בקשה לביטול הודעת זימון למתן עדות מחוץ לתחום השיפוט על ידי המזכיר המשפטי

המבקש הסביר כי עבודתו מבוצעת בשטח מחוץ למבנה המועצה עקב הצורך בפגישות בבתי הספר ובבתי ההורים זאת בשים לב לאופי תפקידו.

באשר להתערבותו של בית הדין בהחלטת ההשעיה, הלכה פסוקה היא כי: "ככל הפעלת סמכות מינהלית, אף הפעלת סמכות ההשעיה, על פי חוק המשמעת, נעשית תחת שבט ביקורתו של בית הדין לעבודה הדן בהחלטתו של המשעה בדרך של ביקורת שיפוטית על אקט מנהלי... ואין בית הדין בא בנעלי המשעה, אלא הוא בוחן בחינה מינהלית את החלטותיו. בחינת החלטתו של המשעה נעשית על ידי תוכנה של החלטת ההשעיה, הנסיבות וכן הליכי ההשעיה" ( ראו דב"ע נב/70-3 בן-חיים - מדינת ישראל, פד"ע כד 54, 61 (1992).

מהבחינה הפורמלית ההחלטה בדבר השעיית המבקש באה בעקבות חקירה משטרתית, לאחר שניתנה לו היזדמנות להשמיע את דבריו כנגד הכוונה להשעותו, באמצעות עורך-דין שהופיע יחד איתו לשימוע וטען את טענותיו קודם לקבלת החלטת ההשעיה בפני פורום שכלל יועץ משפטי, מזכיר וגזבר.

באותה הודעה אלקטרונית, אף הגדיל ראש המועצה ובקש ממזכיר המועצה שהינו אחד משלושת העובדים שלא הופיעו לתדריך (אם כי לטענתו קיבל אישור להעדרותו) כבר "להוציא הערה חמורה ולהכניס לתיק של הנ"ל". מהודעת הדואר האלקטרוני, ניתן לראות בבירור כי ראש המועצה כבר החליט "להוציא הערה חמורה ולהכניס לתיק של הנ"ל" עוד בטרם קיבל לידיו הסבר באשר לאי התייצבותם לתדריך.

לא זו אף זו, לא ברורה החלטת ראש המועצה שבחר, לגירסתו, לזמן את המבקש לבירור באשר להיעדר ההופעה לתדריך, ומה נפקותה של אותה החלטה משכבר הורה למזכיר "להוציא הערה חמורה ולהכניס לתיק של הנ"ל". זאת ועוד, גם בתצהירו של המזכיר נטען כי: "בתאריך לא מדויק, לא זכור לי כעת, ביקש ממני ראש המועצה לזמן את המבקש להופיע בפניו לבירור וראש המועצה מסר לי שהוא רוצה לשמוע מפי המבקש מדוע הוא נעדר מהתדריך הנ"ל....". גרסה זו של המזכיר אינה מתיישבת, לכאורה, עם האמור בהודעה האלקטרונית מטעם ראש המועצה מאותו היום בשעה 10:36, בה הוא מבקש לראשונה הסבר באשר לאי הופעתו של המבקש לתדריך ובה הוא כבר מחליט "להעניש" אותו יחד עם עובד אחר בשל אי הופעתם לתדריך, על ידי רישום הערה בתיקם האישי.

משום מה במכתבו של ראש המועצה כמו גם בהחלטתו בחר ליחס למבקש שתי עבירות נוספות לכאורה, אשר עצם הוספתן מצדיקה את ביטול החלטתו והן: הראשונה, חשד לבצוע עבירה לפי סעיף 128 (היתנהגות פרועה) לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו-1955, סעיף המתייחס להיתנהגות פרועה של חייל ולא של עובד.

במסגרת אותה הודעה, ביקש ב"כ המשיבה להשהות את מתן החלטה זו עד להכרעתו של בית הדין למשמעת!!.

...

נחה דעתנו כי הנזק התדמיתי הבלתי הפיך והכספי שייגרם למבקש ככל שנותיר את ההחלטה בדבר השעייתו על כנה הוא גדול מהנזק הנטען על ידי המשיבה ככל שנורה על החזרתו לעבודה.

לפיכך, לאחר שבחנו את מכלול השיקולים והטענות אנו קובעים כי החלטת ההשעיה מיום 27.4.14 בטלה ויש להחזיר את המבקש לעבודתו לאלתר.

המשיבה תשלם למבקש שכ"ט עו"ד בסך כולל של 4,000 ₪ וזאת תוך 30 יום מיום קבלת החלטה זו. ניתנה היום, י' סיוון תשע"ד, (08 יוני 2014), בהעדר הצדדים ותשלח אליהם.

