בקשה לביטול הפסקת עבודות שירות בגין הפרות חוזרות והפרת תנאי הסכם

בית משפט השלום בחיפה ו' תשרי תשפ"ד, 21 ספטמבר 2023 ת"ט 51691-08-23 ידע שירותי ניקיון לישראל בע"מ נ' מוקד אבניר (2018) בע"מ תיק חצוני: 509525-08-23 מספר בקשה:6 בפני כב' הרשמת הבכירה אילנה הדר תובעת (משיבה) ידע שירותי ניקיון לישראל בע"מ נתבעים (מבקשים) 1. מוקד אבניר (2018) בע"מ 2. אביב עיסאת החלטה

בחקירה החוזרת ציין המצהיר, כי היות שלטענת צוות 3 הנתבעת 1 הפרה את ההסכם והעסיקה (את התובעת – א.ה.) כקבלן משנה, אזי צוות 3 הוציא לנתבעת 1 מכתב הפסקת עבודה ובקשו מהתובעת לעבוד איתם ישירות.

יצוין שככלל, הנתבע 2 לא השיב עניינית לשאלות נוספות שנשאל בעיניין ג'ליל; טען שכל מה שהציע, הציע שכן "היה לי סכין על הצואר, נעשו עיקולים ונעצרו לי כל האמצעים להתנהל" (עמ' 8, שורות 21-22); אישר שהציע הסכם שונה, לפיו התובעת תהיה קבלן ראשי מול צוות 3 והוא יקבל עמלות, ואז גילה שעקפה אותו ונכנסה לאתר; טען שצוות 3 היו מודעים לכך שהעובדים מסופקים באמצעות קבלן משנה, על אף שהדבר אסור עפ"י ההסכם עם צוות 3 וכי עבד כך עם קבלני משנה קודמים (עמ' 9, שורות 4-8 וגם עמ' 10, שורות 11-12); סרב להתייחס עניינית לשיקים שהוצגו לו שסורבו מסיבת א.כ.מ, וטען שוב שכל המצב נוצר בעקבות העיקול והפגיעה בתזרים המזומנים; טען שיש לתובעת כספים והראה נתונים חלקיים מתוך האפליקציה, מהם עולה כי קיים פיקדון בסך של 80,000 ₪, פיקדונות בסך של 924,000 ₪ ויתרת חובה של כ-57,000 ₪, תוך שלא הציג מהי מסגרת האשראי ומה הקף ההתחייבויות; ובחר שלא לענות לשאלה האם הוא מוכן להציג דרישה להמצאת תלושי שכר לפני שהשיק כאן חזר, למרות שב"כ התובעת ציין כי אם תוצג ולו הודעה אחת כזו, התובעת תסכים לביטול העיקול, ואף ניתנה לו האפשרות לצאת מהאולם על מנת לבקש מסמכים מהמשרד.

תקנה 95(ד) קובעת, כי : בהחלטתו אם לתת סעד זמני וכן בקביעת סוג הסעד, הקפו ותנאיו, ישקול בית המשפט, בין השאר, את השיקולים האלה: (1) נזק שעלול להגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שעלול להגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני, וכן נזק העלול להגרם לאדם אחר או לעניין צבורי; (2) אם אין סעד אחר שפגיעתו במשיב קלה יותר, המשיג את התכלית שלשמה נועד הסעד הזמני; (3) תום ליבם של בעלי הדין, הן בקשר לגוף העניין והן בקשר להגשת התביעה ובקשת הסעד הזמני, והאם המבקש לא השתהה יתר על המידה בנסיבות העניין בהגשת כתב התביעה או בהגשת הבקשה לסעד הזמני.

...

ומן הכלל אל הפרט ראשית, באשר לטענת הנתבעים כי צו העיקול פקע שכן לא הומצא להם במועד שנקבע בהחלטת כב' רשמת ההוצאה לפועל - טענה זו נטענה באופן כללי וסתמי, הנתבעים לא הבהירו מתי לגישתם בוצעה ההמצאה, וכבר מסיבה זו איני מקבלת אותה.

לאור כל האמור לעיל, על פניו וכאמור בזהירות הראויה, בשים לב לכך שמדובר בתביעה שטרית, בה מוטל הנטל על הנתבעים להראות כי אינם חבים עפ"י השטר, אני סבורה שהתובעת עמדה בנטל להראות כי קיימת לה עילת תביעה הראויה לבירור.

