בקשה לביטול דוחות חניה בשל התיישנות ואי משלוח הודעות קנס

ביום 6.5.20 פנה התובע באמצעות אתר האנטרנט של הנתבעת בבקשה לביטול דו"ח חניה.

תחת נימוקי הבקשה נרשם: "במרץ 2020 קבלתי לראשונה דרישה לתשלום חוב עם תאריך על הטופס של 20.2.2020. בהודעה הנ"ל מצוין שהעבירה נעברה בתאריך 29.9.2018. בטרם אדרש לפרטים ולנכונות העבירה: 1. מדוע מצורף קנסות והוצאות גביה כאשר לא ידעתי מקיום הדרישה וזו פעם ראשונה שהנני שומע עליה?! 2. מעיון בפרטי הדו"ח מתברר שההודעה על העבירה נשלחה אליי לאחר למעלה משנה מיום ביצוע העבירה לכאורה, ועל כן חל עליה בכל מקרה היתיישנות! על סמך הנ"ל אבקש לבטל את הדו"ח מחמת היתיישנות או לחלופין למסור לי ראיה לתאריך מוקדם יותר מלפני חלוף שנה שבה הודעתם לי על קיום החוב הנ"ל לכאורה (לא קיים. פעם ראשונה שנתקלתי בחוב הזה לכאורה, הוא עכשיו). לחילופין, אבקש להשפט! הבקשה להשפט ניתנת בדיוק מיד לאחר שקבלתי לראשונה את דרישת התשלום. אין פה שהוי או טענה שעבר הזמן מאחר שרק עכשיו נחשפתי לעובדה שיש טענת חוב כלפיי. בברכה מאיר פריש. בקשה זו נשלחת רק היום מאחר שעד עכשיו האתר היה סגור לערעורים אצלכם בעקבות הקורונה ולא ניתן היה לשלוח את הבקשה הנ"ל". ביום 15.6.20 שלחה הנתבעת מענה לפניית התובע מיום 6.5.20 ובה נרשם: "במענה לפנייתך, ברצוננו לעדכן אותך שבקשתך להפחתה/לביטול החוב הובאה בפני תובע מוסמך. התובע החליט לדחותה. אתה מתבקש להסדיר תשלום החוב. פניות לא מעכבות את הליכי הגבייה ואת תוספות הפיגורים. הליכי הגבייה נמשכים כסדרם..." ביום 14.6.20 פנה התובע פעם נוספת לנתבעת באמצעות אתר האנטרנט.

סעיף 237(א) לחוק סדר הדין הפלילי קובע את אופן ההמצאה, בין היתר, של הודעת קנס: "מיסמך שיש להמציאו לאדם לפי חוק זה, המצאתו תהיה באחת מאלה: (1) במסירה לידו; ובאין למצאו במקום מגוריו או במקום עסקו - לידי בן משפחתו הגר עמו ונראה שמלאו לו שמונה עשרה שנים, ובתאגיד ובחבר בני-אדם - במסירה במשרדו הרשום או לידי אדם המורשה כדין לייצגו; (2) במשלוח מכתב רשום לפי מענו של האדם, התאגיד או חבר בני האדם, עם אישור מסירה; בית המשפט רשאי לראות את התאריך שבאשור המסירה כתאריך ההמצאה". תקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי, תשל"ד-1974 קובעת חזקת תקינות מסירה ואת האפשרות לסתור אותה: "בעבירות תעבורה שעליהן חל סעיף 239א לחוק ובעבירות קנס רואים את ההודעה על ביצוע העבירה, ההודעה לתשלום קנס או ההזמנה למשפט לענין עבירת קנס כאילו הומצאה כדין גם בלא חתימה על אישור המסירה, אם חלפו חמישה עשר ימים מיום שנשלחה בדואר רשום, זולת אם הוכיח הנמען שלא קיבל את ההודעה או את ההזמנה מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב המנעותו מלקבלן". הקנס הופך לחלוט אם לא שולם במועד ואם מקבל ההודעה לא הודיע שברצונו להשפט על העבירה, או לחלופין הגיש בקשה לביטולה בתוך מסגרת הזמנים הקבועה בסעיף 229 לחוק סדר הדין הפלילי.

