בקשה לביטול איסור שימוש ברכב בשל נהיגה בגילופין

מונחת בפניי בקשה לביטול הודעה בדבר איסור שימוש מינהלי ברכב (שמספרו 269-27-601) בת 30 יום שהוטלה על ידי קצין מישטרה, בגין עבירה של נהיגה בשיכרות בנגוד לסעיף 62(3), לפקודת התעבורה, התשכ"א- 1961 (להלן: "פקודת התעבורה"), ותקנה 169 ב לתקנות התעבורה, התשכ"א- 1961.

...

לסיכום לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה לביטול הודעת איסור השימוש ברכב.

מונחת בפניי בקשה לביטול הודעת איסור שימוש ברכב אשר הוטלה על רכבה של המבקשת למשך 30 יום בגין עבירה לכאורה של נהיגה ברכב תחת השפעת סמים אשר בוצעה על ידי בנה.

"העקרון המנחה בבחירת עבירות אלו הנו חומרת העבירה בצירוף חובה מוגברת של בעל הרכב לבדוק את הנהג לו נימסר הרכב. רכב הוא כמו כלי נשק ומי שמוסר אותו לשימוש האחר צריך לוודא שמדובר באדם נורמאטיבי שאינו נוהג בפסילת רשיון או בשיכרות וכדומה" (ראה: הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (השבתת רכב בשל עבירות תנועה חמורות), התשס"ד – 2004).

...

לסיכום אשר על כן, אני דוחה את הבקשה.

" על פי ס' 57ב(ג), רשאי בית המשפט לבטל את הודעת איסור השמוש או לקצרה: "אם היתקיימו נסיבות אחרות מאלה האמורות בסעיף קטן (ב) המצדיקות זאת ולעניין זה רשאי בית המשפט להביא בחשבון, בין היתר, את הזיקה בין בעל הרכב לבין מי שנהג ברכב...". לא מצאתי כי המבקש עומד באחד התנאים המצדיקים את היתערבות בית המשפט בהליך המינהלי.

ראו דבריו של כב' השופט נ' סולברג, ברע"פ 1286/11 אמברם נ' מדינת ישראל (16.10.12): "במציאות הקשה השוררת בכבישי ארצנו, בה מקפחים את חייהם אזרחים רבים, ראוי שבתי המשפט יעשו שימוש באמצעי אכיפה המאפשר לאסור שימוש ברכב, כפי שהתווה המחוקק... המחוקק ניסה לאזן בין הצורך להלחם בתאונות הדרכים באמצעות אכיפה אפקטיבית והרתעתית, לבין הפגיעה בזכות הקניין של הבעלים. " כן ראה בהקשר זה בש (חי') 3180/07 אבו רייא אשר נ' מדינת ישראל, (6.11.07), שם, בנסיבות של נהיגה, לכאורה, בשיכרות, שלא על ידי הבעלים, קבע בית המשפט שאין להשיב הרכב נוכח חומרת העבירה וכדי שהדבר יביא להרתעה ולמניעת העבירה.

...

נוכח האמור, מאחר שמדובר בעבירה של סרוב לבצע בדיקת שכרות שהיא עבירה חמורה, ולאחר שלא הוכח שנעשה מצד בעל הרכב כל שניתן למניעת העבירה, אני סבורה שאיסור השימוש ברכב למשך 30 יום הוא מידתי וסביר בנסיבות.

לפיכך, הבקשה נדחית.

החלטת הקצין להורות על פסילת רישיונו של המשיב לתקופה של 30 ימים, וכן על איסור השמוש ברכב לאותה תקופה, ניתנו בעקבות השימוע אשר נערך למבקש בגין חשד לבצוע עבירה של נהיגה בשיכרות – עבירה בנגוד לסעיפים 62(3) 64ב(א)(3) לפקודת התעבורה ותקנה 164א לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 .

כמו כן ב"כ המשיבה הפנה לעברו התעבורתי של המבקש שמלמד כי לחובת המבקש 32 הרשעות, בין היתר בגין נהיגה בשיכרות ופקיעת רישיון נהיגה.

סעיף 57ב(ב) לפקודת התעבורה קובע כי בית המשפט יבטל את הודעת איסור השמוש אם היתקיים אחד מאלה: (1) הרכב נילקח מבעליו בלי ידיעתו ובלי הסכמתו; (2) מי שנהג ברכב פעל בנגוד להוראותיו שח בעל הרכב, ובעל הרכב עשה כל שביכולתו כדי למנוע את העבירה כאמור בסעיף 57א(א).

...

בענייננו ולאחר שבחנתי קיומן של ראיות לכאורה כפי שהובא לעיל.

אני קובע כי לא נפל פגם בהפעלת שיקול דעתו של קצין המשטרה להורות על איסור שימוש ברכבו של המבקש.

נוכח כל האמור לעיל, הבקשה לביטול איסור השימוש ברכב נדחית.

   ההחלטה על איסור השמוש ברכב ניתנה לאחר שביתו של המבקש שני שקורי דחוח (להלן :"הנהגת") נתפסה נוהגת ברכב הנ"ל בתאריך 27/4/24 בכביש 1 ק"מ 6.2 מצפון לכאורה בשיכרות בכמות של 325 מק"ג העולה על 50 מק"ג שנקבע לגביה היותה שייכת לאוכלוסיה מיוחדת ונמסרה בשל כך הזמנה לדין וכתב אישום בגין נהיגה בשיכרות בנגוד לסעיפים 62(3), 64ב(א)(3), ו39א לפקודת התעבורה.

 בנוסף,  לבית המשפט הסמכות   לבטל את איסור השמוש ברכב או לקצר את התקופה שבה נאסר השמוש ברכב לפי סעיף 57ב(ג) "אם היתקיימו נסיבות אחרות מאלה האמורות בסעיף קטן (ב), המצדיקות זאת. ולעניין זה רשאי בית המשפט להביא בחשבון, בין השאר, את הזיקה בין בעל הרכב לבין מי שנהג ברכב". הנטל להוכיח את התקיימות ההגנה מוטל על הטוען לה (ע"ח 55180-01-22 "מואסי נ' מדינת ישראל).

...

אני סבורה, כי המבקש לא יוצא ידי חובתו שבתו לא תעשה עבירות עם הרכב או שנקט בפעולות פוזיטיביות כדי לשמור על הרכב או לוודא שבתו לא תקח אותו.

  על כן, אני מורה על דחיית הבקשה.