בקשה לביטול הודעת איסור שימוש ברכב פרטי להסעת נוסעים בשכר

בבדיקה נמצא כי הוא מסיע 2 נוסעים, כאשר אף אחד מהם לא עונה להגדרת מלווה כהגדרתו בפקודת התעבורה, זאת על אף שהוא חייב בכך 24 שעות עד לתאריך 14.06.21.

טענת המבקשת כי מדובר ברכב שהחברה שכרה לצורך עובדיה אינה מהוה נימוק לביטול הודעת איסור השמוש.

המחוקק היה מודע לפגיעה הכלכלית בהטלת סנקציה של איסור שימוש, ואין איבחנה בעיניין אם הרכב הוא רכב שכור, רכב מליסינג או בבעלות פרטית.

...

בנסיבות אלה, אני סבור כי המבקשת לא עשתה כל שביכולתה כדי למנוע את העבירה ואין דיי בטענה כי העובד הוא אשר מסר את הרכב לבנו ללא ידיעתה.

כללו של דבר לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטת הקצין לאסור את השימוש ברכב לתקופה של 30 ימים ומשלא מצאתי כי קיימות נסיבות המצדיקות ביטול הודעת איסור השימוש או קיצור התקופה, אני מורה על דחיית הבקשה.

בפני בקשה לביטול הודעת איסור מינהלי על שימוש ברכב פרטי מ.ר. 8954660 (להלן: "הרכב") למשך 30 ימים שניתנה ביום 8.2.22.

לבקשה צורפו תלושי משכורת, אישור רופא קופת חולים מתאריך 10.2.22 המתייחס לשיחרור הרכב ומאשר כי המבקשת מטפלת באביה, סבה וסבתה הזקוקים להסעות למרפאות ולבתי חולים, וכן אישור הזמנת אמבולנס ופינוי למיון מתאריך 27.1.22.

בנוסף, גם כאשר לא הוכחו העילות שפורטו לעיל, מוסמך בית המשפט מכוח הוראת סעיף 57ב(ג) לבטל את איסור השמוש ברכב או לקצר את התקופה שבה נאסר השמוש ברכב "אם היתקיימו נסיבות אחרות מאלה האמורות בסעיף קטן (ב), המצדיקות זאת. ולעניין זה רשאי בית המשפט להביא בחשבון, בין השאר, את הזיקה בין בעל הרכב לבין מי שנהג ברכב". הנטל להוכיח את התקיימות ההגנה מוטל על הטוען לה. בעניינינו טוענת המבקשת להגנת סעיף 57ב(ב)(1) – כי "הרכב נילקח מבעליו בלי ידיעתו ובלי הסכמתו"; וטענה, כי "אני חזרתי מהעבודה הייתי עייפה ושמתי את המפתחות בשידה בחדר שלי. הלכה לישון, לא ידעתי מזה שהוא נסע באוטו" (עמוד 1 שורות 14-15 לפרוטוקול).

יחד עם זאת, אני ערה גם לטענה כי הרכב משמש את המבקשת לטפול באביה ובסביה, אשר כפי העולה מהאשור הרפואי שצורף "חולים בצורה סופנית ונאלצים להסעות למרפאות ולבתי החולים מדי יום"; ועל אף שמדובר ברכב פרטי שניתן למצוא לו תחליף לתקופה של הצוו, אני סבורה כי יש בכך כדי להצדיק את קיצור תקופת ההשבתה באופן שתעמוד על 20 ימים.

...

אני סבורה כי די בראיות אלה כדי לקבוע, כי לפחות בשלב מקדמי זה, חומר הראיות בתיק מצביע על רף מינימלי גולמי שהיה בפני הקצין בדבר קיומן של ראיות לכאורה שיש בהן פוטנציאל לקשור את הנהג החשוד לעבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה המיוחסת לו, בשלב ראשוני לכאורי זה של השבתה מנהלית.

יחד עם זאת, אני ערה גם לטענה כי הרכב משמש את המבקשת לטיפול באביה ובסביה, אשר כפי העולה מהאישור הרפואי שצורף "חולים בצורה סופנית ונאלצים להסעות למרפאות ולבתי החולים מדי יום"; ועל אף שמדובר ברכב פרטי שניתן למצוא לו תחליף לתקופה של הצו, אני סבורה כי יש בכך כדי להצדיק את קיצור תקופת ההשבתה באופן שתעמוד על 20 ימים.

בנסיבות אלה, אני מורה על קיצור איסור השימוש המנהלי ברכב לתקופה של 20 ימים מיום 8.2.22.

בפני בקשה להורות על ביטול הודעות איסור שימוש שניתנה ברכב מסוג אוטובוס זעיר פרטי M2 שמספרו: 94-215-01, (להלן – "הרכב") והכל בהתאם לסמכותי מכח סעיף 57ב לפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א 1961 (להלן – "פקודת התעבורה").