התשתית העובדתית הלכאורית הצריכה לענייננו המבקשת מפעילה מעונות והוסטלים המנוהלים ומפוקחים על ידי רשות חסות הנוער במשרד הרווחה מכוח החוק.

המעונות הממשלתיים, שהם מושא הליך זה, מעניקים טפול חוץ ביתי כופה במתבגרים בגילאי 12 עד 20 המצויים במצבים של עבריינות, סטייה חברתית, מצוקה קשה וסיכון מוגבר.

חופשות בני הנוער קצובות בהתאם לתקנות ולעיתים מוגבלות יותר בעקבות צוים שפוטיים.

במעונות קיימת שדרת ניהול ממשלתית המורכבת מעובדי מדינה: מנהל מעון, רכז חינוך, רכז טפול, אמרכל, איש תיחזוקה ומזכיר.

] "כפי שהובהר במכתבנו הקודם, המשרד מצפה מהעמותה להמשיך ולתת את השירותים להם היא מחוייבת בהסכמים עם המשרד עד לסיום ההיתקשרות (31.1.18). לפיכך, נוכח ההודעה מיום 7.12.17 בדבר סיכסוך העבודה והשביתה והסכון הקיים במקרה שאכן תיפרוץ שביתה במהלך השבת, המשרד רואה את העמותה כמי שמחויבת להגיש בקשה לצוי מניעה זמניים בבית הדין לעבודה עוד לפני סוף השבוע.

המשיבים והמשיבה בפורמלית ימצאו את פרוטוקול הדיון לידי הזוכים במיכרז עוד היום עד לשעה 14:00 וזאת על מנת שיוכלו להערך לדיון הקבוע ליום 1.1.18 בשעה 15:00 וזאת עוד בטרם הוצאת זימון כדין".

] "חירות השביתה הוכרה במשפט הישראלי כזכות יסוד הלכתית והנה חלק, בין היתר, מזכות ההיתאגדות. השביתה הנה כלי שנועד לשימוש בשלבים המתקדמים של המשא ומתן הקבוצי, במטרה לשכנע את המעסיק לקבל את עמדת ארגון העובדים בנושא תנאי עבודתם. חירות השביתה הנה איפוא, חלק בלתי נפרד מניהול המשא ומתן הקבוצי. נוסיף, כי שביתה מותרת היא שביתה הנוגעת לנושאים שניתן לנהל לגביהם משא ומתן קבוצי וזאת, בכפוף לסייגים חוזיים. כלומר, ניהול משא ומתן בתחום יחסי העבודה כרוך בעקרו במאמצי שיכנוע הדדיים, באמצעות היתדיינות. ואולם, במידה והצדדים אינם מצליחים להגיע לידי הסכם רשאי כל צד לנקוט באמצעים העומדים לרשותו כדי לשכנע את הצד השני". מכאן, שהשביתה היא "כלי המאזן כוחות בפערי כוחות בין צדדים ליחסי עבודה קבוציים"[footnoteRef:13], ומטרתה לאפשר לעובדים לשכנע את המעסיק לשנות את עמדותיו במסגרת המשא ומתן הקבוצי ולהשיג שיפורים והטבות בתנאי העבודה שלהם[footnoteRef:14].

ובלשונו של המשפט העליון בעיניין בזק: "הינה כי כן, במציאות הקיימת בישראל כפי שעמדתי עליה לעיל יש מקום להבחנה בין שלוש שביתות שונות במהותן, במשמעותן ובתוצאה המשפטית המחייבת לגבי כל אחת מהן. השביתה האחת היא זו המוגדרת כשביתה כלכלית, שעניינה שביתה המכוונת דרך כלל כנגד המעסיק המבקש לפגוע בזכויות העובדים או המסרב לשפר תנאי עבודתם, שביתה שאפשר שתהיה מכוונת גם כנגד הריבון כשזה פועל במעמדו כמעביד או כאשר הוא מבקש להתערב, תוך ניצול כוחו השלטוני, לשינוי הסדרים קיימים ביחסי העבודה בין העובדים והמעבידים או למנוע הסדרים שכאלה. שביתה כזו מקובלת כשביתה לגיטימית.

