בקשה לביטול איסור שימוש ברכב בשל נהיגה בשכרות מכוח סירוב

הבקשה וטיעוני הצדדים בפני 2 בקשות שעניינן עתירת המבקש לביטול פסילה מנהלית ובטול הודעת איסור שימוש ברכב מ.ר. 3781930 (להלן: "הרכב"), כל אחת למשך 30 יום, אשר הוטלו ביום 21.07.2021, לאחר שהמבקש נחשד בבצוע עבירת נהיגה תחת השפעת סמים מכוח סרוב ליתן דגימת שתן לפי דרישת שוטר, בנגוד לסעיף 62(3) לפקודת התעבורה (נוסח חדש) (להלן: "הפקודה").

את הבקשות הוא תמך בתצהירים מטעמו, לרבות תצהיר חלף הפקדה, הזמנה לדין וכ"א בגין נהיגה בשיכרות וללא פוליסת ביטוח, שימוע והחלטה על פסילה מנהלית, ממנו עולה שבבדיקה אין למבקש רישיון נהיגה בתוקף משנת 2020, החלטה בדבר איסור מינהלי על שימוש ברכב, הודעת איסור שימוש ברכב והעתק מת.ז. של המבקש.

...

באשר לשימוע מעיון בשימוע לגבי החלטה בדבר איסור מנהלי על שימוש ברכב, עולה כי גם כאן פעל הקצין כדין, כאשר החליט על מתן הודעת איסור שימוש לתקופה של 30 יום, לאחר שנתן הזדמנות למבקש להשמיע את טיעוניו והמבקש מסר כי "יש לי עסק של מזון מהיר בנצרת, הרכב משמש אותי להגיע לעבודה וכל יומיים שלושה נוסע לתל אביב, אני מאורס נפגש איתה שם. אני כל החיים רק עובד, חזרתי מרודוס לפני כמה ימים לא הייתי בחופשה מלא זמן", ונימק את החלטתו בכך "שמעיון בחומר החקירה והשימוע עולה כי ביצעת עבירת מסוכנות ברכב הנ"ל אשר סכנת את עצמך ויתר משתמשי הדרך על כן אני מחליט לאסור את השימוש ברכב הנ"ל לתקופה של 30 יום ומציין כי זכותך לערער בבית משפט". גם כאן עולה כי הקצין לא שקל את עברו התעבורתי של המבקש כחלק מנימוקי החלטתו.

סוף דבר מכל האמור לעיל, לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטות הקצין ובנסיבות אני סבורה כי אין מקום להתערב בהחלטות הקצין.

לאור כל האמור, הבקשות נדחות.

הבקשה וטיעוני הצדדים לפניי בקשה לביטול הודעת איסור שימוש מינהלי למשך 30 יום ברכב בו בוצעה עבירה של נהיגה בשיכרות (מכוח סרוב), עבירה מיום 25.08.23.

...

בנסיבות המקרה שלפניי והתשתית הראייתית שפרסתי לעיל, ואף ללא צפייה בסרטון מצלמות הגוף, שוכנעתי כאמור לעיל, ולא מצאתי בהעדר הסרטון פגם, כשל והחלשה בתשתית, ולכל הפחות לשלב דיוני זה. הליך השימוע באשר להליך השימוע, מעיון בטופס השימוע עולה כי החלטת הקצין ניתנה לאחר שהבעלים התייצב בפניו והשמיע את טענותיו, לפיהן "מדובר ברכב חברה רשום על חברה", והקצין נימק את החלטתו בכך ש"מאחר ומדובר בעבירה חמורה על תוספת השביעית, הוחלט להשבית ל-30 יום בשל מסוכנות העבירה ונסיבות העבירה כך שהנהג נבדק ונמצא כי ישנו חשד שנהג תחת השפעת סם."

לאור כל האמור לעיל ובנסיבות המקרה שלפניי, הנני לקבוע כי המבקשת אינה עומדת בתנאי החלופה השנייה.

מכל האמור לעיל, לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטת הקצין ואיני סבורה כי במקרה זה קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות את ביטול האיסור לשימוש ברכב או קיצור התקופה.

על כן, אני מורה על דחיית הבקשה.

מונחת בפניי בקשה לביטול הודעת איסור שימוש ברכב.

כתב האישום מחזיק שתי עבירות נטענות, האחת של נהיגה בשיכרות מכוח סרוב לתת דגימה של אויר נשוף לפי דרישת שוטר והשניה של נהיגה כשרישיון הנהיגה פקע לתקופה העולה על שנתיים (כחמש שנים ושבעה חודשים).

המישור הרביעי הוא שגם כאשר לא הוכחו העילות שפורטו לעיל, רשאי בית המשפט לבטל את איסור השמוש ברכב, או לקצר את התקופה שבה נאסר השמוש ברכב "אם היתקיימו נסיבות אחרות מאלה האמורות בסעיף קטן (ב), המצדיקות זאת. ולעניין זה רשאי בית המשפט להביא בחשבון, בין השאר, את הזיקה בין בעל הרכב לבין מי שנהג ברכב" (סעיף 57ב(ג) לפקודת התעבורה).

אולם הראיות במתכונת ההיולית הזו הן התשתית הראייתית הנבחנת נכון לשלב זה. עיון בחומר הראיות מלמד, כי בהתאם לסעיף 2 לדו"ח פעולה באכיפת איסור נהיגה בשיכרות (להלן:"דו"ח הפעולה") מיום 05.01.2024, הראתה בדיקת נשיפון שנערך למבקש על רכוז של 450 מקרוגרם אלכוהול בליטר אויר נשוף כאינדיקציה.