...

בשים לב לחובת הזהירות המוטלת על העיריה בפועלה לגביית קנסות, אני סבורה כי עם קבלת פניית התובע בצירוף האסמכתא המעידה על משלוח ההודעה מיום 2.3.19 ליישוב שונה, היה על הנתבעת להימנע מלפעול בהליכי גביה או לפחות להשהותם עד להשלמת בירור טענותיו של התובע אשר נתמכו באסמכתא.

יפים הם בהקשר זה דברי כב' השופט אמנון כהן בע"א (י-ם) 45661-12-10‏ ‏ עו"ד רזיאל גסלר נ' עירית ירושלים (24.3.11): "בעצם הצגתו של המערער, כמי שמתחמק, לכאורה, מלשלם את חובותיו, יש כדי להשפילו ולפגוע בשמו הטוב, בעיניו של בנקאי סביר, ללא כל קשר לגובה העיקול... ובמילים אחרות: בעוד שלגובה העיקול ולעובדה שצוינה סיבת העיקול, אולי נודעת חשיבות לשאלת גובה הנזק שנגרם למערער, הרי שאין בהם כדי להשפיע על עצם הכתמתו של המערער כמי שמתחמק ואינו עומד בתשלום חובותיו, יהיו אשר יהיו, עד כדי שלא היה מנוס אלא להטיל עיקול על רכושו. מכאן, שהטלת העיקול על חשבונות הבנק של המערער מהווה לשון הרע נגדו כהגדרתה בסעיף 1 לחוק. כן מתקיים יסוד הפרסום כהגדרתו בסעיף 2 לחוק..." לאור זאת, אני מקבלת את טענת התובע כי יש בעיקול שהוטל על חשבון הבנק שלו כדי להוות פרסום לשון הרע וכי יש לפסוק לו בשל כך פיצוי.

מאחר וטענה התוקפת את נכונות הקנס אינה בסמכות בית משפט זה, אינני נדרשת לטענה זו. סיכומו של דבר, על הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בסך 5,000 ₪ בתוספת הוצאות משפט בסך 500 ₪.

לפניי בקשה לביטול קנסות חניה ועיכוב הליכים בקשר להודעות תשלום קנס שמספרן כדלקמן, 1) הודעת תשלום קנס מס' 93739480 שנרשמה ביום 03.11.2002 אשר בוצעה באמצעות רכב מ.ר 23-490-27.

יחד עם זאת, מקריאת הבקשה עלה אף שהדבר לא נטען באופן מפורש, כי המבקש טוען להתיישנות העבירות, בטענה כי מעולם לא קיבל הודעות על תשלום הקנסות.

הודעות תשלום הקנסות נשלחו למבקש באמצעות הדואר, כאשר אישור המשלוח מקים את החזקה הקבועה בסעיף 44א לתקנות סדר הדין הפלילי (להלן: "התקנות") בדבר המסירה של הודעות תשלום הקנסות לידי המבקש.

המבקש לא עמד בנטל לסתירת "חזקת המסירה". ההלכה הפסוקה היא שטענה סתמית של המבקש, אשר אינה נתמכה בתצהיר המפרט פירוט מינימאלי והתייחסות לכל אחד ואחד מהדוחות, כאילו "לא קיבל" את הדוחות, אינה יכולה להרים את נטל השיכנוע המוטל עליו ואין בה כדי לסתור את "חזקת המסירה". טענתו של המבקש כי לא קיבל את הודעות תשלום הקנסות בשל טעות מצד משרד הפנים, אינו עומד בנטל לסתירת "חזקת המסירה". לחובתו של המבקש שמונה הודעות תשלום קנס.

...

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובת המשיבה, מצאתי לדחות את הבקשה מהנימוקים שיפורטו להלן.

לפיכך, הבקשה נדחית.

ב(2) טענות הנתבעות לטענת הנתבעות, בגין כל אחד מ- 27 דוחות החניה שנרשמו לתובעת נשלחה לה הודעת תשלום קנס כדין.

