בקשה לביטול ואישור פסק בוררות בעניין זכויות במושע

וכך בהתאם לרישום המעודכן מיום 17.07.14 ועד היום, יש לחלקה שלושה בעלים במושאע, החלק העקרי של הזכויות מוחזק בידי חברה בשם לי בית בע"מ ("לי בית"), שהיא הבעלים במושאע של 60% מהזכויות, התובע הוא בעלים במושאע של 11% מהזכויות, והנתבע הוא בעלים במושאע של 29% מהזכויות (נסח רישום, נספח א' לתצהיר הנתבע).

ביום 27.07.08 ניתן פסק דין בשני ההליכים, בקשת התובע לביטול פסק הדין החלקי נדחתה ובקשת לי בית לאישור פסק הבורר נתקבלה (פסק הדין צורף כ נספח ב' לכתב התביעה).

בכל אחד מהחוזים הוצהר שהתובע זכאי להרשם כבעלים של הדירה נשוא החוזה, שהבניין טרם נרשם כבית משותף, שקיימים סכסוכים בין התובע לשותפה הנוספת חברת לי בית, ושבהתאם לפסק בוררות שניתן הדירה נשוא החוזה הוקצתה ויוחדה לתובע.

יש להניח שההפרות המזכות בפצוי מוסכם הן הפרות המתייחסות למהות החוזה שהיא עסקת מכר, ולהסדרים המהותיים לעסקה זו. בעניינינו הטענות להפרת ההסכמים מתייחסות לבצוע עבודות בנייה, ואף לו תיתקבל טענת התובע כי יש בבצוע העבודות משום הפרה של זכות חוזית שעניינה התחייבות עתידית להוצאת הרכוש המשותף מגדר המכר והצמדתו לדירות אחרות בבניין, אין מדובר בהפרה יסודית אליה מתייחס סעיף הפצוי המוסכם.

...

מסקנה זו מתיישבת גם עם תכליתו של סעיף 23 שעניינו תשלום פיצוי מוסכם ללא הוכחת נזק, ובסכום גבוה מאוד של 500,000 ₪.

המסקנה לפיה התובע אינו זכאי לקבלת הסעדים המבוקשים, מייתרת את הצורך בדיון בשאלת הפרת החוזים.

התביעה נדחית.

למען הנוחות תובא פסקה זו בשנית: "שאלת הזכויות הפיזיות בבנין מוכרעות בזה על פי התשריט שהכינה על פי הוראותי הגב' זקלין שרמן ושנשלח לצדדים. חלקתי את הזכויות במבנה כפי שהוא קיים היום, מבלי להתייחס לשאלה מה יאושר מה חייב בהריסה. על כל אחד מהצדדים מוטלת חובה יחד או לחוד, כפי שיקבעו הרשויות לקבל רישיון או לשנות את המצב הקיים. שינויים אלה אם יבוצעו ישפיעו רק על הצד שבחלקו יידרשו או יבוצעו השינויים ולא ישפיעו על חלוקת הזכויות הכללית בשטח ובבנין שסיכמתי". וכך כתב הבורר עדיאל: "64. לדעתי, כוונת הבורר בפסק הבוררות היתה לייחד את זכויות הבעלות לחלקים מסוימים של המקרקעין, שהרי החלוקה של 2/3 ו-1/3 שנקבעה בפסק הבוררות החלקי היתה חלוקה במושאע שהתייחסה לזכויות בחלקים לא מסויימים במקרקעין...בשלב מתן פסק הבוררות הסופי עבר הבורר מחלוקה במושאע לחלוקה של שטחים מסויימים" .

בדיון שהתקיים בפניי הבהיר ב"כ בוקסנבוים כי ככל שהבורר עדיאל פירש את פסק דינו של הבורר הקודם חסדאי, ואף אם טעה בפרשנותו, "אין לי עילת ביטול" (פרו' עמ' 1 ש' 19), והינה בבקשתם לביטול הפסק, הם מבקשים לאמץ פרשנות אחרת מזו של הבורר עדיאל באומרם כי "זכויות פיזיות" משמען "זכויות קנייניות" (ס' 21 לבקשה), וזו רק טענה חלופית לטענה כי פסק הבורר חסדאי ברור לחלוטין ואין מקום או צורך לפרשו (ס' 19 לבקשה).

