בקשה לביטול אישור פסק בוררות לאחר שנתיים

ביום 26.10.2021 הגישה המבקשת בקשה "מתוקנת" לביטול פסק הבוררות, היא הבקשה דנא, שעניינה ביטול אישור פסק הבוררות.

יתירה מזו, וזה העיקר - המבקשת מודה (לרבות בדיון מיום 19.12.2021 ), שלא עשתה מאומה בעקבות תשובת הבורר הנ"ל. מחדלה של המבקשת לעשות מעשה מעיד, שהיא עצמה לא סברה שהיה על הבוררות להתחיל סמוך לאחר משלוח הפנייה הראשונה, וישיבתה באפס מעשה משך כשנתיים עד תחילת הבוררות, מעידה על כך בקול גדול.

בהתאם להוראת סעיף 27 (א) לחוק, היה על המבקשת להגיש בקשה לביטול פסק הבוררות 45 ימים לאחר שפסק הבוררות הומצא לה. מאחר שהמבקשת מודה, שפסק הבוררות הומצא לה, לכל המאוחר, ביום 9.6.2021 (סעיף 1 לבקשה), המועד להגשת בקשה לביטול פסק הבוררות חלף ביום 19.7.2021 .

...

לפיכך, גם אם אניח שהייתה למבקשת בעיה רפואית קשה, כטענתה (ולהבנתי, זו איננה המסקנה המתבקשת מקריאת המסמכים הרפואיים), לא הוכח קיומו של קושי כאמור במועד הרלוונטי, קרי – בחודש יולי 2021 .

סיכומם של דברים הן מצד סיכויי הבקשה לביטול פסק הבוררות, והן מצד חלוף המועד להגשת בקשה זו, ועל רקע התנהלותה הדיונית של המבקשת, דין הבקשה דנא להידחות.

לנוכח האמור, אני מחייב את 3 .

ביום 27.11.19, כשנתיים וחצי לאחר החתימה על הסכם הבניה, נכרת בין הצדדים הסכם בוררות (להלן: "הסכם הבוררות") במסגרתו הוסכם שהמחלוקות בין הצדדים יועברו להכרעתו של המשיב 2 עו"ד אסא זוהר (להלן: "הבורר").

ביום 26.10.20 הורה ביהמ"ש (סג"נ כב' השופטת בלהה טולקובסקי) לאורן בניה להגיש תגובה לבקשה לסילוק על הסף ולנמק מדוע הוגשה הבקשה ביהמ"ש המחוזי בלוד לאחר שבקשות קודמות בעיניין הליך הבוררות נדונו והוכרעו ע"י בביהמ"ש המחוזי בתל אביב.

החברה הקבלנית טוענת כי כפי שאישור פסק ביניים של הבורר בזמנו, בסכום של 585,000 ₪, התברר בביהמ"ש המחוזי, נדון ואושר שם, כך גם דיון בהפחתת שכרו צריך להתברר לפני אותה ערכאה, ביהמ"ש המחוזי בת"א. החברה הקבלנית טוענת כי אורן בניה גם הסתירה את העובדה כי בהליך אחר אותו פתחה בביהמ"ש המחוזי מרכז תוך שהעלתה טענת חוסר סמכות של ביהמ"ש המחוזי בתל אביב לידון בטענותיה, וטענותיה אלו נדחו ע"י ביהמ"ש המחוזי מרכז תוך העלאת חשש כי אורן בניה מנסה לעשות "פורום שופינג" פעולה שאינה מתיישבת עם היתנהלות דיונית תקינה וניהול הליכי משפט בתום לב. כן נקבע כי טעמים של היתנהלות דיונית ראויה מחייבים שבקשה נוספת בעיניין הליך הבוררות תוגש לביהמ"ש שדן בבקשות קודמות בעיניינו של הליך הבוררות.

הפ"ב 58830-05-20 בקשה לביטול פסק הבוררות החלקי יחד עם בקשה למתן ארכה להגשת הבקשה מיום 26.5.20.

...

