בקשה לביטול הודעת איסור שימוש ברכב

בפני בקשה לביטול הודעת איסור שימוש ברכב אשר ניתנה למבקשת לאחר שבן זוגה נהג ברכב כאשר הוא פסול לנהיגה.

...

בהינתן כי המבקשת לא ביצעה בעצמה כל עבירה, המדובר באם ל- 7 ילדים שחמישה מהם נכים ושוכנעתי כי הרכב נשוא הבקשה הוא היחיד המצוי ברשותה (גם אם רכב נוסף רשום על שמה), ולאחר ששוכנעתי כי איסור השימוש ברכב למלוא התקופה ייפגע בניידות של ילדיה הנכים של המבקשת וביכולתה לתפקד תפקוד בסיסי למעשה כאם חד הורית המפרנסת את ילדיה בתקופת גירושין, החלטתי להורות על קיצור איסור השימוש ברכב באופן בו תקופת איסור השימוש תקוצר ל- 20 יום ובתום 20 יום מיום שנתפס הרכב, הוא יושב למבקשת כנגד הצגת החלטה זו ותשלום הוצאות אחסנתו.

ביום 29.5.23 הגיש המבקש, הוא הבעלים של הרכב, בקשה לבית המשפט לתעבורה באשדוד, להורות על ביטול הודעת איסור השמוש שניתנה לרכב.

...

לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים, אני מקבלת את עמדת המשיבה לפיה לבית משפט לתעבורה באשדוד אין סמכות מקומית לדון בבקשה זו, וזאת מהנימוקים שלהלן: סעיף 57ב(א) לפקודת התעבורה קובע כדלקמן: "57ב. (א) בעל הרכב שלגביו ניתנה הודעת איסור שימוש לפי סעיף 57א וכן הנהג שקיבל את ההודעה, רשאים לבקש מבית המשפט, המוסמך לדון בעבירות תעבורה, לבטל את הודעת איסור השימוש; בית המשפט יחליט בבקשה לאחר ששמע את היועץ המשפטי לממשלה או את בא כוחו או שוטר.

סבורני, איפוא, כי בנסיבות העניין, הרציונאל העומד ביסוד הענקת הסמכות העניינית האמורה מקורו ברצון להפקיד את הדיון בבקשה כנגד השתת העיצום הנ"ל, נוכח מעשיו או מחדליו של הנהג – בידי בית המשפט לתעבורה.

נוכח האמור, ומשאין כל זיקה לבית המשפט לתעבורה באשדוד – לא מכח מקום ביצוע העבירה, לא מכח מקום מגורי הנאשם, לא מכח מקום מגורי המבקש ומשלא הוצג כל נימוק אחר שיש בו כדי להצדיק קיום הדיון בבית משפט לתעבורה באשדוד, אני מקבלת את עמדת המשיבה ומורה על מחיקת הבקשה מחוסר סמכות מקומית.

בנסיבות המתוארות לעיל אני מורה על קיצור הודעת איסור השמוש שניתנה כנגד הרכב נשוא הבקשה – מ.ר 7249154 באופן בו בתום 25 ימי איחסנה תבוטל הודעת איסור השמוש, ורכב זה יושב למבקש כנגד הצגת החלטה זו ותשלום הוצאות אחסנתו.

...

בנסיבות אלה טענת ההגנה להיעד יס"ל בפרשה זו נדחית על ידי.

אני סבור כי עוצמת הראיות שכנגד הנהג ביחס לעבירת הסירוב אינה גבוהה ויש מקום לתת ביטוי למצב ראייתי זה במשך איסור השימוש, קל וחומר כאשר המבקש הוא בעל הרכב שלא ביצע בעצמו כל עבירה.

בנסיבות המתוארות לעיל אני מורה על קיצור הודעת איסור השימוש שניתנה כנגד הרכב נשוא הבקשה – מ.ר 7249154 באופן בו בתום 25 ימי אחסנה תבוטל הודעת איסור השימוש, ורכב זה יושב למבקש כנגד הצגת החלטה זו ותשלום הוצאות אחסנתו.

אני קובע כי עוצמת הראיות הנוכחית על הכירסום שבה מצדיקה תקופת איסור שימוש בת 15 ימים, ולכן אני קובע כי בתום 15 יום מיום שנאסר שימוש ברכב מספר רשוי 30974001 , תבוטל הודעת איסור השמוש לגביו ורכב זה יושב למבקשת כנגד הצגת החלטה זו וכנגד תשלום הוצאות אחסנתו.

...

אני קובע כי עוצמת הראיות הנוכחית על הכרסום שבה מצדיקה תקופת איסור שימוש בת 15 ימים, ולכן אני קובע כי בתום 15 יום מיום שנאסר שימוש ברכב מספר רישוי 30974001 , תבוטל הודעת איסור השימוש לגביו ורכב זה יושב למבקשת כנגד הצגת החלטה זו וכנגד תשלום הוצאות אחסנתו.

בפני בקשה לביטול הודעת איסור שימוש ברכב אשר ניתנה כנגד רכבו של המבקש לאחר שלכאורה נהג ברכב זה בעודו תחת פסילה פעילה של רישיון נהיגתו אשר הוטלה עליו על ידי בית המשפט.

...

אני דוחה את הטענה כי המבקש "לא הבין" כי פסילתו נכנסה לתוקף.

לא מצאתי כל פגם בהחלטה של משטרת ישראל להורות על איסור שימוש ברכב ולכן אני מחליט לדחות את הבקשה.