בקשה לביטול הודעת איסור שימוש ברכב עקב נהיגת קרוב משפחה

עניינה של החלטה זו הוא בבקשה לביטול הודעת איסור שימוש שהוטלה על רכב הרשום על שמו של המבקש, אשר היה נהוג על ידי אחיו וזאת בהיותו שיכור.

הקצין נימק את החלטתו בכך שאין מדובר ברכב נכה וכי קיימים רכבים נוספים של בני המשפחה היכולים לשמש את האם לצורך הסעתה לטיפולים רפואיים.

סעיף 57א(א)(2) לפקודת התעבורה מסמיך קצין מישטרה לאסור שימוש ברכב שבו נעברה עבירה לתקופה של 30 ימים בקבעו כי: "היה לשוטר יסוד להניח כי נהג עבר לעיניו עבירה מן העבירות המפורטות בחלק א' לתוספת השביעית, רשאי הוא לידרוש מהנהג להילוות אליו אל קצין מישטרה או ליטול ממנו את רישיון הרכב, והוראות סעיף 47(ג), (ד) ו-(ו) יחולו, בשינויים המחויבים; היה לקצין מישטרה יסוד להניח כי יוגש כתב אישום נגד הנהג, רשאי הוא למסור לו הודעת איסור שימוש ברכב שבו נעברה העבירה לתקופה של 30 ימים....". סעיף 57ב(ב) מסמיך את בית המשפט להורות על ביטול איסור השמוש אם נוכח כי היתקיים אחד מאלה: הרכב נילקח מבעליו בלי ידיעתו ובלי הסכמתו; או מי שנהג ברכב פעל בנגוד להוראותיו של בעל הרכב, ובעל הרכב עשה כל שביכולתו כדי למנוע את העבירה.

בדברי ההסבר להצעת החוק הודגש הצורך באכיפה אפקטיבית, תוך שליחת מסר לפיו על בעלי הרכב להקפיד על האופן שבו אנשים להם נימסר הרכב נוהגים בו "רכב הנו כמו כלי נשק ומי שמוסר אותו לשימוש האחר צריך לוודא שמדובר באדם נורמאטיבי שאינו נוהג בפסילת רישיון או שיכרות וכדומה....השבתת רכבים תביא לכך שנהגים יהיו יותר מודעים לאופן נהיגתם והורים ובעלי רכבים יתנו יותר תשומת לב והקפדה לאופן בו ילדיהם או אנשים להם נימסר הרכב, נוהגים ברכבים" (הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (השבתת רכב בשל עבירות חמורות), התשס"ד – 2004, ה"ח תשס"ד 63).

...

כללו של דבר לאור האמור, אני מורה על קיצור תקופת איסור השימוש לתקופה של 15 ימים.

אני מורה על עיכוב ההחלטה עד ליום 26.12.21 שעה 12:00 על מנת לאפשר למשיבה לשקול את צעדיה ביחס לתוצאה אליה הגעתי בהחלטתי זו. ניתנה היום, כ"ב טבת תשפ"ב, 26 דצמבר 2021, בהעדר הצדדים.

על המבקשת, כבעלת הרכב, היה לנקוט משנה זהירות, ולשמור את מפתחות רכבה במקום בטוח, כך שאיש מבני המשפחה לא יוכל לנוטלם ללא הסכמתה הברורה, בפרט שלדבריה מדובר בבית של אמה, שפתוח בפני כלל המשפחה.

יפים לעניין זה דברי כב' השופט מ' כהן, במסגרת דחיית בקשה לביטול הודעת איסור שימוש ברכב, בבפמ (פ"ת) 328-05-13 פרידה שבו נ' מדינת ישראל (16.5.13), שניתנה עקב חשד לנהיגה תחת השפעת סם, מסוג קוקאין: "במצב בו נהג המבקש ברכב במצב שיכרות/,תחת השפעת סם, נטל על עצמו את הסיכון של נהיגה בלתי שקולה עם אפשרות לפגוע באחרים וכן היה עליו לדעת שאם ייתפס עלול הוא להענש גם מנהלית בהתאם לחוק. בהתנהגותו זו גילה המבקש זילזול בסיכונים אלה, ועל כן אין לו להלין אלא על עצמו." דברים דומים נאמרו בבפמ (פ"ת) 9603-05-15 איסא אל סעדי נ' מדינת ישראל (7.6.15).

...

