בקשה לביטול איסור שימוש ברכב בגין משקל יתר

לעניין זה ראו החלטת כבוד השופט ארז יקואל בע"ח 8397-06-17 מיום 18.6.17 שם נדחה ערר במסגרתו עתרה המבקשת לבטל הודעת איסור שימוש ברכבה וטענה כי אין בנמצא דוח כיול.

לעניין מסוכנותו של המבקש: עסקינן במבקש אשר מחזיק ברישיון נהיגה משנת 2011 וצבר לחובתו 9 הרשעות קודמות, לרבות הרשעה משנת 2017 בגין משקל יתר.

...

המבקש הודה בו במקום וטען : "אני הרגשתי שיש משקל בגלל ההילוכים שהיה קשה". תגובה משנית: "אולי בגלל שזה חומר רטוב". בנסיבות אלה, סבורני כי יש די והותר ראיות לכאורה להוכחת המיוחס למבקש.

וכך קבע בית המשפט: "הגם שלא צורפה תעודת כיול לחומר החקירה אשר הוגש לעיוני, לא מצאתי כי יש בכך , בשלב זה, כדי לשמוט את הקרקע מתחת לתשתית הראייתית הגולמית. סבורני כי לעת הזו , די בתעודת השקילה המציגה , לכאורה, משקל אסור ביחס לרכב שבבעלות העוררת ואין זה מן הנמנע כי תעודת כיול תתווסף לראיות בשלב הדיון בהליך העיקרי". בית המשפט אינו נדרש בשלב זה לבחון את משקל הראיות לכאורה, ומהימנות העדים.

סוף דבר - לאחר שעיינתי בחומר החקירה בעניינו של המבקש, לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטה ואני דוחה את הבקשה לביטול צווי איסור השימוש ביחס לרכב ולגרור.

לאור האמור – הבקשות נדחות.

בפני בקשה לביטול הודעת איסור שימוש ברכב אשר ניתנה ביחס לרכב המצוי בבעלות המבקשת (משאית מסוג גורר + נגרר).

בנסיבות אלה, חלה לשיטת ההגנה ההגנה הקבועה בסעיף 57 ב(ב) שבפקודת התעבורה ויש הצדקה להשיב המשאית למבקשת או לחליפין להשיב לה את הנגרר בפרשה זו. המדינה היתנגדה לבקשה, טענה כי יש בראיות כדי לבסס מצב של מסוכנות אשר נבעה מכלל הרכב (גורר+ נגרר) ובטיעוניה אף הפניתה לפסיקה של בית המשפט המחוזי המבססת עמדה זו. עוד טענה המדינה כי נתוני החברה מצביעים על בעלות ב-6 משאיות שכולן "זכו" לקבל דוחות תנועה בשנים האחרונות ובכלל זה עבירות משקל, כך גם נהג המשאית הספציפית קיבל כבר 3 פעמים בעברו דוות בגין משקל יתר מה שמעיד על היתנהלות בלתי תקינה ואף רשלנית של המבקשת.

ביחס לסעיף 57 לפקודת התעבורה, ולתכלית החקיקתית במסגרתו, ר' בש (ב"ש) 22261/09 אלי ריבוח נ' מדינת ישראל (17.12.09), שם נפסק כי "התכלית החקיקתית הנוגעת לסעיף 57 לפקודת התעבורה היא למנוע מסוכנות מידיית הנובעת מביצועה של עבירת תעבורה המנוייה בתוספת השביעית, אשר בוצעה עם רכב מסויים, ולהרתיע נהגים מביצועה. התכלית ההרתעתית מוכחת כשלעצמה מהעובדה, ניתן להשבית רכב שבעליו לא עבר כלל את העבירה ולא נשקפת ממנו כל מסוכנות". משזו התכלית, ובהתייחס לאמור לעיל בדבר הכללים הפרשניים בכלל, וביחס לביטויים השונים בפרט, תיבחן הוראת סעיף 57א(א)(1) לפקודת התעבורה (נוסח חדש), אשר היא הבסיס הנורמאטיבי להטלת האיסור על שימוש ברכב בשל משקל העולה על המשקל הכולל המותר.

...

מהאמור עולה כי מילות החוק, הקשר הביטוי "רכב", והגיון הקניית הסמכות לאסור שימוש, לצד תכלית ההוראה, מביאים למסקנה כי הביטוי "רכב" משמעותו הן הגורר והן הגרור, ושניהם גם יחד, גם כאשר משקל היתר היה בגרור בלבד.

ביחס לטענות ב"כ המבקשת לפיהן עשתה המבקשת כל שביכולתה כדי למנוע את ביצוע העבירה ולמעשה המדובר בנהג שהפר את הוראותיה, הרי שגם טענה זו נדחית על ידי: מנתונים שהציגה המדינה עולה כי למבקשת 6 משאיות וביחס להן ניתנו בשנים האחרונות מספר פעמים דוחות בגין עבירות חריגת משקל (כן הציגה המדינה גם עבירות רבות אחרות).

אני קובע כי החלטת קצין המשטרה במקרה זה סבירה ואין אני מוצא כל הצדקה לבטל אותה ביחס לכלל הרכב שנתפס (גורר + נגרר).

הבקשה נדחית.

בפני בקשה לביטול הודעת איסור שימוש ברכב משא (גורר+נגרר) אשר הושבת למשך 30 יום לאחר שיוחסה לנהג הרכב ביצוע עבירת משקל חורג בנגוד לתקנה 85(א)(5) בתקנות התעבורה.

