בקשה לביטול היתר המצאה מחוץ לתחום בתובענה ייצוגית להשבת כספים

תמצית הרקע העובדתי והחלטות בית המשפט המחוזי במוקד בקשות רשות העירעור ניצבת בקשה לאישור תובענה כייצוגית שהוגשה בחודש ינואר 2016 על ידי המשיבים 1 ו-2 בבקשות רשות העירעור, כנגד 5 חברות זרות ובהן המבקשת ב-רע"א 2296/19, חברת Tecumseh Products Company שמקום מושבה בארצות הברית; והמבקשת ב-רע"א 3263/21, חברת Danfoss A/S שמקום מושבה בדנמרק (להלן: בקשת האישור, מבקשי האישור, טקומסה ו-דנפוס, בהתאמה).

כן טענה דנפוס כי ההיתר שניתן לבצע לה המצאה מחוץ לתחום, נסמך על היותה חברת-אֵם של חברה אחרת שנזכרה במסמכים שצורפו לבקשת האישור, חברה גרמנית בשם Danfoss Flensubrg GmbH (להלן: דנפוס-הבת); והדגישה בבקשתה שהמצאה לחברת-אֵם לא יכולה להעשות על בסיס עילת תביעה נגד חברת-בת. עוד טענה בבקשת הביטול כי לא מתקיימים יסודות תקנה 500(10) לתקנות הישנות; ובפרט נטען שההסדר הדיוני אינו מהוה המצאה כדין בתחום המדינה, כדרישת התקנה.

ביום 3.11.2019 בית המשפט המחוזי (השופטת מ' בן-ארי בסמכותה כרשמת) הורה למבקשי האישור להשיב לבקשת הביטול תוך 30 יום.

לבסוף, טקומסה מדגישה שהסדר הפשרה מגלם תועלות רבות לקבוצה המיוצגת, שאינן באות לידי ביטוי בהסדר הדיוני, כדוגמת פיצוי כספי ומתן מסמכים שיסייעו בניהול בקשת האישור.

...

בתגובה, חלק מהחברות הזרות עתרו לביטול היתרי ההמצאה מחוץ לתחום; ובסופו של דבר, ביום 18.10.2017 הורה בית המשפט המחוזי על ביטול היתרי ההמצאה מחוץ לתחום ביחס לכל החברות הזרות.

אין בידי לקבל טענה זו. בקשת האישור הומצאה למורשה מטעם פנסוניק בהתאם לתקנה 477 לתקנות הישנות והיא הוגשה בהתאם לדרישות הפורמליות ולכללים הפרוצדורליים הקיימים בדין.

לסיכום, לא מצאתי מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי לדחות את בקשת הביטול.

סוף דבר התוצאה היא שבקשת רשות הערעור ב-רע"א 2296/19 נדחית.

קמה עילה להמצאה בעת הגשת התובענה והבקשה לאישור ויש לאפשר לבית המשפט לקנות סמכות ולברר אם אמנם, כנטען, הושבו הכספים לכל חברי הקבוצה והתובענה התייתרה או מוצתה; וכן, לידון בשאלת הזכאות של התובעת לגמול וזכאותם של באי כוחה לשכ"ט. רקע כללי - התביעה, הבקשה לאישורה כתובענה ייצוגית והיתר ההמצאה מחוץ לתחום הנתבעת היא חברה זרה המספקת שירותי רישום שמות Domain ואחסון אתרים.

הנטל המוטל על כתפי התובע, המבקש את היתר ההמצאה מחוץ לתחום להוכיח קיומם של התנאים למתן היתר ההמצאה מחוץ לתחום ממשיך לרבוץ על כתפיו של התובע גם בבקשה לביטול ההיתר שניתן.

...

אני דוחה את טענת הנתבעת כי התקנה שלעיל אינה מתקיימת בהעדר נזק.

לאור האמור ועל פי הפסיקה, לא נחה דעתי כי התגבשה ציפיית הנתבעת שלא להיתבע בישראל.

סוף דבר שוכנעתי כי התובעת עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח כי מתקיימים התנאים המצטברים הנדרשים לצורך מתן היתר ההמצאה.

בקשה לביטול היתר המצאה מחוץ לתחום.

המבקש תבע סעדים כספיים (תשלומים ששולמו בגין חוזה ההשכרה שלא יצא אל הפועל, הוצאות עודפות, נזק לא ממוני) וכן צוים (ביטול תנאים מקפחים, מתן גילוי נאות והבלטת הוראות).

