בקשה לביטול הודעת איסור שימוש ברכב בשל פגם בהליך השימוע

ב"כ המבקש טען לפגם בהליך השימוע בכך שהשוטר האוכף את העבירה הוא גם הקצין אשר ערך את שימוע הפסילה המנהלית, הפנה לע"ח 39449/12/11, שם קבע ביהמ"ש המחוזי בבאר שבע, כי במקרה בו קיים פגם היורד לשורשו של עניין, לא תועיל דוקטרינת הבטלות היחסית ולכן, מבקש לקבוע כי השימוע בטל מעקרו.

המבקש אינו עומד בתנאי סעיף 57ב(ב) לפקודת התעבורה ומבקש למעשה לפנות במסגרת ס' 57ב(ג), עת רשאי בית המשפט לבטל את הודעת איסור השמוש או לקצר את תקופת איסור השמוש: "אם היתקיימו נסיבות אחרות מאלה האמורות בסעיף קטן (ב) המצדיקות זאת ולעניין זה רשאי בית המשפט להביא בחשבון, בין השאר, את הזיקה בין בעל הרכב לבין מי שנהג ברכב...". לפי הנתונים שהובאו בפניי, בעל הרכב הוא זה אשר נהג ברכב וביצע לכאורה את העבירה של נהיגה בשיכרות.

...

לעניין ההוצאות, טענה המשיבה כי על המבקש להגיש בקשה נפרדת אולם, כבר עתה יש לדחות את הבקשה על הסף בשל כך ששוטר מוסמך להפסיק עבירת שכרות, מקום בו הנהג לא יכול להמשיך בנהיגה עקב היותו בגילופין והפנתה לע"ח 27010/06/17, שם קבע ביהמ"ש המחוזי, כי עניין גרירת הרכב נתון לשיקול דעת הקצין ובהתאם לנסיבות משתנות ולעמ"י 48388/07/18, שם קבע ביהמ"ש המחוזי, כי אין מדובר בפסול היורד לשורשו של עניין בכך שלא אפשרו למבקש להפקיד את רכבו.

באשר לבקשת המבקש לחייב את המשיבה בהוצאות הגרירה והאחסון אני קובעת, כי הבקשה לא נתמכה כדין באופן המאפשר להיעתר לה. לא ניתן להסתפק בטענות בעלמא ועל המבקש היה להציג נתונים נוספים באשר לקרות הדברים בשטח, האם יכול היה במצב בו היה נתון להוביל לגרירת הרכב בעצמו, מה הנזק האובייקטיבי שנגרם למבקש, כפי טענתו, לעלויות בהן נשא אל מול העלויות שיכול היה לשאת באם היה מתאפשר לו לגרור רכבו ואף מה העלות שהייתה נחסכת ממנו אם היה מתאפשר לו לגרור את הרכב בעצמו.

מפנה בעניין זה להחלטתו המנומקת של סגן הנשיא, כב' השופט אלון אופיר בבפ"מ 12596/11/11, אבו לבן נ' מדינת ישראל שם קבע כי: "בבסיס הליך השימוע הרעיון לפיו קצין בדרגת מפקח לפחות, ישמע את הנהג באופן נטול כל דעה קדומה, יבחן את הראיות שבפניו ורק לאחר מכן יגיע למסקנה באשר לנחיצות ההליך המנהלי כלפיו". החלטה זו אושרה על ידי ביהמ"ש המחוזי, בע"ח 39449/12/11, שם אישר הנשיא, כב' השופט יוסף אלון, את החלטת כב' השופט אופיר וקבע כי: "... לא יתכן שהרשות המנהלית המכריעה במחלוקת בין שני צדדים תזוהה לחלוטין באותו אדם שהינו העד והיוזם של ההליך לקראת השימוע...". אמנם הקצין האוכף במקרה שבפניי, היה חלק מצוות שוטרים שעבדו יחד, ולא היה העד הבודד לאירוע, כמתואר בהחלטות לעיל, שכן היו עוד 2 עדים נוספים, כמו גם שהוא עצמו לא ביצע למבקש את כל האכיפה ובכלל זה לא ביצע את בדיקת הדראגר.