מאזן הנוחות ויסוד ההכבדה לאחר ששמעתי את המצהירים בעדותם בפניי בעניין זה, נחה דעתי שהתובעת עמדה גם בנטל זה. למסקנה זו אני מגיעה לאור כל אלה: היקף השיקים שנראה כי סורבו בחשבון הנתבעת 1 מסיבת אין כיסוי מספיק וסירובו של הנתבע 2 להתייחס לכך באופן ענייני.

סיכום לאור כל האמור לעיל, לאחר ששוכנעתי כי קיימת עילת תביעה הדורשת בירור במסגרת ההליך העיקרי, ולאחר ששקלתי את מאזן הנוחות, הגעתי למסקנה כי אין מקום לביטול צו העיקול הזמני והוא יוותר על כנו.

במסגרת תביעתו עתר התובע לתשלומים שונים מכוח יחסי העבודה בין הצדדים: פיצוי בגין הפרת חוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), תשס"ב-2002 (להלן - חוק הודעה לעובד); השלמת שכר תעריפי; החזר נסיעות; דמי הבראה; דמי חגים; חלף הודעה מוקדמת; ופיצויי פיטורים, בסך כולל של 69,328 ₪.

בית הדין הארצי קבע בעיניין זה כי: "לפי נוסחו של צו ההרחבה הכללי בדבר הישתתפות המעסיק בהוצאות נסיעה (צו ההרחבה בענף הבניה מפנה בעקרו של דבר לצוו הכללי), הזכאות להחזר דמי נסיעה קמה שעה שהעובד הוכיח כי הוא היה זקוק לתחבורה על מנת להגיע מביתו לעבודה (דב"ע (ארצי) נו/3-46 רונית עילם - אטלס שירותי כוח אדם בע"מ, [פורסם בנבו] פד"ע ל 65 (1996). אך כדי שיפסקו לו הוצאות הנסיעה לא די בהוכחת הצורך האמור. על העובד להוכיח ברמת ודאות סבירה את הנתונים העובדתיים המשמשים בסיס לחישוב סכום הזכאות לפי אותם צוי הרחבה (או הסכמים קבוציים). אין עסקינן ברכיב שניתן לפוסקו על דרך האומדנה על יסוד השערות בלבד, ולו הגיוניות.

הוראת ס' ח19 לנוהל שמספרו 9.1.1001 בנושא: "הסדרת העסקת עובדים פלשתינים בישראל בענף הבניין" מורה כדלקמן: "מעסיק בעל היתר נידרש להעביר ללישכת השרות למעסיקים באמצעות דוא"ל דיווח מיידי ובקשה לביטול היתר העבודה של כל העובד הרשום כמועסק על ידו אשר התפטר או פוטר או לא התייצב לעבודה במשך 7 ימים ברצף. הבקשה תוגש בגין כל עובד כאמור, באמצעות מילוי קובץ בקשה לביטול רישיונות המפורסם באתר הרשות בקישור: בקשה לביטול רישיונות, ובהתאם להנחיות המפורסמות באתר הרשות בקישור: הנחיות להגשת בקשה לביטול רישיונות. יודגש כי אי העברת דיווח כאמור מהוה הפרה חמורה של תנאי היתר ההעסקה." על אף ההנחיה הברורה בדבר הצורך בדווח עקב אי התייצבות משך 7 ימים ברצף, הנתבעת הודיעה על הפסקת אשרת העבודה של התובע לאחר שלא התייצב משך 4 ימים ברצף בלבד, במקום להמתין לחלוף 7 ימים כמצוות הנוהל.

הנתבעת חוזרת ושבה על זכות לקזוז בגין דמי הודעה מוקדמת שהיא טוענת כי התובע חב לה, אך אין כל היתייחסות לנושא ההלוואות.

...

לאור הדברים האמורים, ובהתחשב בכך שהודעה כאמור הייתה יכולה לייתר חלק מהמחלוקות המצויות בליבת התיק, מצאנו לפסוק לתובע פיצוי בסך של 2,000 ₪ בגין רכיב זה. תחולת צו ההרחבה לטענת התובע, לא שולמו לו זכויות שצבר מכוח הוראות הדין וכן צווי ההרחבה וההסכמים הקיבוציים החלים על יחסי הצדדים.

סיכומו של דבר, טענת הנתבעת בעניין זה- דינה להידחות.

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבעת תשלם לתובע תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין את הסכומים הבאים: פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד בסך של 2,000 ₪.

