בקשת מנורה לביטול ההסדר וטענות הצדדים
בבקשה שלפניי התבקש בית המשפט לעשות שימוש בסמכותו מכוח תקנה 176(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 (התקנות) ולהורות על ביטול ההסדר שכונה בפי המבקשת "הסדר דיוני", "בשל שינוי נסיבות מהותי השומט את הראציונאל הכלכלי ואת שקולי העלות-תועלת אשר עמדו ביסוד החלטתה של מנורה להעתר לאותו הסדר דיוני, שהוצע לצדדים ע"י כב' בית המשפט המחוזי בבאר-שבע [...]". שינוי הנסיבות המהותי הנטען הוא החלטת בית המשפט של פשיטת רגל על ביטול ההליך.
נקבע מפי כבוד השופט (כתוארו אז) שמגר כי "[...] סדרי הדין אמנם אינם מיטת סדום, אלא מכשיר לייעולה של עשיית המשפט, והנוקשות המופרזת לא יאה להם [...] במקרה ראוי, בו הצדק יחייב זאת, יכול בית המשפט על כן להתיר גם חזרה מהסדר דיוני מוסכם, אך כל דבר נבחן על יסוד נתוניו, ובאלו אשר לפנינו אין מאומה כדי להצדיק חזרה מן ההסדר המוסכם. הווה אומר, אין לפנינו עילה של ממש להתיר היתעלמות מדברים שסוכמו מפורשות וברורות כדי להרשות חזרה מויתור המצמצם את המחלוקת [...]". ברע"א 2160/09 ש.ב סופר בע"מ נ' קבוצת מתיישבי ברסלב, דחה בית המשפט המחוזי את בקשת המבקשת לחזור בה מהסדר דיוני בדבר מינוי מומחה מכריע שיחווה דעתו במחלוקות שבין הצדדים "בהיעדר שינוי נסיבות מהותי היורד לשורש ההסכמה" וקבע, כי הסכמה כאמור לא ניתנת לביטול חד צדדי בשל עלות שכרו של המומחה.
...
זאת, כך לפי הטענה, "בשל שינוי נסיבות מהותי השומט את הרציונל הכלכלי ואת שיקולי העלות-תועלת אשר עמדו ביסוד החלטתה של מנורה להיעתר לאותו הסדר דיוני".
השאלה אם יש מקום לבטל את ההסדר מטעם זה, היא העומדת להכרעה בבקשה זו.
רקע כללי
מנורה היא "מבטח" כמשמעות מונח זה בחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), התשמ"א-1981.
הערעור נדחה תוך שנקבע מפי כב' השופטת (כתוארה אז) חיות, כי "הסדר דיוני הוא אמצעי יעיל לניהול דיון המושתת על הסכמות הצדדים ויש לעודדו, אם כי בהחלט יתכנו מקרים בהם יתיר בית המשפט חזרה מהסדר דיוני מוסכם מקום בו ישתכנע כי קיימים טעמים של צדק המחייבים זאת וכל מקרה נבחן על פי נתוניו"; וכי אין מקום להתערב במסקנת בית המשפט קמא כי טענות המבקשת "אינן מגלות טעם מבורר המצדיק חזרה מן ההסדר הדיוני המוסכם".
כך גם בענייננו, סבורני כי אין מאומה כדי להצדיק חזרה מן ההסדר.
לא ניתן לראות בכך שבית המשפט נעתר לבקשתה והורה על ביטול ההליך, כשינוי נסיבות המצדיק את ביטול ההסדר.
גם מהאופן שבו הציגה מנורה את הדברים עולה בבירור, כי לכל היותר (אם בכלל), מדובר בטעות בכדאיות העסקה, שעה שציינה כי ביטול ההליך (שכאמור אינו שינוי נסיבות המצדיק את ביטול ההסדר) "שומט את הרציונל הכלכלי ואת שיקולי העלות-תועלת אשר עמדו ביסוד החלטתה של מנורה להיעתר לאותו הסדר דיוני, שהוצע לצדדים ע"י כב' בית המשפט המחוזי בבאר-שבע [...]".
על יסוד כל האמור לא מצאתי, אפוא, כי בנסיבות העניין שלפניי חל שינוי מהותי בנסיבות או כי מתקיימות עילות אחרות שבדין, המצדיקות את ביטול ההסדר, שניתן לו תוקף של החלטה.
סוף דבר
מכל הנימוקים דלעיל, הבקשה לביטול ההסדר נדחית.