לאור כל הנימוקים, הבקשה לביטול איסור השימוש ברכב מתקבלת באופן חלקי כך שתקופת איסור השימוש של רכב שמספרו: 3992478, מקוצרת בזאת ותסתיים לאלתר.

הבקשה וטיעוני הצדדים לפני בקשה לביטול הודעת איסור שימוש מינהלי ברכב (משאית) בו בוצעה עבירה של נהיגה למעלה מ-4 שעות רצופות ללא הפסקת נהיגה של חצי שעה לפחות, עבירה מיום 15.08.21.

טענת המבקשת לפגם בהליך השימוע אשר לטענת המבקשת לפיה נפל פגם בהליך השימוע מהטעם שזה בוצע ללא נוכחות אחד מנציגיה, אפנה להוראת סעיף 57א.(א)(2) לפקודת התעבורה לפיה הקצין רשאי לבצע את השימוע לנהג.

ראה בהקשר זה ע"ח 23163-01-12 (מחוזי חיפה) מדינת ישראל נ' יורי דודל שם נאמר בין היתר כי: "... החובה לערוך שימוע על פי תקנה 57 לתקנות התעבורה היא לנהג בלבד, כאשר ראוי כפי שעושה המישטרה להורות לנהג להודיע לבעל הרכב על קיומו של השימוע על מנת לתת לו היזדמנות ככל שיחפוץ בכך, להופיע גם כן לשימוע. דא עקא שהחובה היתה ונותרה בידי הנהג. הרציונל של קיום שימוע לנהג נעוץ בעובדה כי מי שנוהג ברכב הוא האחראי על ההתנהלות הקשורה ברכב. אין בכך כדי למנוע מבעל הרכב לפנות מאוחר יותר לבית המשפט לביטול הצוו, אך ברי כי השימוע "יוצא לדרך" בנוכחות הנהג, וכך עולה מתוך התקנות".

...

לאחר ששקלתי את האמור בבקשה ואת טענות הצדדים, שוכנעתי כי המבקשת פעלה כנדרש על מנת למנוע את ביצוע העבירה, ועומדת לה ההגנה הקבועה בסעיף 57ב(ב) (2) לפקודת התעבורה .

בהתאם אני סבור כי עומדת למבקשת ההגנה הקבועה בסעיף 57ב(ב)(2) לפקודת התעבורה.

לאור כל האמור לעיל, אני מחליט לקצר את תקופת איסור השימוש המנהלי ברכב באופן שזו תסתיים ביום 26/08/21.

הבקשה וטיעוני הצדדים לפני בקשה לביטול הודעת איסור שימוש מינהלי ברכב (משאית) בו בוצעה עבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה (בלתי מורשה), עבירה מיום 15.08.21.

מצופה מהמבקשת שהנה הבעלים של מספר רכבים כבדים, שתעסיק נהגים מקצועיים שמכירים את הרכב שבאחריותם, ויידעו איזה רישיון נהיגה נידרש כדי נהיגה בו. אשר לטענת המבקשת לפיה נפל פגם בהליך השימוע מהטעם שזה בוצע ללא נוכחות הבעלים, אפנה להוראת סעיף 57א.(א)(2) לפקודת התעבורה לפיה הקצין רשאי לבצע את השימוע לנהג.

ראה גם ע"ח (מחוזי חיפה) 36523-06-13 משה מייזל נ' מדינת ישראל : "‏כעולה מהוראות פקודת התעבורה שאוזכרו לעיל, הרי קיימת חובת שימוע לנהג הרכב בדבר איסור השמוש ברכב ואילו לגבי בעל הרכב מוטלת חובה המישטרה לשלוח לו העתק מהודעת איסור השמוש ברכב בדרכים שנקבעו בתקנות." בנוסף, אני סבור שלא מתקיימות נסיבות אחרות חריגות המצדיקות את קבלת הבקשה.

...

לאחר ששקלתי את האמור בבקשה ואת טענות הצדדים, לא שוכנעתי כי המבקשת עשתה כל שניתן היה לעשות על מנת למנוע את ביצוע העבירה.

בנסיבות אלו לא שוכנעתי כי המבקשת עשתה כל שביכולתה כדי למנוע את ביצוע העבירה, ומהראיות שהוצגו ניתן ללמוד שהמבקשת באמצעות נציגה, התירו לנהג לעלות על המשאית ולנהוג בה. בהתאם, לא עומדת למבקשת ההגנה הקבועה בסעיף 57ב(ב) לפקודת התעבורה.