יצויין שבמקביל להליך שלפניי, החברה הקבלנית הגישה ביום 22.12.21 תביעה בבימ"ש השלום בתל אביב (ת.א. 49066-12-21 לפני כב' השופט ליאור גלברד) בה עתרה לתשלום שכר טרחת הבורר שהיה על אורן בניה לשלם, ומאחר ואורן בניה לא שילמה סכום זה, ובסופו של דבר נאלצה החברה הקבלנית לשלמו.

לטענת החברה הקבלנית המסקנה המתבקשת היא שביהמ"ש המחוזי הוא המוסמך עניינית לדון בבקשה להפחתת שכ"ט הבורר בתובענה זו, כל שכן כאשר כל ההליכים שהתקיימו ב"ענייני הבוררות" נדונו לפניו ומן הראוי לקיים את כל ההליכים תחת אותה אכסניה.

דומה שלא בכדי אורן פניה לא פירטה את כל המסכת העובדתית והמשפטית בתובענה שבכותרת ולא מילאה חובתה בהתאם לתקנה 10(11) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 לפרט בכתב התביעה "דבר קיומו של הליך נוסף בביהמ"ש או בבית הדין בקשר למסכת עובדתית דומה שהתובע הוא צד או היה צד לו". לאור כל האמור לעיל, נמחקת התביעה על הסף וזאת בהעדר סמכות עניינית של בימ"ש זה לדון בה. אורן בניה תשלום לבורר וכן לחברה הקבלנית, לכל אחד מהם, הוצאות משפט בסך של 10,000 ₪ (סה"כ 20,000 ₪) תוך 30 יום.

לאחר כשנתיים ימים היתגלע סיכסוך בין הצדדים בשל חפצה של המשיבה לחזור בה מן העסקה והתנגדותו של המבקש לכך.

לחלופין נטען כי אישורה של ההחלטה הרביעית מצוי היה בסמכותו של בית המשפט המחוזי ולוּ מכוח הסמכות האגבית או הנגררת הנתונה לו. דיון והכרעה לאחר עיון בבקשה ובתשובה לה החלטתי לידון בבקשה כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור לפי הרשות שניתנה, אך זאת רק ביחס לסוגיית אישור חלקו של פסק בוררות שלא הוגשה בקשה לביטולו או לאישורו.

...

לחלופין נטען כי אישורה של ההחלטה הרביעית מצוי היה בסמכותו של בית המשפט המחוזי ולוּ מכוח הסמכות האגבית או הנגררת הנתונה לו. דיון והכרעה לאחר עיון בבקשה ובתשובה לה החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור לפי הרשות שניתנה, אך זאת רק ביחס לסוגיית אישור חלקו של פסק בוררות שלא הוגשה בקשה לביטולו או לאישורו.

אולם בכל הנוגע לסוגיה לגביה ניתנה רשות ערעור כאמור, לגופו של עניין מצאתי כי דין הערעור להידחות.

בהסכם נקבעו, בין היתר, הוראות למקרה שהמוכר לא יצליח לרכוש את כל הקרקע בפרק זמן של 3 חודשים ולמקרה שלא יצליח להעביר את רישום הזכויות בקרקע בטבו בבית אל בפרק זמן של שנתיים.

הדבר בא לידי ביטוי באופן מפורש בהחלטת הביניים של הבורר מיום 3.3.2020, עת ציין כי "מאחר שהנתבע בחר שלא להמשיך לידון בפני בהליך זה, וסרב להמציא בפניי ראיות התומכות בטענותיו...יפנו הצדדים לערכאות". גם בשלב מאוחר יותר, לאחר פסק הדין שניתן ביום 31.10.2021 בבקשות לביטול ואישור הפסק, כאשר אליה סבר שבכוונתו של שלום לשוב ולשמש כבורר בין הצדדים (וזאת, מבלי להתייחס לשאלה אם בכלל יכול היה הבורר לעשות כן נוכח הודעתו על סיום תפקידו כבר בהחלטה מיום 3.3.2020), העביר אליה מסרים ואף איומים דרך בן-דודו (שהוא גם בן-דודו של שלום וצור) לבל יעשה זאת, כעולה מעדותו של בן-הדוד אבינועם.