"צדדים רשאים גם לאחר שמחלוקת ביניהם הוכרעה על ידי ביהמ"ש, לפעול באופן שונה מהאמור בהכרעת ביהמ"ש. על כן, אין מניעה עקרונית שצדדים יסכימו להעביר מחלוקת בקשר לתוצאתו של פסק דין להכרעתו של בורר". ראו רע"א 4479/19 בורקאן נ' מהלווס (15/12/19), שם נטענה עילת ביטול גם על פי ס' 24 (9) לחוק הבוררות בטענה כי תוכנו של פסק הבוררות סתר פסק דין קודם של בית משפט ולכן הוא מנוגד לתקנות הציבור, וכך קבע בית המשפט העליון: "לא כל פסק בוררות שתוכנו מנוגד לפסק דין חלוט נוגד את תקנת הציבור. שונה פסק בוררות אשר משנה חיוב כספי שנקבע בפסק דין של בימ"ש..., מפסק בוררות המשנה או הנוגד קביעה פוזיטיבית של ביהמ"ש (כבמקרה שנידון בעיניין עמידר (ע"א 10487/07 מ.ק.). בעוד פסק בוררות מהסוג הראשון ניתן לאישור, בקשת אישור פסק בוררות אשר תוכנו נוגד פסק דין חלוט, תדחה" סוף דבר נוכח האמור לעיל, אני דוחה הבקשה לביטול פסק הבורר עדיאל מיום 9.1.19 ונענית לבקשה לאישורו.

...

על מסקנה זו נטען ע"י אפלבוים כי היא חרגה מסמכות.

המסקנה המתבקשת רק מטענות בוסנבוים היא שהבורר עדיאל הוסמך לדון בעקיפין בשאלת הזכויות הקנייניות, לצורך קביעת הבסיס לחישוב תשלומי איזון וכך עשה, ולכן לא ניתן לומר שהבורר עדיאל חרג מסמכותו, אלא לכל היותר כי טעה במסקנתו, אולם כאמור טעות זו, ואיני אומרת שהיתה טעות, אינה ברת ביקורת.

"צדדים רשאים גם לאחר שמחלוקת ביניהם הוכרעה על ידי ביהמ"ש, לפעול באופן שונה מהאמור בהכרעת ביהמ"ש. על כן, אין מניעה עקרונית שצדדים יסכימו להעביר מחלוקת בקשר לתוצאתו של פסק דין להכרעתו של בורר". ראו רע"א 4479/19 בורקאן נ' מהלווס (15/12/19), שם נטענה עילת ביטול גם על פי ס' 24 (9) לחוק הבוררות בטענה כי תוכנו של פסק הבוררות סתר פסק דין קודם של בית משפט ולכן הוא מנוגד לתקנות הציבור, וכך קבע בית המשפט העליון: "לא כל פסק בוררות שתוכנו מנוגד לפסק דין חלוט נוגד את תקנת הציבור. שונה פסק בוררות אשר משנה חיוב כספי שנקבע בפסק דין של בימ"ש..., מפסק בוררות המשנה או הנוגד קביעה פוזיטיבית של ביהמ"ש (כבמקרה שנדון בעניין עמידר (ע"א 10487/07 מ.ק.). בעוד פסק בוררות מהסוג הראשון ניתן לאישור, בקשת אישור פסק בוררות אשר תוכנו נוגד פסק דין חלוט, תידחה" סוף דבר נוכח האמור לעיל, אני דוחה הבקשה לביטול פסק הבורר עדיאל מיום 9.1.19 ונענית לבקשה לאישורו.

המשיבים גם טענו כי פסק הבוררות קבע כי המבקש רשאי לעשות שימוש בחניות המהוות רכוש משותף בכל הנוגע לחלקם היחסי ברכוש המשותף של חלק מבעלי הזכויות במקרקעין ומאחר שזכויות אלו הן זכויות במושאע שלא ניתן לחלקו, הרי שפסק הבוררות בכל הנוגע לשימוש המבקש ברכוש המשותף אינו מעשי ולא ניתן לאשרו.

בהחלטתי מיום 13.7.2020 שניתנה לאחר הודעות הצדדים קבעתי כדלקמן: "מעיון בשטרי הבוררות שצורפו לבקשת הביטול עולה כי הבורר נידרש לידון בסוגית "ניזקי שכנים" ו"תביעת חזקה על מקרקעין" עניינים אלה שהועברו להכרעת הבורר (מבלי לקבוע כל עמדה בדבר זהות הצדדים עליהם שטרי הבוררות חלים) מצויים בסמכותו העניינית של בית משפט השלום ולכן גם אישור פסק בורר באותם עניינים מצוי בסמכותו.

...

עוד אציין כבר עתה, כי אינני מקבל את טענת המבקש כי אין מקום לקבלת התנגדותם של המשיבים לאישור פסק הבוררות לאור חלוף הזמן מאז נתינתו.