כללי כדי לעמוד בתנאים למתן היתר המצאה מחוץ לתחום השיפוט, על מבקש ההיתר לעמוד בנטל להוכיח את התנאים הבאים: האחד, שהתובענה עומדת בדרישות של אחת מתקנות המשנה של תקנה 500; השני, למבקש עילת תביעה רצינית; השלישי, בית המשפט הישראלי הוא הפורום הנאות לידון בתובענה.

בנוסף, המבקש כלל סעדים כספיים להשבה עקב ביטול החוזה, שאף הם בגדר התקנה.

בהשאלה מתחום המתימטיקה, אנו בכפל שברים, וזוהי מידת ההוכחה שהמבקש נידרש לעמוד בה. המבקש בעניינינו נידרש להוכיח שטענותיו על כך שהוא עומד ברמה הלכאורית לאישור תובענה ייצוגית, אינן טענות סרק.

...

יישום קריטריונים אלו לענייננו מוביל למסקנה שיש לראות בפרסום באתר כ"מעשה או מחדל" שהתקיימו בישראל: ראשית, המשיבה היא המפרסמת, והטענות מופנות ביחס לעצם הפרסום, תוכנו וההתקשרות מול המשיבה עצמה.

  לסיכום סוגיה זו, אף כאן לא היה מקום לכך שהמשיבה "תהפוך את היוצרות" (ר' עניין אשבורן) ותקיים דיון בסוגיות הנכבדות הנוגעות לאישור התובענה כייצוגית – בשלב זה. פורום לא נאות שאלת תחולתה של דוקטרינת הפורום הלא נאות כוללת שלושה מבחנים עיקריים: מבחן "מירב הזיקות", מבחן ציפיותיהם הסבירות של הצדדים ומבחן השיקולים הציבוריים, והעיקרי שבהם: מהו הפורום שיש לו עניין אמתי לדון בתובענה (עניין נירימליק, סע' 10 לפסק הדין).

סיכום הבקשה לביטול היתר המצאה – נדחית.

ביום 25.5.23 הגישה המשיבה יחד עם חלק מהמשיבות האחרות בקשה למחיקת תשובת המבקשים לבקשה לביטול היתר ההמצאה וביום 6.6.23 השיבו המבקשים לבקשה זו. בבקשה לביטול היתר המצאה טענה המשיבה 5 בתמצית ובין היתר, כי יש לבטל את היתר ההמצאה מהטעמים הבאים: המשיבה היא חברת אחזקות המחזיקה בעשרות חברות העוסקות בפעילויות שונות.

משנטען כי מדובר בפגיעה רוחבית בציבור הישראלי כולו והואיל ואיתור חברי הקבוצה וקביעת הפצוי המדויק צפויים להיות כרוכים בקשיים והוצאות משמעותיות, אני סבור שהעברת הכספים לידי הקרן לניהול שתחלק את סכום הפשרה למטרות ציבוריות בתחום הקרוב לנושא התובענה כאמור לעיל, היא סעד הולם.

