בקשה לביטול השבתה מנהלית: זכות עיון בחומר ראיות

כמו כן טען המבקש כי השבתת הרכב גורמת לו לנזק כלכלי כבד ובקש לבטל או לחלופין לקצר את תקופת איסור השמוש.

בקשת המבקש למתן זכות העיון בחומר הראיות ב"כ המבקש טען כי הוא אינו יכול לטעון כנגד קיומן של ראיות לכאורה באם לא יותר לו לעיין בראיות המשיבה, וכן טען כי היכולת לשבש את החקירה בשלב זה אינה קיימת, שכן מדובר במיכשור טכני – משקל, וכן בדוחות שוטרים ולא בעדויות של עדים.

את החלטתו מסיים כבוד השופט הנדל כך; כב' השופט הנדל בבש"פ 1194/17  מדינת ישראל נ' אורן מלאכי (21.2.17) כתב כך: "סוף דבר, החלטתי להעניק רשות ערר, להורות על ביטול החלטת בית המשפט המחוזי, ולקבוע כי אין להורות לתביעה למסור חומר חקירה טרם הגשת כתב אישום, אף במסגרת הליך לביטול פסילה מנהלית מלהחזיק רישיון נהיגה למשך 90 יום." לסיכום, נראה כי החלטת בית המשפט העליון מתייחסת לכל סוגי העבירות ולא רק לעבירות קטלניות ולפי החלטה זו שנתנה אין חובה על המשיבה למסור חומר ראיות בטרם הגשת כתב אישום.

...

מתוך פסק הדין: " בהתאמת הדברים לעניין שמלפניי; המשיבה הציגה תעודת שקילה לפיה משקלו של הרכב עמד על 37.66 טון, במקום משקל מותר כולל של 32 טון. הגם שלא צורפה תעודת כיול לחומר החקירה אשר הוגש לעיוני, לא מצאתי כי יש בכך, בשלב זה, כדי לשמוט את הקרקע מתחת לתשתית הראייתית הגולמית. סבורני כי לעת הזו, די בתעודת השקילה, המציגה, לכאורה, משקל אסור ביחס לרכב שבבעלות העוררת ואין זה מן הנמנע כי תעודת כיול תתווסף לראיות בשלב הדיון בהליך העיקרי.

את החלטתו מסיים כבוד השופט הנדל כך; כב' השופט הנדל בבש"פ 1194/17  מדינת ישראל נ' אורן מלאכי (21.2.17) כתב כך: "סוף דבר, החלטתי להעניק רשות ערר, להורות על ביטול החלטת בית המשפט המחוזי, ולקבוע כי אין להורות לתביעה למסור חומר חקירה טרם הגשת כתב אישום, אף במסגרת הליך לביטול פסילה מנהלית מלהחזיק רישיון נהיגה למשך 90 יום." לסיכום, נראה כי החלטת בית המשפט העליון מתייחסת לכל סוגי העבירות ולא רק לעבירות קטלניות ולפי החלטה זו שנתנה אין חובה על המשיבה למסור חומר ראיות בטרם הגשת כתב אישום.

סוף דבר - ככל שיקבע שישנן ראיות לכאורה, אני קובע כי אין טענות הגנה אחרות העומדות למבקש, וכי בכפוף לקיומן של ראיות לכאורה החלטת הקצין הינה סבירה ולא מצאתי מקום להתערב בשיקול דעתו.

בפני בקשה לביטול צו השבתת רכב שמספרו 723-52-401 אשר הוטל ביום 19.06.2021 ע"י קצין מישטרה למשך 30 יום בקשר עם כתב אישום בו מיוחסת לנהג עבירה של נהיגה בשיכרות.

דיון עבירה של נהיגה בשיכרות הנה עבירה חמורה מן החמורות בפקודה ועל כן מהוה עילה לפסילה מנהלית טרם הרשעה ואף לפסילה עד תום ההליכים במקרים חמורים במיוחד על פי עמדת הפסיקה.