נפרט להלן את טעמינו לקביעה זו. סיווגה של השביתה – שביתה מעורבת בעלת היבטים כלכליים מובהקים ודומינאנטיים ואלה עילות הסיכסוך עליהן הכריז ארגון כוח לעובדים: כוונת המבקשת לערוך פיטורים בהקף נרחב; פיטורי עובדים וקליטת חלקם מחדש בשיטת ה"דלת המסתובבת"; הודעת המבקשת להפסיק ולפעול בחלק מהמעונות; פיטורי עובדים וקליטת חלקם עלולים להביא לבטלות ההסכמים הקבוציים שהגישו העובדים כתוצאה מההתארגנות; המהלך עלול להביא לקליטת עובדים לא עניינית וקיים חשש שהמהלך ישמש להרחקת מובילי המאבק האירגוני; העובדים מצויים באי וודאות קשה בנוגע לגורל משפחותיהם ופרנסתם, זכויותיהם, ביטול ההסכמים הקבוציים, גורל התאגדותם והמשך העסקתם במעונות.

...

לכן אנו קובעים כי על המשיבים לדאוג לכך שבכל משמרת לילה ישהה מדריך אחד בכל קבוצה במעונות השונים.

סוף דבר הבקשות למתן סעדים זמניים - נדחות.

בנסיבות אלה, אנו קובעים כך: העובדים רשאים לשבות החל מיום חמישי ה-11.1.2018 בשעה 10:00, וזאת על מנת שהצדדים יוכלו להיערך ולמנוע סכנות ממשיות לבני הנוער.

ב"כ התובעים: אני מזכיר לחברתי שהבקשה המקורית היתה שלובה בבקשה למחיקת כותרת שהיא כן נדונה כדבר שבשיגרה לפי תקנה 241.

האם בתיק מסוים תקפתם במישרין את המינוי של אבישי זיו בתוכנית כ/155 ג. הגשתם הליך משפטי כנגד המינוי או ערער על אי קבלת טענת פסלות? שקלנו לעשות את זה. בתיק הזה ביקשנו לצרף את מועצת השמאי כצד בהליך.

אני מבקשת להשיב שני דברים, אחד, למרות האמור בסיכומי חברי אני לא ראיתי שום סתירה שהיא של העובדה שנטענה במסגרת בקשה להיתגונן והתצהיר, אני שבה וחוזרת, בפני בית המשפט בבקשת הרשות להגן אין תצהירים אחרים חוץ מתצהירה של המבקשת בבקשת רשות להגן.

שנית, מה שנאמר בשיחת הטלפון שהיתה אתמול להבנתי לא משקף את תוכן השיחה אך החשוב הוא שיש תקנות והתקנות קובעות שכאשר בעל דין רוצה להזמין מצהיר שאיננו בעל דין שנתן תצהיר בהליך שהוא לא ההליך העקרי הוא צריך להודיע על כך מראש ובכתב לבית המשפט בפרק זמן מסוים.

הנתבעת הגישה בקשת רשות להיתגונן במסגרתה טענה כי לפני מינויו של אבישי זיו כשמאי מכריע מתוך טרבונל השמאים, נתן מר זיו שומות נגדיות רבות כנגד שומת הועדה המקומית הנתבעת בתחום תוכנית כ155ג. נטען כי במסגרת שומות אלו, נידרש השמאי זיו לבחון את מועד ההשבחה שנוצרה עקב אישור התוכנית למועד אחד שהוא מועד אישור התוכנית.

החקירה הנגדית של אסתר חיזקה את הרושם הראשוני של בית המשפט למקרא הבקשה לפיה המצהיר המתאים בתיק הזה הוא דוקא השמאי מר פרמינגר, אשר כתב את כל המכתבים שצורפו לבקשה ולא אסתר אשר העידה על עצמה כי אין לה כל ידיעה לגבי חלק לא מבוטל מהשאלות שהופנו אליה.

עם זאת, גם במקרה כזה על בעל הדין להוכיח קיומן של נסיבות מיוחדות המצדיקות אי ציות להוראת הדין כגון דחיפות מיוחדת או נזק בלתי הפיך הצפוי להגרם לו כתוצאה מבצוע החלטה בפרק זמן קצר עד לקבלת מענה מערכאה שיפוטית.

במסגרת הדיון היום, השיגה ב"כ הנתבעת למעשה על חוקיות החלטת הביניים שניתנה על ידי ומורה לב"כ התובעים להגיב בכתב לאמור בבקשת הרשות להיתגונן.

...

אני סבור שטענות המבקשת הן לא טענות שיש בכוחן לתת רשות להגן כי אין בכוחן להתנגד בכלל לתביעה בתיק העיקרי.

לאור האמור לעיל, אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעים סך של 74,017 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 8/1/14 ועד ליום התשלום המלא בפועל.

כמו-כן אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים את אגרת התביעה בסך של 925 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 8/1/14 ועד ליום התשלום המלא בפועל.

אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים שכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ₪.

