עוד נטען כי הרכב נקנה כשאף לא אחד מבני הזוג אוחז ברישיון נהיגה כדין ובנסיבות אלה, מלכתחילה לא היה מקום לרוכשו, נוכח קיומו של חשש שהנהג יאחוז בהגה כשהוא אינו מורשה לנהוג עליו.
"
על פי ס' 57ב(ג), רשאי בית המשפט לבטל את הודעת איסור השמוש או לקצרה:
"אם היתקיימו נסיבות אחרות מאלה האמורות בסעיף קטן (ב) המצדיקות זאת ולעניין זה רשאי בית המשפט להביא בחשבון, בין היתר, את הזיקה בין בעל הרכב לבין מי שנהג ברכב...".
לא מצאתי בטיעוני המבקשת שהיא עומדת באחד התנאים המצדיקים את היתערבות בית המשפט בהליך המינהלי.
זאת ועוד, אין מדובר במי שרק רישיונו פקע, אלא גם במי שפסול לנהיגה בעקבות שני הליכים שונים שהתנהלו
נגדו, כך שתמוה שהמבקשת לא ידעה על כך דבר.
הנהג אוחז ברישיון נהיגה משנת 2017, וצבר לחובתו 12 הרשעות קודמות, בהן, נהג חדש שרישיון נהיגתו פקע מעל 6 חודשים, משנת 2022, בגינו נפסל רישיונו ל-3 חודשים, רישיון נהיגה שפקע מעל שנתיים, משנת 2022, בעטיו נפסל רישיונו ל-3 חודשים, נהיגה ללא חגורת בטיחות, משנת 2022, עבירות נוספות של רישיון נהיגה שפקע, משנת 2021, רישיון רכב שפקע, משנת 2020, כסוי או ציפוי שמשת רכב, משנת 2020, אי ציות לתמרור עצור, משנת 2019, ונהג חדש צעיר, פחות מ-21 שנה, מעל 2 נוסעים, ללא מלווה, משנת 2018.
...
אפנה לדבריו של כב' השופט נ' סולברג ברע"פ 1286/11 יעקב אמברם נ' מדינת ישראל, (16.10.12):
"במציאות הקשה השוררת בכבישי ארצנו, בה מקפחים את חייהם אזרחים רבים, ראוי שבתי המשפט יעשו שימוש באמצעי אכיפה המאפשר לאסור שימוש ברכב, כפי שהתווה המחוקק... המחוקק ניסה לאזן בין הצורך להילחם בתאונות הדרכים באמצעות אכיפה אפקטיבית והרתעתית, לבין הפגיעה בזכות הקניין של הבעלים."
בהינתן האמור, בעבירה של נהיגה, לכאורה, בפסילה, שהיא עבירה חמורה, לאחר שלא הוכח לפני שהרכב נלקח מהמבקשת ללא ידיעתה, או, לחלופין, שבעלה, הנהג, פעל בניגוד להוראותיה ונעשה מצדה כל שניתן למניעת העבירה, אני סבורה שאיסור השימוש ברכב, למשך 30 יום, הוא מידתי וסביר בנסיבות.
בהינתן האמור, הבקשה נדחית.