בקשה לביטול ועדות קבלה ביישובים

חוק ועדות קבלה מאפשר ליישוב הקהילתי להתנות את הקצאת המקרקעין למועמדים המבקשים להתגורר בו באישור של ועדת קבלה, המורכבת, בין היתר, מנציגי אותו יישוב.

התכלית המוצהרת והמפורשת שעמדה לנגד עיניהם של מנסחי החוק הייתה לפגוע קשות בעיקרון השויון באמצעות ביטולו דה-פאקטו של המצב המשפטי ששרר לאחר הילכת קעדאן וחוק ועדות הקבלה, כלומר חובת המדינה לנהוג בשויון בהקצאת משאבי המדינה, ובכלל זה במקרקעין (ויוער כי חוק ועדות קבלה כשלעצמו חוקק בתגובה להילכת קעדאן וכדי "לרכך" את משמעויותיה המשפטיות).

...

המסקנה היא כי סעיף ההתיישבות היהודית – המתיר הקצאה מפלה של משאבי קרקע במדינה על בסיס השתייכות לאומית – פוגע באופן קיצוני בליבת הזהות הדמוקרטית של המדינה.

לסיכום, הוראות סעיפי העקרונות, השפה וההתיישבות היהודית פוגעות אנושות בעקרונות-על המצויים בליבה של הערכים של המדינה כמדינה דמוקרטית, עד כדי שלילתם והפיכתם "פלסתר". חוק הלאום שולל את המאפיינים הגרעיניים של המדינה כמדינה דמוקרטית, באופן המצדיק התערבותו של בית משפט זה. כפי שפורט לעיל, מעבר לפגיעה האנושה בליבת הדמוקרטיה הישראלית, את הליך החקיקה של חוק הלאום אפיינו מאפיינים שאינם הולמים הליך חוקתי מן המעלה הראשונה, ואשר אין בכוחם להשיג את התכליות והרציונלים שהליך חוקתי נועד לקדם.

סוף דבר המיעוט (הערבי והדרוזי) בישראל – מיעוט ילידי, שאינו גר תושב או זר, הרואה במדינת ישראל את מולדתו בה מבקש הוא לחיות את חייו כשווה בין שווים, מתקומם על הדרתו ועל שלילת היותה של מדינת ישראל גם מדינתו.

עוד סוכם בנספח השינויים כי אישור ועדת קבלה של המשיב בישוב הנו תנאי להסכם.

עוד סוכם כי במידה והחוזה יבוטל מכך המשיב לא יקבל אישור קבלה לישוב או לא יקבל משכנתא בשווי מלא.

בנספח השינויים הנוסף סוכם כי סעיף 3 בטל החל משורה 6 ובמקומו סוכם כי בהתקיים התנאים של אי קבלה לאגודה או אי אישור משכנתא באופן מלא אזי :"ההסכם יבוטל ולקבלן לא תהיה תביעה ו/או טענה כלפי המזמין, והסכום ששילם המזמין לקבלן עד לאותו מועד לרבות שיקי הביטחון יוחזרו למזמין במלואם." לפי המוסכם בנספח השינויים יש להחזיר את מלוא התמורה למזמין ואין לקבלן זכות לקזז את ההוצאות כנטען בבקשה.

...

דיון והכרעה: לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, אני סבורה כי אין מקום לקבל את הבקשה.

לסיכום, ומכל הטעמים שציינתי לעיל, אני מורה על דחיית הבקשה להאריך את המועד להגשת התנגדות לביצוע שטר.

המבקש ישלם למשיב הוצאות הבקשה בסך כולל של 1,500 ₪.