לסיכום, נטען על-ידי המשיבה כי "לאור כל שלל האינדיקציות שפורטו לעיל ושנקבעו על ידי בית משפט קמא, הרי שבדין קבע בית המשפט כי הפצת המוצרים הסתיימה בחודש דצמבר 1996 ובדין דחה בית המשפט קמא את תביעת המערער בגין היתיישנות". דיון והכרעה סעיף 2 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 (להלן: חוק ההתיישנות), קובע לאמור: "תביעה לקיום זכות כל שהיא נתונה להתיישנות, ואם הוגשה תובענה על תביעה שהתיישנה וטען הנתבע טענת היתיישנות, לא יזקק בית המשפט לתובענה, אך אין בהתיישנות בלבד כדי לבטל את הזכות גופה". כפי שנקבע בע"א 6805/99 תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ חיים בירושלים נ' הועדה המקומית לתיכנון ולבנייה, ירושלים, פ"ד נז(5) 433 (2003): "תכלית מוסד ההתיישנות הוא לתחום גבולות של זמן להגשת תובענות תוך יצירת איזון בין אינטרס הנתבע הפוטנציאלי לאנטרס התובע הפוטנציאלי, ושמירה על עניינו של הציבור ... עניינו של התובע מחייב כי יינתן לו מרווח זמן מספיק להכין את תביעתו ולהגישה, ותנתן לו שהות במקרים מתאימים למצות אפשרות השגת הסדר מוסכם לפיתרון המחלוקת מחוץ לכותלי בית המשפט. עניינו של הנתבע מחייב כי משך התקופה בה יהיה חשוף לסכנת תביעה יהיה מתוחם ומוגבל, ואין לצפות כי יידרש לשמור על ראיותיו לזמן בלתי מוגבל; האנטרס הצבורי מחייב מצד אחד כי תנתן לתובע שהות לעשות לפיתרון הסיכסוך מחוץ למערכת השיפוט. מצד אחר, יש עניין צבורי בקביעת תקופת היתיישנות להגשת תביעות כדי שבתי המשפט לא יעסקו בעניינים שעבר זמנם ויתמקדו בבירור בעיות השעה. ביסוד ההתיישנות איזון בין אינטרסים לגטמיים של גורמים שונים, ותוצאת האיזון משתקפת בהסדרי ההתיישנות כפי שנקבעו בחוק" (שם, בעמ' 444).

לעומת זאת, אין המערער מזכיר, ולו במילה אחת את ארוע התאונה (שהתרחשה לטענתו כשבוע קודם לכן), כמועד רלבאנטי להפסקת העבודה בקוו ההפצה.

ואולם, ממכתבה של המשיבה מיום 7.4.1997 עולה בבירור כי ההסכם בוטל לפני למעלה מ-3 חודשים, ועוד נאמר במכתב כי "מאז הפסקת ליתן לנו שרותי שיווק". בית משפט קמא קבע, על יסוד מכתב זה ועדויות מינהלי המשיבה, כי נשלחה למערער הודעה על ביטול ההסכם, ואינני רואה כל סיבה או טעם להתערב במימצא עובדתי זה. יצויין, כי בנגוד לטענת המערער, נשלחו אליו התראות על חובות שנצברו, וכן נימסרה לו הודעה על הכוונה לממש את ערבותו הבנקאית.

המערער עצמו ביקש להסדיר את חובותיו, כעולה ממכתבו מיום 28.3.1997, ולפיכך היתה למשיבה עילה להודיע על בטלות ההסכם, כעולה מסעיף 29א (2) להסכם שעניינו "ביטול ההסכם על-ידי החברה". יש סמיכות זמנים, גם אם לא זהות מלאה, בין מועד הפסקת פעילותו של המערער כמפיץ מטעם המשיבה, לבין מועד ביטולו של החוזה על-ידי המשיבה עצמה, כך שבכל מקרה החל מירוץ ההתיישנות בסוף שנת 1996, ובין כך ובין כך, התביעה היתיישנה.

במצב דברים זה, אין ניתן לפעול בהתאם לסעיף 81 (א) לחוק בתי המשפט, והשאלה המתבקשת היא, כיצד עלינו להתייחס לדברים שנאמרו על-ידי בית משפט קמא, הסותרים את תוכנו ורוחו של פסק הדין? דומני, כי בנסיבות שתוארו, יש בסמכותנו לתקן את הטעות, גם בשלב העירעור, בין אם מכוח סמכותו הטבועה של בית משפט זה (ראו והשוו לבג"צ 6496/99 עמותת א.ל.ע.ד. נ' בית המשפט העליון, פ"ד נה(1)193 (1999)), ובין אם בדרך של פרשנות פסק הדין שבו מופיעות קביעות סותרות או אמירות הדורשות הבהרה (ראו בג"צ 3406/91 בבלי נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד מה(5) 1(1991); רע"א 6856/93 חוטר נ' מוקד, פ"ד מח(5) 785, (1994), ובג"צ 5376/08 סמיה נ' בית הדין הרבני (לא פורסם, 8.4.2010).