אפנה לדבריו של כב' השופט נ' סולברג ברע"פ 1286/11 יעקב אמברם נ' מדינת ישראל, (16.10.12): "במציאות הקשה השוררת בכבישי ארצנו, בה מקפחים את חייהם אזרחים רבים, ראוי שבתי המשפט יעשו שימוש באמצעי אכיפה המאפשר לאסור שימוש ברכב, כפי שהתווה המחוקק. עיון בפסיקה של הערכאות הדיוניות מלמד כי אכן נעשה שימוש בסמכות זו. האמצעי האמור נועד ליתן כלים אפקטיביים במלחמה הקשה בקטל בדרכים. נכון כי השבתת הרכב, מקום בו בוצעה העבירה, שלא על-ידי הבעלים, כי אם על-ידי אחרים, יכולה לעורר קשיים. אולם נדמה כי קשיים אלו קיבלו מענה במהלך הדיונים בוועדת הכלכלה ובנוסח החוק שאושר על-ידי הכנסת. המחוקק ניסה לאזן בין הצורך להילחם בתאונות הדרכים באמצעות אכיפה אפקטיבית והרתעתית, לבין הפגיעה בזכות הקניין של הבעלים." בסיכומו של דבר, לאחר שעיינתי בחומר החקירה, מצאתי בשלב זה, שהחלטת קצין המשטרה לאסור את השימוש ברכב למשך 30 יום, הייתה מידתית ובדין יסודה, לא מצאתי שנפל פגם בשיקול הדעת של קצין המשטרה, ועל כן הבקשה נידחת.

הודעת השמוש הוטלה עקב נהיגתו של בנו של המבקש ברכב, כשהוא פסול מנהיגה.

עוד טען המבקש כי הרכב משמש אותו לעבודה וכן משמש את שאר בני המשפחה.

גם טענתו של המבקש ביחס לנסיבות המיוחדות לפי סעיף 57ב (ג) , שקובע כי "בית המשפט רשאי לבטל את הודעת איסור השמוש, או לקבוע תקופה קצרה יותר לאיסור השמוש, בתנאים או ללא תנאים, אם היתקיימו נסיבות אחרות מאלה האמורות בסעיף קטן (ב), המצדיקות זאת, ולענין זה רשאי בית המשפט להביא בחשבון, בין השאר, את הזיקה בין בעל הרכב לבין מי שנהג ברכב", לא הוכחה.

...

הסתירה בין העדויות העולות מתיק החקירה לעומת דבריו של המבקש בדיון, ביחד עם כך כי המבקש נמנע מלהביא עדים שיכולים היו לסייע לו, הביאני למסקנה כי אין לקבל את עדותו של המבקש לא ביחס לסעיף 57 ב(ב) (1) ולא ביחס לסעיף 57ב(ב)(2), קרי גם כי בנו נהג ברכב ללא ידיעתו וגם כי לא עשה די על מנת למנוע את העבירה.

דין הבקשה להידחות.

אלא, שב"כ המבקשת לא טען להתקיימות ההגנות הקבועות בסעיף 57ב(ב) (1) או (2) אלא להגנה נוספת, שלישית הקיימת בסעיף 57ב(ג) בפקודה המנוסחת כך: "בית המשפט רשאי לבטל את הודעת איסור השמוש, או לקבוע תקופה קצרה יותר לאיסור השמוש, בתנאים או ללא תנאים, אם היתקיימו נסיבות אחרות באלה האמורות בסעיף קטן (ב), המצדיקות זאת, ולעניין זה רשאי בית המשפט להביא בחשבון, בין השאר, את הזיקה בין בעל הרכב לבין מי שנהג ברכב". אותה "זיקה" בין בעל הרכב ובין מי שנהג בפועל ברכב, אינה מוזכרת על ידי המחוקק במקרה בהגנה זו. גם המחוקק סבר כי כאשר מתקיימת זיקה המאפשרת פקוח אפקטיבי (כמו בין קרובי מישפחה, או כמו ביחסי עובד-מעסיק) הרי שהחובה המוטלת על בעל הרכב לפקח על העושה שימוש ברכב, היא חובה מוגברת ולא בנקל יורה בית המשפט על השבת הרכב לבעליו כאשר מתקיימת זיקה כזו.

...

אני סבור כי באיזון שבין חומרת העבירה לכאורה שבוצעה עם רכב המבקשת, כאשר ברכב זה נוהג אדם לו מסרה המבקשת את רכבה, על רקע האינטרס הציבורי לייצר הרתעה גם כלפי בעלי רכבים המשכירים רכביהם לאחרים למען יחתימו אותם על חוזים והתחייבויות שירתיעו הנהגים מביצוע עבירות תעבורה חמורות עם הרכבים, נכונה בעיני תקופת איסור שימוש בת 15 יום.

אני קובע כי בתום 15 יום מיום 31.10.22 תבוטל הודעת איסור השימוש ברכב מסוג מונית מ.ר 7658126 ורכב זה יושב למבקשת כנגד הצגת החלטה זו ותשלום הוצאות אחסנתו.

בשולי החלטתי אדגיש כי אין בהחלטה זו כדי לשנות או לבטל את ההליכים המנהליים שננקטו כנגד נהג המונית עצמו.

ביום 15.03.2024 הוצאה כנגד מכוניתו של המבקש הודעת איסור שימוש ברכב, ל-30 יום, לפי סעיף 57א לפקודת התעבורה.

