בקשה לביטול הרשעה בגין נהיגה בזמן פסילה

הוא חזר על בקשת הנאשם לבטל את ההרשעה מחשש לפגיעה בעיסוקו: "זה בנפשו, הוא לא יוכל לעסוק בשום גוף". הנאשם מצידו הודיע כי ישתף פעולה עם הממונה על עבודות שירות.

בית משפט השלום קבע מיתחם ענישה בין מאסר קצר שניתן לרצות בעבודות שירות לבין מספר חודשי מאסר, ועל רקע נסיבותיו של המבקש מצא לחרוג לקולה מהמתחם, להאריך מאסר מותנה בן 8 חודשים, ובצד זאת גזר עליו 400 שעות של"צ, קנס בסך 10,000 ₪, הופעלה התחייבות בסך 15,000 ₪, פסילת רישיון הנהיגה למשך שנה וחילוט מכוניתו.

המבקש הורשע בעבירה של העסקת שוהה בלתי חוקי למשך יום אחד, ובית משפט השלום גזר את דינו ל-3 חודשי מאסר בפועל לריצוי בדרך של עבודות שירות, 6 חודשי מאסר על תנאי, קנס בסך 5,000 ₪ והתחייבות בסך 10,000 ש"ח. עירעורו לבית המשפט המחוזי נדחה וכך גם בקשת הרשות לערער.

...

" לאחר שנתתי דעתי לטיעוני ההגנה ועיינתי במסמך שהוגש (ענ/1), נחה דעתי כי אין עסקינן במקרה המצדיק הימנעות מהרשעה, משאיננו ממלא אחר איזה מהתנאים.

אדגיש, אין בידי לקבוע כי עצם ההרשעה לא תרע את מצבו של הנאשם, אך מובן כי זה איננו שיקול מספק לביטולה של ההרשעה.

אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 45 ימי מאסר בפועל.

המאשימה ציינה כי מדובר בנאשם האוחז ברישיון נהיגה משנת 1996, ואשר הספיק ליצבור לחובתו 21 הרשעות קודמות, בין היתר בגין נהיגה בזמן פסילה (3 עבירות), בגין נהיגה עם רישיון נהיגה שתוקפו פקע (9 עבירות) וכן הרשעות בעבירות מסוג בררת משפט.

בפ"ל 130-01-14 מדינת ישראל נ' מכטינגר (כב' ס. הנשיאה, השופטת נועה פראג לבוא) קבעה כי: "...נאשמת מצויה בהליך שקומי אשר מוכיח עצמו כיעיל לגביה. הנאשמת מכירה בחשיבות ההליך ומגלה נכונות להמשיך בו. כמו כן, הנאשמת מטופלת באופן פרטי ע"י מומחה לגמילה מאלכוהול במסגרת תכנית 12 הצעדים. שרות המבחן מציע להעמידה בצו מבחן ונותן חשיבות רבה להתקדמותה בהליך השיקומי ולעובדה שהיא אם חד הורית לשני ילדים קטינים". ובהמשך: "כאמור לעיל, ובהיתחשב בכל האמור והמפורט בתסקירי שירות המבחן, התרשמותי מהנאשמת, מחרטתה, היתחייבותה שלא לשוב לסורה, מחויבותה כלפי ילדיה הקטנים ומשפחתה, החלטתי שלא למצות עימה הדין ולתת לה היזדמנות אחרונה להיטיב דרכיה." מדיניות הענישה הנהוגה: ברע"פ 2588-16 אנואר שלבאיה נ' מדינת ישראל, נדחתה בקשה רשות ערעור של הנאשם לבית המשפט העליון לאחר שהנאשם הורשע, בהתאם להודאתו, בעבירות של נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא פוליסת ביטוח ברת תוקף ונהיגה ללא רישיון נהיגה.

לסיום מצאתי להעיר כי מחד לא אוכל להעתר לבקשת המאשימה להטיל על הנאשם עונש פסילה לתקופה שלא תפחת מ-10 שנים, בהתאם להוראות סעיף 40א' לפקודה, ומאידך, לא מצאתי לנכון להעתר לבקשת ב"כ הנאשם לבטל את הרשעתו של הנאשם, ולהורות על הארכת המאסר המותנה התלוי והעומד נגדו.

