לטענת התובע, עקב הפרת הסכם הפשרה, נגרמו לו עוגמת נפש וסבל לתקופה של מספר שנים, והוא זכאי עקב כך לפצוי כספי בסך של 100,000 ₪.
עניין הוא בשיהוי ניכר בהגשת התובענה לביטול ההסכם, מבלי שיונח הסבר סביר לדבר, דבר שלפי הפסיקה מטה את הכף לטובת הנתבעים, לדחיית התביעה מטעם זה.
משלא קיימו הנתבעים את היתחייבותם בהסכם הפשרה, ומשלא השלים התובע עם הדבר, הוא פנה לבית המשפט בהליך לאכיפת ההסכם, על ידי הגשת בקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט, וזאת ביום 16/11/15.
...
על רקע זאת, ועל רקע המסקנה כי בתום הליך מורכב שדרש פרק זמן לא קצר, שהנתבעים לא צפו מראש, ניתן, בסופו של יום, צו ירושה כנדרש בהסכם הפשרה, נסללה עתה הדרך לקיום הסכם הפשרה במלואו, ואין זה נכון וצודק, בשלב זה, להורות היום על ביטולו.
מהנימוקים שציינתי מעלה, גם דין התביעה לדמי שימוש ולפיצויים להידחות, שכן, הנתבעים מחזיקים בחלק מחלקה 34 לפי זכות בדין, גם לפי הסכם הפשרה ופסק הדין שניתן לפי הסכם כאמור.
סוף דבר
לאור כל האמור, אני דוחה את התביעה.
