2022 והתקבל אצלם ביום 13.10.2022, בעוד שעל העותק החתום נותר התאריך המקורי (ט' באייר תשפ"ב (10.5.2022)).

נושא הסכמת הצדדים מיום 15.5.2023 לנוכח המסקנה כי יש לבטל את פסק הבוררות בשל הפגם החמור שנפל בו, ספק אם נידרשת בחינת שאלת המשמעות של ההסכמה החלקית במסמך הסכמת הצדדים מיום 15.5.2022.

...

מאחר שלא נאמר כי ההצעה בלתי הדירה, המשיב לא פעל על-פיה והמבקשים מיהרו לחזור בהם מהסכמתם, הרי שהמסקנה היא כי אין הסכם מחייב; שלישית, בית המשפט קמא התעלם מקיומו של תנאי מתלה שנקבע בפסק הבוררות, שלפיו על המועצה האזורית להנפיק שרטוט לוועדה המחוזית וכי עד היום הדבר לא נעשה.

לאחר עיון זה החלטתי לדון בבקשה הנדונה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור לפי הרשות שניתנה, לדון בערעור על יסוד החומר בכתב שלפניי (בהתאם לתקנה 149(2)(ב) ולתקנה 138(א)(5) בתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018), ולקבל את הערעור.

נושא הסכמת הצדדים מיום 15.5.2023 לנוכח המסקנה כי יש לבטל את פסק הבוררות בשל הפגם החמור שנפל בו, ספק אם נדרשת בחינת שאלת המשמעות של ההסכמה החלקית במסמך הסכמת הצדדים מיום 15.5.2022.

לפני בקשת המבקש לאשר שני פסקי בוררות - פסק בוררות חלקי מיום 31.1.23 ופסק בוררות חלקי מיום 26.3.23 - אשר ניתנו ע"י הבוררים הרב ציון כהן, אב"ד, הרב מאיר שקדי והרב אבישי קולין (מארץ חמדה - גזית רשת בתי דין לממונות) (להלן: "פסק הבוררות").

ראו לענין זה רעא 7280/12 לייבוביץ נ' עו"ד פסי, פורסם 22.1.12: "על מנת שתתקבל הבקשה לביטול פסק הבורר היה על המבקשת להציג טעם מיוחד ואמיתי לשהוי בהגשתה [ראו עניין טנא הנזכר לעיל]. המבקשת לא הציגה טעם כאמור שיצדיק את האיחור בהגשת הבקשה לביטול פסק הבורר". ראו גם רע"א 4707/06 טנא סוכנות לביטוח בע"מ נ' אחים לבקוביץ, פורסם 6.1.10.

בקשת "התיקון" שהוגשה לבורר היתה, כפי שנכתב בה, לתיקון "טעויות ופגמים מהותיים" בפסקי הבוררות.

על יסוד אותם טעמים טוענות המשיבות כי קמות עילות ביטול גם מכח סעיף 24(9) - תכנו של הפסק מנוגד לתקנת הציבור, ומכח סעיף 24(1) - לא היה הסכם בוררות בר תוקף.

...

אינני מקבלת את הטענה.

מכל מקום, משמצאתי שגם עילות הביטול הנוספות להן טענו המשיבות לא התקיימו, אין צורך להכריע בסוגיה זו. סוף דבר, אני מורה על אישור פסקי הבוררות החלקיים מיום 31.1.23 ומיום 26.3.23 מושא ההליך.

הבקשה לביטול פסק הבוררות נדחית.

]השופט ד' מינץ: לפנַי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטת ת' בר אשר) מיום 28.8.2023 ברע"א 35175-07-23, בו ניתנה רשות ערעור והתקבל ערעור המשיבים על פסק דינו של בית המשפט השלום בירושלים (השופטת מ' בנקי) מיום 15.5.2023 בת"א 43031-09-22 אשר דחה בקשה לביטול פסק בוררות.

ביום 28.8.2023 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי אשר קבע כי התערבותו נידרשת מטעמי צדק ולמניעת עוות דין, נוכח הפגמים המהותיים שנפלו בפסק הבוררות בעיקר בכל הנוגע להיעדר חתימה עליו; בשל הספק הרב בכל הנוגע לשאלה אם ניתנה הסכמת המבקשים להצעת הבוררים; ומאחר שהצעת הבוררים הייתה מלכתחילה "בעייתית מאוד, בלשון המעטה" בהיותה מציעה למבקשים לוותר על חלק משמעותי מהמגרש שלהם תמורת "נזיד עדשים". תחילה קבע בית המשפט כי אין מקום להדרש לתגובת אב בית הדין שצורפה ללא רשות ושלא כדין לתגובת המבקשים, והיא נעדרת כל משקל.

על כן, בשל חלוף הזמן מאז ניתנה הצעת הבוררים ב"פסק" מיום 10.5.2022 ועד אשר הועבר לידי הצדדים עותק חתום שלו, ובנסיבות שבהן המשיב הודיע על חזרתו בו מהסכמתו עוד טרם הועבר לצדדים עותק חתום של הפסק, מוצדק ביטול הפסק מחמת העדר חתימה עליו.

כך, כאמור לעיל, בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 13.8.2023 תשובת המשיבים התבקשה לגבי שתי סוגיות בלבד: האחת, שאלת חתימת הבוררים על פסק הבוררות; והשנייה, העובדה שבהסכמת הצדדים מיום 15.5.2022 ניתנה הסכמה חלקית בלבד ל"הצעת" הבוררים.

...

משמעות הדבר כי הערעור מתקבל.

נוכח העובדה שמדובר בקביעות אשר נראה כי היה בהן כדי להשפיע על קביעת בית המשפט המחוזי בכללותה בדבר קיומה של הצדקה להתערבות בפסק דינו של בית משפט השלום, אין מנוס מביטול פסק דינו של בית המשפט המחוזי.

הערעור מתקבל והתיק יוחזר לבית המשפט המחוזי אשר ידון במכלול טענות הצדדים, כמפורט לעיל.