הצוו ניתן בהקשר לדו"ח מספר 30251866908, שעניינו, עבירה של נהיגה בשיכרות, המיוחסת לבן מישפחה של המבקש.

על פי ס' 57ב(ג) נתונה לבית המשפט הסמכות לבטל או לקצר את תקופת איסור השמוש: " אם היתקיימו נסיבות אחרות מאלה האמורות בסעיף קטן (ב) המצדיקות זאת ולעניין זה רשאי בית המשפט להביא בחשבון, בין היתר, את הזיקה בין בעל הרכב לבין מי שנהג ברכב..". לעניין החריג ב-ב(2), נקבע בבפ"מ (חי) 6063-08-08 וליר גרייב בע"מ נ' מ"י,: "המחוקק ביקש לקבוע חובת זהירות מוגברת בה נוטל חלק כלל הציבור. דהיינו, על כל בעלים של רכב לדעת כי בעת שהוא מוסר את מפתחות הרכב לאחר, צפון סיכון של שלילת הרכב למקרה בו תתבצע עבירה ברכב. לכן בשים לב לחובת זהירות מוגברת זו קבע המחוקק נטל כבד על בעל הרכב להראות כי עשה ככל שביכולתו למנוע את ביצוע העבירה". ברע"פ 1286/11 אמברם נגד מדינת ישראל, קבע כבוד הש' סולברג: "נדמה כי דרישה מבעל רכב לעשות ככל שביכולתו על מנת למנוע את ביצוע עבירת הנהיגה בשיכרות היא דרישה ראויה ובעלת חשיבות. זהו צורך השעה. כאשר אדם נוהג ברכב כשהוא שיכור, כלי הרכב משמש כנשק מסוכן. מי שנותן לאחר לנהוג ביודעו שהוא עלול לשתות משקה אלכוהולי, עליו לעשות כל שביכולתו כדי למנוע את העבירה ובכך להפחית את הסכנה הנשקפת לציבור. אין זה מובן מאליו שאב חייב באופן אוטומאטי להתרצות לבקשת בנו ולתת לו את מפתחות מכוניתו. לבקשת הבן להשתמש במכוניתו של אביו יש 'תג מחיר' חינוכי ומשפטי. גם סרוב הוא אופציה; גם הסכמה. אבל ההסכמה צריכה להיות מותנית בתנאים על מנת להפחית את המסוכנות". לאחר ששמעתי טיעוני הצדדים, לא התרשמתי כי המקרה שבנידון עומד באחת החלופות של הסעיף האמור.

...

על פי ס' 57ב(ג) נתונה לבית המשפט הסמכות לבטל או לקצר את תקופת איסור השימוש: " אם התקיימו נסיבות אחרות מאלה האמורות בסעיף קטן (ב) המצדיקות זאת ולעניין זה רשאי בית המשפט להביא בחשבון, בין היתר, את הזיקה בין בעל הרכב לבין מי שנהג ברכב..". לעניין החריג ב-ב(2), נקבע בבפ"מ (חי) 6063-08-08 וליר גרייב בע"מ נ' מ"י,: "המחוקק ביקש לקבוע חובת זהירות מוגברת בה נוטל חלק כלל הציבור. דהיינו, על כל בעלים של רכב לדעת כי בעת שהוא מוסר את מפתחות הרכב לאחר, צפון סיכון של שלילת הרכב למקרה בו תתבצע עבירה ברכב. לכן בשים לב לחובת זהירות מוגברת זו קבע המחוקק נטל כבד על בעל הרכב להראות כי עשה ככל שביכולתו למנוע את ביצוע העבירה". ברע"פ 1286/11 אמברם נגד מדינת ישראל, קבע כבוד הש' סולברג: "נדמה כי דרישה מבעל רכב לעשות ככל שביכולתו על מנת למנוע את ביצוע עבירת הנהיגה בשכרות היא דרישה ראויה ובעלת חשיבות. זהו צורך השעה. כאשר אדם נוהג ברכב כשהוא שיכור, כלי הרכב משמש כנשק מסוכן. מי שנותן לאחר לנהוג ביודעו שהוא עלול לשתות משקה אלכוהולי, עליו לעשות כל שביכולתו כדי למנוע את העבירה ובכך להפחית את הסכנה הנשקפת לציבור. אין זה מובן מאליו שאב חייב באופן אוטומטי להתרצות לבקשת בנו ולתת לו את מפתחות מכוניתו. לבקשת הבן להשתמש במכוניתו של אביו יש 'תג מחיר' חינוכי ומשפטי. גם סירוב הוא אופציה; גם הסכמה. אבל ההסכמה צריכה להיות מותנית בתנאים על מנת להפחית את המסוכנות". לאחר ששמעתי טיעוני הצדדים, לא התרשמתי כי המקרה שבנדון עומד באחת החלופות של הסעיף האמור.

כאמור לעיל, נחה דעתי, כי החלטת קצין המשטרה ניתנה כדין ובסמכות, ואני דוחה את הבקשה.