בקשה לביטול החמצת דיון עקב טעות ביומן

בית משפט השלום בתל אביב - יפו בפני כב' השופטת נאוה ברוורמן העתק החלטת בית משפט מיום 22 פברואר 2021 בפני בקשת התובעים לביטול פסק דין שניתן ביום 01.02.21 בהיעדר התייצבות והיעדר תשלום מחצית האגרה השניה, במסגרתו התביעה נמחקה, ללא צו להוצאות. יודגש, מועד הדיון היה קבוע להוכחות והתובעים עמדו על זימון בעל המשרד.התובעים טוענים כי סברו בשגגה כי הדיון מיתקיים בבית המשפט במשכנו החדש, בשוקן. עם הגעתם, גילו שהמקום בשיפוצים.

באשר לסיבת המחדל; אכן, אין די בטענה בעלמא בדבר שגגה; על מבקש הביטול רובץ נטל השיכנוע להראות כי לא החמיץ את זכות הגישה לבית המשפט ויש טעם בבירור התובענה.

בחנתי את הטענות ואת הנסיבות בהן הגיעו התובעים ובא כוחם לאולם באיחור ביום מתן פסק הדין, והתרשמתי כי נפלה שגגה ולכן מדובר בטעות שמקורה בתום לב. יחד עם זאת, יש לשים לב כי מדובר היה בדיון הוכחות, אליו התייצבו עדי הנתבעת.

וכן, עולה כי טרם שולמה המחצית השניה של האגרה, לפיכך פסק הדין יבוטל, בכוף להשלמת המחצית השנייה של האגרה, בהתאם להוראות הדין.בהתאם, המזכירות תפתח את התיק והנני משריינת מועד לשמיעת ראיות בהתאם ליומן בית המשפט ליום 8.3.22 שעה 9:30.

...

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, הנני מורה על ביטול פסק הדין, תוך חיוב בהוצאות.

ר' הדברים הבאים - "אשר לתובע: תובע זכאי ליומו בבית המשפט, אך זכות זו נטל בצדה, והוא, שלא יכביד שלא כראוי לא על בית המשפט ולא על הנתבע, ושלא יטריח את אלה מעבר למידה ולצורך. תובע אין זכותו בידו לפגום בניהולו התקין של המשפט. ועוד ייאמר, שתובע אשר אינו מתייצב לדיון שנקבע -ובלא שנתן טעם ראוי למחדלו - מעלים עליו כי מוותר הוא על תביעתו, והרי באי-התייצבותו למשפט הוכיח בעליל כי אין הוא מעוניין בהמשכה התקין; התובע הוא שיזם את ההליכים, ובהפגינו אדישות כלפי אותם הליכים, מסקנה נדרשת היא כי דעתו נתפנתה מהם.אינטרס הנתבע נגזר בחלק עיקרי בו מאינטרס התובע: זכאי הוא שלא יטלטלוהו שלא לצורך בבית המשפט, שלא יטריחוהו מעבר לראוי, וכי משפטו לא יימשך מעבר לצורך. אשר לבית המשפט: בית המשפט מייצג את אינטרס הכלל, ומוסיף ומגן הוא על אינטרסים ראויים הן של תובע הן של נתבע. אינטרס הכלל הוא, שבית המשפט לא יבטל זמנו לריק, וכי יעשה כמיטב יכולתו לסיומם של משפטים שהוחל בשמיעתם. תובעים חדשים לבקרים עומדים ומתדפקים על שערי בית המשפט, וישן מפני חדש נוציא. תובע שאינו מתייצב לדיון - ובאין טעם ראוי לדבר - פוגע באינטרס הכלל, ובית המשפט יאמר את דברו. דומה אף זאת, שדחיית תביעה מחמת אי-התייצבות לדיון יש בה משום תגובה על זלזול שתובע מפגין כלפי בית-משפט בהתנהגותו הבלתי ראויה. נזכיר עוד שיקול על ידוע, והוא, שבית-משפט לא ינקוט סנקציה דיונית חריפה -כדחייתה של תביעה - מקום שניתן לתקון פגם דיוני על דרך של הטלת הוצאות". עא 32/89 חיים גולן נ' אורי עלוני, פ"מ מו(3) 665, 670-671.

סבורני כי מלפנים משורת הדין, ניתן לרפא את המחדל בהוצאות; יחד עם זאת, עליהן להיות ביחס סביר לנזק שנגרם.

לעומת זאת, כאשר טעמי האיחור נעוצים בבעל הדין עצמו או בבא כוחו, אין צידוק להאריך את המועד שהוחמץ (ראו: רע"א 1273/15 מאירפלד השקעות וניהול בע"מ נ' סטרפלאסט תעשיות 1967 בע"מ (פורסם בנבו, 21.4.2015), פסקות 17-16 והאסמכתאות שם).

המבקש טען כי בשל טעות רישום ביומנו של בא כוחו, סבר כי תאריך הדיון קבוע ליום 23.06.19, כאשר בפועל מועד הדיון היה בתאריך 23.05.19.