...

כאמור, איני מוצאת לנכון לקבל בקשה זו. לאחר ששקלתי את השיקולים שפורטו לעיל, הנני גוזרת על הנאשם את העונשים להלן: - הנני גוזרת על הנאשם מאסר לתקופה של 7 חודשים.

- הנני גוזרת על הנאשם עונש מאסר על תנאי  לתקופה של 6 חודשים שלא יעבור בתוך  3 שנים עבירה בניגוד לסעיף 10(א)- פקיעת רישיון נהיגה מעל לשנתיים או סעיף 67 לפקודת התעבורה.

- אני דנה את הנאשם לתשלום קנס בסך  1,500 ש"ח. * יש לשלם את חוב הקנס לחשבון המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות ברשות האכיפה והגבייה, החל מחלוף 3 ימים מרגע מתן גזר הדין ועד ליום 27.10.22, וזאת באחת מהדרכים הבאות: - בכרטיס אשראי – באתר המקוון של רשות האכיפה והגבייה, www.eca.gov.il (ניתן לשלם בפריסה של עד 18 תשלומים בהסדר קרדיט) או חפש בגוגל "תשלום גביית קנסות". - מוקד שירות טלפוני בשרות עצמי (מרכז גבייה)  – בטלפון 35592* או בטלפון 073-2055000 (ניתן לפנות לנציגים לקבלת מידע במספרים הללו).

אציין , כי המבקש נוהג משנת 2012 ולחובתו 12 הרשעות קודמות, ביניהן עבירות בעלות סיכון תעבורתי מובהק כגון , נהיגה בזמן פסילה, נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים, נהיגה בהיותו בלתי מורשה, אי ציות לאור אדום, עבירות זהות של מהירות העולה על המותר ואולם מסוג בררת משפט ועוד.

עיון בעברו הפלילי עולה כי למבקש 4 הרשעות ביניהן עבירות הנוגעות לתחום התעבורה – שלוש הרשעות בגין סמים.

לאחר ששקלתי את מכלול הטענות והשיקולים בתיק שבפני, לא שוכנעתי, כי יש בפני נסיבות אשר מצדיקות ביטול או קיצור הפסילה המנהלית ומצאתי, כי לא נפל פגם בשקול דעתה של קצינת המישטרה אשר הורתה על פסילת רישיון הנהיגה של המבקש.

...

לאחר ששקלתי את מכלול הטענות והשיקולים בתיק שבפני, לא שוכנעתי, כי יש בפני נסיבות אשר מצדיקות ביטול או קיצור הפסילה המנהלית ומצאתי, כי לא נפל פגם בשיקול דעתה של קצינת המשטרה אשר הורתה על פסילת רישיון הנהיגה של המבקש.

המזכירות תשלח העתק החלטתי לצדדים.

במסגרת הבקשה צוין כי במועד הארוע נעצר המערער בחשד לעבירות של נהיגה בפסילה והחזקת סם לצריכה עצמית ולאחר הארוע קיבל המערער הודעה מטעם המשיבה בדבר החלטה שלא להעמידו לדין ושם צוין כי החקירה שניפתחה בעיניינו , בעבירות של החזקת סם ונהיגה בפסילה, הסתיימה והתיק ניסגר במישטרה.

במהלך הדיון שהיה קבוע להקראה, כפר המערער בעובדות כתב האישום וטען כי רישיונו הועבר לסניגור לצורך הפקדה עובר לדיון בבימ"ש נצרת אך עורך דינו הפקיד את הרישיון באיחור מבלי שהודיע לו. בהמשך, בדיון שהיה קבוע לשמיעת ראיות, ביקש המערער, באמצעות סניגורו החדש, לחזור בו מהכפירה ולהודות בעובדות כתב האישום, ללא הרשעה, על מנת שיוכל לצרף את התיק דנן לתיק אחר.

