בקשה לביטול חלקי של פסק בוררות בעניין רכישת דירה

הבקשה לביטול המבקשים טוענים כי יש לבטל את פסק הבוררות מכוח סעיפים 24 (3), (5), (6) ו - (7) לחוק הבוררות, תשכ"ח- 1968 (להלן: "חוק הבוררות"), ממספר טעמים: ביטול הסכם הגישור בכל הנוגע לפרק העוסק במיגרש מהוה חריגה מסמכות, ללא כל הנמקה, ומבלי שניתנה למבקשים אפשרות להביא את ראיותיהם, והכל תוך גרימת עוות דין למבקשים.

גם הטענה כי הבורר הכריע בנגוד להוראות הדין המהותי בכך שפסק שהפרת החלק הנוגע לדירות בפרויקט ברוך רם מצדיקה גם את ביטול הפרק העוסק במיגרש, ובכך חרג מסמכותו באופן המקים את עילות הביטול הקבועות בסעיף 24 (3) ו- (7) לחוק הבוררות, אינה יכולה להיתקבל.

זאת ועוד, עיון בפסק הבוררות מעלה כי בנגוד לנטען, במסגרת הדיון בקיומן של הצעות לרכישת המיגרש בסכום העולה על 30 מיליון ₪, הבורר לא זקף לחובת המבקשים את אי זמונו של עו"ד ולנר לעדות אלא את אי זמונם של רוכשים פוטנציאליים, וכדבריו: "במסגרת הדיון בדבר בטלותו של הסכם הגישור או לחילופין הפרתו, נשמעו עדויות. אם רצו הנתבעים להוכיח שאכן היו הצעות מעשיות לקנות את המיגרש, מדוע לא טרחו להזמין קונים פוטנציאליים בסכום שלא פחת מ - 30 מש"ח, כעדים, זאת כדי להוכיח את טענתם? גם מחדל זה של אי הבאת עדים יכול להצביע על שהצעתו של עו"ד ולנר מיום 25.12.2017 הייתה הצעה מעשית בהתאם לתנאי השוק" (סעיף 94 לפסק הבוררות), ויודגש כי ההתייחסות למכתבו של עו"ד ולנר היא בקשר למכתב שבמסגרתו עו"ד ולנר ביקש לשכנע את שמעון להסכים למחיר של 24 מיליון ₪ (כמפורט בסעיף 92 לפסק הבוררות).

כפועל יוצא מדחיית הבקשה לביטול אני מאשרת את פסק הבוררות ביניים שניתן על-ידי הבורר ביום 4.2.2020 ותוקן בשנית ביום 31.5.2020, ונותנת לו תוקף של פסק דין חלקי.

...

חריגה מסמכות - סעיף 24(3) לחוק הבוררות אין בידי לקבל את טענת המבקשים שלפיה הבורר חרג מסמכותו בכך שקבע כי פרק המגרש בהסכם הגישור מבוטל על אף שסעד זה לא נתבע ולא נטען על ידי המבקשים.

אין בידי לקבל טענה זו. הבורר קבע באופן פוזיטיבי ששמעון לא הפר את הסכם הגישור.

כפועל יוצא מדחיית הבקשה לביטול אני מאשרת את פסק הבוררות ביניים שניתן על-ידי הבורר ביום 4.2.2020 ותוקן בשנית ביום 31.5.2020, ונותנת לו תוקף של פסק דין חלקי.

בבקשה התבקש אישורו בפסק דין של פסק בוררות של 'בית דין צדק ובית הוראה לדיני ממונות וריבית שע"י בית הוראה הישר והטוב, ירושלים' (הרב יצחק מאיר בלסבלג, הרב שלמה זלמן מרק והרב מנחם פרישמן (להלן – הבוררים)) מיום כ' באייר התש"ף, 14.5.2020 (להלן – פסק הבוררות).

בהתאם להסכמת הצדדים בשטרי הבוררות שנחתמו ביניהם, בפסק הבוררות הוכרעו מחלוקות הנוגעות לעיסקאות בעיניין רכישת דירות.

אולם לטענתו, אין בכך כדי למנוע הגשת בקשת אישור, מאחר שניתן לבקש לאשר גם פסק בוררות חלקי, העומד על רגליו.

