בשים לב לאמור משעה שהחלטה על ביטול פסק דין בהיעדר הגנה במקרה שפסק הדין ניתן כדין – הוא המקרה שלפני- נתון לשיקול דעתו של בית המשפט ובהיעדר סיכוי להצלחת ההגנה שעלתה בטיעוניו בבקשתו ובהיעדר ראיות לתמוך את אותן טענות בעלמא אין מקום לקבל הבקשה.
...
ביום 24/2/2021 הוריתי בהחלטה נוספת בזו הלשון: "יש לצרף תדפיס מרשם האוכלוסין שכתובת אמו היא כתובתו הרשומה במשרד הפנים ת"פ ליום 4/3/21"
ביום 21/3/2021 הוגשה לתיק "תשובה לשאילתא ממאגר הנתונים" ביחס לכתובתו של הנתבע שם נכתב "המען האחרון הרשום במרשם האוכלוסין שאותו מסר לנו התושב הוא: XXX פתח תקווה XX".
חרף הצגת התשובה לשאילתא לא ניתן פסק הדין בהעדר הגנה כבקשת התובעת ובהחלטה עוקבת מיום 22/4/2021 קבעתי:
"משבוצעה מסירה כדין והנתבע לא הגיש כתב הגנה אין מניעה להיעתר לבקשה למתן פסק דין בהיעדר הגנה. לגופו של עניין אין בבקשה שלפניי משום התייחסות ליתרת החובה או ההלוואות המצויים בחשבון בבנק Natwest המנויים בסעיפים 6.3.2 ו- 6.3.3 להסכם הצדדים שקיבל תוקף של פסק דין ביום 22/12/19. לעמדת התובעת תוך 15 ימים. ת"פ ליום 12/5/21."
לאחר שהתקבלו ההבהרות שהתבקשו ניתן פסק דין בהעדר הגנה ביום 16/5/2021.
המסקנה המתבקשת בניגוד לטענת הנתבע היא שהוא זלזל בבית המשפט, התעלם מבית המשפט ומתביעת התובעת.
טענה "...שהבעל התחייב למכור את העסק כשהיה עסק, התחייב לשלם את החובות חשבונות הבנק, להתחלק ברווחים עם האישה במסגרת האיזון - זו הראיה הכי טובה לעובדה כי היה עסק והוא היה רווחי - העסק פרנס במשך שנים את המשיבה והילדים ברווחה, את המאהבת, מהעסק היו מתקבלים פירות במרוצת השנים שחלקם הוצהר וחלקם לא הוצהר באלפי פאונדים בכל חודש...".
עוד טענה התובעת שכל שקיבלה מהבעל הוא סכום של 400 ₪ בלבד שאין לו דבר וחצי דבר עם "איזון הנכסים".
המסקנה המתבקשת לדעתה היא שהעסק היה קיים.
מידע זה היה מוביל כל אדם לברר במה מדובר באיזה הליך מה משמעות הבקשה זולת אם ההליך היה ידוע ומוכר לו. אני דוחה את הטענה שפרק זמן של 4 חודשים מקופל בדיבור "...והוא מיהר לקבל ייצוג משפטי..." (פרק הזמן מיום החתימה ביום 17/1/21 ועד ליום בו פנה, לטענתו, לקבלת ייצוג משפטי ביום 14/5/21 ).
לאור המובא לעיל אני קובע שפסק הדין ניתן כדין.
לא זו אף זו. הצדדים אשר היו מודעים לשווי העסק ושווי החובות הסכימו ביניהם "... כי הם יתחלקו בחלקים שווים ביניהם ביתרת התמורה שתיוותר ממכירת העסק לאחר כיסוי וסגירת חשבונות הבנק".
לו ממש בטענת הנתבע שהעסק חולט והופקע מבעלותם של הצדדים 9 חודשים לפני כן בחודש 04/19 – התאריך על נספח ה' דלעיל) כיצד עמד בפני ביה"ד הרבני אישר ולקח על עצמו למכור את העסק שכבר לא ברשותו? המסקנה המתבקשת היא שהוא הסכים וידע שככל הנראה לאחר מכירת העסק יוותרו סכומי כסף לחלוקה לאחר פירעון החובות.
מבלי לגרוע באמור לעיל על חוסר ההיתכנות בטענה זו אם העסק הופקע מבעלותם של הצדדים מדוע לא פנה לבית הדין בבקשה לתקן ההסכם לחייב התובעת בתשלומים שונים (כפי שביקש לחייבה אגב אורחה בבקשה לביטול פסק דין חרף הקבוע בסעיף 6.4 "...האישה לא תחויב בחובות הבנק, העסק ובחובות נוספים ככל שיהיו ובכל מקרה אין ולא תהיינה לבעל כל תביעות ו/א טענות בגין כך".
באשר לטענת הנתבע שמאחר והתובעת לא הגישה תביעה כספית שכן "...הסעד הכספי המבוקש במסגרת הבקשה למתן פסק דין איננו מופיע במסגרת כתב התביעה" טענה זו נדחית שכן זו מהות התביעה - אכיפת ההסכם - רכיבים אלו הם הביטוי לאכיפת ההסכם.
אחרית דבר:
הבקשה לביטול פסק הדין נדחית.
