בקשה לביטול גזר דין או חישוב פסילה מיום מתן גזר הדין

בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הנאשם.

לטענת המבקש הוא לא קיבל הזמנה לדיון, אלא רק הוזמן לדיון בבקשה לפסילה עד לתום ההליכים; במהלך דיון בבקשה להחזרת תפוס, כאשר התובעת באותו הדיון טענה כי אין בידיה זימון מאחר והתיק העקרי טרם ניפתח.

הנאשם ישלם את הקנס שהוטל עליו (2000 ₪), לחשבון המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות ברשות האכיפה והגבייה, החל מחלוף 3 ימים מרגע מתן גזר הדין ועד ליום 15.05.2023, וזאת באחת מהדרכים הבאות: · בכרטיס אשראי – באתר המקוון של רשות האכיפה והגבייה, www.eca.gov.il  (ניתן לשלם בפריסה של עד 18 תשלומים בהסדר קרדיט) או חפש בגוגל " תשלום גביית קנסות". · מוקד שירות טלפוני בשרות עצמי (מרכז גבייה)  – בטלפון 35592* או בטלפון 073-2055000 (ניתן לפנות לנציגים לקבלת מידע במספרים הללו).

בכל הנוגע לחישוב הפסילה, זה יבוצע ע"י משרד הרשוי לו נתונה הסמכות בעיניין, ובמצטבר לכל פסילה אחרת ככל שקיימת.

ניתנה היום, כ' שבט תשפ"ג, 11 פברואר 2023, בהיעדר הצדדים.

...

עוד טוען המבקש כי לא בכדי נקבע בבקשתו להחזרת תפוס (בא"ש 11905-11-22), כי דין טענותיו בעניין הכשלים להתברר בתיק העיקרי.

כן טוען המבקש כי הוא חולה אסתמה ולכן ביקש מהשוטר לבצע לו בדיקת דם. בהמשך, לאור החלטתי מיום 27.12.22, טוען המבקש כי הוא לא חתם על אישור המסירה מאחר וזה הוגש לו על ידי התובעת בדיון הבא"ש, מה גם שאישור המסירה מדבר על הזמנה לשעה 10:00 ואילו הכרעת הדין מלמדת שהתיק היה קבוע לשעה 14:45.

בשלב זה, נדרשים אנו אך לבדיקתן הלכאורית של הראיות, ואני סבורה כי טענותיה של המשיבה בדבר סירובו של העורר עומדות ברף זה".

יפים לעניין דבריה של כב' הש' הלמן בעפ"ת 12528-05-12 נימר חורי נ' מ"י (פורסם בנבו): "כאשר יש חשד סביר להיותו של הנהג שיכור, חל גם ההסדר הקבוע בתקנה 169 לתקנות התעבורה, התשכ"א – 1961, המסמיך שוטר לבקש מן הנהג לבצע את הבדיקות המפורטות בתקנה. לשוטר יש סמכות לבחור את הבדיקה הנחוצה על פי שיקול דעתו, בשים לב לנסיבות הכוללות ולדרישות החוק (ראה רע"פ 8624/11 עזרא אליסי). על כל פנים, דרישתו של נהג כי תבוצע לו בדיקה אחרת מזו שהוא נדרש לבצע על ידי השוטר, איננה שוללת את המסקנה כי סירב לבצע בדיקה (ראה רע"פ 4388/12 וקנין נ. מדינת ישראל)". כן ר' רע"פ 8624/11 עזרא אליסי, רע"פ 4388/12 וקנין, עפ"ת 29009-05-12 עמית ברמן ועוד.

סוף דבר, בהיעדר הצדקה להיעדרותו של הנאשם מהדיון או חשש לעיוות דין הבקשה נדחית ופסק הדין יעמוד על כנו.

בגזר הדין, שניתן בתיק שמספרו 6874-04-20, מיום 7.9.20, נפסל הנאשם לתקופה של 3 חודשים, תוך שצוין כי מניין ימי הפסילה יחל עם הפקדת רישיון הנהיגה במזכירות בית המשפט.