עיון בחומר הראיות מלמד כי יש ראיות לכאורה, לייחוס העבירה לנהג.

המחוקק הסמיך את קצין המישטרה להשבית כלי רכב בגין עבירות מסוימות גם אם העבירה בוצעה ע"י נהג, שאיננו הבעלים הרשום של הרכב, והוא היה ער לקשיים שיכולים להתעורר לבעלים עקב ההשבתה, עם זאת המחוקק גם קבע איזון בין האנטרס הצבורי שהנו הצורך להלחם בתאונות דרכים באמצעות אכיפה אפקטיבית והרתעתית לבין הפגיעה בזכות הקניין, על ידי קביעת שיקולים המאפשרים לבית המשפט לבחון אם ניתן לבטל את צו ההשבתה או לקצר את תקופת ההשבתה.

...

מן הכלל אל הפרט, לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים ועיינתי בחומר הראיות אין ספק כי יש ראיות לכאורה כנגד הנהג.

לאור כל האמור לעיל אין למבקשת להלין אלא על עצמה.

אשר על כן הבקשה נדחית.

מיתקיים בפני דיון בבקשה לביטול השבתה מנהלית בהתאם לסעיף 57 לפקודת התעבורה.

ב"כ המבקש ביקשה בטרם הדיון מב"כ המשיבה לעיין בחומר הראיות אשר יוגש לעיונו של בית המשפט במהלך הדיון, על מנת שתוכל לטעון כראוי בבקשה.

גם שם לא הותר לעורר לעיין בחומר החקירה לצורך טיעון בבקשה לביטול פסילה מנהלית.

כך קבע בית המשפט העליון, כב' השופט עמית, בבש"פ 5605/21 אחמד שתיווי נ' משטרת ישראל (9.9.21): "ובכלל, עיון במסמכים במעמד צד אחד במסגרת הליכי חפוש ותפיסה הוא פראקטיקה מקובלת בבתי המשפט מזה שנים רבות.... קשה להלום כי במסגרת בקשה להחזרת תפוסים או לביטול תפיסה, יתאפשר לחשוד לקבל לעיונו את חומר החקירה שנאסף עד לאותו שלב, מה שעלול ברמה גבוהה של ודאות לשבש ולזהם את החקירה. ודוק: סמכותו של בית המשפט לעיין בחומר במעמד צד אחד, אינה מאיינת כמובן את סמכותו להורות על חשיפת החומר או חלקו בפני החשוד, מקום שבו אין חשש שחשיפת החומר תיפגע בהליכי החקירה." (ההדגשות שלי – נ.ח.) כאמור, ב"כ המשיבה הפנתה לפסיקות של בית המשפט המחוזי בהם בתי המשפט חזרו וקבעו כי בשלב זה של הדיון, לא קמה זכות עיון בחומר החקירה מכח סעיף 74 לחסד"פ. אין מחלוקת בעיניין זה. מותב זה לא חולק על כך. נהפוך הוא.

...