האם התובע זכאי לתשלומים שונים הנובעים מעבודתו בנתבעת ומאופן סיומה? זוהי השאלה הדורשת הכרעה בתיק זה. רקע עובדתי בתמצית הנתבעת, חברת אתנה ג'.אס 3 – יישומים בטחוניים בע"מ (להלן – הנתבעת) היא חברה פרטית, העוסקת בין היתר בהגדרת פיתרונות אבטחה ואספקתם ללקוחות בדרג ממשלתי בחו"ל. תחומי הליבה המסורתיים שלה הם בעיקר מתן שירותי ייעוץ, הדרכה ובצוע פרויקטים בתחום האבטחה, לרבות אבטחת אישים ואבטחת מתקנים אסטרטגיים.

ואולם, נוכח הפרות חוזרות ונישנות מצידה, הוא הבהיר לנתבעת כי הוא עומד על זכותו לקבלת התגמול בגין עסקת קונגו בסך 774,793 ₪ במלואו, בהתאם לנספח ד', על כל המשתמע מכך.

ביום 14.07.13 נימסר לתובע מכתב זימון לשימוע שיתקיים ביום 21.07.13 לפני קבלת החלטה להפסיק את עבודתו וזאת מטעמי התייעלות וצמצום עלויות (נספח 3 לכתב ההגנה) וביום ביום 31.07.13 היתקיימה ישיבה כאמור ע"י מנכ"ל הנתבעת ונערך פרוטוקול שצורף לכתב ההגנה (נספח 6) וביום 22.08.13 הודיעה הנתבעת לתובע על ההחלטה לסיים את העסקתו (נספח 7 לכתב ההגנה).

בכתב ההגנה מטעמה העלתה הנתבעת שורה של טענות כלפי התובע, שעניינן הפרה לכאורה של תניות אי התחרות ושמירה על סודיות וביקשה כי ככל שייפסק סכום כלשהוא לטובת התובע, יקוזז ממנו סכום של 100,000 ₪ כפצוי ללא הוכחת נזק בגין הפרות אלה.

העובדה שיומיים בלבד לאחר החתימה על עסקת קונגו, הנתבעת ראתה לנכון להציע לתובע נוסח אחר, מפורט יותר, היא הנותנת, כי ההסכם שנחתם עמו, ושמעולם לא בוטל או שונה, היה כללי בהגדרותיו לגבי תנאי הזכאות וככזה יש להתייחס אליו.

ואולם, בהעדר ראיה לסתור, מקובלים עלי דברי התובע בעדותו כי היה שותף לסגירת העסקה בכל מה שקשור לתחום אחריותו, כפי שהוגדר בהסכם, קרי, עבודת ההכנה שקדמה לחלקו של מר שביט, הכנת מסמכים, הכנת מצגות ותמחור, חישוב מחירים וכל פעולה אחרת שעשה מתוקף הגדרת תפקידו כמנהל מכירות ושיווק (ראו עדות התובע בעמ' 27 לפרוטוקול מול שורה 5 ומול שורות 12 עד 15); חזוק לכך שהתובע היה מעורב בעיסקה, במסגרת גדר האחריות שהוגדר לו, ניתן למצוא בתכתובת הדוא"ל מיום 22.04.12 שצורפה לתצהיר התובע כנספח ז' (עמ' 118), שם הוא התבקש להתרכז בהכנת ההצעה על חשבון טפול בתחומים אחרים.

...

מן המקובץ לעיל עולה כי מדובר בטענות סתמיות ובלתי מבוססות, שלא נועדו אלא לשמש ככל הנראה משקל שכנגד לטענות התובע, ואני דוחה אותן בהיעדר תשתית ראייתית שתתמוך בהן.

אחרית דבר לאור כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת בחלקה והנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים: בגין עמלה על עסקת קונגו – 235,380 ₪; הפרשות בגין עסקה זו: פנסיה – 37,261 ₪; קרן השתלמות – 17,654 ₪.

בנוסף לסכומים דלעיל, תשלם הנתבעת לתובע השתתפות בשכ"ט עו"ד בסך של 50,000 ₪.

המבקשים טוענים, כי במסגרת כתב ההזמנה, היה על משיב 1 כ"חברה מתאמת" לתאם ולנהל ההיתקשרות עם קבלנים ויועצים לשם ביצוע עבודות השפוץ בבניין, ובכלל זה לנהל משא ומתן עם אותם נותני שירות, לכרות עמם הסכמים, לפקח באופן שוטף על ביצוע העבודות, ו"ליישם ההסכמות שבין חברי קבוצת הרכישה, והכל בהתאם למפרטים ותנאים הקבועים בהצעות מחיר שאושרו על ידי נציגות קבוצת הרכישה" (סעיף 4 לבקשה למתן צו עיקול), כאשר בעבור שירותיו הוסכם כי ישולם לו סך של 100,000 ₪, ותוך שהוערך כי אותן עבודות שפוץ תימשכנה כששה חודשים.