אין חולק שהשבתת הרכב בשל עבירה שעבר אחר עלולה לגרום קשיים לבעליו, אך כאמור בפרשת אברבם האיזון בין קושי זה ליתר השיקולים הרלוואנטיים נערך במסגרת בחינת הבקשה לפי הוראות סעיף 57ב לפקדות התעבורה.

...

אני סבור כי חזקת השכרות יוצרת ראיות לכאורה לעניין הליך ביניים זה. אולם, בידי העורר האפשרות לשכנע כי על אף שקמה החזקה, אין הצדקה, מבחינת רף דיות הראיה בשלב זה, לפסול את רישיונו עד תום ההליכים המשפטיים.

לאור כל האמור לעיל, המסמכים שמולאו על ידי נציגי המשטרה, תיעוד הבדיקות שנערכו והמפגש בין המבקש לנציגי המשטרה ועל אף טענות המבקש בקשר למחלת האסטמה, הרי שבשלב זה בידי המשיבה די והותר ראיות לכאורה להוכחת העבירה המיוחסת למשיב.

אף אם היה נופל פגם בהחלטה שלא לזמן את בעלת הרכב, הרי שהדיון שנערך בבית המשפט כשהמבקש חופשי להביאה על מנת לשטוח את טענותיה מרפא פגם זה. לאור כל האמור לעיל, לא מצאתי להתערב בהחלטת קצין המשטרה ועל כן תיוותר תקופת איסור השימוש ברכב שמספרו 05005072 על מלוא תקופת 30 הימים שנקבעה.

צוין כי קיימים שני תיקי חקירה האחד כנגד מונא בגין מסירת הודעה כוזבת והכשלת חקירה והשני נגד הנהג בגין עבירה של נהיגה בשיכרות מכח סירוב מיום הארוע.

" על פי ס' 57ב(ג), רשאי בית המשפט לבטל את הודעת איסור השמוש או לקצרה: "אם היתקיימו נסיבות אחרות מאלה האמורות בסעיף קטן (ב) המצדיקות זאת ולעניין זה רשאי בית המשפט להביא בחשבון, בין היתר, את הזיקה בין בעל הרכב לבין מי שנהג ברכב...". לא מצאתי כי המבקש עומד באחד התנאים המצדיקים את היתערבות בית המשפט בהליך המינהלי.

ראו דבריו של כב' השופט נ' סולברג, ברע"פ 1286/11 אמברם נ' מדינת ישראל (16.10.12): "במציאות הקשה השוררת בכבישי ארצנו, בה מקפחים את חייהם אזרחים רבים, ראוי שבתי המשפט יעשו שימוש באמצעי אכיפה המאפשר לאסור שימוש ברכב, כפי שהתווה המחוקק... המחוקק ניסה לאזן בין הצורך להלחם בתאונות הדרכים באמצעות אכיפה אפקטיבית והרתעתית, לבין הפגיעה בזכות הקניין של הבעלים. " כן ראה בהקשר זה בש (חי') 3180/07 אבו רייא אשר נ' מדינת ישראל, (6.11.07), שם, בנסיבות של נהיגה, לכאורה, בשיכרות, שלא על ידי הבעלים, קבע בית המשפט שאין להשיב הרכב נוכח חומרת העבירה וכדי שהדבר יביא להרתעה ולמניעת העבירה.

נוכח האמור, מאחר שמדובר בעבירה של סירוב לבצע בדיקת שיכרות שהיא עבירה חמורה, ולאחר שלא הוכח שנעשה מצד בעל הרכב כל שניתן למניעת העבירה, אני סבורה שאיסור השמוש ברכב למשך 30 יום הוא מידתי וסביר בנסיבות.

...

נוכח האמור, מאחר שמדובר בעבירה של סרוב לבצע בדיקת שכרות שהיא עבירה חמורה, ולאחר שלא הוכח שנעשה מצד בעל הרכב כל שניתן למניעת העבירה, אני סבורה שאיסור השימוש ברכב למשך 30 יום הוא מידתי וסביר בנסיבות.

לפיכך, הבקשה נדחית.

הבקשה וטיעוני הצדדים לפניי עתירת המבקש לביטול פסילה מנהלית ובטול הודעת איסור שימוש ברכב מ.ר. 56092601 (להלן: "הרכב"), כל אחת למשך 30 יום, אשר הוטלו ביום 25.02.24, לאחר שהמבקש נחשד בבצוע עבירת נהיגה בשיכרות מכוח סרוב לנשיפה, בנגוד לסעיף 62(3) לפקודת התעבורה, לעקיפה מסוכנת בנגוד לתקנה 47(ד) לתקנות התעבורה ואי מתן זכות קדימה במעגל תנועה אף שהוצב תמרור 303.

...

טענת המבקש שהסירוב נבע מחשש לחילול שבת אינה מתיישבת עם חומר החקירה, כפי שפירטתי לעיל ודינה להידחות, לכל הפחות לצורך הכרעה בבקשות שלפניי.

מכאן דין הבקשה להידחות על הסף.

סוף דבר מכל האמור לעיל, לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטות הקצין ובנסיבות אני סבורה כי אין מקום להתערב בהחלטות הקצין.

לאור כל האמור, הבקשות נדחות.