עם זאת, אם הוגשה בקשה לאישור הפסק, כי אז על-פי תקנה 10 בתקנות סדרי הדין בעינייני בוררות, התשכ"ט-1968, פרק הזמן שבמהלכו ניתן לבקש לבטל את הפסק, מתקצר לחמישה עשר יום מיום המצאת בקשת האישור (רע"א 4707/06 טנא סוכנות לביטוח בע"מ נ' אחים לבקוביץ, נובק, מינמר לביטוח בע"מ (6.1.2010), כב' השופטת א' פרוקצ'יה, פסקות 16-10 (להלן – עניין טנא סוכנות לביטוח); רע"א 1023/09 ק' כאצ'ר בניה ופיתוח בע"מ נ' בלושטיין חי (אילת) בע"מ (18.8.2009), כב' השופט י' דנציגר, פסקה 5; רע"א 5617/09 פורוש נ' דייטש (גרליץ) (26.10.2010), כבוד השופט א' גרוניס, פסקה 8).

...

המבקש מצדו טען כי יש לדחות את בקשתו האמורה של המשיב ולאשר את פסק הבוררות.

עוד טען המבקש, כי יש לדחות את בקשת המשיב מהטעם שלא נתמכה בתצהיר, למרות היותה נסמכת על עובדות.

לפיכך, בקשת המבקש לאישור פסק הבוררות מתקבלת, בקשת המשיב לדחיית בקשת האישור על הסף נדחית.

לפניי בקשה לביטול חלקי של פסק בוררות שניתן ביום 17.12.2019 על ידי כב' הבורר עו"ד יצחק שינפלד בכל הנוגע למבקשת 1 (להלן: "המבקשת") וכן בקשה לביטול הבהרה שלטענת המבקשים ניתנה על ידי הבורר ביום 7.1.2020 בחוסר סמכות.

בכתב התשובה הסביר המשיב כי הרקע לקיומה של הבוררות הוא משא ומתן שהתנהל בינו לבין המבקשים לרכישת מבנה בבעלות המבקשת המנוהלת ומוחזקת בידי המבקש 2.

בנידון הם כתבו "בוררות ארליך – ב.ס.ד דירות מגורים ואח'" ובסיפא למכתבם במקום המיועד לחתימה הם כתבו "בסד דירות מגורים / בן גרובנר/ יוסי שטיצבר" (ראו נספח ה לתשובה לבקשה לביטול חלקי של פסק הבוררות מיום 19.4.20).

...

אני מורה על ביטול ההבהרה שניתנה על ידי הבורר ביום 7.1.2020.

אשר להוצאות המשפט- לאור דחיית הטענה לביטול פסק הבוררות בנוגע למבקשת כאמור לעיל וכן מאחר שבתחילת הדרך המבקשים לא פעלו בהתאם לפסק הבוררות ולא הפקידו את הכספים מלכתחילה בידי הבורר כפי שנדרש, אני סבור כי עליהם לפצות את המשיב בגין הוצאותיו.

לפיכך, ישלמו המבקשים למשיב הוצאות משפט בסך של 10,000 ₪.

פסקי הבוררות החלקיים ניתנו במסגרת סיכסוך בין המבקש למשיבות שעניינו ליקויי בניה בדירה שרכש המבקש מהמשיבות בפרוייקט שניבנה/נוהל על ידן.

לא מתקיימת עילה לביטול פסק הבוררות מכח סעיף 24 לחוק הבוררות ראשית אציין, כי בקשת הביטול לא נתמכה בתצהיר, זאת בנגוד להוראת תקנה 9 (א) סיפא לתקנות סדרי הדין בעניני בוררות, תשכ"ט-1968.

על יסוד אותם טעמים טוענות המשיבות כי קמות עילות ביטול גם מכח סעיף 24(9) - תכנו של הפסק מנוגד לתקנת הציבור, ומכח סעיף 24(1) - לא היה הסכם בוררות בר תוקף.

...

אינני מקבלת את הטענה.