למעלה מהצורך אוסיף כי גם אם מבחינה פורמלית גרידא, לא נוסח בתביעה סעד מפורש זה (הגם שכאמור באופן מהותי, מעת שהתובעים עתרו לביטול הליך ההקצאה, מדובר למעשה בבטול ההחלטה לעניין אופן ביצוע ההקצאה), הרי שבהתאם למדיניות הפסיקה, בהתקיים נסיבות מיוחדות עשוי בית המשפט להעניק לתובע סעד שלא נתבע על ידו, בהתקיים שלושה תנאים מצטברים - הצדק או הצורך ללבן את השאלות שבמחלוקת מחייבים את מתן הסעד; מדובר בסעד הנובע ישירות מהסעד שהתבקש; וכל העובדות הדרושות להענקת הסעד בוררו די הצורך כך שאין מקום לקיום היתדיינות נוספת.

רמ"י הבהירה מפורשות (ראה בסעיף 31 שם): "המועד הרלוואנטי לבחינת בקשות להקצאת מיגרשי בניה למגורים בהרחבה בישובים חקלאיים שהם מושב עובדים...הוא מועד אישור העיסקאות להקצאה". הטענה כאילו המומלצים הסתמכו על ההמלצות והפסידו כספים בגין עליית מחירים עד היום, לא רק שאינה נכונה במישור של מועד תאריך ההסתמכות (שהרי עד שלא הוקמה האגודה הקהילתית ממלא לא יכולה הייתה ועדת הקבלה לאשרם והאגודה החקלאית לא הייתה יכולה להעביר את שמות המומלצים), אלא שבכל מקרה ,מבחינת המומלצים לא נעשה דבר עד מתן צו המניעה בהליך זה ומאז, הרי ידעו ש"יש בעיות" עם ההרחבה וכי יש טענות כנגד הליך ההרחבה ויכלו לכלכל צעדיהם בהתאם.

...

לאור כל האמור, אני מקבלת את התביעה בחלקה וזאת כדלקמן: אני מורה כי ההליך לבחירת מומלצי האגודה להקצאת מגרשי המגורים בהרחבה בפטור ממכרז שעל בסיסו רשימת המומלצים, נתבעים 5-49, והחלטת האגודה המאפשרת הסבת הזכות להיות מומלץ, מבוטלים.

לא מצאתי להיעתר לסעדים הנתבעים ביחס לאגודה הקהילתית- כפי שנקבע, הגורם הממליץ הוא האגודה החקלאית.האגודה הקהילתית אינה רשאית לבצע הקצאה בעצמה, או לקבוע את המומלצים והמדובר בגוף שהוקם ע"פ הוראות רמ"י לצורך הקצאה בפטור ממכרז גרידא.

אשר להוצאות- שוכנעתי כי הגורם המרכזי לפעילות להקצאה במסלול ללא מכרז באופן שאינו בהתאם לנהלים ובניגוד לכללים של שוויון ותקינות, הינו האגודה.

הרי זהב החזיקה אחר טענותיהם של טובולסקי והוסיפה כי החלטת הממונה ניתנה גם בנגוד לפסק הדין בעתירה השנייה, בו נקבע כי על הלפרין לנהוג על פי פסק הדין בעתירה הראשונה ונדחתה בקשת הממונה להחיל על העניין את הקביעות בעיניין אשכולות; כי תחולתו של פסק הדין בעיניין אשכולות היא לעתיד לבוא בלבד ולא היה מקום להחיל את קביעותיו בעניינינו; כי הממונה כלל לא הוסמך בדין להכריע בשאלת סכום דמי הפיתוח שעל הלפרין לשלם, וגם בעיניין אשכולות נקבע כי הרחבות שכבר בוצעו ייבחנו בהליך אזרחי; וכי היתעלמות הממונה מהכרעותיו המחייבות של בית משפט זה לוקה באי-חוקיות חמורה ביותר המצדיקה בטלות למפרע של ההחלטה.

כמו כן, החלטת הממונה המורה על הקצאת המיגרש להלפרין ללא ועדת קבלה מנוגדת להוראות פסק הדין בעתירה הראשונה, לעמדותיו של הממונה בהליכים קודמים ולפסיקת בית משפט זה. הודגש בהקשר זה כי היישוב נוקדים וכפר אלדד הסמוך לו הוקמו מלכתחילה כשכונות נפרדות ושניהם פועלים גם כיום באופן נפרד, כאשר כפר אלדד מצוי בתהליך להשלמת התנאים הקבועים בדין לצורך הפעלת ועדת קבלה.