ראו בעניין זה את דבריו של כב' השופט הנדל בבש"פ 1194/17 מדינת ישראל נ' אורן מלאכי (21.2.17): "ניתן להקשות על עמדתי זו, ולשאול האם אין זה ראוי לאפשר לחשוד לעיין בחומר בהליך שעלול לפגוע בחירותו? לכך אשיב כי הדבר נכון מנקודת מבטו של החשוד, אך זוהי רק חלק מהתמונה. ישנו אינטרס ציבורי ראשון במעלה כי עבירות פליליות – כמובן לרבות גרימת מוות ברשלנות בתאונה קטלנית – תחקרנה ביסודיות. חשיפת החומר לחשוד עלולה, גם אם לא בכוונה, לפגוע בכלל של טובת החקירה, ואף מעבר לכך – בטוהר החקירה, בדמות זיהום או שיבוש. ... הניסיון גם מלמד שלא תמיד ברור בשלב החקירה איזה חומר ניתן לחשוף ואיזה לא. הרי זה דבר שניתן לדעת רק בסיום החקירה, עם הגשת כתב האישום. כך באשר החוקר עוסק במלאכה מתפתחת, ומטבעה של עבודת החקירה, לא ברור מה יוליד מחר. אילוץ התביעה לגבש עמדה בטרם סיום עלול לגרום לנזק בלתי-הפיך לחקירה, תוך פגיעה באינטרס הציבורי האמור ואולי אף באינטרס הנחקר עצמו. תכליות החקירה האמורות גוברות בשלב שטרם הגשת כתב האישום. כשם שהאיזון אחרי הגשת כתב האישום מחייב חשיפת כל החומר, כך טרם הגשתו אין לאפשר עיון בחומר... יודגש כי שאִיפה לקבוע איזון באופן אחר עשויה להחטיא את המטרה – או ליתר דיוק לפגוע בחקירה. " (ההדגשות לא במקור – נ.ח.) בעניין מלאכי שלעיל נדונה השאלה האם יש לאפשר למשיב לעיין בחומר החקירה כדי שיוכל להערך לדיון בבקשה שהגיש לביטול פסילה מנהלית לפי סעיף 48 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א 1961, דיון שהתקיים בטרם הוגש כתב אישום.

וכאמור זכות להליך הוגן מכח חוק היסוד ולא זכות עיון מכח סעיף 74 לחסד"פ. לפיכך, אני מורה למשיבה להציג לעיונה של ב"כ המבקש כל מסמך אשר מבוקש להגיש לעיון בית המשפט במהלך הדיון היום אלא אם קיים מסמך ספציפי אשר לגביו סבורה ב"כ המשיבה כי יש חשש לשיבוש הליכי חקירה או לפגיעה בטוהר החקירה במידה ויוצג לעיונה של ב"כ המבקש.

בקשה לביטול איסור שימוש מינהלי ברכב מסוג קיה נירו מ"ר 271-83-503 (להלן: "הרכב").

דיון והכרעה המבקשים אמנם לא טענו בעיניין ראיות לכאורה, אך עדיין מצאתי לעיין בחומרי החקירה ונחה דעתי כי קיימות די ראיות לשלב זה שלך ההליך וביניהן- דין וחשבון על בדיקת שכורת באמצעות ינשוף; מיזכר בדיקת נשיפון אלקטרוני; דו"ח פעולה באכיפת איסור נהיגה בשיכרות (לרבות דבריו של המבקש 1 כי שתה 3 כוסות וודקה); עותק מפלט הינשוף ועוד.

מכל הטעמים האמורים מצאתי כי לא עומד לזכותה של המבקשת הסייג הקבוע בסעיף 57 ב לפקודה וכי צדק הקצין המשמע עת אסר מנהלית את השמוש ברכב.

באשר לטענה בדבר הפגיעה הכספית במבקשת עצמה והעדר טעם אמיתי להמשך החזקת הרכב, מצאתי להעיר, כי סעיפי החוק בדבר השבתה מנהלית של רכב נועדו להגביר את הפיקוח של בעלי הרכב על השמוש שנעשה ברכבים וכך צוינו הדברים בהצעת החוק שעניינה השבתת רכב: "רכב הוא כמו כלי נשק ומי שמוסר אותו לשימוש האחר צריך לוודא שמדובר באדם נורמאטיבי שאינו נוהג בפסילת רישיון או בשיכרות וכדומה... השבתת רכבים תביא לכך שנהגים יהיו יותר מודעים לאופן נהיגתם והורים ובעלי רכבים יתנו יותר תשומת לב והקפדה לאופן בו ילדיהם או אנשים להם נימסר הרכב, נוהגים ברכבים" (הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (השבתת רכב בשל עבירות חמורות), התשס"ד – 2004).

...

