בקשה לביטול היתר המצאה מחוץ לתחום לפי תקנות סדר הדין האזרחי החדשות

היתר ההמצאה ניתן בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות הישנות).

בהתאם להוראת התחולה המופיעה בתקנה 180(ג)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות או התקנות החדשות), תדון בקשת הביטול בהתאם לתקנות החדשות.

נטל ההוכחה להתקיימות התנאים למתן היתר המצאה מחוץ לתחום מוטל על מבקש ההמצאה מחוץ לתחום גם כאשר בית המשפט דן בבקשה לביטול היתר המצאה שניתן במעמד צד אחד [ע"א 4601/02 ראדא תעשיות אלקטרוניות בע"מ נ' Bodstray Company Ltd, נח(2) 465 (2004); להלן: הילכת ראדא].

לפי תקנה זו קיימת עילת המצאה מחוץ לתחום כאשר התובענה מבוססת על מעשה או מחדל שארע בתחום המדינה.

...

טוויטר הוכיחה באמצעות המסמכים שצורפו לבקשת הביטול את העובדות הבאות: · שנה לפני חסימת חשבונותיו כתב המשיב בחשבונו: "רחפן מעל הוילה של עדי סופר תאני: בסופו של דבר יש כתובת לפייסבוק ישראל" ולציוץ זה צרף קישור לאתר בבעלותו של המשיב ובו קטע וידאו שצולם בידי רחפן שריחף מעל לביתה של מנכ"לית פייסבוק-ישראל וצילם אותו ממספר כיוונים לרבות תצלומי תקריב.

בסופו של דבר נמחקו הציוצים וטוויטר הסירה את חסימת החשבון.

בהתחשב באופן בו הציג את טיעונו במסגרת בקשת ההיתר, אותה הגיש במעמד צד אחד, לא שוכנעתי כי המשיב אכן מעוניין לברר את תביעתו בבית המשפט בתום לב. לשון אחר: ניתן לומר כי כאשר מבקש היתר המצאה פועל בחוסר תום לב משמעותי בניסוח הבקשה שהגיש במעמד צד אחד, ומכוח ניסוח זה זכה בהיתר (בהתאם לתקנות הישנות), ממילא לא יהיה זה ראוי לדון בתביעתו, אף אם צלח את מבחן העילה (בקושי, כפי שציינתי לעיל).

לפניי בקשת הנתבע לביטול היתר המצאה, לפי תקנה 502 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ("תקנות סדר הדין האזרחי").

במסגרת בקשה לביטול היתר המצאה מחוץ לתחום יש לבחון שלושה תנאים עקריים: קיומה של עילת תביעה טובה (תקנה 501 לתקנות סדר הדין האזרחי); קיומה של עילת המצאה (היינו, האם מתקיימת אחת מהחלופות של תקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי); והאם יש מקום להכפיף את הנתבע הזר לשיפוטו של בית המשפט הישראלי, כאשר בהקשר זה נבחנת בעיקר שאלת נאותות הפורום (ראו והשוו, רע"א 4199/20 הצלחה – לקידום חברה הוגנת (ע"ר) נ' Chi Mei Corporation (15.8.2021) ("עניין הצלחה"); ע"א 9725/04 אשבורן חברה לסוכנויות ומסחר בע"מ נ' CAE Electronics Ltd (4.9.2007) ("עניין אשבורן")).

עילת המצאה לפי תקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי חלק מעילות ההמצאה הקבועות בתקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי (כיום, תקנה 166 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 ("התקנות החדשות")) מתייחסות לגופה של עילת התביעה.

...

גם תחת הנחה כי מדובר בעסקת הלוואה, תמונת הזיקות אינה חד משמעית, אולם בסופו של יום אני סבור כי היא נוטה לטובת בית המשפט הישראלי.

לאור האמור, סבורני שבית המשפט הישראלי הוא הפורום הנאות לדון בהליך.

