בקשה לביטול הודעות איסור שימוש ברכב עקב עבירת נהיגה ממושכת

הסניגור ציין שהמשיב נפגע בגופו, בפיצוץ גז, במוסך בטמרה, שבעקבותיו היה מאושפז תקופה ממושכת בבית החולים, וממשיך ליטול תרופות בגין אותו אירוע.

אשר למסוכנות, נטען שמדובר בעבירה ראשונה מסוגה, ובמסגרת הבקשה לביטול פסילה מנהלית, נבחנה המסוכנות והוחלט לקצר את הפסילה, ועל כן אין בהמשך נהיגתו של המשיב כדי לסכן את הציבור.

מדוח פעולה באכיפת איסור נהיגה בשיכרות עולה שבשיחה ראשונית מסר המשיב, בעת שנשאל האם השתמש בסמים: "כן רק בעבודה", וצוין שהתנהגותו עליזה.

נהיגה באור אדום, מיום 10.8.21, חציית קו הפרדה רצוף או נהיגה משמאלו, מיום 10.9.20, נהיגה ללא חגורת בטיחות, מיום 8.7.20, מהירות, מיום 8.7.20, נהג המסיע נוסע לא חגור (מעל גיל 14), מיום 8.7.20, רכב לא תקין ללא מתן הודעת אי שימוש, מיום 19.2.20, ונהג חדש צעיר – ללא מלווה, בשעות הלילה, מיום 12.2.20.

...

אני סבור, שהמדיניות הזו עתידה לשאת פרי.

" אשר לטענת הסנגור שנוכח קיצור הפסילה המנהלית על ידי מותב אחר, שדן בראיות לכאורה ובמסוכנות העבירה, הבקשה שלפני מתיירת – הרי שדינה להידחות.

לאחר שבחנתי את מכלול הראיות שהונח לפני, ומסוכנות המשיב, אני סבורה שנוכח קיומן של ראיות לכאורה לעבירה של נהיגה בשכרות מכח סמים, חומרתה של העבירה, נסיבות ביצוע העבירה, הודאת המשיב שעישן סם מסוג קנאביס ביום הארוע, ועברו התעבורתי המכביד, צבירת 7 הרשעות, בהן עבירות חמורות, בוותק נהיגה קצר, מהמשיב ניבטת מסוכנות יתירה, שמצדיקה פסילתו עד תום ההליכים.

כתב האישום הנאשם הורשע, על פי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, בכתב אישום מתוקן בו יוחסו לו עבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, נהיגה בזמן פסילה ונהיגה בנגוד להודעת איסור שימוש ברכב - עבירות על סעיף 332(2) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 ועל סעיף 67 רישא וסיפא לפקודת התעבורה [נוסח חדש] התשכ"א -1961.

הנאשם נעדר עבר פלילי, אך מהרישום התעבורתי עולה כי הוציא רישיון נהיגה בשנת 2018 ולחובתו 7 הרשעות קודמות בגין עבירות הכוללות, בין היתר, נהיגה ברכב לא תקין שנאסר השמוש בו, נהג חדש שהסיע יותר אנשים מהמותר ללא מלווה, נהיגה תחת השפעת סמים או אלכוהול, היתנהגות הגורמת נזק, נהיגה כשברמזור אור אדום ונהיגה בקלות ראש.

ובאשר לנסיעה המסוכנת עצמה, הרי כמפורט בכתב האישום, ובמטרה להיתחמק מהשוטר, אשר הבחין בו נוהג תוך שהוא אוחז בידו טלפון נייד והורה לו לעצור בצד, עבר הנאשם שלל עבירות תעבורה, וסיכן סיכון ממשי את שלומם של יתר המשתמשים בדרך, בתוך העיר ומחוצה לה. במהלך המרדף הממושך שהתנהל אחריו, נסע הנאשם במהירות גבוהה ומסוכנת, חצה צמתים רבים בנגוד להוראות האור האדום שברמזור, עלה פעמיים על אי תנועה ועקף מספר פעמים חסימות שביצע השוטר, תוך היתעלמות בוטה ומופגנת מהוראותיו.

בנוסף, ביקשה המאשימה לסמוך את עתירתה על פסקי הדין הבאים: ע"פ 6059/15 סלאמה נ' מ"י (10.8.16), שם דובר במערער אשר הורשע, לאחר ניהול הוכחות, בכך שנסע בפראות במשך זמן לא מבוטל, בהיותו פסול מנהיגה, תוך סיכון משתמשי הדרך וכשהמשטרה דולקת אחריו.

...