בכלל זה פורטו מועד משלוח הודעת תשלום הקנס, משלוח בדואר, עידכון כתובת, דרישות התשלום שנשלחו לתובעת, הליכי עיקול ועוד.

ג(2) הרשעת התובעת בעבירות החניה ואי היתיישנות העונשים הן בכתב התביעה והן בתצהיר העדות הראשית, התובעת כלל לא טענה כי הדוחות או החובות בגינם התיישנו, התובעת כלל לא פירטה באיזה שלב או מועד החובות התיישנו ומאיזה טעם.

סיכומה של נקודה זו, הודעות תשלום הקנס הומצאו לתובעת, התובעת לא שילמה בהתאם להודעות תשלום הקנס, לא ביקשה להשפט על העבירות, והנתבעות נקטו נגדה הליכי גביה.

אמנם בהחלטת התובע העירוני מיום 24.1.2016 נכתב: "מאשר ביטול הדוחות מחמת היתיישנות.", אך לאור האמור, צודקת נתבעת 1 בטענתה, לפיה היא לא הייתה מחויבת לבטל את הדוחות וכי הביטול נעשה לפנים משורת הדין, ומשום שצו כנוס הנכסים בעיניינה של התובעת ניתן לפני פסק הדין בעיניין סינואני.

...

כמו כן, ראיות הנתבעות מבססות, מעבר למאזן ההסתברות, את המסקנה שהנתבעות פעלו בתוך המועדים הנקובים בסעיף 10 לחוק סדר הדין הפלילי וכי העונשים לא התיישנו.

סוף דבר התביעה נדחית.

התובעת תשלם לנתבעות את הוצאות המשפט בסך של 25,000 ש"ח. המזכירות תמציא את פסק הדין לב"כ הצדדים.

בנסיבות אלה, פנה המבקש אל המשיבה במכתב מיום 2.1.19 ,במסגרתו ביקש מהמשיבה לשלוח אליו אישור המעיד על משלוח וקבלת הודעות תשלום הקנס לאורך תקופת החוב תוך ציון תאריך משלוח המכתבים, והכתובת אליה מוענו (העתק המכתב מיום 2.1.19 צורף לבקשה וסומן כנספח ד).

נוסף על כך, ככל שנאשם לא מבקש לבטל את דו"חות החניה, לא מבקש להשפט בעבורם ולא משלם אותם, אזי תקופת היתיישנות העונש מתחילה להספר בחלוף 105 ימים מהמועד שהודעת תשלום הקנס נשלחה אל החייב בדואר רשום.

אין חולק כי עד לשנת 2013 לא פעלה המשיבה במישור המשפטי כנגד המבקש לגביית דו"חות החניה, ומשכך הרי שמשיבה מנועה כעת לגבות דו"חות אלה מחמת היתיישנות.

סעיף 2 לחוק ההתיישנות , התשי"ח – 1958 (להלן – "חוק ההתיישנות") קובע כדלקמן: "תביעה לקיים זכות כל שהיא נתונה להתיישנות, ואם הוגשה תובענה על תביעה שהתיישנה וטען הנתבע טענת היתיישנות, לא יזדקק בית המשפט לתובענה, אך אין בהתיישנות בלבד כדי לבטל את הזכות גופה". בהתאם להלכה הנוהגת, היתיישנות אינה מביאה לביטול הזכות לגופה, אלא רק מקימה מחסום דיוני מפני תביעה.

...

עולה מכאן שאופייה של טענת ההתיישנות הוא כטענת הגנה בלבד, וכך נקבע בע"א 522/71 בנין נ' בנין, פ"ד כח (2), 309, 326): "מעצם מהותה התיישנות דיונית היא טענת הגנה בלבד, ואין היא יכולה לשמש כעילת תביעה. השקפתו של השופט המלומד, שחייב רשאי להגיש תביעה נגד הנושה למתן פסק-דין הצהרתי שהחוב התיישן ושאין הנושה רשאי לגבותו, הופכת את ההתיישנות לפי החוק מדיונית למהותית, ועומדת בניגוד להוראות סעיף 2 של החוק. בסעיף 2 קבע המחוקק את התוצאה של ההתיישנות והיא; שאם "הוגשה תובענה על תביעה שהתיישנה וטען הנתבע טענת התיישנות, לא יזדקק בית-המשפט לתובענה". זאת היא התוצאה ותו לא; על-כן תנאי מוקדם להעלאת טענת ההתיישנות הוא - הגשת תובענה על תביעה שהתיישנה.