מצב של רכב שמסיע 8, 9, 10 נוסעים לשימושים פרטיים זה דבר שלא מוכר להם, ולכן אנחנו רוצים לעבור ממקומות הישיבה – מה שמשפיע על הנהג ועל היכולות שלו ועל האתגרים שאיתם הוא מתמודד מבחינת הרכב פנימה, זה לא מספר הכסאות שיש באוטו אלא מספר האנשים שיש בו, לכן אנחנו רוצים לחזור וזה היה הדין לפני התקינה האירופית – שמונה נוסעים ולא שמונה מושבים.

מצד אחד, יש דרגה ייעודית D1 למונית, רכב סיור ואוטובוס צבורי – הם רכבים צבוריים להסעת נוסעים בשכר.

...

ב"כ המשיבה טענה כי יש לדחות את הבקשה משום שהוגשה ללא תצהיר תומך.

לסיכום סיכומו של דבר, אני קובעת כי הנאשם רשאי לנהוג ברכב האמור בשים לב שמשקלו של הרכב הוא פחות מ- 3.5 טון ובשים לב שהוא אוחז בדרגת רישיון מסוג B ובלבד שלא יסיע בו יותר מ- 8 נוסעים.

לאור האמור, ובהעדר אשמה, אני מורה על ביטול ההשבתה שניתנה לרכבו של המבקש – רכב שמספרו 94-215-01.

בפני בקשה לביטול הודעת איסור מינהלי על שימוש ברכב אחוד מ.ר. 26871702 (להלן: "הרכב") למשך 30 ימים שניתנה ביום 30.8.23.

  ההחלטה על איסור השמוש ברכב ניתנה לאחר שבבדיקה משטרתית של הרכב ביום 30.8.23 בשעה 05:47 במהלך מחסום פרוס על כביש 57 הגיע הרכב הנ"ל, נהוג ע"י המבקש, ממזרח למערב לפני צומת בורגתה ונימצא כי מסיע אנשים בשכר בתוך האוטובוס, וזאת בעוד שמדובר באוטובוס פרטי זעיר ולא צבורי.

ב"כ המשיבה הוסיפה וטענה לעניין ראיות לכאורה - לא הוגש תצהיר התומך בבקשה; המבקש לא צירף אסמכתות המעידות כי הינו עובד שכיר בחברת שופרסל ; עפ"י הקבוע בסעטיף 84(א) לא ניתן להסיע נוסעים בשכר ברכב שהינו אוטובוס זעיר בין אם השכר היתקבל מהנוסעים ובין אם לאו; המבקש הודה בחקירתו כי הרכב בבעלותו, ומדובר באוטובוס זעיר וכי הסיע נוסעים בשכר ללא היתר כדין.

...

אין ספק שמדובר בפגיעה כלכלית במבקש אך בנסיבות העניין, אני סבורה כי מדובר בפגיעה מידתית וסבירה ביחס לחומרת העבירה ונסיבותיה כפי שעולות מתיק החקירה.

  לאחר ששקלתי מכלול הטענות והשיקולים בתיק שבפניי, לא שוכנעתי כי יש נסיבות המצדיקות ביטול צו איסור השימוש או קיצור התקופה.

לא נפל פגם בשיקול דעת קצין המשטרה אשר הורה על איסור השימוש ברכב ולפיכך, הבקשה נדחית.

על פי המיוחס לנאשם בכתב האישום בתיק 6599-01-21, ביום 14.1.21 נהג הנאשם ברכב פרטי בכביש 1 לאחר שהודע לו כי רשיונו נפסל ע"י בית המשפט בתיק 13154-12-16 ביום 27.4.17 למשך 12 חודשים.

הנאשם ידע על גזר הדין, הגיש בקשה לביטול פסק הדין שניתן בהיעדר, בקשתו נדחתה, ובכל זאת לא הפקיד הנאשם את רשיונו.

ביום 20.9.18 הודה בצרוף 3 תיקים שונים בעבירות הבאות: נהיגה בזמן פסילה (2 אישומים), רשיון נהיגה שפקע יותר מ-12 חודשים (3 אישומים), אי ציות להוראות שוטר, נהיגת רכב שניתנה לגביו הודעת איסור שימוש, הסעת נוסעים בשכר ונהיגת רכב כשרשיון הרכב פקע מעל שישה חודשים.

...

לפיכך, אני דן את הנאשם לעונשים הבאים: תשלום קנס בסך 1,500 ₪.

אני מורה על הפעלת עונש פסילת רשיון למשך 6 חודשים, כפי שנפסק על תנאי ע"י בימ"ש לתעבורה בירושלים בתיק 272-10-17 ביום 20.9.18 לריצוי באופן חופף.

אני מורה על הפעלת עונש מאסר למשך 7 חודשים, כפי שנפסק על תנאי ע"י בימ"ש לתעבורה בירושלים בתיק 272-10-17 ביום 20.9.18 לריצוי באופן מצטבר.