בהתאם להחלטות מנחות שונות שניתנו בשנים האחרונות על ידי בתי משפט מחוזיים, רואה משטרת ישראל בגורר+הנגרר רכב אחד אחוד המבצע כולו לכאורה עבירה של חריגת משקל, וברגע שאחד מחלקיו (גורר או נגרר) נמצא עם משקל יתר העולה על 15% חריגה, ניתנת הודעת איסור שימוש לשני חלקי הרכב.

דיון – כדעת התובע בפרשה זו, ובהתאם לפסיקתו המנחה של בית המשפט המחוזי בפרשת עביידיה, יש לראות ברכב מחובר (גורר+נגרר) יחידה אחת אשר נעה על הכביש, וככל שחלק ממנה מייצר סכנה לשלום הציבור עקב משקל יתר, הרי שכלל הרכב "שותף" לאותה הסכנה ויש הצדקה מלאה לנקיטת ההליך המינהלי כלפי כלל הרכב.

...

אני סבור כי גם אם משפטית מתקיימת חריגה בגרור המאפשרת השבתה מלאה של כלל הרכב, מתקיימות בפרשה ספציפית זו נסיבות המצדיקות מידתיות שונה של החלטת קצין המשטרה לפחות ביחס לגורר ואסביר את עמדתי: אין המדובר בסיטואציה בה נמצא חציו של רכב עם משקל עודף בולט המקרין באופן ממובהק על מסכנות כלל הרכב.

אני סבור כי ככל שהדבר קשור לגורר לגבי נהיגתו לא הוגש כלל כתב אישום כנגד נהג הרכב בגין חריגת משקל, נכון יהיה אם תקופת איסור השימוש בו תקוצר ל- 15 יום, נוכח השפעת משקל היתר הקל עליו מהנגרר שהיה רתום אליו.

אני קובע כי בתום 15 יום מיום 13.9.21 תבוטל הודעת איסור שימוש אשר ניתנה כנגד רכב מ.ר 30882201 ורכב זה יושב למבקש כנגד הצגת החלטה זו ותשלום הוצאות אחסנתו.

עניינה של החלטה זו הוא בבקשה לביטול הודעת איסור שימוש שהוטלה על רכב משא סגור, הרשום על שמו של המבקש, בגין עבירה של משקל יתר.

בעניינינו, המבקש הנו בעל הרכב ולכן המסגרת הנורמאטיבית לבקשה הנה סעיף 57ב(ב) לפקודת התעבורה.

...

טרם סיום אציין כי דין טענת המבקש כי נפל פגם בשימוע מאחר והוא בעל הרכב והוא לא זומן לשימוע – להידחות.

לעניין זה כבר קבעתי בהחלטתי בבפ"מ (י-ם) 3444-03-14 דדוש נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 25.03.14) כי "אין בעובדה שהשימוע נערך לנהג ולא לבעל הרכב כדי לפגום מתוקפה ותקינותה של החלטת הקצין. בהתאם לסעיף 57 לפקודת התעבורה אין חובה לזמן את בעל הרכב לשימוע ודי בעריכת השימוע לנהג כדי לקיים את מצוות המחוקק. יחד עם זאת, אין בכך כדי למנוע מבעל הרכב לפנות בעצמו לבית המשפט לביטול הודעת איסור השימוש כפי שעשה המבקש בענייננו". (ראו גם החלטתי בבש"א 13081-01-19 אלבז נגד מדינת ישראל (מיום 14.02.19); ע"ח 17664-02-18 קדאח נגד מדינת ישראל (מיום 11.02.18); ע"ח 23163-01-12 מדינת ישראל נגד דודל (מיום 02.01.2012)).

כללו של דבר לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטה לאסור את השימוש ברכב לתקופה של 30 ימים, ולא מצאתי כי קיימות נסיבות המצדיקות ביטול ההחלטה או קיצור התקופה, ועל כן אני מורה על דחיית הבקשה.

בפני בקשה לביטול הודעת איסור שימוש ברכב משא (גורר+נגרר) אשר הושבת למשך 30 יום לאחר שיוחסה לנהג הרכב ביצוע עבירת משקל חורג בנגוד לתקנה 85(א)(5) בתקנות התעבורה.

בהתאם להחלטות מנחות שונות שניתנו בשנים האחרונות על ידי בתי משפט מחוזיים, רואה משטרת ישראל בגורר+הנגרר רכב אחד אחוד המבצע כולו לכאורה עבירה של חריגת משקל, וברגע שאחד מחלקיו (גורר או נגרר) נמצא עם משקל יתר העולה על 15% חריגה, ניתנת הודעת איסור שימוש לשני חלקי הרכב.

דיון – כדעת המדינה בפרשה זו, ובהתאם לפסיקתו המנחה של בית המשפט המחוזי בפרשת עביידיה, יש לראות ברכב מחובר (גורר+נגרר) יחידה אחת אשר נעה על הכביש, וככל שחלק ממנה מייצר סכנה לשלום הציבור עקב משקל יתר, הרי שכלל הרכב "שותף" לאותה הסכנה ויש הצדקה מלאה לנקיטת ההליך המינהלי כלפי כלל הרכב.

...

אני סבור כי ככל שהדבר קשור לנגרר לגבי נהיגתו לא הוגש כלל כתב אישום כנגד נהג הרכב בגין חריגת משקל, נכון יהיה אם תקופת איסור השימוש בו תקוצר ל- 15 יום, נוכח השפעת משקל היתר הקל עליו מהגורר שהיה רתום אליו.

לסיכום, אני קובע כי בתום 15 יום מיום שהושבת נגרר מ.ר 61490002 תבוטל הודעת איסור השימוש אשר ניתנה כנגדו, ורכב זה בלבד יושב למבקשת.

הבקשה ביחס לגורר מ.ר 9597676 נדחית מהנימוקים לעיל.