...

בסיכום הפסק קבע הבורר כך: "ממכלול הוראות ההסכמים הנ"ל ומהתרשמותי מחוו"ד עו"ד גבע ומכלל הראיות עולה, כי יש לקבל את טענות התובע במלואן, וכי הנתבע הפר את הוראות ההסכמים שנחתמו עמו, הנוגעות להתחייבותו הברורה והחד משמעית לבצע הרישום על שם התובע. אין בידי לקבל טענת הנתבע בדבר 'דילול' כזה או אחר של חלקים מסוימים של הקונה בחלקה הנ"ל, ויש לראות בהסכמים שנחתמו בין הצדדים כהסכמי מכר לכל דבר ועניין". בהמשך ציין הבורר כך: "אין בידי לקבל את טענת הנתבע להחליף את הליך הבוררות בפני, בהליך אחר, שכן תניית הבוררות קבעה מפורשות את זהות הבורר ואת קבלת הכרעותיו בעניין נשוא ההליך דנן". בצד האמור הוסיף וקבע כי "מאחר שהנתבע בחר שלא להמשיך לדון בפני בהליך זה, וסירב להמציא בפניי ראיות התומכות בטענותיו, ומאחר שלא נדרשתי לנושא הפיצוי ו/או סעדים אחרים, הנני קובע כי לשם מיצוי זכויותיהם השונות ואף אלו הנובעות מן ההסכמים שנחתמו, יפנו הצדדים לערכאות". ביום 20.7.2020 הגיש צור בקשה לאישור פסק הבוררות מיום 3.3.2020 (הפ"ב 43172-07-20), וביום 23.9.2020 הגיש אליה בקשה לביטול פסק בוררות (הפ"ב 51562-09-20).

לחלופין נטען, כי אם ימצא בית המשפט לנכון למנות בורר חליף, הרי שאין מקום למינויו של עו"ד ויסבוך בשל ההתנהלות עד כה, שכללה בין היתר את התנגדותו של אליה למינויו כבורר, והחשש שהדבר ישפיע על הבורר.

האם יש להתחיל את הבוררות מראשיתה או להמשיך מהנקודה בה הפסיקה? משבאנו לכלל מסקנה שיש מקום למנות בורר חליף, יש להידרש לשאלה, שגם לגביה ניטשה מחלוקת בין הצדדים, האם על הבורר החדש שימונה להמשיך את הדיון מהנקודה בה סיים הבורר הקודם, תוך שהחלטת הביניים שנתן הבורר עומדת על כנה, או שעליו לקיים את הדיון מראשיתו.

סוף דבר לאור כל האמור, אני מורה על מינויו של בורר חליף לדון במחלוקת בין הצדדים בהתאם להסכם מיום ביום 27.6.2002.

אותה עסקה נערכה בין ארליך לבין קבוצת רוכשים, ביניהם קראוס, בה התחייב ארליך לבנות יחידות דיור בתוך שנתיים ולמכור אותן בתמורה לסך של 76,000 דולר ליחידה (להלן: עסקת 2009).

נטען כי התובעים בחרו מרצונם החופשי לנהל הליכי בוררות מול צדדים שלישיים, והעלימו את העובדה שבית המשפט המחוזי דחה את הבקשה לאישור פסק הבוררות לאחר שהנתבעת פנתה לבית המשפט בבקשה לביטולו.

...

הנה כי כן, שיקולי צדק מוליכים למסקנה שיש להכיר בזכותם של התובעים לאכיפה, אם כי בתנאים מסויימים (סעיף 4 לחוק התרופות).

סוף דבר על יסוד כל האמור, אני מקבלת את התביעה.

נוכח התוצאה אליה הגעתי והיקף ההתדיינות בתיק, ישלמו הנתבעים לתובעים הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 60,000 ₪.