בקשה לביטול הודעת איסור שימוש ברכב עקב נהיגה בשכרות ללא ידיעת הבעלים

   ההחלטה על איסור השמוש ברכב ניתנה לאחר שביתו של המבקש שני שקורי דחוח (להלן :"הנהגת") נתפסה נוהגת ברכב הנ"ל בתאריך 27/4/24 בכביש 1 ק"מ 6.2 מצפון לכאורה בשיכרות בכמות של 325 מק"ג העולה על 50 מק"ג שנקבע לגביה היותה שייכת לאוכלוסיה מיוחדת ונמסרה בשל כך הזמנה לדין וכתב אישום בגין נהיגה בשיכרות בנגוד לסעיפים 62(3), 64ב(א)(3), ו39א לפקודת התעבורה.

   סעיף 57ב(ב) לפקודת התעבורה, שניתן לבטל את הודעת איסור השמוש כאשר הרכב נילקח מבעליו בלא ידיעתו ובלא הסכמתו, או כאשר הנהג ברכב פעל בנגוד להוראות בעל הרכב ולא עשה כל שביכולתו כדי למנוע את העבירה.

...

אני סבורה, כי המבקש לא יוצא ידי חובתו שבתו לא תעשה עבירות עם הרכב או שנקט בפעולות פוזיטיביות כדי לשמור על הרכב או לוודא שבתו לא תקח אותו.

  על כן, אני מורה על דחיית הבקשה.

בפני בקשה לביטול הודעת איסור מינהלי על שימוש ברכב משא סגור מ.ר. 1387264 (להלן: "הרכב") למשך 30 ימים שניתנה ביום 5.4.22.

העילות לביטול הודעת איסור שימוש ברכב סעיף 57ב(ב) לפקודת התעבורה, מונה את החלופות, אשר על פיהן יבטל בית המשפט את הודעת איסור השמוש: כאשר הרכב נילקח מבעליו בלא ידיעתו ובלא הסכמתו, או כאשר הנהג ברכב פעל בנגוד להוראות בעל הרכב והלה עשה כל שביכולתו כדי למנוע את העבירה.

בנוסף, גם כאשר לא הוכחו העילות שפורטו לעיל, מוסמך בית המשפט מכוח הוראת סעיף 57ב(ג) לבטל את איסור השמוש ברכב או לקצר את התקופה שבה נאסר השמוש ברכב "אם היתקיימו נסיבות אחרות מאלה האמורות בסעיף קטן (ב), המצדיקות זאת. ולעניין זה רשאי בית המשפט להביא בחשבון, בין השאר, את הזיקה בין בעל הרכב לבין מי שנהג ברכב". הנטל להוכיח את התקיימות ההגנה מוטל על הטוען לה. וראו ע"ח (מחוזי חיפה) 55180-01-22 מואסי נ' מדינת ישראל, 31.1.22.

נקבע, כי "תכלית ההוראה אשר בסעיף 57א(א) לפקודת התעבורה (נוסח חדש), לפיה ניתן לאסור שימוש ברכב, טרם שהתקיים בבית משפט הליך שפוטי נעוץ בצורך להגן על שלום הציבור בשמירה על ביטחון המשתמשים בדרך והדברים ברורים. ... אכן, להטלת איסור שימוש ברכב, השלכות שונות; יש בה פגיעה מסוימת בקניינו של אדם בעיסוקו, בנוחותו, באפשרויות ניידותו ועוד. אולם, אל מול אלו קיים הצורך בשמירה על הציבור, ובמניעת המסוכנות העולה משימושים מסכני חיים כמו נהיגה בשיכרות, כבמקרינו." (ע"ח (מחוזי ב"ש) 37984-06-20 מדינת ישראל נ' ליאל כהן (פורסם בנבו, 18.06.2020)).

...

אני סבורה כי די בראיות אלה כדי לקבוע, בשלב מקדמי זה, כי חומר הראיות בתיק מצביע על רף מספיק שהיה בפני הקצין בדבר קיומן של ראיות לכאורה שיש בהן פוטנציאל לקשור את הנהג החשוד לעבירה של נהיגה בפסילה המיוחסת לו, בשלב ראשוני לכאורי זה של השבתה מנהלית.

מכל האמור לעיל, לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטת הקצין.

