בקשה לביטול החלטת קצין מבחן

קצין המישטרה נימק את החלטתו כדלקמן: "לאחר עיון בחומר החקירה ולאחר ששמעתי את דברי הנהג התגבש יס"ל [יסוד סביר להניח – נ.מ] להגשת כ.א כנגד הנהג בעבירה בה הוא חשוד לכאורה. מדובר בעבירה של נהיגה תחת השפעת סמים ויצא אינדיקאציה חיובית לסם מסוג קוקאין. עקב חומרת העבירה הזו נשקפת סכנה מהמשך נהיגתו". עתה, עותר המבקש כי בית המשפט יורה על ביטול הפסילה המנהלית שכן לטענתו לא קיימות ראיות לכאורה לבצוע העבירה המיוחסת לו. לטענתו, "אינדיקאציה ראשונית" להמצאות סמים מעולם לא יכולה להוות בסיס לקיומן של ראיות לכאורה לעבירה של נהיגה בשיכרות (סמים).

אכן בחינת סבירות ההחלטה המנהלית צריכה להבדק במועד קבלתה ולא במועד מאוחר יותר.

...

קצין המשטרה נימק את החלטתו כדלקמן: "לאחר עיון בחומר החקירה ולאחר ששמעתי את דברי הנהג התגבש יס"ל [יסוד סביר להניח – נ.מ] להגשת כ.א כנגד הנהג בעבירה בה הוא חשוד לכאורה. מדובר בעבירה של נהיגה תחת השפעת סמים ויצא אינדיקציה חיובית לסם מסוג קוקאין. עקב חומרת העבירה הזו נשקפת סכנה מהמשך נהיגתו". עתה, עותר המבקש כי בית המשפט יורה על ביטול הפסילה המנהלית שכן לטענתו לא קיימות ראיות לכאורה לביצוע העבירה המיוחסת לו. לטענתו, "אינדיקציה ראשונית" להימצאות סמים מעולם לא יכולה להוות בסיס לקיומן של ראיות לכאורה לעבירה של נהיגה בשכרות (סמים).

עוד ובנוסף הגעתי למסקנה כי המשך נהיגתו של המבקש מקימה מסוכנות לציבור וזאת בהתחשב בעברו התעבורתי ובכלל נסיבות הענין.

בנסיבות אלה, בהתייחס לנסיבות ביצוע העבירה ועברו של המבקש אני קובע כי קיימת מסוכנות לציבור בהמשך נהיגתו של המבקש.

לסיכום במכלול האמור לעיל, הגעתי למסקנה כי ביטול הפסילה המנהלית יפגע בביטחון הציבור, ולא מצאתי כי נפל פגם בהחלטת הקצין לפסול את רישיון הנהיגה של המבקש.

לעניין זה כבר קבעתי בהחלטתי בבפ"מ (י-ם) 3444-03-14 דדוש נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 25.03.14) כי "אין בעובדה שהשימוע נערך לנהג ולא לבעל הרכב כדי לפגום מתוקפה ותקינותה של החלטת הקצין. בהתאם לסעיף 57 לפקודת התעבורה אין חובה לזמן את בעל הרכב לשימוע ודי בעריכת השימוע לנהג כדי לקיים את מצוות המחוקק. יחד עם זאת, אין בכך כדי למנוע מבעל הרכב לפנות בעצמו לבית המשפט לביטול הודעת איסור השמוש כפי שעשה המבקש בעניינינו". (ראו גם החלטתי בבש"א 13081-01-19 אלבז נגד מדינת ישראל (מיום 14.02.19); ע"ח 17664-02-18 קדאח נגד מדינת ישראל (מיום 11.02.18); ע"ח 23163-01-12 מדינת ישראל נגד דודל (מיום 02.01.2012)).

המבקש יפעל מייד עם שיחרור הרכב לצורך התאמת הרכב על ידי תיקון הליקויים והעברתו במבחן הרשוי אצל רשות הרשוי.

...

יחד עם זאת, בשים לב למצבו הרפואי של המבקש ולעובדה שמדובר בליקויים שהמבקש פועל להתאמתם, ובהינתן כי הרכב מאוחסן במגרש אחסנה מזה כ- 20 ימים אני מורה על קיצור תקופת איסור השימוש לתקופה של 30 יום.

לעניין זה כבר קבעתי בהחלטתי בבפ"מ (י-ם) 3444-03-14 דדוש נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 25.03.14) כי "אין בעובדה שהשימוע נערך לנהג ולא לבעל הרכב כדי לפגום מתוקפה ותקינותה של החלטת הקצין. בהתאם לסעיף 57 לפקודת התעבורה אין חובה לזמן את בעל הרכב לשימוע ודי בעריכת השימוע לנהג כדי לקיים את מצוות המחוקק. יחד עם זאת, אין בכך כדי למנוע מבעל הרכב לפנות בעצמו לבית המשפט לביטול הודעת איסור השימוש כפי שעשה המבקש בענייננו". (ראו גם החלטתי בבש"א 13081-01-19 אלבז נגד מדינת ישראל (מיום 14.02.19); ע"ח 17664-02-18 קדאח נגד מדינת ישראל (מיום 11.02.18); ע"ח 23163-01-12 מדינת ישראל נגד דודל (מיום 02.01.2012)).