דיון והכרעה המבקשים אמנם לא טענו בעניין ראיות לכאורה, אך עדיין מצאתי לעיין בחומרי החקירה ונחה דעתי כי קיימות די ראיות לשלב זה שלך ההליך וביניהן- דין וחשבון על בדיקת שכורת באמצעות ינשוף; מזכר בדיקת נשיפון אלקטרוני; דו"ח פעולה באכיפת איסור נהיגה בשכרות (לרבות דבריו של המבקש 1 כי שתה 3 כוסות וודקה); עותק מפלט הינשוף ועוד.

במקרה דנן, גם שיקולים אלה מביאים אותי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

מעבר לאפשרות של המבקשת לפנות בדרישת שיפוי לנהג על הנזק שנגרם לה (ואיני מכריע כלל בנושא זה), הרי שמדיניות משפטית ראויה שבסיסה במטרת המחוקק למנוע נהיגה בשכרות, מחייבת אותנו ללכת בדרך אשר תוביל את מי המשכירים רכבים, מוסרים רכבים לעובדים, נהגים מטעמם וכו' להזהיר את הנהגים בצורה ברורה הולמת ותכופה ואם צריך לבטח את עצמם (בתוך החוזה), מפני אירועים דומים, להטיל את הנזק לפתחו של העבריין ולתרום למלחמה בתופעת נלוזה זו. יפים לעניין זה, בשינויים המחויבים, דבריו של כב' הש' בנג'ו בבפ"מ 1987-02-15 ארגון המובילים אטיאס משה בע"מ נ' מ"י: "הנני ער למחיר הכלכלי אותו משלמת המבקשת עקב השבתת הרכב, אך סבורני כי נוכח מחדלי המבקשת, ובכדי ליישם את כוונת המחוקק ולהטמיע בקרב המבקשת וציבור המסיעים בכלל, את חובת נקיטת הזהירות, שתמנע הישנות הסיכון הבא, יש לאשר את הסנקציה המנהלית בה נקט הקצין הפוסל, על מנת שתדע המבקשת, וידע כל בעל חברה המחזיק בצי רכבים, ובמיוחד בעלי חב' של רכבי הסעים, שחיי אדם בידם מדי יום, כי לא די בהבל פיו של אותו בעל חברה, כדי לפרוק עצמו מעול האחריות הכבדה שעל כתפיו. עליו לעשות מעשה של ממש כדי לצמצם ככל האפשר את היתכנותו של סיכון לנוסעיו, וככל שיחדל מכך, ישלם מחיר כלכלי כבד. העדפת האינטרס הכלכלי של המבקשת על פני מחדליה, הינה החטאה גמורה של כוונת המחוקק והפיכת הסנקציה המנהלית לתלוית מחיר כלכלי, תוך התעלמות ממחיר הדמים שכפסע היה בינו לבין האירוע דנן". לאור כל האמור לעיל, מאחר והאזהרה היא כללית ורחוקה ומאחר והפגיעה בחברה אינה שונה מפגיעה בכל בעל רכב אחר, הנני מורה על דחיית הבקשה.

ידוע, כי כל עוד לא הוגש כתב אישום, טרם קמה לנאשם זכות העיון בחומר הראיות.

אשר על כן, לאחר עיון בחומר החקירה, מצאתי כי קיימות ראיות מספיקות לשלב זה. באשר לטענת ב"כ המבקש, כי העובדה שהקצין אשר היה מעורב בארוע הוא גם הקצין שערך את השימועים לפסילה המנהלית ולהשבתה המנהלית, זאת בנגוד לנוהל המשטרתי, עובדה זו מהוה עילה לבטלות אוטומאטית של הפסילת רישיון וההשבתה המנהלית.

...

לאור כל האמור לעיל, נחה דעתי, כי החלטות קצין המשטרה ניתנו כדין ובסמכות, ואני דוחה את הבקשה על שתי חלופותיה.