ביום 28.10.20 הוגשה מטעם הנאשם, בתיק בו נפסל, בקשה לביטול פסק דין, שנדחתה בהחלטת בית המשפט מיום 5.11.20.

בהמשך, ביום 4.1.21, הוגשה מטעם הנאשם בקשה לחישוב פסילה מיום 15.9.20, בטענה כי המישטרה תפסה את רישיונו ביום 15.9.20.

נקבע למתן גזר דין/טיעונים לעונש ליום 13.7.23 בשעה 11:00.

...

עיינתי בטענותיו של הסנגור, אולם אני סבורה שיש לדחותן.

בנסיבות אלה טענת ב"כ המבקש כי נפלה טעות וכי הנאשם לא היה פסול בעת האירוע, נדחית.

לפיכך, בקשת הנאשם לחזרה מהודאה נדחית.

." והוציאה בטעות מנהלית אישור הפקדה בעצמה. בבקרה עצמית של גורם נוסף במזכירות, הסתברה הטעות וביום 4.6.20 למחרת מתן גזר הדין רשמה המזכירות הודעה בנט בתיק הבפ"ת 2608-05-20 "כב' השופטת וקסמן, בהמשך לגזר הדין שניתן ביום 3.6.20 ומבדיקת המזכירות עולה כי לא בוצעה הפקדה בתיק זה, נא מתן החלטתך". עוד צוין כי ההחלטה ביום 8.6.20 ניתנה "לאחר חלוף הסופ"ש...". עוד יש להוסיף כי בתיק העקרי מצוי "אישור על הפקדת רישיון נהיגה" מיום 3.6.20 – האישור שהוצא בטעות עליו נרשם "בוטל" בהבלטה - חתום על ידי מזכירת בית המשפט הגב' שלומי, המתייחס להפקדה מיום 13.5.20 על פי "החלטה שיפוטית/פרוטוקול"; עוד מצוי בתיק רישום של המזכירות ("שרית") בו צוין כי הודע לעו"ד גולני (בא כוח המערער) ביום 9.6.20 כי "ההפקדה בוצעה בטעות למרות שלא הופקד רישיון בבפ"ת ולכן בוטלה...". הבקשה לעניין חישוב הפסילה ביום 23.2.23 הוגשה על ידי ב"כ המערער בקשה לבית משפט קמא "לקבוע כי יש לחשב את מועד ההפקדה מיום מתן גזר הדין; בבקשה נטען כי ביום מתן גזר הדין "ניגש (המערער) עם אישור הפקדה אשר הופקד (בתיק הקודם) וקיבל במקום אישור הפקדה בהתאם להחלטה. מצ"ב אישור ההפקדה אשר היה קיים במזכירות בית המשפט" (לבקשה צורף אישור הפקדה מיום 27.2.20 שנימסר בתיק הקודם).

...

.לאחר שעיינתי בכל מסמך ומסמך, בתיק העיקרי ובתיק הבפ"ת גיליתי לתדהמתי, כי לא הומצא אישור הפקדה מתיק אחר על ידי הנאשם/המבקש או מי מטעמו, כנדרש על פי התקנות והנוהלים.

נוכח האמור לא ראיתי מקום להתערב בהחלטת בית משפט קמא והערעור נדחה לפיכך.

אשר לעבירה של נהיגה בזמן פסילה, אפנה להוראות החוק הרלוואנטיות לענייננו, כלהלן: סעיף 42 לפקודה שדן בחישוב תקופת הפסילה קובע: "(א) פסילה שהטיל בית משפט מקבל או מהחזיק רשיון נהיגה לפי פקודה זו תחל ביום מתן גזר הדין אם לא הורה בית המשפט הוראה אחרת.

" בית המשפט העליון ברע"פ 8317/10 כהן נ ' מ"י (8.2.11), (להלן: "כהן") קבע כי החובה המוטלת על מי שנגזר עליו עונש פסילה להפקיד את רישיונו בבית המשפט, שהורה על פסילתו, היא חובה שאינה מתבטלת אך בשל העובדה שהפקיד את הרישיון קודם לכן בבית משפט אחר ובהליך אחר והיא ממשיכה ללוות אותו ולחול עליו גם בכל הנוגע לפסילה הנוספת.

