בקשה לביטול איסור שימוש ברכב בשל נהיגת בן ללא מלווה

ההחלטה על איסור השמוש ברכב ניתנה לאחר שבבדיקה משטרתית של הרכב בכביש 65 צומת כפר קרע ק"מ 18.6 ביום ו' שעה 09:40 נמצא, כי מועתז ג'בארין נהג ברכב בהיותו נהג חדש צעיר, בשלושת החודשים הראשונים מיום קבלת היתר הנהיגה, ללא מלווה, בנגוד לסעיף 12א1(ד)(1) לפקודת התעבורה.

בבקשה שבכותרת ביקש המבקש לבטל את הודעת איסור השמוש מן הטעם שהרכב משמש אותו לצרכי עבודתו, ולצרכי התניידות בני אחיו, שסובלים מנכות ואינם יכולים להתנייד לבדם; ואיסור השמוש ברכב פוגע בו, אשר הרכב משמש בעיקר לצורך עבודתו ולצורך עזרה לבני אחיו; והחלטת הקצין נעשתה בחוסר תום לב ובחוסר סבירות קיצונית, מבלי שניתנה למבקש היזדמנות להשמיע טענותיו.

...

בענייננו, לאחר שעיינתי בתיק החקירה שהונח בפני, התרשמתי כי קיימות די ראיות לכאורה, כנדרש בשלב דיוני מקדמי זה, כדי לקבוע כי קיים יסוד להניח כי יוגש נגד הנהג כתב אישום בעבירה של נהיגה ללא מלווה.

תגובתו של הנהג הייתה "אין לי מה לומר". לאחר השימוע החליט קצין המשטרה לאסור על שימוש מנהלי ברכב לתקופה של 30 יום, ונימוקיו לכך היו: "עבירת תנועה המבטאת זילות החוק מצד הנהג לו רישיון נהיגה מתאריך 01.05.22". בנסיבות אלה, אני סבורה כי די בשימוע שנערך ובהנמקת הקצין; ואני דוחה את טענות ב"כ המבקש בעניין זה. באשר לטענה להיעדר שימוע לבעל הרכב – אמנם למבקש כבעלים של הרכב לא נערך שימוע, אך אין חובה כזו.

מכל האמור לעיל, לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטת הקצין.

על כן, אני מורה על דחיית הבקשה.

עוד נטען כי הרכב נקנה כשאף לא אחד מבני הזוג אוחז ברישיון נהיגה כדין ובנסיבות אלה, מלכתחילה לא היה מקום לרוכשו, נוכח קיומו של חשש שהנהג יאחוז בהגה כשהוא אינו מורשה לנהוג עליו.

" על פי ס' 57ב(ג), רשאי בית המשפט לבטל את הודעת איסור השמוש או לקצרה: "אם היתקיימו נסיבות אחרות מאלה האמורות בסעיף קטן (ב) המצדיקות זאת ולעניין זה רשאי בית המשפט להביא בחשבון, בין היתר, את הזיקה בין בעל הרכב לבין מי שנהג ברכב...". לא מצאתי בטיעוני המבקשת שהיא עומדת באחד התנאים המצדיקים את היתערבות בית המשפט בהליך המינהלי.

זאת ועוד, אין מדובר במי שרק רישיונו פקע, אלא גם במי שפסול לנהיגה בעקבות שני הליכים שונים שהתנהלו נגדו, כך שתמוה שהמבקשת לא ידעה על כך דבר.

הנהג אוחז ברישיון נהיגה משנת 2017, וצבר לחובתו 12 הרשעות קודמות, בהן, נהג חדש שרישיון נהיגתו פקע מעל 6 חודשים, משנת 2022, בגינו נפסל רישיונו ל-3 חודשים, רישיון נהיגה שפקע מעל שנתיים, משנת 2022, בעטיו נפסל רישיונו ל-3 חודשים, נהיגה ללא חגורת בטיחות, משנת 2022, עבירות נוספות של רישיון נהיגה שפקע, משנת 2021, רישיון רכב שפקע, משנת 2020, כסוי או ציפוי שמשת רכב, משנת 2020, אי ציות לתמרור עצור, משנת 2019, ונהג חדש צעיר, פחות מ-21 שנה, מעל 2 נוסעים, ללא מלווה, משנת 2018.

...