עוד לעניין זה, דו"חות מטעם המנהל המיוחד לרבות תוכנית פירעון החובות, מוגשים לתיק בית המשפט במסגרת הליך הפש"ר. מכאן עולה המסקנה, שהתובע ידע או היה עליו לדעת אודות תביעת החוב שהוגשה על ידי המשיבה, ומשך הם פני הדברים, עמדה לפניו האפשרות להגיש התנגדות לתביעת החוב שהוגשה לנאמן.

לסיכום לאור האמור לעיל, מורה על דחיית המרצת הפתיחה.

" המועד שבו עונש בגין דוח חניה הופך חלוט נקבע לאחר חלוף המועדים הקבועים בסעיף 229(ח2) לחוק סדר-הדין הפלילי, דהיינו כאשר הקנס לא שולם והמבקש לא הגיש בקשה לביטולו או לחילופין בקשה להשפט בגינו, ולאחר שחלפו התקופות הקבועות בחוק מהמועד שבו הודעת תשלום הקנס הומצאה לנידון כדין (ראו: רע"א 10200/07 מנצורי-טחורש נ' מדינת ישראל, (פורסם בנבו, 01.04.08)).

בבג"ץ 1618/97 סצ'י נ' עריית תל-אביב-יפו, פ"ד נב(2) 542, 576 (1998) קבע בית המשפט העליון את הדברים הבאים: "הודעות חוזרות, שנשלחו לנידון, על דרישה לתשלום קנס מהוות פעולה של תחילת ביצוע עונש, המתחילה מחדש את מרוץ ההתיישנות. כל עוד נשלחות הודעות מדי פרקי הזמן הקצרים משלוש שנים, העונשים על עבירות חניה אינם מתיישנים. אין איפוא במסקנה בדבר היתיישנות העונש שנגזר על חניה אסורה כעבור שלוש שנים, כדי ללמד כי עונשים על עבירות חניה יימחלו מניה וביה כעבור שלוש שנים". יוער כי קנס שלא שולם במועדו, יחולו על גבייתו הוראות פקודת המסים (גביה) כאילו היה מס כמשמעותו באותה פקודה (ראה סעיף 70 לחוק העונשין).

סוף דבר ניתן לסכם כי הנתבעת המציאה את הודעות תשלום הקנס לידי התובע כדין, והיא החלה בהליכי גבייה לתשלום החוב שהפך חלוט, ומשנקטה בהליכי גבייה לרבות משלוח מכתבי דרישה לתובע בפרקי זמן של פחות 3 שנים, למעט בתקופה בה שהה התובע בהליך כנוס, לא חלה היתיישנות ולכן החוב הנו בר גבייה.

...

לסיכומו של דבר מצאתי לדחות את בקשת התובע לראות בדוחות כדוחות שהתיישנו וזאת משהוכיחה הנתבעת כי נשלחו ע"י העירייה הודעות ו/או בוצעו על ידה פעולות לגביית החוב מידי פרקי זמן הקצרים משלוש שנים.

סוף דבר ניתן לסכם כי הנתבעת המציאה את הודעות תשלום הקנס לידי התובע כדין, והיא החלה בהליכי גבייה לתשלום החוב שהפך חלוט, ומשנקטה בהליכי גבייה לרבות משלוח מכתבי דרישה לתובע בפרקי זמן של פחות 3 שנים, למעט בתקופה בה שהה התובע בהליך כינוס, לא חלה התיישנות ולכן החוב הינו בר גבייה.

התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך של 10,000 ₪.