בקשה לביטול הגבלת חשבון עקב שיקים מסורבים

בנגוד להוראת סעיף 4(3) לתקנות שיקים ללא כסוי (סדרי דין), התשמ"ב-1981, לא צורפו לבקשה העתק מפנייתו של המבקש אל המשיב בבקשה לבטל את השיקים נשוא העירעור ממנין השיקים המסורבים ותשובת המשיב לפניה.

מכל מקום, גם אילו ניתן היטה לגרוע מרשימת השיקים המסורבים את כל 8 השיקים הנזכרים בבקשה, לא יהיה בכך כדי למנוע את הגבלת החשבון בגין קיומם של 10 שיקים מסורבים נוספים.

...

פניה כזאת מהווה תנאי להגשת הערעור ובלעדיה דינו להידחות על הסף.

למרות זאת, כמפורט להלן, לא הסתפקתי במחדלי של המבקש והגעתי למסקנה שיש לדחות את הבקשה גם לגופה.

בימ"ש קמא אף ציין כי ככל שהמבקשת התחייבה כלפי מאן דהוא לבצע תשלומים מתוך החשבון, ביכולתה להחליף חיובים אלה בתשלומים ממקור אחר או במזומן, ואין מקום לסכן את הציבור מסיבה זו. בנסיבות אלו, סבורני כי בצדק נקבע כי לא נמצא בבקשה כל נימוק שיצדיק לחרוג מהכלל במקרה זה ולכן הבקשה למתן צו לעיכוב כניסה לתוקף של ההגבלה במעמד המבקשת בלבד נדחתה בצדק בנסיבות העניין.

" לא מצאתי בבקשה כל נימוק שיצדיק לחרוג מהכלל במקרה זה. על כן, הבקשה למתן צו לעיכוב כניסה לתוקף של ההגבלה במעמד המבקש בלבד, לפני קיום דיון בבקשה במעמד הצדדים, נדחית.

טענות הצדדים: המערער הגיש ערעור על הגבלת החשבון, וטען שיש לגרוע את כל השיקים מרשימת השיקים המסורבים, וכתוצאה מכך לבטל את הגבלת החשבון, ונימק את עירעורו בנימוקים שיפורטו להלן.

לאחר העמדת ההלוואה הופסקו לחלוטין ההפקדות לחשבון על ידי המבקש, שיקים נוספים לא כובדו וביום 27.1.19 נשלחה אל המבקש התראה בטרם הגבלת חשבון, וודאי שלאחר מכן היה על המבקש לדעת כי במידה ויוצגו לפרעון שיקים ללא כסוי הם יסורבו ויביאו להגבלת החשבון.

לאור האמור לעיל לא היה למערער כל יסוד סביר להניח שהבנק יכבד את השיק השני, ויש לדחות את טענות המערער בקשר לסרוב שיק זה. שיקים השלישי עד השנים עבר: לאחר סרוב השיקים השלישי ועד לסרוב השיק השנים עשר וגם לא לאחר מכן, לא הפקיד המערער בחשבון כל סכום שהוא, והבנק סרב לכבד הוראות קבע לחיוב החשבון, לרבות הוראות קבע שנתן המערער לחיוב החשבון בגין הלוואות שנטל המערער מהבנק.

...

המשיב טען שיש לדחות את ערעור המערער בגין הגבלת חשבונו, מהנימוקים שיפורטו להלן.

לאור האמור לעיל, סבור אני שלא היה למערער יסוד סביר להניח שהבנק יכבד את השיקים השלישי עד השנים עשר, ויש לדחות את טענותיו בגין סירוב הבנק לכבד שיקים אלו.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את ערעור המערער בגין הגבלת חשבונו, מורה על ביטול הצו הזמני לעיכוב כניסת ההגבלה לתוקף, ומורה על כניסת ההגבלה לתוקף לאלתר.