מכל מקום, משמצאתי שגם עילות הביטול הנוספות להן טענו המשיבות לא התקיימו, אין צורך להכריע בסוגיה זו. סוף דבר, אני מורה על אישור פסקי הבוררות החלקיים מיום 31.1.23 ומיום 26.3.23 מושא ההליך.

הבקשה לביטול פסק הבוררות נדחית.

בהליך שבכותרת עותרים המבקשים לשני סעדים: האחד - כי בית המשפט יורה "על צרופם האישי של כל יחידי המשיבים כצדדים להליכי הבוררות (מי מהם כתובעים, ומי כנתבעים, לפי העניין כמפורט בהמשך) המתנהלים בין הצדדים בפני כב' הבורר, השופט (בדימוס) שאול מנהיים" השני - "להורות על ביטול פסק הבוררות מיום 24/03/2024... לפיו הכריע כב' הבורר באופן סופי בשאלת זהות הצדדים המשתתפים בבוררות, התביעות ההדדיות שבין המבקשים ומרבית יחידי המשיבים, וכן בחלק ניכר מעילות ההגנה והתביעה-שכנגד כלפי חברי נציגות המשיבים המפורטים לעיל בכותרת". הבוררות המדוברת המתנהלת בפני הבורר השופט בדימוס מנהיים (להלן – הבורר) נסבה על תביעה שהוגשה נגד המבקשים, כפי הנראה בחודש מאי 2023, בשם "חברי קבוצת הרכישה 'שרונה יונייטד' באמצעות נציגות הקבוצה", בה נטען כי בהמשך לפסק בוררות מחודש יוני 2022 שניתן בהליך בוררות קודם שהתנהל בפני הבורר השופט בדימוס זילברטל חוייבו המבקשים לפצות את "הקבוצה" בסכום ההפרש שבין יתרת הסכום אותו התחייבו לשלם לקבוצה עבור זכויותיהם לדירות, לבין הסכום ששולם על ידם בתוספת התמורה שהתקבלה מצדדים שלישיים אליהם הועברה הזכות.

כבר נפסק כי "לבית המשפט סמכות לאשר, לבטל, להשלים ולתקן פסק בוררות. פסק בוררות מוגדר בסעיף 1 לחוק כ'פסק שניתן על ידי בורר, לרבות פסק ביניים'... לעומת זאת, אין בית המשפט נזקק לאשר החלטה אחרת של בורר... החלטה כזו יכולה להיות בסיס לבקשת ביטול על פי אחת מעילות הביטול המנויות בסעיף 24 לחוק, רק כאשר היא חלק מפסק הבוררות כולו...  נקבע זה מכבר כי ההבחנה בין פסק ביניים בבוררות לבין החלטה אחרת שניתנה בבוררות, תיעשה על פי אותם המבחנים בהם נעשה שימוש על מנת להבחין בין פסק דין חלקי להחלטה אחרת של בית המשפט... החלטה, שנטען לגביה כי היא פסק-דין חלקי, תיחשב לכזו רק כאשר ברור כי הדיון במחלוקת נושא ההחלטה הושלם, התיק ניסגר בכל האמור למחלוקת זו, ובידי הצדדים נימצאת החלטה ברורה ומפורשת המכריעה במחלוקת מוגדרת, שלמה ובעלת קיום עצמאי משלה... באופן דומה, נקבע כי המבחן הראוי לבחינת סופיות ההחלטה, על מנת לקבוע אם מדובר בפסק דין חלקי או בהחלטה אחרת – הוא מבחן הסעד, היינו האם התובע קיבל את הסעד הסופי שבקש או חלק ממנו או שהוא נשלל ממנו" (רע"א 5526/18 יפה נ' דיאמנט, פסקאות 17-19 לפסק דינו של כבוד השופט מינץ, 13.12.2018).

...

חוששני שאין מנוס מדחיית עתירת הביטול על הסף מטעם דיוני, מבלי להתייחס לגופה של החלטה, ומבלי להביע עמדה בטענת האכיפה הבררנית, כמו גם בשאלה האם נכון עשה הבורר הנכבד בדחותו את בקשת הגילוי והמענה, משאין המדובר כלל בפסק בוררות, גם לא בפסק ביניים, אלא בהחלטה אחרת.

התוצאה אני מורה על מחיקת הבקשה על הסף.