וראו דברי בית המשפט בע"ח (מחוזי חיפה) 31129-08-19 כבהא נ' מדינת ישראל, 15.8.19: "דומה כי התערבות של בתי משפט בהחלטות מנהליות של קציני משטרה צריכה להיות מידתית ולא על דרך השגרה ורק אם נפל פגם מהותי ומשמעותי בהחלטת קצין המשטרה. בתי המשפט אינם אמורים לשים עצמם במקום הרשות המנהלית." וראו גם ע"ח (מחוזי ב"ש) 37984-06-20 מדינת ישראל נ' ליאל כהן (פורסם בנבו, 18.06.2020): "יאמר, כי לא בנקל יתערב בית המשפט בשיקול דעתו של קצין המשטרה שהורה על הגבלת השימוש ברכב ורק במקרים בהם הפעיל באופן בלתי סביר את שיקול דעתו, נכון להתערב." על כן, אני מורה על דחיית הבקשה.

זוהי בקשה לביטול הודעת איסור שימוש ברכב לפי סעיף 57ב' לפקודת התעבורה [נוסח חדש]- תשכ"א 1961 (להן: "פקודת התעבורה") אשר ניתנה על ידי קצין מישטרה בגין ביצוע עבירה של נהיגה בזמן פסילה.

עוד טען המבקש לפגם בהליך השימוע בציינו כי הקצין לא כתב דבר לעניין עובדות הארוע, לא ציין מדוע החליט לעצור את הרכב, לא הציג אינדיקאציה לשכרות, לא ערך שימוע למבקש, רישיון המבקש לא נילקח, העידר חתימת הנהג, והיעדר היתייחסות לראיות בתיק.

גם אם אקבל גרסת המבקש כי ואיל נעצר בזמן שהמבקש שהה מחוץ לרכב לצרכי עבודה, הרי שאין בכך כדי להועיל למבקש ולהצדיק החזרת הרכב.

          (ב)  בית המשפט יבטל את הודעת איסור השמוש אם נוכח כי היתקיים אחד מאלה: (1)   הרכב נילקח מבעליו בלי ידיעתו ובלי הסכמתו; (2)   מי שנהג ברכב פעל בנגוד להוראותיו של בעל הרכב, ובעל הרכב עשה כל שביכולתו כדי למנוע את העבירה כאמור בסעיף 57א(א).

...

גם טענות ב"כ המבקש לעניין העדר אינדיקציה המעידה על שכרות, העדר חתימת הנהג, אי התייחסות לראיות בתיק והעדר הנמקה, אין בידי לקבל.

לאור כל האמור לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטת הקצין.

אין לכך, הבקשה נדחית.

טוענת המבקשת, כי לאחר השכרת המונית ומסירתה לשוכרים, אין באפשרותה כל יכולת לקיים פקוח אפקטיבי על המתרחש ברכב, וככל שעם רכבה אכן בוצעה עבירה של נהיגה במצב שיכרות, אין היא נושאת בכל אחריות לבצוע עבירה זו, ואין בידה כל דרך למנוע את ביצוע העבירה.

המדובר בעבירה מסכנת חיים שלכאורה בוצעה עם הרכב, ולכן החלטת הקצין הפוסל סבירה ואין הצדקה להתערב בה. דיון – סעיף 57 ב(ב) בפקודת התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן בפקודה) קובע שתי הגנות הפועלות לטובת המבקש אם נוכח בית המשפט כי אחד מאלה היתקיים: (1) הרכב נילקח מבעליו בלי ידיעתו ובלי הסכמתו.

אלא, שב"כ המבקשת לא טען להתקיימות ההגנות הקבועות בסעיף 57ב(ב) (1) או (2) אלא להגנה נוספת, שלישית הקיימת בסעיף 57ב(ג) בפקודה המנוסחת כך: "בית המשפט רשאי לבטל את הודעת איסור השמוש, או לקבוע תקופה קצרה יותר לאיסור השמוש, בתנאים או ללא תנאים, אם היתקיימו נסיבות אחרות באלה האמורות בסעיף קטן (ב), המצדיקות זאת, ולעניין זה רשאי בית המשפט להביא בחשבון, בין השאר, את הזיקה בין בעל הרכב לבין מי שנהג ברכב". אותה "זיקה" בין בעל הרכב ובין מי שנהג בפועל ברכב, אינה מוזכרת על ידי המחוקק במקרה בהגנה זו. גם המחוקק סבר כי כאשר מתקיימת זיקה המאפשרת פקוח אפקטיבי (כמו בין קרובי מישפחה, או כמו ביחסי עובד-מעסיק) הרי שהחובה המוטלת על בעל הרכב לפקח על העושה שימוש ברכב, היא חובה מוגברת ולא בנקל יורה בית המשפט על השבת הרכב לבעליו כאשר מתקיימת זיקה כזו.

...