אמנם המבקש, היתעלם מבירור ההליך המשפטי העומד מולו ולא התייצב לדיון שנקבע ליום 23.05.19, אולם בנסיבות העניין, נוכח המחלוקת העובדתית בין הצדדים, ובשים לב למהות התביעה, ולגישה הליברלית הנהוגה בנוגע לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד, אני סבורה כי יהיה זה מידתי יותר ליתן למבקש את יומו בבית המשפט, וזאת במיוחד כאשר אותה טעות אנוש גרמה לכך שתגובת המשיבה הוגשה באיחור ניכר של כימעט שנה.

...

אמנם המבקש, התעלם מבירור ההליך המשפטי העומד מולו ולא התייצב לדיון שנקבע ליום 23.05.19, אולם בנסיבות העניין, נוכח המחלוקת העובדתית בין הצדדים, ובשים לב למהות התביעה, ולגישה הליבראלית הנהוגה בנוגע לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד, אני סבורה כי יהיה זה מידתי יותר ליתן למבקש את יומו בבית המשפט, וזאת במיוחד כאשר אותה טעות אנוש גרמה לכך שתגובת המשיבה הוגשה באיחור ניכר של כמעט שנה.

בנסיבות אלו אני מורה כי פסק הדין שניתן בהעדר התייצבות ביום 23.05.19 יבוטל.

כן אני מורה על זימון הצדדים לדיון בהתנגדות ליום 2.9.20 שעה 09:15.

המבקשת נאלצת לשלם מחיר יקר שעה שמנועה היא כיום מהגשת תביעה נוספת בשל דחיית תביעתה ובשל טעות שאינה נעוצה בה, ובעוד בית המשפט יכול להסתפק בהשתת הוצאות.

כאמור, המבקשת כבר החמצה דיון קודם (דיון מיום 14.11.21) ולא בקדם משפט עסקינן כי אם בדיון הוכחות, דיון אשר כידוע, נמשך שעות ומשוריין ביומן בית המשפט חודשים מראש אם לא למעלה מכך, ועל חשבונם של מתדיינים אחרים.

כמו כן, ככל שתוגש תביעה נוספת, יהיה רשאי המשיב לטעון להוצאותיו אף בגין טירחתו בהליך זה עד למחיקתו, ככל שהיתה מעבר לדיון האחרון ולבקשה זו. סיכומו של דבר, הבקשה נדחית במובן זה שלא מצאתי מקום להשיב הליך זה על כנו, אולם פסק הדין שניתן מבוטל בכל הנוגע לחלקו האופרטיבי באופן המובא לעיל.

...

המבקשת מפנה לפסיקה רלבנטית שעניינה תנאי ביטולו של פסק דין שניתן במעמד צד אחד, כמו גם להוראות תקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 (להלן: "התקנות") המבכרות את מחיקת ההליך ומותירות את דחייתו רק למקרים בהם נמצאו "טעמים מיוחדים" לעשות כן. לטענת המשיב, יש לדחות את הבקשה הנסמכת על טענות סתמיות.

לשיטת המשיב, הבקשה אינה מצביעה על קיומם של "נימוקים מיוחדים" כנדרש לשם ביטול פסק הדין המורה על דחיית התביעה ובית המשפט הסביר בפסק דינו מדוע בחר להורות על דחיית התביעה בסופו של דבר.

בהינתן מכלול הערות בית המשפט לעיל לגבי הקשיים הגלומים בבקשה לצד ההצדקה עדיין, ליתן למבקשת את יומה, מוצאת אני כי האיזון הנכון מצדיק ביטול פסק הדין בדרך של שינוי הוראת הדחיה של התביעה והמרתה של זו בהוראת מחיקה וכן הנני מורה.

כמו כן, ככל שתוגש תביעה נוספת, יהיה רשאי המשיב לטעון להוצאותיו אף בגין טרחתו בהליך זה עד למחיקתו, ככל שהיתה מעבר לדיון האחרון ולבקשה זו. סיכומו של דבר, הבקשה נדחית במובן זה שלא מצאתי מקום להשיב הליך זה על כנו, אולם פסק הדין שניתן מבוטל בכל הנוגע לחלקו האופרטיבי באופן המובא לעיל.

ביומן המשרדי של המחלקה המשפטית של המבקשת נרשם, כי תום המועד להגשת כתב ההגנה הנו 26.10.2022, ועל כן המבקשת הייתה סבורה בתום לב שנותרו עוד מספר ימים עד לתום מועד ההגשה.

לעומת זאת, כאשר טעמי האיחור נעוצים בבעל הדין עצמו או בבא כוחו, אין צידוק להאריך את המועד שהוחמץ (ראו: רע"א 1273/15 מאירפלד השקעות וניהול בע"מ נ' סטרפלאסט תעשיות 1967 בע"מ (פורסם בנבו, 21.4.2015), פסקות 17-16 והאסמכתאות שם).