סוף דבר הבקשה לביטול היתר ההמצאה נדחית.

השתלשלות ההליכים הנוגעים להמצאה תחילה הגישו המבקשים בקשה למתן היתר המצאה לפי תקנה 500 (7) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: התקנות הישנות), לפיה התובענה מבוססת על "מעשה או מחדל בתחום המדינה". חלק מהמשיבות, ביניהן המשיבה, הגישו בקשה לביטול היתר ההמצאה מכוח תקנה זו, ובסופו של דבר, המבקשים עצמם הסכימו כי אין אפשרות דיונית להמצאה מכוח תקנה 500 (7) לתקנות.

בהמשך, הגיעו המבקשים ופנסוניק להסדר דיוני שהוגש בחודש 5/18, לפיו פנסוניק הכירה במסירה אליה, באמצעות באי כוחה, כמסירה תקפה, ואלו החלקים הרלבאנטיים בו לענייננו (להלן: ההסדר הדיוני): "2. לענייניה של הבקשה הנוכחית, בכוונת המבקשים ממילא להגיש – ... בקשה למתן היתר המצאה מחוץ לתחום השיפוט כנגד המשיבות 1, 2, 3 ו- 5... זאת, בהתבסס על עמדת המבקשים לפיה נוכח הסדר הפשרה עם המשיבה 4 (טקומסה – מ.ב.) יתר המשיבות הופכות להיות "בעל דין דרוש, או בעל דין נכון, בתובענה שהוגשה כהלכה נגד אדם אחר, שהומצאה לו הזמנה כדין בתחום המדינה", ועל כן קמה נגדן (לשיטת המבקשים) עילת המצאה מחוץ לתחום השיפוט מכוח תקנה 500 (10) לתקנות סדר הדין האזרחי.

לפי תקנה 477 לתקנות הישנות (וראו תקנה 163 (א) לתקנות החדשות), "אם יש לו (לנמען – מ.ב.) עורך דין דיה ההמצאה לעורך הדין או למתמחה שלו". ההסדר הדיוני מצביע על כך שלמשיבות הנוספות "יש עורך דין בישראל". מרגע ההמצאה לאותו עורך דין – קיימת המצאה כדין בישראל בכל הקשור למשיבות הנוספות.

...

השתלשלות ההליכים הנוגעים להמצאה תחילה הגישו המבקשים בקשה למתן היתר המצאה לפי תקנה 500 (7) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: התקנות הישנות), לפיה התובענה מבוססת על "מעשה או מחדל בתחום המדינה". חלק מהמשיבות, ביניהן המשיבה, הגישו בקשה לביטול היתר ההמצאה מכוח תקנה זו, ובסופו של דבר, המבקשים עצמם הסכימו כי אין אפשרות דיונית להמצאה מכוח תקנה 500 (7) לתקנות.

בית המשפט העליון (כב' השופטת ע. ברון) דחה את הבקשה וקבע כך: "בדומה להחלטה שניתנה ברע"א 6646/19, אף בענייננו בקשת האישור טרם הוכרעה, ובקשת רשות הערעור מתמצה בהחלטת בית משפט המחוזי הנוגעת להמצאה מחוץ לתחום. בנסיבות אלה, אין מקום לקבוע מסמרות בשאלת תחולתו של החוק (חוק התחרות הכלכלית – מ.ב.) במסגרת בקשת רשות הערעור, ומשכך צירוף האסמכתאות איננו נדרש והבקשה נדחית" (הדגשה לא במקור – מ.ב.) מאחר שמדובר בטיעונים דומים לטיעונים שהועלו בעניין לנואל ומירום, וכדי שלא להותיר איזו סוגיה מהסוגיות שהעלתה המשיבה ללא התייחסות, אחזור בקצרה על הדברים שקבעתי בעניין לנואל ומירום.

