לפני בקשת בעלי התפקיד לביטול ההליך לאור חוסר תום ליבה של החייבת בהליך;
ביום 4.8.2017 ניתן צו לכנוס נכסי החייבת על פי בקשתה, בגין חובות מוצהרים בסך של 175,540 ₪ ל-4 נושים, כאשר מושת עליה תשלום חודשי בסך 500 ₪.
הנאמן בתשובתו לתגובת החייבת עמד על ביטול ההליך לאלתר וציין כי חייבת לא טענה במהלך חקירתה כי שודלה על ידי אנשים לעשות זאת וכי החייבת לא יכולה לטעון לתמימות כאשר ידעה כי תשלם 50% מהסכום המלא שאושר במסגרת תוכנית הפירעון ועוד טען הנאמן כי החייבת היא זאת ששילמה באמצעות כרטיסי חיוב גנובים תוך שתוף פעולה עם מעשה הונאה לטובתה האישית, ביודעין ובכך יש משום הפרה של חובת תום הלב בהליך המצדיקה את ביטולו.
סיכומו של דבר, היתנהלותה חסרת תום הלב של החייבת כפי שתואר מצדיקה כשלעצמה ביטול ההליך על אתר ללא מתן כל היזדמנות לסלק חוב הפיגורים שנצבר למעשה לאחר החזרת התשלומים ששולמו באמצעות כרטיסי החיוב הגנובים; לעניין דרישת תום הלב מצד החייב בהתנהלותו במהלך הליך פשיטת רגל כבר נפסק כי תום ליבו של חייב כשיקול מהותי בהליכי פשיטת רגל שזור כחוט השני לאורכם ורוחבם של כל שלבי ההליכים ומהוה בכל אותם שלבים תנאי מהותי לקבלת הסעד המבוקש, והיעדר תום לב עלול להביא לא רק לסרוב להענות למתן הסעד, אלא להוביל גם לביטולו של סעד שכבר ניתן (סעיפים 37, 54-55 לפקודה) [ראו: ע"א 6021/06 דגנית פיגון נ' כונס הנכסים הרישמי (9.8.2009) פסקה 23 והאסמכתאות המפורטות שם].
...
אני מסכים עם עמדתם של בעלי התפקיד ואני סבור כי מבחינה עקרונית, וללא קשר לשאלת היקף חוב הפיגורים שנצבר, חייב בהליך פשיטת רגל הפונה לצד ג' שאינו קשור באופן פורמאלי להליך הפש"ר על מנת לקבל הנחה של 50% מהתשלומים שהוטלו עליו במסגרת תוכנית פירעון, אינו יכול לטעון לתום לב ואינו ראוי להמשך הגנתו של הליך הפש"ר.
בהקשר זה אציין כי ב"כ החייבת החייבת טענה כי החייבת שילמה סכומים שונים "כך שלא קיבלה את ההנחה בפועל", אך אינני מקבל טענה זו.
כפי שציינה החייבת בחקירתה בפני הנאמן, היא פנתה לצד ג' בעקבות הודעה שפירסם שלפיה הוא מציע לשלם תשלומים לפשיטות רגל או להוצאה לפועל בתמורה לתשלום 50% מהתשלום שישולם לו על ידי החייב עצמו זאת כעולה מההודעה אשר הוצגה על ידה לנאמן.
לאור כל המפורט לעיל, אני מורה על מחיקת הבקשה העיקרית בתיק להכרזת החייבת כפושטת רגל ועל ביטול פסק ההכרזה שניתן ביום 31.10.18 .
כספים שייוותרו אם ייוותרו בקופת הכינוס ישמשו תחילה לכיסוי הוצאות ההליך על פי התקנות, ועל היתרה יחולו הוראות סעיף ג' לפסק הדין מיום 31.10.18 ובהתאם אני מורה כי יתרת הכספים בקופת הכינוס לאחר ניכוי הוצאות ההליך תחולק בין נושי החייבת שתביעות החוב שלהם אושרו בהתאם לחלקם היחסי במצבת הנשייה המאושרת.
ככל שהחייבת תבקש להגיש בקשה לצו פתיחת הליכים לפי חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, תשע"ח-2018, אני מורה כי היא לא תהיה רשאית לעשות כן אלא בחלוף 18 חודשים ממועד פסק דין זה, וזאת לאור היקף מחדליה של החייבת והתקופה הממושכת שבה נמשכו למעשה מחדלי החייבת, ובהתאם להלכת בית המשפט העליון בע"א 8673/13 גמיל אלקצאצי נ' כונס הנכסים הרשמי (פורסם בנבו 2.4.14) והחייבת תצרף פסק דין זה לכל בקשה חדשה שתוגש אם תוגש על ידה.