ראה גם ע"ח (מחוזי חיפה) 36523-06-13 משה מייזל נ' מדינת ישראל : "‏כעולה מהוראות פקודת התעבורה שאוזכרו לעיל, הרי קיימת חובת שימוע לנהג הרכב בדבר איסור השימוש ברכב ואילו לגבי בעל הרכב מוטלת חובה המשטרה לשלוח לו העתק מהודעת איסור השימוש ברכב בדרכים שנקבעו בתקנות." בנוסף, אני סבור שלא מתקיימות נסיבות אחרות חריגות המצדיקות את קבלת הבקשה.

לאור כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.

זוהי בקשה לביטול הודעת איסור שימוש ברכב לפי סעיף 57ב' לפקודת התעבורה [נוסח חדש]- תשכ"א 1961 (להן: "פקודת התעבורה") אשר ניתנה על ידי קצין מישטרה בגין ביצוע עבירה של נהיגה בזמן פסילה.

עוד טען המבקש לפגם בהליך השימוע בציינו כי הקצין לא כתב דבר לעניין עובדות הארוע, לא ציין מדוע החליט לעצור את הרכב, לא הציג אינדיקאציה לשכרות, לא ערך שימוע למבקש, רישיון המבקש לא נילקח, העידר חתימת הנהג, והיעדר היתייחסות לראיות בתיק.

גם אם אקבל גרסת המבקש כי ואיל נעצר בזמן שהמבקש שהה מחוץ לרכב לצרכי עבודה, הרי שאין בכך כדי להועיל למבקש ולהצדיק החזרת הרכב.

...

גם טענות ב"כ המבקש לעניין העדר אינדיקציה המעידה על שכרות, העדר חתימת הנהג, אי התייחסות לראיות בתיק והעדר הנמקה, אין בידי לקבל.

לאור כל האמור לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטת הקצין.

אין לכך, הבקשה נדחית.

הבקשה וטיעוני הצדדים לפניי בקשה שעניינה עתירת המבקשים לביטול הודעת איסור שימוש ברכב מ.ר. 6117439 (להלן: "הרכב") , למשך 30 יום, אשר הוטלה ביום 22.01.23, לאחר שמבקש מס' 2 , הנהג של הרכב (להלן: "הנהג"), נחשד בבצוע עבירת נהיגה תחת השפעת סמים באותו היום, בנגוד לסעיף 62(3) לפקודת התעבורה (נוסח חדש) (להלן: "הפקודה").

הליך השימוע מעיון בשימוע שנערך לנהג עולה כי הקצין לאחר שנתן היזדמנות לנהג להשמיע את דבריו כאשר האחרון מסר "לא רוצה להגיד כלום" וקיבל את החלטתו לאיסור השמוש בנימוקים של "לאור מסוכנות העבירה ולאור זאת שהחשוד לא מודה ולא מבין את תוצאות הבדיקה נאלץ לקחת את רכבו." טענות המבקשים באשר להליך השימוע כי היה מקום לערוך את השימוע לבעל הרכב, ולא לנהג, אין בהן כל ממש.

סוך דבר מכל האמור לעיל, לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטת הקצין ואיני סבורה כי במקרה זה קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות את ביטול האיסור לשימוש ברכב או קיצור התקופה.

...

מה עוד, ומטעמי זהירות בלבד, אציין כי לא התרשמתי מעדויות הנהג ובעל הרכב כי בעל הרכב עשה כל שביכולתו למניעת ביצוע העבירה, וזאת אף לאחר שעיינתי בהסכם העבודה עליו חתם הנהג, לרבות בסעיף 8.5 בהסכם, וכאשר כאמור לא התייצב הבן של הבעלים ומסר עדות לפניי אודות נסיבות מסירת הרכב של יום האירוע.

סוך דבר מכל האמור לעיל, לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטת הקצין ואיני סבורה כי במקרה זה קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות את ביטול האיסור לשימוש ברכב או קיצור התקופה.

על כן, אני מורה על דחיית הבקשה.