...

סבורני, כי לא נפל פגם בקביעתו העובדתית של בית משפט קמא, לפיה הפסיק המערער לפעול בקו ההפצה בסוף שנת 1996, וליתר דיוק ב-29.12.1996.

גם שקריו של המערער, בדבר הסתייעות בעוזר בשם יפת, במועד שבו התרחשה התאונה, מבלי שהלה הובא לעדות, תומכים במסקנה כי המערער לא פעל כמפיץ בשנת 1997, ולמעשה זנח את החוזה או ביטל אותו בהתנהגות.

משלא נמצא בסיס להתערבותנו בהחלטת בית משפט קמא לדחות את התביעה מחמת התיישנות, יש לדחות את הערעור.

ביום 8.9.04 התקיים דיון במעמד הצדדים ובו הוסכם בין הצדדים על פניה לוועדת הערר "על מנת שתשקול את בקשתה למימון סדרת הניתוחים הקרובה בחו"ל". הצדדים הסכימו כי בפני הועדה יעמוד כל החומר שהיה בפני ועדת הערר הראשונה וכן חוות דעת מעודכנות שימסרו על ידי הצדדים.

גם אם יקבע כי נפל פגם המביא לבטלות החלטת ועדת הערר התוצאה לא תהא על דרך הענקת הסעד הכספי אלא החזרת הענין לדיון מחודש בפני ועדת הערר, שכן אין בית הדין שם את שיקול דעתו תחת שיקול דעתה של ועדת הערר שהיא המוסמכת על פי חוק לשקול אם נתקיימו במבקשת התנאים המזכים למימון שירות רפואי במדינת חוץ.

בכל מקרה ולמען הסר ספק מסכימה המדינה לכנס ועדת ערר בהרכב חדש אשר תיתן למבקשת גם את הזכות להישמע בעל פה. המסגרת המשפטית 7.

וכך קובעת תקנה 4 (ב): "ועדת ערר תקבע כי מבוטח זכאי לקבל שירות בריאות במדינת חוץ, אם שוכנעה כי מתקיימות הנסיבות הרפואיות המפורטות בתקנה 3(א), ורשאית היא לקבוע כי מבוטח זכאי לשירות בריאות כאמור בשל נסיבה רפואית חריגה." הרכב ועדת הערר נקבע בסעיף 1 והוא כולל שלושה רופאים העוסקים בתחומים המנויים בתקנה 2 (בכל מקרה לפי הענין).

הכללים גם מסדירים את אופן הדיון ולפיו ככלל הדיון יעשה בלא לזמן את הצדדים והשימוע יעשה בכתב.

תכלית הדיון, צריך שתהיה לעיני הוועדה מבראשיתו והיא-שתתקבל ההחלטה הנכונה בנסיבות העניין, ימוצה ההליך עד תום במסגרת הוועדה והערעור עליה, ויהיה בידי החולה להביא את ההחלטה לביקורת שיפוטית, ככל שיידרש.

" (הדגשות הוספו – א.א.) נוסיף ונציין כי עמעום מה בפגם הנ"ל ניתן למצוא בנוסף בסעיף 7 לחוות הדעת של פרופ' מלר המזכיר כי דר' חייק מבית חולים שיבא (אחד מהמרכזים הרפואיים שנקבע ע"י דר' קליש כי הוא מסוגל לספק את השרות) בדק עימו את המבקשת והגיע למסקנה כי הוא (במסגרת בית חולים שיבא בו הוא מועסק) יכול לטפל במבקשת.

אין אנו נדרשים לשאלת בטלות ההחלטה מהטעמים הנוספים שהועלו ע"י ב"כ המבקשת, שכן ממילא הודיעה המדינה, וטוב שכך, כי היא מסכימה לכנס ועדת ערר בהרכב חדש תוך מתן זכות טיעון בעל פה וכו'.

...

לטעמנו ובהתאם לקבוע בנהלים-ניסיון טוב יותר אין משמעו העידר יכולת לספק את השירות בארץ.

לענין החלופה השניה של 'נסיבות חריגות' נציין כי כלל לא נראה לנו כי אלה צריכות להיבחן בהליך זמני ע"י בית הדין.

לאור כל האמור לעיל אנו דוחים את הבקשה.