ביום 14/7/21 הגישו המבקשים נוהאד ח'זנה ומעון התקווה והחיים בירכא בע"מ (להלן גם: נוהאד) תובענה, שעניינה "בקשה דחופה ביותר לביטול החלטת הבורר כב' השופט בדימוס יעקב שמעוני מיום 8/7/21 ובקשה לביטול מינוי כב' השופט יעקב שמעוני כבורר, ומתן החלטה למינוי רואה חשבון ליישוב המחלוקת הכספית בין הצדדים כמוסכם".
כן ביקשו נוהאד לבטל את ההחלטה של הבורר השופט בדימוס יעקב שמעוני אשר מונה כבורר על-ידי לישכת עורכי הדין (להלן גם: הבורר) מיום 8/7/21 שניתנה בהעדרם, למתן סעד זמני במעמד צד אחד המחייב את המבקשים לשלם למשיבים אליף ח'זנה ומעון אליף ח'זנה ירכא בע"מ (להלן גם: אליף) סך של 350,000 ₪ בתוך 7 ימים, וכן הוצאות משפט בסך 7,000 ₪ בתוספת מע"מ.
ביום 2/9/21 הוגשה בקשה לצוו מניעה זמני, האוסר על בעל התפקיד (הבורר שמעוני –ד.ס) לשמש בורר בריבם של הצדדים, עד שתתברר ותוכרע שאלת סמכותו, וכן צו המעכב את הליכי הבוררות לפני התפקיד, או צו מניעה זמני האוסר על קיומם של הליכי הבוררות, עד שתתברר ותוכרע שאלת סמכותו של בעל התפקיד.
אשר לטענתו של נוהאד כי ההסכמים המאוחרים ביטלו את סעיף 6 ו- 7 להסכם הפשרה, לא נעלם מעיני כי בהסכם הפיצול הסכימו הצדדים ש"כל מחלוקת ו/או בירור שלא יקבל מענה הדדי בין הצדדים יופנה למגשר מר זאיד עטאללה אשר ייתן מענה לכל בירור"; דא עקא, שב"הסכמה ההדדית", המאוחרת להסכם הפיצול, חזרו ואשררו מפורשות את ההסכמים שקבלו תוקף של פסק דין, ללא סייג, משכתבו "מוסכם כי אין במסמך זה על מנת לגרוע את לפגוע בפסקי הדין ובהסכמות שניתנו וגובשו בין הצדדים או בטענות ו/או זכויות הצדדים... על מנת לקדם את הוראות פסקי הדין מוסכם בשלב זה כי הצדדים יפעלו אופן מידי כדלקמן...".
יתר על כן, לכאורה, על אף המחלוקות בין הצדדים, אין ראיה לכאורה כי נוהאד הציע לאליף, עובר למינויו של הבורר שמעוני, או לאחריו, להפנות את המחלוקות לגישור; גם בטיעוניו בבקשה זו ביקש למנות רואה חשבון ולא להפנות את הסיכסוך למגשר עטאללה; לא זו אף זו, מטיעוני אליף שלא נסתרו לכאורה בטיעוני נוהאד, עולה כי עו"ד נאמן פנה לעו"ד פראג' בהודעה כי הוא מתכוון לפנות לבוררות, ולא נענה.
...
בין השאר נקבע כדלהלן:
"לא נפלה אפוא כל שגגה בידי בית המשפט המחוזי אשר בחן כהלכה האם עמדו המבקשים בנטל המוגבר החל עליהם כאמור. בהחלטתו המנומקת של בית המשפט המחוזי ניתנה הדעת בהרחבה למערכת ההסכמים שנחתמו בין הצדדים, בראי הוראות הדין, משמצא כי על פני הדברים סיכויי ההליך אינם מטים את הכף לטובת קבלת הבקשה. מדובר במסקנה מנומקת ומפורטת שניתנה לאחר ניתוח הנתונים העובדתיים שהתבררו לפני בית המשפט אשר לא מצאתי להתערב בה. גם אין לקבל את טענת המבקש כי לא היה מקום שבית המשפט ידון בבקשה ללא שמיעת עדויות, משמדובר בסוגיה שעניינה ניהול המשפט ודרכי הדיון המסורה מטבע הדברים לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית".
לאחר דברים אלה נשמעו ראיות הצדדים בתיק זה.
כפי שנקבע גם בהחלטה, נוהאד הגיש תביעה לביטול הליכי הבוררות בטענה כי לא נכרת הסכם בוררות וכן מחמת חוסר סמכות של הבורר; לחלופין טען כי מטרתו של הסכם הפשרה בכלל ושל סעיף 6 בפרט – פיצול החברה - הוגשמה ואין עוד צורך במינויו של שופט מחוזי בדימוס.
בנתונים אלה, אף שמדובר בעניין שנוי במחלוקת, ויש ממש גם בטיעוניהם המשפטיים של נוהאד, באתי לכלל מסקנה, גם לאחר שמיעת הראיות, כי הלשון שנקטו הצדדים בהסכם הפשרה בדבר מינויו של שופט בדימוס שיבצע את הפיצול, מלמדת על מתן סמכויות ביצוע נרחבות, וממילא גם מתן החלטות ביניים, שיש בהן כדי לקדם את הפיצול, בין השאר בדרך של העברת כספים, דהיינו צווי עשה.
משוא פנים
גם דין טענתו של נוהאד כי איבד את האמון בבורר – להידחות.
וכך נכתב בהחלטה מיום 18/12/21:
"אשר לטיעוניו החלופיים של נוהאד, כי משניתנה החלטת הבורר בבקשה לסעד זמני, ומשדחה הבורר את בקשותיו לדחיית דיון וכיוצא בזה, הוא איבד את אמונו בבורר, גם הסיכוי לקבלת טיעונים אלה אינו גבוה. זאת, באין מחלוקת כי הבורר נעתר לבקשת הדחייה הראשונה שהגיש נוהאד, בחן בתשומת לב רבה את בקשתו השנייה של אליף, דחה אותה לגופו של עניין לאחר ששמע את טיעוניו של נוהאד, ועוד".
סוף דבר
נוכח כל המקובץ לעיל, תביעתו של נוהאד נדחית איפוא.
