ביום 25.4.22 הגיש הנתבע בקשה לדחיית התביעה בשל אי הגשת ראיות מטעם התובע, ולחילופין למחיקתה מחמת אי המצאת המסמכים כאמור בהחלטה שניתנה בתום דיון קדם המשפט.
מכל מקום, הדיון הקבוע ליום 1.5.22 בודאי מתייתר לנוכח אי הגשת התצהירים, קיומו רק יכביד הוצאות על הצדדים, ואני מורה בזאת על ביטולו"
ביום 9.5.22 הגיש ב"כ התובע תגובה שבהתאם לה, לאחר שהסביר את מצב הדברים לתובע "החליט התובע בכ"ז להמשיך ולנהל את התובענה". כמו כן, התבקש שבית המשפט יתחשב במצב הנתון וישקול את עניין ההוצאות בסיום ההליך.
משמעותם הברורה של הדברים הנה שאם התובע יבקש לדחות את התביעה, אפשר שלא ייפסקו הוצאות לחובתו כלל, או שהן תיפסקנה על הצד הנמוך, מאחר שהסכסוך יסתיים באופן סופי; ואילו אם יבקש התובע למחוק את התביעה, הוא יזכה בהזדמנות להוכיח את תביעתו בהליך חדש מאחר שמחיקה לא יוצרת מעשה בית דין, ומן העבר השני הוא יחויב בהוצאות רגילות כפי שנידרש לפסוק בנסיבות המקרה (יוער כי בכך אין כל רבותא, שכן גם אם הייתה ניתנת אורכה להגשת התצהירים, הדבר היה בכפוף לתשלום הוצאות בגין המחדל הדיוני, ואפשר שגם חיוב בהוצאות לטובת אוצר המדינה בשל הדיון שבוטל).
כל האפשרויות היו פרושות בפני התובע, כולל כאמור אפשרות של מחיקת ההליך, באופן שלא היה יוצר מעשה בית דין, אלא רק היא מחזירו לסוף התור ומחייבו לשלם אגרה פעם נוספת, בהתאם לדין ולרוחן של התקנות החדשות.
...
לאחר מכן הגיש את התביעה באמצעות עורך דין אחר, ובסופו של דבר ניתן פסק דין לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט בסך הנזק שאמד מומחה בית המשפט.
סוף דבר: בקשת הנתבע לדחיית התביעה מחמת אי הגשת ראיות התובע מתקבלת בזאת.
התביעה נדחית.
לפנים משורת הדין, מאחר שהתביעה נדחית (הגם שלא בהתאם להמלצת בית המשפט, דבר שהיה מביא ככל הנראה לאיון ההוצאות במקרה זה) יישא התובע בהוצאות הנתבע בשיעור מופחת מהשיעור הקבוע בתעריף המינימאלי המומלץ של לשכת עורכי הדין, בסך של 2,500 ₪.