לטענת המבקשים, נוכח היתנהלות משיב 1, ובהנתן חשדות מבוססים למעילה בכספם, החליטו להפסיק את עבודתו כ"חברה מתאמת", כאשר בגין היתנהלות המשיבים נגרמו להם נזקים הכוללים, בין היתר, סך של 252,518 ₪ בגין הפער בין הסכומים שהועברו על ידם לחשבונות הנאמנות, לאלה ששולמו לנותני השירותים בפועל, וכן סך של 372,000 ₪ בתוספת מע"מ בגין דמי שכירות שהיו מתקבלים אילו הושלמו העבודות במועד, אלא שבשל העיכוב בעבודות השפוץ, שנבע מרשלנותו וחוסר תום ליבו, לא ניתן היה להשכיר המשרדים (הסכום הנתבע ביחס לראש הנזק האמור הוגדל בכתב התביעה המתוקן).

לטענתם, בהליך נוסף המתנהל בין הצדדים ת"א 5666-07-21 בבית משפט השלום בעיר רמלה, במסגרתו הוגשה תביעה על ידי משיבה 2 נגד המבקשים בגין אי תשלום סך של 336,595 ₪ בשל הפרת התחייבויות נטענות, בין היתר, ביחס להסכם ההזמנה (להלן: "ההליך הנוסף"), טענו המבקשים טענת העדר יריבות עם משיבה 2 (התובעת שם) בקשר עם אותן עילות תביעה.

עת עסקינן בבקשה לביטול צו עיקול שניתן כסעד זמני, חוזרת הבקשה לדיון 'דֶה נוֹבוֹ' קרי "...רובץ נטל השיכנוע על המבקש המקורי, וסדרי הדין בבקשת הביטול הם כסדרי הדין בבקשה המקורית, כאילו הוזמן המשיב מלכתחילה לדיון בבקשה" [רע"א 8420/96 מרגליות נ' משכן בנק הפועלים בע"מ, פ"ד נא (3) 789].

...

נוכח האמור, וטרם מתן צו העיקול, התבקשה הבהרה בעניין וזאת במסגרת החלטתי מיום 9.5.21.

סבורני, כי בהינתן המפורט מעלה, לא ניתן לשלול קיומו של חשש כי לכאורה למשיב 1 שליטה ,למצער עקיפה, בנכסי משיבה 2 וכי אם יוסרו כלל העיקולים, יכול שיוברחו נכסים על ידי המשיבים, או מי מהם, ובמקרה שכזה, האמור עשוי להכביד על מימוש פסק הדין, אם וככל שתתקבל התביעה כולה או חלקה.

בשים לב למפורט מעלה, ושעה שלשיטת הצדדים שניהם שווי הזכויות בנכס בנתניה לא נמוך מ- 700,000 ₪, הרי שאני סבורה כי הותרת העיקול על הנכס האמור, יהיה בה משום איזון נכון וראוי, שבעתיים עת מדובר בעיקול ברישום, וממילא לא נטען על ידי מי מהמשיבים כי הותרתו תכביד עליהם בשלב זה. נוכח האמור, אני מורה על ביטול העיקולים שהוטלו מכח הצו, מלבד העיקול על זכויות המשיבה בנכס בנתניה.

לגבי הטענה לקבלת תשלומים ביתר לאחר סיום עבודתו, טוען נתבע 3 כי תשלום עבור שירותיו היתנהל בדרך של תשלום בגין תקופת העבר ומקדמה חלקית בגין החודש השוטף, כי אפשר שנותרה יתרה זניחה ששולמה ביחס לתקופה שלאחר התפטרותו אותה הוא ניאות להשיב לתובע ובכל מקרה התובע הפר את חיוביו כלפיו, גם משגרם לנתבע 3 להוסיף שעות עבודה מעבר למתחייב על פי המוסכם ועליו לפצות אותו בגין כך. קדמה לתביעה בתיק זה תביעה שהגישו נתבעים 1-2 (להלן:" הנתבעים") נגד התובע ושותפיו לנכס המקרקעין במסגרת תיק תא. 61150-12-16 בבית המשפט השלום בתל אביב יפו (להלן: "ההליך המקביל").