המערער ישלם למשיב כדלקמן: 1) את הוצאות המשפט בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל; 2) שכ"ט עו"ד בסך 7,500 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

על כן, לטענתו, על המשיב היתה מוטלת חובה לכבד את פנייתו אליו ולא לחשב את השיקים הללו כשיקים שסורבו בחשבון בשל אכ"מ, שכן הדבר גרם להגבלת חשבונו של התובע שלא כדין, החל מיום 14.9.19 ועד יום 13.9.20.

סעיף 10 לחוק קובע, כי "לקוח מוגבל או לקוח מוגבל חמור, רשאים לבקש מבית משפט השלום שיבטל הבאת שיק במניין השיקים שסורבו". על כן, משעה שבית המשפט לא התבקש לגרוע שיקים מרשימת השיקים המסורבים, כנדרש בהתאם להוראות הדין, אלא "לבטל הגבלה" שהוטלה על החשבון, אין המערער יכול לזכות בסעד שכזה ועל כן דין העירעור להידחות על הסף.

...

טענות המשיב בכתב תשובתו: המשיב במסגרת כתב תשובתו הגיש בקשה לדחיית הערעור על הסף מחמת מספר טענות סף, שיפורטו להלן: דין הערעור להידחות על הסף מאחר והוא הוגש באיחור וללא בקשה מנומקת להארכת מועד- לטענת המשיב, ההודעה בדבר כניסת הגבלת החשבון לתוקף מיום 14.9.19 ועד ליום 13.9.20 נשלחה למערער ביום 29.8.19.

להלן נימוקיי בית המשפט בהגיעו לתוצאה האמורה: ראשית, טענת הסף של המשיב, כי דין הבקשה להדחות על הסף מאחר ולא התבקש הסעד בהתאם לחוק- דינה להתקבל.

על כן, דין הערעור להדחות ולו מטעם זה בלבד שהסעד הנדרש בו אינו מתאים ואיננו יכול להידרש על פי החוק, כאשר המערער לא פירט את השיקים שגריעתם מבוקשת על ידו, אלא ביקש את ביטול ההגבלה באופן כללי.

לאור כל המקובץ דלעיל, אני מורה על דחיית הערעור וקובע כי השיקים נשוא הודעת ההגבלה הוחזרו בחשבונו של המערער כדין.

על סמך טיעונים אלה ביקש המערער כי בית המשפט יורה על גריעת השיקים נשוא העירעור מרשימת השיקים המסורבים וכפועל יוצא על ביטול ההגבלה על חשבונו.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים נחה דעתי כי קיימת הצדקה לגרוע את חמשת השיקים נשוא בקשה זו שהוצגו לפרעון ממניין השיקים הבאים בחשבון לצורך הגבלת חשבון המערער, וכפועל יוצא מכך, דין הגבלת חשבונו של המערער להתבטל.

...

טענות המשיב מנגד, טוען המשיב כי דין הבקשה להידחות על הסף וזאת מאחר שעל פי תקנה 4(3) לתקנות שיקים ללא כיסוי (סדרי דין), תשמ"ב- 1981 (להלן: "התקנות"), תנאי מקדמי להגשת בקשה לפי סעיף 10 לחוק, הינו פניה מוקדמת לבנק בבקשה לביטול הבאת השיקים נשוא הבקשה ממניין השיקים שסורבו, דבר אותו לא עשה המערער.

המסקנה שעולה מהאמור לעיל הינה, לטעמי, שהמערער פעל תוך שיתוף פעולה מלא עם המשיב והתנהלות הצדדים עד לאותה עת הקימה אצל המערער ציפייה לגיטימית לכך שהמשיב יכבד את השיקים אשר הוצגו לפירעון, תוך מתן הזדמנות למערער לאזן את היתרה, כפי שהוא היה עושה עד לאותה עת. לעניין זה יפים דבריו של כבוד השופט י' עמית במאמרו "חוק שיקים ללא כיסוי, התשמ"א-1981, הפרקליט מד ג', עמ' 471, שם נאמר:

..בדיון במסגרת סעיף 10(א) לחוק יתכן, שנגיע למסקנה, כי הציפייה הלגיטימית של הלקוח המסוים הגיעה לדרגה כזו, שהיה לו יסוד סביר להניח, כי יש חובה על הבנק לפרוע את השיק.