אפנה לדבריו של כב' השופט נ' סולברג ברע"פ 1286/11 יעקב אמברם נ' מדינת ישראל, (16.10.12): "במציאות הקשה השוררת בכבישי ארצנו, בה מקפחים את חייהם אזרחים רבים, ראוי שבתי המשפט יעשו שימוש באמצעי אכיפה המאפשר לאסור שימוש ברכב, כפי שהתווה המחוקק... המחוקק ניסה לאזן בין הצורך להילחם בתאונות הדרכים באמצעות אכיפה אפקטיבית והרתעתית, לבין הפגיעה בזכות הקניין של הבעלים." בהינתן האמור, בעבירה של נהיגה, לכאורה, בפסילה, שהיא עבירה חמורה, לאחר שלא הוכח לפני שהרכב נלקח מהמבקשת ללא ידיעתה, או, לחלופין, שבעלה, הנהג, פעל בניגוד להוראותיה ונעשה מצדה כל שניתן למניעת העבירה, אני סבורה שאיסור השימוש ברכב, למשך 30 יום, הוא מידתי וסביר בנסיבות.

בהינתן האמור, הבקשה נדחית.

פניי בקשה לביטול איסור שימוש במשאית מסוג איסוזו מ"ר 368-09-301 (להלן: "המשאית"), אשר הוגשה מטעמו של יוסף בן עמי, שהנו הבעלים הרשום של המשאית.

מקור הסמכות של קצין המישטרה לאסור את השמוש ברכב, מצוי בסעיף 57 א ובתוספת השביעית לפקודה, הכוללת בס"ק (9) אף את העבירה שבנידון והרציונאל העומד מאחורי סמכות ההשבתה בעבירה זו דוקא הנו ברור, נוכח מעורבותם היתירה של אוכלוסיית הנהגים הצעירים בתאונות דרכים, מעורבות אשר עולה בהרבה על אחוז הנהגים הצעירים בכלל אוכלוסיית הנהגים ובהתאמה, עדוד ההקפדה של בעלי הרכבים שלא למסור את הרכב לנהג ללא מלווה במטרה לחנך את דור הנהגים הצעירים בנהיגה נכונה ובטוחה.

יפים לעניין דבריה כב' הש' שלזינגר שמאי בבא"ש 1181-08-17 מרים נ' מ"י (פורסם בנבו): "לא בכדי קבע המחוקק תקופת לווי לנהג חדש וקיימת חשיבות גדולה להקפדה על חובה זו. אי קיום החובה, ונהיגה ללא מלווה בתקופה הרלוואנטית מהוה סכנה לנהג עצמו, לנוסעים ברכבו ולציבור המשתמשים בדרך. הנהג בתקופה שלאחר קבלת רשיונו הנו חסר נסיון ובלתי מיומן דיו. הוא נזקק למלווה אשר ידריך אותו ויפקח על נהיגתו. כבר קבע ביהמ"ש העליון, כי מדובר בעבירה חמורה המחייבת הרתעה ואין בעובדה, כי לא נזקפו לחובתו של הנהג הרשעות קודמות כדי להקל בחומרתה. (רע"פ 7122/07 טהא חור נ' מד"י)". עוד מצאתי להעיר, באופן כללי, כי סעיפי החוק בדבר השבתה מנהלית של רכב נועדו להגביר את הפיקוח של בעלי הרכב על השמוש שנעשה ברכבים וכך צוינו הדברים בהצעת החוק שעניינה השבתת רכב: "רכב הוא כמו כלי נשק ומי שמוסר אותו לשימוש האחר צריך לוודא שמדובר באדם נורמאטיבי שאינו נוהג בפסילת רישיון או בשיכרות וכדומה... השבתת רכבים תביא לכך שנהגים יהיו יותר מודעים לאופן נהיגתם והורים ובעלי רכבים יתנו יותר תשומת לב והקפדה לאופן בו ילדיהם או אנשים להם נימסר הרכב, נוהגים ברכבים" (הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (השבתת רכב בשל עבירות חמורות), התשס"ד – 2004).

...

דיון והכרעה ראשית אציין, כי המבקש אינו טוען כנגד קיומן של ראיות לכאורה, ובכל מקרה לאחר שעיינתי בחומר החקירה ששהונח בפניי תיק, אני קובע כי קיימות ראיות לכאורה לביצוע העבירה הנטענת (ר' ההזמנה לדין, דבריו של נהג בשימוע , ועוד).