קצין מישטרה פסל את רישיון הנהיגה של המבקש לתקופה של 30 יום ועתה עותר בפני המבקש לבטל את החלטת קצין המישטרה.

לטענת ב"כ המשיבה קיימות ראיות לכאורה בתיק, וטענותיו הן מסוג הטענות שראוי כי יתבררו במסגרת התיק העקרי ולא בשלב של בחינת ראיות לכאורה.

...

לאחר ששקלתי את מכלול הטענות והשיקולים בתיק שבפני, לא שוכנעתי, כי יש בפני נסיבות אשר מצדיקות ביטול או קיצור הפסילה המנהלית ומצאתי כי לא נפל פגם בשיקול דעתו של קצין המשטרה אשר הורה על פסילת רישיון הנהיגה של המבקש.

המזכירות תשלח העתק החלטתי לצדדים.

עתה עותר המבקש לבטל את החלטת קצין המישטרה.

השאלה העומדת עתה לבחינה בפני ביהמ"ש הנה, האם יש יסוד להחלטת קצין המישטרה לפסול רישיון הנהיגה של המבקש.

...

אין בידי גם לקבל טענת המבקש, כי לא ניתן להתייחס לבדיקת התיאום כתקינה משום שלא נרשם בה, כי היא תקינה אלא נרשמו רק מקום בצוע הבדיקה והעצם אליו כיוון השוטר את המכשיר לצורך ביצוע הבדיקה, כפי שנקבע ברע"פ 4150/15 גד בר כוכבא נ' מדינת ישראל בפסקה 9: "ועוד אוסיף, כי אין בידי לקבל את ההבחנה המוצעת על-ידי המבקש בין סימון "V", מעיד, לשיטתו, על כי בדיקת תקינות הממל"ז בוצעה (מבלי להתייחס לתוצאת הבדיקה), לבין רישום המילה "תקין", המעיד על תקינותה של בדיקה זו. סבורני, כי פרשנות זו לסימון "V" שעשה מפעיל המכשיר, אינה מתקבלת על הדעת, והפרשנות הסבירה היחידה היא, כי מפעיל המכשיר יסמן "V" רק לאחר שהתקבלה תוצאה תקינה בבדיקת המכשיר".

לאחר שבחנתי את חומר הראיות בתיק, הנני סבורה, שהיו בפני קצין המשטרה די ראיות המבקש ביצע לכאורה את העבירה המיוחסת לו, היינו נהיגה במהירות מופרזת, בתוצאה שהתקבלה במכשיר הממל"ז. מסוכנות המהירות המוגברת בה נהג המבקש לכאורה אכן מסכנת לא רק אותו, אלא גם משתמשים אחרים בדרך.

לאחר ששקלתי את מכלול טענות והשיקולים בתיק שבפני, לא שוכנעתי שיש בהן נסיבות אשר מצדיקות ביטול או קיצור הפסילה המנהלית.

הנאשמים ביקשו להורות על קבלת תסקיר קצין מבחן, לצורך בחינת אפשרות לביטול הרשעה בהתאם להוראות סעיף 192 א' לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) תשמ"ב-1982.

בהחלטתי נקבע כי ישמעו טיעונים לעונש במועד שנקבע וכי לאחר מכן תנתן גם החלטה בבקשה לביטול הרשעה.

...

בעניין ע"פ (ארצי) 33112-09-15 מדינת ישראל נ' זלקינד מיום 18/7/17, שעניינו הרשעה באותן עבירות בהן הורשעו הנאשמים כאן, נקבע: "מטבע הדברים הרשעה נושאת עימה תוצאות המשליכות על תחומי חיים שונים. בעצם קיומה של השלכה כלכלית כנטען, שאף כלל אינה ודאית, אין כדי לבסס טענה בדבר מצב חריג במחייב ביטול הרשעה". וכן: "בהיעדר עדות מפיו או ראיות אחרות בנושא, אין לפנינו תמונת מצב כלכלית אודות עסקיו ועיסוקיו של המשיב, וכלל "מארג חייו". במצב דברים זה, ככל שיש פגיעת מה באיזה משני העיסוקים עליהם הצביע המשיב, ואותם הדגיש, ואין אנו קובעים כי פגיעה כזו אכן הוכחה, לא ברור עד כמה הפגיעה היא חריגה וקיצונית באופן שהיא גוברת על האינטרס הציבורי שבהרשעה, לרבות שיקולים של גמול, הרתעה ואחידות הענישה".

לאור האמור, בקשת הנאשמים לביטול הרשעה, נדחית.

בשים לב לכל אלה, אני קובעת כי כל אחד מהנאשמים ישלם קנס בסך 16,000 ₪.