אני סבור כי באיזון שבין חומרת העבירה לכאורה שבוצעה עם רכב המבקשת, כאשר ברכב זה נוהג אדם לו מסרה המבקשת את רכבה, על רקע האינטרס הציבורי לייצר הרתעה גם כלפי בעלי רכבים המשכירים רכביהם לאחרים למען יחתימו אותם על חוזים והתחייבויות שירתיעו הנהגים מביצוע עבירות תעבורה חמורות עם הרכבים, נכונה בעיני תקופת איסור שימוש בת 15 יום.

אני קובע כי בתום 15 יום מיום 31.10.22 תבוטל הודעת איסור השימוש ברכב מסוג מונית מ.ר 7658126 ורכב זה יושב למבקשת כנגד הצגת החלטה זו ותשלום הוצאות אחסנתו.

בשולי החלטתי אדגיש כי אין בהחלטה זו כדי לשנות או לבטל את ההליכים המנהליים שננקטו כנגד נהג המונית עצמו.

אפנה בעיניין זה לפסיקה לפיה הוכחתה של נהיגה בשיכרות אינה מוגבלת לתוצאת בדיקת מעבדה ככל שניתן להסיקה מממצאים אחרים (ראו בעיניין זה באש (פ"ת) 1819-04-18 אורי ליכטמן נ' מדינת ישראל (15.4.18) ובאש (צפת) 765-10-17 עזאלדין אבו ג'בל נ' מדינת ישראל (10.10.17) ורע"פ 10190/05, בן גורן נ' מדינת ישראל (21.11.05)).

יפים לעניין זה דברי כב' השופט מ' כהן, במסגרת דחיית בקשה לביטול הודעת איסור שימוש ברכב, בבפמ (פ"ת) 328-05-13 פרידה שבו נ' מדינת ישראל (16.5.13), בנסיבות של חשד לנהיגה תחת השפעת סם, מסוג קוקאין: "במצב בו נהג המבקש ברכב במצב שיכרות/,תחת השפעת סם, נטל על עצמו את הסיכון של נהיגה בלתי שקולה עם אפשרות לפגוע באחרים וכן היה עליו לדעת שאם ייתפס עלול הוא להענש גם מנהלית בהתאם לחוק. בהתנהגותו זו גילה המבקש זילזול בסיכונים אלה, ועל כן אין לו להלין אלא על עצמו." דברים דומים נאמרו בבפמ (פ"ת) 9603-05-15 איסא אל סעדי נ' מדינת ישראל (7.6.15).

אפנה לדבריו של כב' השופט נ' סולברג ברע"פ 1286/11 יעקב אמברם נ' מדינת ישראל, (16.10.12): "במציאות הקשה השוררת בכבישי ארצנו, בה מקפחים את חייהם אזרחים רבים, ראוי שבתי המשפט יעשו שימוש באמצעי אכיפה המאפשר לאסור שימוש ברכב, כפי שהתווה המחוקק... המחוקק ניסה לאזן בין הצורך להלחם בתאונות הדרכים באמצעות אכיפה אפקטיבית והרתעתית, לבין הפגיעה בזכות הקניין של הבעלים." בהנתן האמור, לאחר שעיינתי בחומר החקירה, מצאתי בשלב זה, שהחלטת קצין המישטרה לאסור את השמוש ברכב למשך 30 יום, הייתה מידתית ובדין יסודה, לא מצאתי שנפל פגם בשקול הדעת של קצין המישטרה, ועל כן הבקשה נידחת.

...

בענייננו, מרכב המבקש נדף ריח חזק של סם ובבדיקת שתן של המבקש נמצאה אינדיקציה לסמים ואני סבורה שלצורך שלב זה יש בכך די כדי להצביע על קיומן של ראיות לכאורה.

בשלב זה של בחינת ההליך המנהלי אני סבורה כי די בראיות לכאורה שהונחו לפני להוכחת המיוחס למבקש.

אפנה לדבריו של כב' השופט נ' סולברג ברע"פ 1286/11 יעקב אמברם נ' מדינת ישראל, (16.10.12): "במציאות הקשה השוררת בכבישי ארצנו, בה מקפחים את חייהם אזרחים רבים, ראוי שבתי המשפט יעשו שימוש באמצעי אכיפה המאפשר לאסור שימוש ברכב, כפי שהתווה המחוקק... המחוקק ניסה לאזן בין הצורך להילחם בתאונות הדרכים באמצעות אכיפה אפקטיבית והרתעתית, לבין הפגיעה בזכות הקניין של הבעלים." בהינתן האמור, לאחר שעיינתי בחומר החקירה, מצאתי בשלב זה, שהחלטת קצין המשטרה לאסור את השימוש ברכב למשך 30 יום, הייתה מידתית ובדין יסודה, לא מצאתי שנפל פגם בשיקול הדעת של קצין המשטרה, ועל כן הבקשה נידחת.