התייחסתי כאמור לטענה בנוגע לראיית השטר כפסק דין, ומכל מקום, ניתנה גם בנוגע לכך החלטה עצמאית ביום 24.4.22, שם קבעתי בזו הלשון:
"כב' ראש ההוצאה לפועל קבע כי ההיתנגדות הוגשה במועד. במצב דברים זה, אין צורך בבקשה להארכת מועד. אכן, בית המשפט אינו יושב כערכאת ערעור על עצמו ויש להגיש בקשה לבצוע/כתב תביעה מתוקן בשים לב לכך שהבקשה לבצוע שטר הוגש דרך ההוצאה לפועל ולא ישירות לבית המשפט. ואולם, החייבת נפטרה לאחר הגשת ההיתנגדות עת התיק הועבר לבית המשפט. בנגוד לעמדת התובעת, ההיתנגדות לא נדחתה ואין פסק דין תלוי ועומד לאחר הגשת הבקשה לבצוע שטר בלישכת ההוצאה לפועל בתיק דנן.
הכיצד התובעת טוענת כי ניתן ללמוד מכך על ידיעתה של הנתבעת על תיק ההוצאה לפועל? הכיצד היא רואה בכך הודאה בחוב גופו וכמעשה בית דין עת מצוין שההצעה היא לפנים משורת הדין ונוכח מצבה הרפואי ולו כדי למנוע ממנה את המעמד של חקירת יכולת? הכיצד היא רואה בכך כהסכם פשרה שיש לכבד שלא זכה לכל תגובה אלא רק לת.ת ביום 25.4 כשמצוין על כך בכתב יד כאשר החלטת כב' הרשם לרנר שהורה על ביטול ההחלטה לסגור את תיק ההוצאה לפועל היא מיום 14.6.2009 לאמור כי הצדדים לא הגיעו באותו שלב להסדר ולא הוגשה בקשה לאיחוד תיקים ללישכת ההוצאה לפועל?.
...
בית המשפט ניסה להביא את הצדדים לפשרה בשים לב לכך שקרן החוב בתיק עמדה על סך של 2143 ₪ (ככתוב על גבי השטר) ולפי נתוני פתיחת התיק בלשכת ההוצאה לפועל על סך של 2573.63 ₪ אותם הסכימו הנתבעים לשלם ולו מפאת ערכי מטרד אולם התובעת סירבה משהחוב עומד על סך של כ-10,000 ₪ מיום פתיחת תיק ההוצאה לפועל עת היה פתוח נגד המנוחה תיק הוצאה לפועל נוסף ע"ס של כ-10,000 ₪ אשר נסגר עקב חוסר מעש בשנת 2013 ועל כן תהיה מוכנה לתשלום המופחת תחת הקמתו לתחייה של התיק האחר – דבר שהנתבעים סירבו לו.
על כן, אין מנוס אלא להכריע בתיק.
אני סבורה כי תצהירה של הנתבעת לפיו היא לא חתומה על השטר עומד בניגוד לאינטרס רכושי שלה ולא בשל כך דווקא שמדובר בסכום לא גבוה במונחי קרן ועיקר ההתנגדות היא סביב הסכום שתפח (שלכך יש לה טענות הראויות להיבחן בשל העדר המצאה כדין) אלא כי התובעת עצמה הציגה תצהיר של הנתבעת שהוגש ביחס לאותם שטרות עת נפתחו שני תיקי הוצאה לפועל ולו הייתה מקבלת בתיק זה אזהרה במועד היא הייתה מגישה באמצעות עוה"ד שלה דאז התנגדות כפי שהגישה שם וברי כי אם עוה"ד שלה מגיש בשני תיקים מקבילים המתייחסים לאותו חוב תצהירים (וכל שכן לטענת התובעת הוגשה בקשה מצד הנתבעת לאיחוד תיקים) הוא לא היה מגיש תצהיר "סותר" לכאורה.
אמור מעתה; בשל התצהיר שהוגש מצד המנוחה בתיק המקביל לפיו בנה היה מיופה כוחה בחשבון והשיקים נמסרו מאותה סדרה, הרי שאין בידי לקבל את טענת הזיוף ועל כן התביעה בנוגע למהות החוב ועצם החוב היא זו שמתקבלת – להבדיל מגובה החוב מושא ההתנגדות.
סיכומו של דבר.
אי לזאת, ולנוכח האמור לעיל, התביעה מתקבלת באופן חלקי כך שבכל הנוגע לעצם החוב התביעה מתקבלת אולם לא בנוגע לגובה החוב כפי שמעודכן במחשבי ההוצאה לפועל אלא יש לחשב ריבית והצמדה לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א -1961 מיום 6.12.20 על הסכום שנקבע עם פתיחת תיק ההוצאה לפועל (עת מתווספת לקרן החוב בתיק ריביות כדין, לרבות אגרת פתיחת תיק ושכ"ט א' למשל עת התיק נפתח ביום 1.1.2007 ומועד פרעונו של השטר הוא 28.10.2006 ובשים לב לסוגי ריביות– נתונים המצויים במומחיות כב' רשם ההוצאה לפועל שהתמונה המלאה בתיק ההוצאה לפועל בנוגע לריביות שנצברו בתיק ההוצאה לפועל מונחת לפתחו עת יש לתקן את הריבית וההצמדה למועד ההמצאה, 6.12.20, בהתאמה).