סוף דבר בהיעדרו של מר אזולאי כמשיב; לאור תוכן שטר הבוררות שהסמיך את הבוררים לדון בנזקי שכנים בלבד והיותו של הפסק חורג מעניין זה; מאחר שהתברר כי הרב מזוז שטען שמתוקף היותו טוען רבני חתם לבדו על שטר בוררות בשם לקוחותיו אינו מחזיק ברישיון כזה; לאור הפגמים המהותיים שנפלו בתהליך החתימה על ייפויי הכוח שנטען כי ניתנו לרב מזוז שנחתמו שלא בנוכחותו ומבלי שנתן לחותמים הסבר לגבי מהות ההליך והשלכותיו; לאור העובדה כי בעלי דירות רבים, שהנם בעלי זכויות ברכוש המשותף, לא חתמו כלל על הסכמה לקיום בוררות ועל ייפוי כוח לטובת הרב מזוז; לאור כל אלה ניתן לומר כי אכן לא נחתם הסכם בוררות בר תוקף, כי הפסק ניתן על ידי בוררים שלא נתמנו כדין וכי לאור ניסוח שטר הבוררות, הבוררים אף חרגו מסמכותם.

אשר על כן, בקשת האישור נדחית.

המבקש ישלם למשיבים הוצאות משפט בסך של 15,000 ₪.

כל אחד מארבעת הדיירים רשום כבעל הזכויות של 1/4 מהזכויות במיגרש במושאע.

בנוסף טוען המשיב כי מאחר ופסק הבוררות, עסק גם בזכויות הקנייניות של הצדדים (בנגוד להסכם הבוררות שהיה בעניינים כספיים בלבד, לטענתו), הרי שהסמכות העניינית לאישור או ביטול פסק הבוררות הוא בית המשפט המחוזי, ולא בית משפט זה. השלישי, מחמת שהוי בלתי סביר של הגשת הבקשה לאישור פסק הבוררות העולה כדי חוסר תום לב בהגשת הבקשה.

...

סוף דבר לא מצאתי בטיעוניהם האחרים של הצדדים או בשיקולים אחרים, כדי לשנות את תוצאות הדיון לגופו של עניין.

לאור כל האמור לעיל, נדחית התנגדותו של המשיב, ומתקבלת בקשתו של המבקש לאישור פסק הבוררות בהתאם לסעיף 23 לחוק.

המשיב ישלם למבקש הוצאות אגרה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה (16.11.2020) ועד למועד התשלום המלא בפועל, וכן הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל.

לפניי בקשות הדדיות לאישור ולביטול פסק בוררות מיום 19.12.2019, החתום על ידי שלושה בוררים: מוחמד ח'ליל רשיד אבו טיר, יחיא מוחמד עטיה אבו טיר ובהאא ג'מאל איבראהים אבו טיר (להלן: הבוררים).

פסק הדין מיפרט את עקרי הטענות והראיות ובחלק "ההחלטה" קובע כי לתובע (מבקש הביטול) אין כל זכות בחלק מהמקרקעין בהתאם לחלוקה שבוצעה על ידי בני הדור הקודם בשנת 1997 וכן כי אין לתובע כל זכות בחלק המושע אשר טרם חולק.

טענת המבקש כי לא ניתנה לו זכות הטיעון המבקש טען בנוסף כי יש לבטל את פסק הבוררות מכוח העילה הקבועה בסעיף 24(4) לחוק, משלא הביא ראיות בהליך הבוררות, לא זומן לישיבות ולא נכח בהן ולא ניתנה לו היזדמנות לתקוף את ראיות המשיבים ולחקור את העדים.

נקבע כי "כל צד יגיש את מסמכיו ואסמכתאותיו הנוגעים לנושא הסיכסוך... תוך תקופה שלא תעלה על 15 ימים מיום חתימת הצדדים על שטר זה" וכן נקבע כי "אין לקבל מסמכים שהוגשו לאחר מועד זה מאף צד, וההכרעה תנתן על סמך המסמכים והאסמכתאות המוגשות מהצדדים תוך התקופה המותרת להם כאמור לעיל". מפסק הבוררות עולה כי הבוררים בחנו את המסמכים שהוצגו להם והגיעו להכרעה בעיניין הזכויות במקרקעין.

...

לאחר בחינה של טענות הצדדים על רקע הדין והפסיקה, הגעתי לכלל מסקנה כי מקרה זה אינו נופל בגדר אותם עניינים שאינם יכולים לשמש נושא לבוררות, זאת בשים לב לכך שמדובר בהכרעה בסכסוך בין הצדדים לבין עצמם ביחס לזכויותיהם במקרקעין.

סוף דבר נוכח כל האמור, הבקשה לביטול פסק הבוררות נדחית.

לבקשת המשיבים 3-2, אני מאשרת את פסק הבוררות שניתן ביום 19.12.2019 (ביחסים שבינם לבין המבקש).