"
על פי ס' 57ב(ג), רשאי בית המשפט לבטל את הודעת איסור השמוש או לקצרה:
"אם היתקיימו נסיבות אחרות מאלה האמורות בסעיף קטן (ב) המצדיקות זאת ולעניין זה רשאי בית המשפט להביא בחשבון, בין היתר, את הזיקה בין בעל הרכב לבין מי שנהג ברכב...".
לא מצאתי כי המבקש עומד באחד התנאים המצדיקים את היתערבות בית המשפט בהליך המינהלי.
ראו דבריו של כב' השופט נ' סולברג, ברע"פ 1286/11 אמברם נ' מדינת ישראל (16.10.12):
"במציאות הקשה השוררת בכבישי ארצנו, בה מקפחים את חייהם אזרחים רבים, ראוי שבתי המשפט יעשו שימוש באמצעי אכיפה המאפשר לאסור שימוש ברכב, כפי שהתווה המחוקק... המחוקק ניסה לאזן בין הצורך להלחם בתאונות הדרכים באמצעות אכיפה אפקטיבית והרתעתית, לבין הפגיעה בזכות הקניין של הבעלים. "
כן ראה בהקשר זה בש (חי') 3180/07 אבו רייא אשר נ' מדינת ישראל, (6.11.07), שם, בנסיבות של נהיגה, לכאורה, בשיכרות, שלא על ידי הבעלים, קבע בית המשפט שאין להשיב הרכב נוכח חומרת העבירה וכדי שהדבר יביא להרתעה ולמניעת העבירה.
...
נוכח האמור, מאחר שמדובר בעבירה של סרוב לבצע בדיקת שכרות שהיא עבירה חמורה, ולאחר שלא הוכח שנעשה מצד בעל הרכב כל שניתן למניעת העבירה, אני סבורה שאיסור השימוש ברכב למשך 30 יום הוא מידתי וסביר בנסיבות.
לפיכך, הבקשה נדחית.