בשים לב לכל האמור לעיל, בדבר הערכים החברתיים שנפגעו, היקף הפגיעה בהם ומכלול הנסיבות הקשורות בביצוע העבירות, לרבות עצמת הסיכון, טיב המעשים בהם נקט הנאשם, הנהיגה בעוד רישיונו פסול, משך המרדף ומיקומו, והנזק המצומצם שנגרם בפועל, ולאור מדיניות הענישה הנוהגת, אני סבור כי לצד מעשיו של הנאשם יש לקבוע מתחם ענישה הנע בין 27 ל-54 חודשי מאסר בפועל, לצד ענישה נלווית בדמות מאסר על תנאי, קנס ופסילת רישיון הנהיגה לפרק זמן משמעותי.

מסקנה זו מקבלת משנה תוקף לנוכח ממצאי התסקיר.

לאור כל האמור לעיל, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בפועל למשך 33 חודשים, בניכוי ימי המעצר - מיום 9.8.20 ועד יום 23.9.20.

בפני בקשה לפי סעיף 57ב לפקודת התעבורה, שעניינה ביטול איסור השמוש ברכב, שניתן על רכבו של המבקש.

מעיון בתיק המישטרה עולה, כי ביום 07.09.22 נרשמה לנהג הזמנה לדין בגין עבירה של נהיגה רצופה מעבר ל- 4 שעות מבלי שביצע הפסקה כנדרש בחוק.

אם כן, על פניו קיימת תשתית ראייתית לכך שהנהג ביצע את העבירה בגינה הועמד לדין, ועם זאת בשים לב למשך זמן הנהיגה הכולל, ולהפסקות הרבות בנהיגה, לרבות הפסקות לדקות ממושכות (הגם שפחות מחצי שעה), הרי שניתן לומר כי נסיבות ביצוע העבירה אינן מן החמורות.

הסעיף הנ"ל אף מאפשר ביטול הודעת איסור השמוש אם בית המשפט נוכח כי מי שנהג ברכב פעל בנגוד להוראותיו של בעל הרכב, ובעל הרכב עשה כל שביכולתו כדי למנוע את ביצוע העבירה כאמור.

...

לאור כל האמור עתר ב"כ המבקש לבטל את ההשבתה או לכל הפחות להורות על קיצורה.

נוכח האמור הבקשה נדחית.

באותה עת נהג הנאשם ברכב הנ"ל כאשר הודע לו כי הוא פסול מנהיגה כדלקמן: תיק פל"א 5741-02-11 - בית משפט לתעבורה בחיפה, מיום 8/12/2011 למשך 12 חודשים בנוכחותו, ולא הפקיד רישיון נהיגה.

לא פעם התוצאה היא קפוח חיי אדם ופגיעה ברכוש ועל בית המשפט לשלוח מסר תקיף ולהגן על חייהם ורכושם של המשתמשים בכביש כאשר עבירה של נהיגה ללא רישיון תקף הוגדרה בפסיקה כעבירה מסוכנת, "פצצה מתקתקת", אשר גלום בה פוטנציאל רב של סיכון ואף פגיעה ממשית במשתמשי הדרך.

ברע"פ 6115/06 מדינת ישראל נ' אבו-לבן נקבע לעניין חומרת העבירה של נהיגה בזמן פסילה והסכון הגלום בה כדלהלן: "נדמה כי אין צורך להרחיב אודות החומרה הכרוכה בנהיגה בזמן פסילה. בבצוע מעשה כזה מסכן הנהג, שכבר הוכיח בעבר כי חוקי התעבורה אינם נר לרגליו, את שלום הציבור - נהגים והולכי רגל כאחד; הוא מבטא זילזול בצוים של בית-המשפט; הוא מוכיח, כי לא ניתן להרחיק אותו נהג מהכביש כל עוד הדבר תלוי ברצונו הטוב...". ברע"פ 5635/19 ליאור יעקובוב נ' מדינת ישראל, (ניתן ביום 4.9.19 [פורסם בנבו]): "אין להקל ראש במעשיו של המבקש אשר נהג ברכבו חרף פסילת רישיונו ובעוד עונשי מאסר מותנים תלויים ועומדים נגדו, תוך התרסה נגד רשויות החוק והפגנת זילזול בהחלטות בית המשפט. לכך מצטרפת חומרתה הרבה של נהיגה ללא תעודת ביטוח בת-תוקף, העלולה לעורר קשיים במימוש הפיצויים במקרה של תאונת דרכים (וראו רע"פ 1483/19 ליפשיץ נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (6.3.2019); רע"פ 665/11 אבו עמאר נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (24.1.2011)). " לפיכך, מיתחם העונש ההולם לעבירות בהן הורשע הנאשם בהליך זה שבפני, בנסיבות התואמות לענייננו, כפי שנקבע בפסיקה נע בין 3 ל- 12 חודשי מאסר בפועל אשר יכול וירוצו גם בעבודות שירות.