בעניינינו, בתיק המקור לפסילה, גזר השופט יעקב בכר על המערער פסילה לתקופה של 24 חודשים, בנכוי ימי פסילתו עד תום ההליכים וציין במסגרת גזר הדין כי פסילתו עד תום ההליכים החלה ביום 9.3.17 וכן התבקש המערער להגיש בקשה לחישוב פסילה.

ההלכה קובעת כי ערכאת העירעור אינה נוטה להתערב בגזר הדין של הערכאה הדיונית אלא במקרים חריגים בהם נפלה טעות בגזר הדין או שהעונש חורג במידה קיצונית מרמת הענישה המקובלת במקרים דומים- לעניין זה ראו: ע"פ 968/20 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 13 (22.3.2021); ע"פ 4124/21 מדינת ישראל נ' רימוני, פסקה 10 (1.6.2022); ע"פ 1222/22 מדינת ישראל נ' נאצר, פסקה 10 (23.6.2022), והמקרה דנן אינו נימנה עם אותם מקרים חריגים המצדיקים היתערבות ערכאת העירעור.

...

דיון בערעור על העונש: לאחר שעיינתי בגזר הדין של בית משפט קמא, בחנתי את נסיבות העבירות שיוחסו למערער, את תסקירי שירות המבחן, ושמעתי את טענות הצדדים, אני מחליט לדחות את הערעור על חומרת העונש.

במספר הזדמנויות ביהמ"ש העליון אישר מתחם עונש הכולל בתוכו מאסר בפועל, וגם הטלת מאסר בפועל לתקופה משמעותית - (רע"פ 8013/13 אמיר מסעוד נ' מדינת ישראל, פסקה 13 (18.12.13); רע"פ 7982/13 עדיאל שגן נ' מדינת ישראל (6.1.14); רע"פ 5464/16 דימטרי לייזרוביץ נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (12.7.16); רע"פ 7612/13 שמעון אמסלם נ' מדינת ישראל, פסקה 9 (18.3.14)).ענישה מחמירה הכוללת בחובה מאסר בפועל לתקופות משמעותיות יוחדה בעיקר למורשעים בעלי עבר תעבורתי מכביד, וכאלה שעומד ותלוי נגדם מאסר מותנה בגין אותה העבירה - (רע"פ 5638/13 נכפולגר נ' מדינת ישראל (15.1.2014); רע"פ 321/14 סלאמה נ' מדינת ישראל (26.01.2014); רע"פ 10424/06 לודוויה נ' מדינת ישראל (22.2.07)).

סוף דבר: אני דוחה את הערעור הן על הכרעת הדין והן על גזר הדין.

בהתאם להוראת סעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982, "נגזר דינו של הנאשם בחטא או בעוון שלא בפניו, רשאי בית המשפט, על פי בקשת הנדון, לבטל את הדיון לרבות את הכרעת הדין וגזר הדין אם ניתנו בהיעדרו, אם נוכח שהיתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו או אם ראה שהדבר דרוש כדי למנוע עוות דין". כאמור, המבקש טוען כי אי התייצבותו לדיון שנקבע בעיניינו נעוצה באי ידיעה אודות קיומו.

בהתאם להוראת סעיף 42(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], פסילה שהטיל בית המשפט "תחל ביום מתן גזר הדין אם לא הורה בית המשפט הוראה אחרת", ובכפוף לסייג הקבוע בסעיף 42(ג) שם, לפיו בחישוב תקופת הפסילה לא תבוא במניין התקופה שחלפה עד מסירת הרישיון לרשות שנקבעה לכך בתקנות.

...

נוכח האמור לעיל  ומשמצאתי כי בנסיבות העניין גובר האינטרס הציבורי המחייב את סופיות הדיון על פני נסיבותיו האישיות של המבקש, אני דוחה את הבקשה לביטול פסק-הדין.

גם דין בקשתו החילופית של המבקש, שייקבע כי היה פטור מהפקדת רישיון בתיק זה לאור העובדה שאינו מחזיק ברישיון מזה שנים רבות, לדחייה.

לפיכך גם בקשתו החלופית של המבקש נדחית.