הנתבעים מפנים לחריג 'השתק הגנה' שנקבע בפסיקה וטוענים, גם על יסודו, לסילוק התביעה ומוסיפים וטוענים כי טענת התובע להפרת ההסכם על ידי הנתבעת, טענה על יסודה מבקש התובע סעדים במסגרת התביעה שהגיש בתיק זה, נדחתה בפסק הדין בהליך המקביל, לרבות טענת התובע לאיחור הנתבעת במסירה, כי בפסק הדין בהליך המקביל נקבע שהתובע זנח את טענת הליקויים והתובע בחר שלא לערער על כך ומדובר בהכרעה חלוטה שאין בכוחו של התובע להעלותה מחדש.

בבסיס הכלל ניצב עיקרון סופיות הדיון והבטחת יעילות ההליך, מניעת כפל התדיינויות והכבדה על בתי המשפט בשל בהתדיינות חוזרת בעניינים שכבר נדונו, מניעת הכרעות סותרות העלולות לפגוע ביציבות המשפט ובודאות ההחלטות הניתנות מכוחו והגנה על האנטרס של בעלי הדין עצמם שלא ישובו ויוטרדו באותו העניין שכבר הוכרע (ראו; עניין גורה; ע"א 127/06 בנק הפועלים בע"מ -משכן נ' נגר (19.2.2009)).

נתבע יבחר האם ומתי להיתגונן, ויוכל יהיה להביא לביטול תוצאות ההיתדיינות הראשונה ללא צורך בהגשת בקשה לביטול פסק הדין (ראו; רע"א 6498/05 צבעוני נ' בנק הפועלים (23.2.2006); רע"א 2237/06 בנק הפועלים נ' רלה ויינשטיין (8.3.2009); רע"א 8973/10 בנק אוצר החייל נ' בן ברוך (23.7.2012) (להלן: "בנק אוצר החייל"); ע"א 1691/11 בנק לאומי למשכנתאות בע"מ נ' צוברי (15.12.2015); ע"א 8273/16 Fundacio Gala-Salvador Dali  נ' וי. אס מרקטינג (ישראל 2005) בע"מ (11.7.2021)).

בפסק הדין בהליך המקביל דחה בית המשפט את טענות התובע להפרות יסודיות של ההסכם על ידי הנתבעת, העדיף את גרסת הנתבעת לקיומה של הסכמה להארכת מועד המסירה ומסירת טופס 4 וקבע כי התובע זנח את הטענה לליקויי בנייה וכי התובע עשה דין לעצמו כאשר הפסיק לשלם את התמורה וכי התובע תפס את החזקה וסילק את עובדי הנתבעת, לא סיפק את חומרי הגלם שהתחייב בזמן וגרם לעיכוב, יזם הפסקות בנייה ומנע המשך העבודות.

קיימת זהות עובדתית ומשפטית בין הפלוגתות שעמדו לדיון והוכרעו בפסק הדין לבין הפלוגתות הנדונות בתביעה בתיק זה (התנאי הראשון); הנתבעים 1-2 היו צד להליך המקביל, לנתבע 3 קרבה משפטית וזהות אינטרסים עם נתבעים 1-2 ובהליך המקביל ניתן לתובע, נגדו מועלית טענת השתק בהליך זה "יומו בבית המשפט" (התנאי השני); ההליך המקביל הסתיים בהכרעה, מפורשת, או מכללא, במסגרתה נקבעו ממצאים פוזיטיביים בפלוגתות העומדות לדיון במסגרת הליך זה (התנאי השלישי); ההכרעה בפלוגתא בהליך המקביל הייתה חיונית לצורך פסק הדין באותו הליך (התנאי הרביעי).

...

למעלה מזה, התובע היה הנתבע בהליך המקביל, משהיה לו יומו באותו הליך וטענה שהוא העלה נדחתה, אין לאפשר לתובע "לפתוח" מחדש את ההתדיינות באותו עניין למען יהיה סוף לריב ולדיונים.

עניין זה לא נכלל ולא נדון בהליך מקביל ובידי התובע להמשיך את בירור כנגד נתבע 3 במסגרת הליך זה. התוצאה, אפוא, מכל האמור היא כדלקמן: התביעה נגד הנתבעים 1-2 נדחית.

התביעה נגד נתבע 3 נדחית, למעט התביעה לחיוב נתבע 3 בהשבת סך של 10,000 ₪ שנטען בכתב התביעה ששולם לנתבע זה לאחר סיום עבודתו בחודש יוני 2016.