עם זאת, לא אוכל לקבל את דברי ב"כ הנאשם ביחס לטענה שלא הייתה למרשו דרך כלשהיא למצות את זכויותיו מול רשות האכיפה והגבייה ולפעול לביטול ההגבלה שהוטלה עליו, הגבלה שמנעה ממנו לחדש את רישיון הנהיגה.

נכון שכיום המצב החוקי השתנה, אולם, לא ניתן להיתעלם מפרק הזמן הרב והממושך בו לא פעל הנאשם לחידוש רישיון נהיגתו והמשיך פעם אחר פעם לנהוג ברכב וזאת חרף האיסור.

...

הנני גוזר על הנאשם עונש מאסר על תנאי לתקופה של 6 חודשים למשך 3 שנים והתנאי הוא שנאשם לא יעבור בפרק זמן זה על עבירות של נהיגה בזמן פסילה ונהיגה ללא רישיון נהיגה תקף מעל שנתיים, עבירות לפי סעיפים 67 ו/או 10(א) לפקודת התעבורה.

בהסתמך על הצהרת הנאשם לפיה רישיון הנהיגה שלו טרם חודש ואין ברשותו רישיון נהיגה להפקדה, אני מורה למזכירות להנפיק לנאשם אישור הפקדה נכון להיום, וכן אני קובע כי הפסילה תחושב מהיום, אלא אם כן תלויות כנגד הנאשם פסילות נוספות, (אין צורך בהפקדת תצהיר).

         אני דן את הנאשם לתשלום קנס בסך 1,500 ₪.

על פי האמור בדוח, לנאשם יוחסה עבירה של נהיגה ברכב שנמסרה לגביו הודעת איסור שימוש, עבירה בנגוד לתקנה 308 (ד) לתקנות התעבורה.

המבקש לא סיפק כל הסבר לשהוי הממושך שבהגשת בקשה זו, בשים לב לכך שהמבקש טען כי אי התייצבותו נבעה מהעובדה כי לא חש בטוב, ואולם טענה זו לא נתמכה במסמך רפואי כלשהוא ואין בה כדי להסביר את השהוי בהגשת הבקשה, שהוי ניכר של למעלה מארבע שנים.

בנוגע לטענה כי יגרם למבקש עוות דין אם לא ינתן לו יומו, כפי שנקבע ברע"פ סאלם שלעיל: "על כל הטוען לקיומה של עילה זו, במסגרת בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר, להציג טעמים של ממש לביסוס טענתו, טעמים הנתמכים במסמכים ובראיות שיש בהם פוטנציאל של ממש לשינוי התוצאה. " יצוין, כי המבקש אינו כופר בבצוע העבירה אלא מבקש לבטל את גזר הדין בהיעדר לצורך צירוף תיק זה לתיק אחר שאף הוא משנת 2018, זאת מבלי שהמבקש הודיע אם התיק הנוסף משנת 2018 תלוי ועומד או שמא הוא נדון ולפיכך לא ניתן לצרף אליו.

...

בחנתי את טענותיו של המבקש ולא מצאתי כל מקום להיעתר לבקשה.

ראו בעניין זה ע"פ(באר שבע) 4252/07 נאוה משיח נ' מדינת ישראל (5.11.07): " לא אחת נאמר על ידי בתי המשפט כי ערכאות השיפוט אינן יכולות לאמץ מתכונת הנותנת גושפנקא עקיפה לחוסר האכפתיות של הציבור. [ראה דברי כב' הש' שמגר בבר"ע 418/85 פרץ רוקשטיין נ. מ"י פד"י ל"ט(3) 279.] על הציבור לדעת כי פתיחת בית המשפט עומדת בפניו כזכות מהותית, אולם זכות זו כפופה לפרוצדורה וזמנים בהם חייב הציבור לעמוד. עמידה בלוחות זמנים יש בה כדי לקדם את הסדר הציבורי, יעילות עבודתו של בית המשפט לרבות עשיית הצדק כלפי כלל הציבור. אי עמידה בזמנים, ולאחריה ביטול של פסקי דין של מתדיינים שלא התייצבו במועד אליו הוזמנו, תביא לסחבת ועומסים מיותרים בניהול התיקים, באופן המכביד לא רק על בתי המשפט כי אם גם על כלל הציבור הממתין ליומו בבית המשפט". לאור האמור, משלא שוכנעתי כי היתה סיבה מוצדקת לאי התייצבות המבקש, משלא לא שוכנעתי כי יגרם למבקש עיוות דין במידה ולא ינתן לו יומו, משמצאתי כי בנסיבות העניין גובר האינטרס הציבורי המחייב את סופיות הדיון על פני נסיבותיו האישיות של המבקש ולכן לא מצאתי הצדקה להעתר לבקשה.

הבקשה נדחית.