קביעה אחרונה זו אושרה בבית המשפט העליון (עניין הצלחה), שקבע: "מקובלת עליי קביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה "דוקטרינת ההשפעות", ככל שהיא חלה במשפט הישראלי, עניינה בברירת הדין החל ולא בקניית סמכות שיפוט בינלאומית".

סיכום הבקשה לביטול היתר המצאה נדחית.

כפי שיפורט להלן, זניחת בקשת האישור הקודמת הייתה החלטה מודעת של המבקשים, אשר העדיפו להגיש בקשה חדשה על מנת להיבנות מעילת המצאה מחוץ לתחום שנוספה לאחר הגשת בקשת האישור הקודמת: תקנה 500(7א) לתקנות הקודמות, שכיום היא תקנה 166(5) לתקנות סדר הדין האזרחי.

עתה, כאשר בוטל מוסד היתר ההמצאה, טענת הפורום הנאות אינה נבחנת במסגרת בקשה לביטול היתר המצאה (אשר בגדרה הנטל הוא על התובע), אלא הנתבע רשאי "לטעון כי הפורום הישראלי אינו הפורום הנאות לידון בתובענה" (תקנה 168 לתקנות סדר הדין האזרחי).

מסקנתנו היא, כי הדין הישראלי אינו חל על התביעה, ולפיכך בקשת האישור אינה נכנסת לגדרו של פרט 4 (או כל פרט אחר) לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות, וממילא אין למבקשים "עילת תביעה טובה"; כי לא עומדת למבקשים אף אחת מעילות ההמצאה שהם טענו להן לפי תקנה 166 לתקנות סדר הדין האזרחי; וכי בית המשפט הישראלי אינו פורום נאות לידון בהליך.

...

סוף דבר המבקשים הגישו בקשה לאישור תובענה ייצוגית והמציאו אותה מחוץ לתחומי מדינת ישראל.

מסקנתנו היא, כי הדין הישראלי אינו חל על התביעה, ולפיכך בקשת האישור אינה נכנסת לגדרו של פרט 4 (או כל פרט אחר) לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות, וממילא אין למבקשים "עילת תביעה טובה"; כי לא עומדת למבקשים אף אחת מעילות ההמצאה שהם טענו להן לפי תקנה 166 לתקנות סדר הדין האזרחי; וכי בית המשפט הישראלי אינו פורום נאות לדון בהליך.

הבקשה מתקבלת, אפוא.

בד בבד עם הגשת הבקשה העיקרית, הגיש הנאמן בקשה למתן היתר המצאה מחוץ לתחום השיפוט בהתאם לתקנה 167 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: "התקנות החדשות").

בעקבות המצאת כתבי הטענות למשיבים, הגישו הללו את הבקשה הנוכחית, הלא היא בקשה לכפירה בסמכות השיפוט של בית משפט זה לפי תקנה 168 לתקנות החדשות, וזאת לאחר שהעניקו לבא כוחם בישראל ייפוי כח מוגבל לשם כך. לבקשה לא צורף תצהיר מטעם המשיבים בטענה כי כל כולה מבוססת על טיעונים משפטיים ועל כתבי בי-דין קודמים.

בהקשר זה, הנאמן מפנה להחלטה בהליך פש"ר (מחוזי ת"א) 1381-09 עו"ד איתן ארז, בתפקידו כנאמן לנכסי החייבת רחל סייג סופר (בפשיטת רגל) נ' כונס הנכסים הרישמי (נבו 17.03.2013), במסגרתה נדחתה בקשה לביטול היתר המצאה מחוץ לתחום במסגרת הליך פשיטת רגל.

...

אף בישראל חלק ט' לחוק מבוסס במידה רבה על חוק המודל של האו"ם (להרחבה ראו את החלטתי בעניין בינטר, פסקה 19-18.

סיכומו של דבר, מן המקובץ לעיל עולה כי הפורום הנאות לדון בבקשה העיקרית הוא בית המשפט בישראל.

סיכומו של דבר, מכל הטעמים אשר פורטו לעיל, בקשתם של המשיבים נדחית.