נשמעו טיעונים לעונש ונקבע מועד למתן גזר הדין, בשלב זה , בית משפט קמא שם לב כי לא הייתה הרשעה בעקבות הודאתו, ולכן ביום 14/2/24 חזר המערער והודה פעם נוספת ( עמוד 10 לפרוטוקול שורה 14); הודאה שנמסרה לאחר שבקשת המערער לחזרה מהודאה נדחתה על ידי בית המשפט.

יתרה מזו, עיון בדיון שבו ביקש הסניגור הקודם לחזור בו מהכפירה בתיק דנן ולהודות בעובדות כתב האישום וכן עיון בהודאת המערער בעובדות כתב האישום בתיק דנן במסגרת הודאתו בעובדות כתב האישום בתיק האחר, טרם בוטל הצירוף, מעלה כי המערער מסר הודאתו מרצונו החופשי והיה מיוצג בשני הדיונים הללו והוא הבין היטב את השלכות הודאתו וכן היה ער להחלטת בימ"ש קמא שניתנה בעקבות הודאתו ובה צוין כי "ככל שהתיק לא יצורף, ההליך יקבע לטיעונים לעונש", כך שלא הייתה מחלוקת באשר לכנות ההודאה, גם אם התיק לא יצורף בסופו של יום.

...

לאור כל האמור לעיל, לא מצאתי מקום להתערב בהחלטת בימ"ש קמא אשר דחה את בקשת המערער לביטול כתב האישום.

אשר על כן, סבורני כי לא נפלה כל שגגה בדחיית בקשת המערער לאפשר לו לחזור בו מהודאתו.

לאור כל האמור לעיל, אני מורה על דחיית הערעור.

מדובר במבקש כבן 24 בוותק נהיגה משנת 2017 אשר לחובתו 8 הרשעות קודמות בתעבורה, בהן 2 הרשעות קודמות משנת 2022 שעניינן נהיגה תחת השפעת אלכוהול; וכן הרשעה נוספת בגין נהיגה בפסילה בתיק מספר 4754-02-23 שקבוע לטיעונים לעונש ליום 8.9.24; ותלויים ועומדים נגדו 2 מאסרים מותנים בני 4 חודשים ו3 חודשים שהנם ברי הפעלה.

באשר לטענה שמסוכנותו של המבקש בנהיגה, ויש להותיר תנאי של הרחקה מנהיגה בלבד – הרי שבהקשר זה יש לציין, כי העובדה שרישיונו של המבקש נפסל עד תום ההליכים, אינה ערובה לכך שלא יעלה על ההגה ויסכן את הציבור, שכן בעברו כבר מצויה הרשעה של נהיגה בזמן פסילה, ומכאן שקמה בעיניינו מסוכנות שאינה מבוטלת בכך שימשיך לנהוג גם כשהוא פסול.

...

נוכח האמור לעיל, אני סבורה כי אין בטענות לחולשה בראיות כדי להצדיק בקשה לעיון חוזר, שכאמור לא נועד לפתיחה מחודשת של החלטת המעצר הקודמת; ומשנקבעה קיומה של תשתית ראייתית לכאורית, כפי שגם הסכימו הצדדים בענייננו, אין מקום לדיון מחודש בטענות המבקש באשר לראיות בתיק.

בנסיבות אלה,- בשים לב לחומרת העבירה המיוחסת למבקש, למסוכנות הנשקפת ממנו כעולה מהאמור לעיל, ובשים לב לעברו התעבורתי המכביד,- אין מדובר בחלוף "זמן ניכר", ולא הובאו בפניי נסיבות חדשות או עובדות חדשות, כנדרש על פי סעיף 52 לחוק; ואני סבורה כי האיזון בין אינטרס המבקש ונסיבותיו לבין האינטרס הציבורי שבבסיסו ההגנה על ביטחון הציבור ממסוכנות המבקש ומועדותו, מוביל לשיטתי להותרת המבקש במעצר באיזוק.

אבהיר כי אין בכל האמור משום נעילת הדלת בפני המבקש, וניתן יהיה לשקול, בשלב מאוחר יותר, את הדברים בבקשה מתאימה לעיון חוזר לאחר חלוף זמן סביר; אך אני סבורה כי טרם בשלה העת לכך.