...

לאחר שאלה התקבלו, לאחר שהוגשה עמדת האגודה, ולאחר שקילת מכלול השיקולים והטענות שהובאו לפניו – לרבות קביעות הערכאות השיפוטיות השונות והאומדן שערך משרד הבינוי והשיכון על פיו הוצאות הפיתוח שנדרשו מהלפרין היו מעבר להוצאות הפיתוח שהיו מאושרות – הגיע הממונה למסקנה כי יש מקום להורות על הקצאת המגרש להלפרין תוך התנייתה בתשלום הוצאות פיתוח בהתאם לקביעת משרד הבינוי והשיכון.

סיכומו של דבר, טענות העותרים בקשר עם הקצאת המקרקעין להלפרין – דינן להידחות.

הנה כי כן, גם הטענות לעניין חישוב עלויות הפיתוח דינן להידחות.

להשלמת התמונה יובהר כי במסגרת ההליך העקרי שהוגש על ידי המבקשים, הם עתרו למתן סעד בדבר אכיפת ההסכם, לקבוע כי אין לקבוץ זכות קדימה ביחס לדירה ולחייבו לאפשר למבקשים להמשיך בהליך הקבלה ליישוב ללא משוא פנים ובתום לב. כן עתרו המבקשים בהליך העקרי לחייב את המשיבים בתשלום פיצוי מוסכם בהתאם להסכם בסך של 115,000 ₪.

מכל מקום, המשיבים תיקנו את ההפרה הנטענת של נוהל העברת הזכויות, אין קשר סיבתי בין אי-מתן הודעה לקבוץ על ידי המשיבים בדבר ניהול משא ומתן למכירת הדירה למבקשים לבין קיום התנאי המתלה וכי המבקשים עצמם טענו לסיכול ההסכם על ידי הקבוץ, והרי בהתאם לסעיף 18(א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרה חוזה), תשל"א-1970, הם אינם זכאים לסעד של אכיפה, מה גם וההסכם בטל ואכיפתו אינה צודקת בנסיבות העניין.

בנידון נקבע בהואיל הרביעי להסכם כדלקמן: "והואיל והקונה עבר ועדת קבלה והוא מתגורר בקבוץ והוא מכיר את כל החלטות הקבוץ, לרבות בנושא שיוך דירות/מגרשים לחברים ומכירת זכויות בדירות/מגרשים לאחרים ואת זכות הקדימה של הקבוץ בעיניין זה" (יובהר כי אין חולק כי הרישא במצוטט לעילאינו משקף את המציאות וככל הנראה מדובר בשריד של טיוטת ההסכם בין תומר למשיבים).

...

בנדון נפסק ב-ע"א 3820/22 שמואל ואח' נ' Don Stener ואח' (פורסם בנבו), כדלקמן: "אשר למאזן הנוחות, הכלל שהשתרש בפסיקתו של בית משפט זה הוא שכאשר עסקינן בנכס מקרקעין, להבדיל מחיוב כספי, תגבר הנטייה להיעתר למתן הסעד הזמני, ככל שמדובר במקרקעין המשמשים למגורים או שהנם בעלי ערך מיוחד עבור המבקש (וזאת, להבדיל מנכס מקרקעין המשמש למסחר או השקעה), או כאשר עולה חשש כי נכס המקרקעין יימכר לצדדים שלישיים תמי לב, באופן שיאיין את האפשרות להשיב את המצב לקדמותו..." (שם, פסקה 14 לפסק הדין).

יוצא אפוא כי אין לומר שמאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשים, ודומה כי ההפך הוא הנכון.

לסיכום כל האמור לעיל, אני מורה על דחיית הבקשה וכתוצאה מתחייבת הצו הארעי שניתן ביום 02.11.2022, מבוטל בזאת.