בהביאי בחשבון את כל האמור לעיל וכן את טענות המשיבה 5 לפיהן היא וכל חברה קשורה אליה לא היו צד לקרטל הנטען, ושבניגוד לכל המשיבות האחרות שהורשעו בפלילים בעיניין הקרטל ויש נגדן החלטות מפורטות בעיניין הקרטל ובראשן החלטת הנציבות האירופית, מעולם לא הוגש נגד המשיבה 5 כתב אישום בקשר לקרטל הנטען, והיא מעולם לא הודתה או הורשעה בהישתתפות בו ומעולם לא נקנסה ביחס אליו; וכן בהיתחשב בכך שהמשיבה כפי שנטען גם לא הייתה צד להחלטת הנציבות האירופית מיום 21.3.18 בעניינינו של הקרטל הנטען ולמעט תביעה ייצוגית של נפגעים ישירים בארה"ב, בה המשיבה התפשרה בערך מיטרד, המשיבה לא שילמה פיצויים אזרחיים בעיניין הקרטל; ובהיתחשב בכך שנטען שהחברה הנכדה של המשיבה אשר עסקה בתחום הקבלים בתקופה הרלוואנטית לא מכרה קבלים ישירות לשוק הישראלי ועסקיה נמכרו בשנת 2009 וחברת האם שלה פורקה בשנת 2010 ולפיכך אין נתונים בדבר מכירות קבלים הנוגעות לשוק בישראל; ובהיתחשב בכך שבבקשת האישור נטען כי הקרטל עסק בשלושה סוגי קבלים: אלומיניום, טנטלום ופילם, כאשר נטען שהחברה נכדה של המשיבה אשר עסקה בתחום הקבלים בתקופה הרלוואנטית לא עסקה כלל בתחום קבלי הפילם; בהיתחשב בכך שבבקשת האישור נטען שהקרטל היתקיים בין השנים 2014-1997 והמשיבה מכרה את עסקי החברה נכדה שלה כבר בשנת 2009 ולטענתה, גם אם החברה נכדה הייתה מעורבת בקרטל, ממילא בהיתחשב בדיני ההתיישנות וגם אם תיתקבל טענת המבקשים לדחיית פתיחת מרוץ ההתיישנות לשנת 2014, ניתן להגיש נגדה תביעה אך ורק בגין השנים 2009-2007; ובהיתחשב בכך, שהתובענה נגד יתר המשיבות נמשכת על מלוא סכומה פחות חלקה של המשיבה 5 (וחלקה של המשיבה 10 בהתאם לפסק הדין שכבר ניתן בעיניינה כאמור); אזי, אני סבור כי מדובר בהסדר ראוי, הוגן וסביר לחברי הקבוצה, וכי סכום הפצוי בהסכם הפשרה, אף שהוא קטן משמעותית ביחס לסכום הנזק הכולל המוערך מהקרטל בתביעה, אינו מנותק בנסיבות הנטענות על ידי המשיבה.

במקרה דנן, המבקשים ובאי כוחם פעלו על מנת לחסוך בזמן שפוטי, כאשר מדובר בתובענה מורכבת שהניבה סכום פיצוי לקבוצה, המועבר לציבור לצורך מטרות ציבוריות חשובות בתחום הקרוב לנושא התובענה, כאשר ב"כ המבקשים והמבקשים נטלו על עצמם סיכון בהגשת התובענה ובניהולה, וכן השקיעו בה השקעה לא מועטה לרבות הליכי המצאה מחוץ לתחום וניהול מו"מ לקרות ההסדר.

...

בהביאי בחשבון את כל האמור לעיל וכן את טענות המשיבה 5 לפיהן היא וכל חברה קשורה אליה לא היו צד לקרטל הנטען, ושבניגוד לכל המשיבות האחרות שהורשעו בפלילים בעניין הקרטל ויש נגדן החלטות מפורטות בעניין הקרטל ובראשן החלטת הנציבות האירופית, מעולם לא הוגש נגד המשיבה 5 כתב אישום בקשר לקרטל הנטען, והיא מעולם לא הודתה או הורשעה בהשתתפות בו ומעולם לא נקנסה ביחס אליו; וכן בהתחשב בכך שהמשיבה כפי שנטען גם לא הייתה צד להחלטת הנציבות האירופית מיום 21.3.18 בענייננו של הקרטל הנטען ולמעט תביעה ייצוגית של נפגעים ישירים בארה"ב, בה המשיבה התפשרה בערך מטרד, המשיבה לא שילמה פיצויים אזרחיים בעניין הקרטל; ובהתחשב בכך שנטען שהחברה הנכדה של המשיבה אשר עסקה בתחום הקבלים בתקופה הרלוונטית לא מכרה קבלים ישירות לשוק הישראלי ועסקיה נמכרו בשנת 2009 וחברת האם שלה פורקה בשנת 2010 ולפיכך אין נתונים בדבר מכירות קבלים הנוגעות לשוק בישראל; ובהתחשב בכך שבבקשת האישור נטען כי הקרטל עסק בשלושה סוגי קבלים: אלומיניום, טנטלום ופילם, כאשר נטען שהחברה נכדה של המשיבה אשר עסקה בתחום הקבלים בתקופה הרלוונטית לא עסקה כלל בתחום קבלי הפילם; בהתחשב בכך שבבקשת האישור נטען שהקרטל התקיים בין השנים 2014-1997 והמשיבה מכרה את עסקי החברה נכדה שלה כבר בשנת 2009 ולטענתה, גם אם החברה נכדה הייתה מעורבת בקרטל, ממילא בהתחשב בדיני ההתיישנות וגם אם תתקבל טענת המבקשים לדחיית פתיחת מירוץ ההתיישנות לשנת 2014, ניתן להגיש נגדה תביעה אך ורק בגין השנים 2009-2007; ובהתחשב בכך, שהתובענה נגד יתר המשיבות נמשכת על מלוא סכומה פחות חלקה של המשיבה 5 (וחלקה של המשיבה 10 בהתאם לפסק הדין שכבר ניתן בעניינה כאמור); אזי, אני סבור כי מדובר בהסדר ראוי, הוגן וסביר לחברי הקבוצה, וכי סכום הפיצוי בהסכם הפשרה, אף שהוא קטן משמעותית ביחס לסכום הנזק הכולל המוערך מהקרטל בתביעה, אינו מנותק בנסיבות הנטענות על ידי המשיבה.