אמנם המבקשת אינה מספקת הסבר ממשי מסבירה מדוע הוגשה בקשתה לביטול פסק הדין בשיהוי כה ניכר שעה שפסק הדין הומצא לה בהתאם לאישור המסירה המצוי, אלא מסבירה כי הדבר נעשה בטעות בתום לב. אולם לאור טענת ההגנה הלכאורית של המבקשת אינה חבה בגין הפלטה החסרה הנטענת, נראה שיש בכך משום טעם מיוחד המצדיק הארכת המועד להגשת בקשת הביטול.

במקרה שלפנינו, המבקשת טוענת כי לא התייצבה לדיון בשל אי תשומת לב לתאריך הגשת כתב ההגנה בתום לב. המשיבה טענה כי המבקשת לא התייצבה לדיון שנקבע ולא עידכנה את בית המשפט שכן לטענתה פסק הדין אינו פגום.

...

עוד טענה המבקשת כי דין התביעה להידחות, היות והשולחן שרכשה התובעת הינו שולחן מתצוגה אשר נמכר במצבו As-Is, כמו כן טענה כי התובעת ידעה בדיוק מה היא רוכשת משכך היא אינה מחויבת לספק לתובעת את הפלטה החסרה.

דהיינו אף אם מתברר כי אי הגשת כתב ההגנה או אי ההתייצבות נבעו מאי הבנה, או אפילו מתוך רשלנות מסוימת מצד המבקשת ואין בכך בכדי הבעת זלזול מופגן בבית המשפט, ייטה בית המשפט להיעתר לבקשה לביטול פסק דין ולברר המחלוקת גופה במעמד שני הצדדים מבלי לשלול מהמבקשת את זכות הגישה לערכאות שהוכרה כזכות חוקתית, וכל זאת תוך ריפוי הפגם באמצעות פסיקת הוצאות.

בנסיבות אלו אני מורה כי פסק הדין שניתן בהעדר התייצבות ביום 06.03.2022 יבוטל בכפוף לתשלום הוצאות התובעת בסך של 750 ש"ח אשר ישולמו ללא קשר לתוצאות ההליך.

בהחלטה שניתנה בו ביום נקבע: "ככל שהתובעת עומדת על הבקשה, עליה לנמק מדוע לא תחוב בהוצאות משמעותיות לאוצר המדינה כתנאי לביטול פסק-הדין. הדין אינו מכיר במושג של 'טעות משרדית'; המשרד - מחשב, מזגן ווילון - לא טעה במאום. פסק-הדין ניתן לאחר שהתובעת נטלה לעצמה את החרות להיתעלם מהחלטה שיפוטית ברורה ומפורשת ולכך אין כל הצדקה. בעידן התקנות החדשות, יש נפקות למחדלים של בעל-דין ופסיקתו העדכנית של בית-המשפט העליון מצדדת בכך". התובעת שבה על הבקשה בהודעה מיום 19.9.2023, בה נטען כי הטעות המשרדית נבעה מטעות אנוש של מזכירת בא-כוח התובעת אשר לא רשמה ביומן את המועדים שקצב בית-המשפט בהחלטתו.

תקנה 4 מורה כי "לא יעשה בעל דין או בא כוחו שימוש לרעה בהליכי משפט ובכלל זאת פעולה בהליך שמטרתה או תוצאתה לשבשו, להשהותו או להטריד בעל דין, לרבות פעולה בלתי מידתית לאופי הדיון, לעלותו או למורכבותו". משניתנה החלטה שקבעה מועד לעשיית דבר – והגשת רשימת עדים ומועדים לקיומו של דיון שנידחה לבקשת התובעת, היה על התובעת לדאוג לרישום מיידי תקין של המטלה כך שהיא תבוצע בזמן ללא כל צורך בהחלטה שיפוטית נוספת.

בקשות מסוג הבקשה דנן שעילתן אי-עשיית דבר בשגגה, בשל טעות מזכירות טכנית, השמטה בתום לב וכיוצא באלו מאותה סוגה הפכו מכת מדינה; על כך יש ידיעה שיפוטית.

בהתאמה, נפסק כך באשר למשמעות של מחיקת הליך עקב מחדל דיוני: "המשמעות היחידה של מהלך זה הנה 'חזרה לתחילת התור' מקום בו בעל הדין במו ידיו החמיץ את תורו בשים לב לשלב הדיוני המתקדם בו היה מצוי ההליך בעיניינו. אמנם, על כך מתווספת יתרת אגרה ו/או אגרה נוספת בגין פתיחת ההליך מחדש, ואולם דומני כי זה מחיר סביר בהחלט בבחינת 'דמי לימוד' המוטל על בעל דין שאינו נוהג בכובד ראש בהליך אותו הוא עצמו יזם, ובזמנו של בית המשפט שהנו כידוע משאב צבורי השייך לכלל ציבור המתדיינים המופקד בידיו הנאמנות של השופט לנהלו" [ת"א (בת-ים) 40606-06-17 פלונית נ' מדינת ישראל (2022)].

...

לאחר עיון בכל הכתבים ושקילת הטענות, דין הבקשה להידחות תוך הותרת פסק-הדין בעינו.

דיון והכרעה כאמור, אין מקום להיעתר לבקשה.

הבקשה נדחית אפוא; לפנים משורת הדין, לא יעשה צו להוצאות בגינה.