לאחר שבחנתי את הדברים מצאתי כי לא די בפעולותיו של המבקש, בנסיבות המקרה, כדי לעמוד בסייג.

במקרה דנן, גם שיקולים אלה מביאים אותי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

בנסיבות האמורות לעיל, לא מצאתי מקום להתערבות בהחלטת הקצין ואני דוחה את הבקשה.

לפני בקשת המבקש לבטל את החלטת הקצין לאסור שימוש ברכבו של אביו של המבקש, שניתנה ביום 26.4.23.

מצבו הרפואי של אחיו של המבקש, אשר אין מחלוקת לגביו, אין בו כדי להוכיח, באופן חד משמעי, כי נידרש רכב לצורך היתמודדות עם מצב זה כך שלא מצאתי כי קיימות נסיבות מיוחדות שיש בהן כדי להביא לקיצור תקופת איסור השמוש.

משמיעת עדותו אף התרשמתי כי ידע באופן פוזיטיבי כי בנו ינהג ללא מלווה והצדיק זאת בכך כי אפשר לו לנסוע "רק בסביבה". אביו של המבקש, הבעלים של הרכב, תרם באופן ישיר לסיכון חייהם של משתמשי הדרך, בכך שאפשר לנהג לא מנוסה, לנהוג בשעות הלילה ללא מלווה לצידו.

ולסיום נאמר ע"י כב' השופט סולברג: " אין זה מובן מאליו שאב חייב באופן אוטומאטי להתרצות לבקשת בנו ולתת לו את מפתחות מכוניתו. לבקשת הבן להשתמש במכוניתו של אביו יש 'תג מחיר' חינוכי ומשפטי. גם סרוב הוא אופציה; גם הסכמה. אבל ההסכמה צריכה להיות מותנית בתנאים על מנת להפחית את המסוכנות". (הדגשות שלי י.ה.א) במקרה שלפני מסר אביו של המבקש למבקש את הרכב ביודעו כי זה עומד לבצע עבירה ולא עשה דבר כדי למנוע זאת.

...

בנסיבות אלו, אין מקום לקצר את תקופת איסור השימוש ולכן הבקשה נדחית.

בנימוקיו ציין: "מתוך השימוע ולפי דברי הנהג אני מתרשם בזאת כי הרכב נמצא בשימוש וידועים למרות שהוא מודע לזה שחל איסור לנהוג ללא מלווה, ועל כן אני אוסר שימוש ברכב ל30 יום". בנסיבות אלה לא נפל פגם מהותי בשימוע שיש בו כדי להצדיק את ביטולו.

" על פי ס' 57ב(ג), רשאי בית המשפט לבטל את הודעת איסור השמוש או לקצרה: "אם היתקיימו נסיבות אחרות מאלה האמורות בסעיף קטן (ב) המצדיקות זאת ולעניין זה רשאי בית המשפט להביא בחשבון, בין היתר, את הזיקה בין בעל הרכב לבין מי שנהג ברכב...". לעניין החלופה הראשונה, בסעיף 57ב(ב), המבקש טוען כי הרכב נילקח ממנו על ידי בנו ללא ידיעתו וללא הסכמתו.

בנסיבות אלה לא התרשמתי כי הנהג פעל בנגוד להוראות בעל הרכב וכי המבקש עשה די כדי למנוע מבנו לנהוג ברכב.

...

סבורני שהדין צריך להיות דומה בענייננו, באשר גם כאן מדובר בנהג אשר ביצע עבירה יחודית לנהג חדש (ראה לעניין זה דבריה של כב' השופטת אטליא וישקין בבא"ש 6782-04-18 אשרף נ' מדינת ישראל (29.4.18) (להלן – עניין אשרף)).

אני סבורה שבעניין שלפני המבקש לא עמד בדרישת הפסיקה, ולא הוכח שננקטו פעולות אקטיביות מצידו למנוע נהיגת בנו, החייב במלווה.

נוכח האמור, מאחר שמדובר בעבירה של נהג חדש צעיר, שנהג ללא מלווה לצידו, שהיא עבירה חמורה, ולאחר שלא הוכח בפני שנעשה מצד בעל הרכב כל שניתן למניעת העבירה, כשמנגד הנהג מסר בשימוע שלא יידע את הוריו טרם נטל את הרכב, אני סבורה כי ניתן לקצר את תקופת איסור השימוש ולהעמידה על תקופה של 20 יום.