טרם סיום אציין שלא מצאתי לקבל טענת המשיב בעניין תקנה 4(3) לתקנות לפיה יש לדחות את הבקשה מאחר ולא הייתה פניה מוקדמת של המערער אליו לפי הוראות תקנה זו. בעניינו, אמנם המערער לא ציין כי פנה למשיב בטרם הגיש בקשתו דנן, אולם אין בכך בכדי להצדיק דחיית הבקשה על הסף.

יפים דבריו של כבוד השופט י' עמית בעמוד 450 למאמרו הנ"ל לפיהם: "הרציונל העומד מאחורי תקנה 4(3) הוא ליתן לבנק הזדמנות לבדוק, אם נפלה טעות בסירוב השיקים - מה שעשוי לייתר את הדיון המשפטי....נוטים אנו לדיעה, כי אין לראות בצירוף פנייתו של המבקש לבנק ותשובת הבנק דרישת סף מהותית, אלא דרישה פרוצדורלית". בנסיבות המתוארות לעיל בהרחבה, איני רואה מקום לקבל את טענת המשיב כי דין הערעור סילוק על הסף רק מן הנימוק כי לא צורפה לערעור פנייה למשיב ותשובתו לפנייה זו. לאור כל האמור לעיל, אני מורה על גריעת חמשת השיקים נשוא הבקשה, שסורבו על ידי המשיב בתאריכים 25.08.19 ו - 27.08.19 ושמספרם הינו - 157 , 150, 045 , 980 , 975 וכמפורט ברישא להחלטה זו. לפנים משורת הדין, אני מורה שכל צד ישא בהוצאותיו.

בנגוד להוראת סעיף 4(3) לתקנות שיקים ללא כסוי (סדרי דין), התשמ"ב-1981, לא צורפו לבקשה העתק מפניית המבקשת אל המשיב בבקשה לבטל את השיקים נשוא העירעור ממנין השיקים המסורבים ותשובת המשיב לפניה.

לא מזמן דחה בית המשפט המחוזי בחיפה בקשת רשות ערעור על החלטה דומה בנושא זה וקבע: "... לכאורה נראה, שלא הייתה חובה על הבנק לפרוע את השיקים לאור החריגה ממסגרת האשראי שהוקצתה למבקשת. לכאורה, הגדלת המסגרת על ידי הבנק, באופן חד צדדי (ושלא מכוח הסכם בין הצדדים), מתוך הרצון לסייע למבקשת, ולהעניק לה אורך נשימה נוסף לפני הגבלת חשבונה, לא הטילה חובה על הבנק להמשיך ולהגדיל את מסגרת האשראי בכל עת שהמבקשת תחרוג ממנה.

...

פניה כזאת מהווה תנאי להגשת הערעור ובלעדיה דינו להידחות על הסף.

למרות זאת, כמפורט להלן, לא הסתפקתי במחדלי הבקשה והגעתי למסקנה שיש לדחות אותה גם לגופה.

בימ"ש קמא אף ציין כי ככל שהמבקשת התחייבה כלפי מאן דהוא לבצע תשלומים מתוך החשבון, ביכולתה להחליף חיובים אלה בתשלומים ממקור אחר או במזומן, ואין מקום לסכן את הציבור מסיבה זו. בנסיבות אלו, סבורני כי בצדק נקבע כי לא נמצא בבקשה כל נימוק שיצדיק לחרוג מהכלל במקרה זה ולכן הבקשה למתן צו לעיכוב כניסה לתוקף של ההגבלה במעמד המבקשת בלבד נדחתה בצדק בנסיבות העניין.

" לא מצאתי בבקשה כל נימוק שיצדיק לחרוג מהכלל במקרה זה. על כן, הבקשה למתן צו לעיכוב כניסה לתוקף של ההגבלה במעמד המבקשת בלבד, לפני קיום דיון בבקשה במעמד הצדדים, נדחית.