סוף דבר אני מאשר את הסדר הפשרה בין המבקשים למשיבה 5 ונותן לו תוקף של פסק דין.

אני מאשר גמול למבקשים ושכר טרחה לבאי כוחם כקבוע בסעיף 19 לעיל.

אני מורה על פרסום ההודעה השנייה לפי סעיף 25(א)(4) לחוק בנוסח שצורף כנספח ג' לבקשה.

במסגרת בקשות האישור מבוקשים הסעדים הבאים: לחייב את המשיבות לפעול על מנת לביצוע "קריאה להחזרה" (ריקול) לרכבים לצורך בדיקת מנגנון הניפוח, והחלפתו במידת הצורך.

במסגרת הבקשה לכפירה בסמכות עשויות לעלות גם טענות לפיהן לא היתקיימה עילת המצאה לפי תקנה 166 לתקנות סדר הדין האזרחי או כי אין לתובע "עילת תביעה טובה", וזאת בדומה לטענות שניתן היה להעלות במסגרת בקשה לביטול היתר המצאה לפי התקנות הקודמות (ראו, חדל"ת (מחוזי ת"א) 15599-05-21 בן־ארי נ' הממונה על הליכי חידלות פרעון ושקום כלכלי, פסקה 25 (27.10.2022), וההפניות שם ("עניין בן-ארי"); ת"צ (מחוזי מרכז) 16038-10-21 ברק נ' Master Card International Inc.

הטענות בקשר לתצהירים שצורפו לבקשות ההמצאה בהתאם לתקנה 167 לתקנות סדר הדין האזרחי, תובע המבקש לבצע המצאה מחוץ לתחום נידרש להגיש בקשה לקביעת דרך ההמצאה, ולצרף אליה תצהיר שבו "יפורטו העובדות המבססות את עילת התביעה, העובדות המבססות את עילת ההמצאה מחוץ לתחום המדינה ופירוט המקום שבו נמצא הנמען או ייתכן שנימצא". לטענת המשיבה, התצהירים שצורפו בעניינינו לבקשות ההמצאה דלים באופן חריג, ואין בהם היתייחסות לעילת ההמצאה מחוץ לתחום המדינה ואף לא לעובדות המבססות את עילת התביעה נגד המשיבה.

כמו כן, ישנם מקרים בהם תחולתו של הדין הישראלי היא תנאי הכרחי לכך שניתן יהיה לידון בהליך במסגרת בקשה לאישור תובענה ייצוגית (כגון תביעות הגבלים עיסקיים הנשענות על פרט 4 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006), וממילא ככל שלא חל הדין הישראלי בקשת האישור אינה מגלה עילה.

הסעד הרלוואנטי היחיד הוא הפצוי הכספי, המתייחס בעקרו לטרחה, עוגמת הנפש וכדומה שתגרם לחברי הקבוצה ככל שיוכרז "ריקול". היינו, מדובר בסעד נילווה לסעד העקרי, בגין נזק שעדיין לא היתרחש (פיצוי כספי נוסף שמתבקש בבקשות האישור הוא בגין ירידת ערך, אולם גם סעד זה – שלא נעשה ניסיון של ממש לכמתו – טפל לסעד העקרי של הכרזת "ריקול").

...

סבורני כי מתקיימת החלופה הקבועה בתקנה 166(9) לתקנות סדר הדין האזרחי, וממילא אין צורך להידרש לחלופות האחרות.

בענייננו, בהתחשב בזיקות המצדדות בפורום שאינו ישראלי, ובמשקל המופחת שיש לייחס בנסיבות העניין לזיקה הקושרת את ההליך נגד המשיבה לישראל, המסקנה המתבקשת היא שהמבקשים לא הוכיחו כי ישראל היא הפורום הנאות לדון בתביעתם של חברי הקבוצה נגד המשיבה.

סוף דבר נקבע בזאת, כי בית המשפט הישראלי אינו פורום נאות לדון בבקשות האישור נגד המשיבה 3.