בקשה לבטול מחיקה מחוסר מעש לאחר הפרת הוראות בית המשפט

מה דינה של בקשה לבטול מחיקה מחוסר מעש לאחר שהצדדים היתעלמו מהחלטות בית המשפט, הפרו את הוראות תקנות סד"א ולא מימשו את הצהרותיהם בבקשות חוזרות ונישנות? רקע לפני בתביעת נזיקין בגין רשלנות רפואית.

...

כיום - בחשיבה לאחור - סבורני שאותו שופט צעיר צדק ואני (ושופטי המחלקה) טעו.

סבורני שתיק זה הוא דוגמה טובה לכך.

כמצוות התקנות שצוטטו לעיל ומשלא מצאתי כל סיבה לפטור מי מהצדדים מלשלם הוצאות לטובת אוצר המדינה, הנני מחייב הן את התובע והן את הנתבעת לשלם לאוצר המדינה, סך של 1,800 ₪.

ביום 6.7.15 הורה בית המשפט על מחיקת התביעה מחמת חוסר מעש וזאת לאחר מספר התראות שנשלחו בימים 17.10.13, 19.5.14, ו- 31.5.15.

טענות התובעת:- התובעת מבקשת כי בית המשפט יורה על פינוי הנכס וזאת מאחר ולטענתה הופר חוזה השכירות.

בדיון מיום 18.3.18 חידד ב"כ הנתבעת והבהיר כי:- התביעה שהוגשה היא תביעת פינוי בלבד, בית המשפט לא התבקש בכתב התביעה להורות על ביטול ההסכם, והתובעת מעולם לא ביקשה סעד זה. לפיכך מדובר בתביעה שאינה במקרקעין ותקופת ההתיישנות הנה 7 שנים.

3) תשובת עו"ד רביבו מיום 4.7.03 ובו הוא מבהיר כי מבחינת הנתבעת אין מניעה לממש את האופציה ובילבד שהתובעת תעביר את כל המסמכים הנדרשים והמנויים במכתב, כולל אישור רשם המשכונות, אישור רשם החברות, אישור החברה המשכנת, אישור מנהל מקרקעי ישראל ואישור עריית דימונה (לאחר שיתקבל אישור מבית המשפט לגבי הסדר חוב) – נספח ה לתגובת התובעת לבקשה לביטול פסק דין.

...

השורה התחתונה הינה כי ככל שמדובר בעילת פינוי הנובעת מכך שלא נחתם הסכם מכר, הרי שעילה זו התיישנה ודין התביעה להידחות בגינה.

לפיכך, הטענה לתשלום חוב הארנונה נדחית.

כמו כן בעודו תחת צו כינוס נכנסים נעשה ניסיון להעביר את הרישום של החברה על שמו של אחר לסיכום: מכל האמור לעיל דין התביעה להידחות.

ביום 14.12.16 הגיש התובע בקשה לביטול ההחלטה מיום 11.12.16 ולמתן ארכה להגשת תצהירי עדות ראשית (בקשה 22 הנ"ל), במסגרתה חזר התובע על טענותיו והוסיף, כי בין הצדדים קיים פער כוחות ומידע שיש ליתן עליו את הדעת; כי הפרוצידורה אינה גוברת על המהות; כי הצדדים לא השיבו לדרישותיו לגילוי מסמכים והשבה על שאלונים ולמעשה הם אלו שלא נשמעו להחלטות בית משפט; כי החלטתי מיום 11.12.16 פוגעת באופן קשה בתובע; כי ביום 30.10.16 פרצה שרפה במשרדי ב"כ התובע שהביאה להשבתה כוללת במשרד.

בתגובותיהם, פרטו הצדדים את השתלשלות העניינים, חזרו על טענותיהם, והוסיפו כי דרישות התובע הגיעו לידם לאחר המועדים שנקבעו בהחלטה שיפוטית להשלמת ההליכים המקדמיים - התובע העביר דרישותיו לצדדים ביום 13.10.2016 (ולכל המוקדם ביום 6.10.16 כאמור בתגובת צד ג' 2 לבקשות התובע), בעוד שהמועד האחרון שנקצב לכך על ידי בית המשפט, וגם זאת לפנים משורת הדין, היה 29.9.16, כאמור לעיל.

התובע הגיש תביעתו בחודש פברואר 2015, ומאז היתעלם למעשה לחלוטין הן מהוראות הדין והן מהחלטות בית המשפט, כדלקמן: · ביום 28.6.15 נשלחה אל התובע התראה בפני מחיקה מחוסר מעש, זאת לאחר ששקט על שמריו במשך מספר חודשים ולא קידם את התביעה שהוגשה על ידו.

כאשר מדובר בבעל דין המפר באופן חוזר ונשנה את כללי הדיון, ואינו מקיים באופן שיטתי ומכוון את החלטות הביניים של בית המשפט, רשאי בית המשפט לסלק את התובענה על הסף (ראו: ע"א 2328/07 יורם גיל נ' עו"ד אבירם דרזנר (2009, פורסם במאגרים), שם נדחתה תביעה עקב אי קיום שיטתי של החלטות ביניים).

...

ייאמר מייד - הגעתי לכלל מסקנה שיש להורות על מחיקת התביעה, ומשכך דין בקשות התובע הנ"ל, להידחות.

נוכח כל האמור, אני מורה על מחיקת התביעה.

בקשות התובע למחיקת כתב ההגנה ולביטול ההחלטה ולמתן ארכה להגשת תצהירי עדות ראשית נדחות מיניה וביה.

התובע ישלם לנתבע מס' 1, לנתבע מס' 2 ולצד השלישי מס' 2, הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 1,500 ₪ לכל אחד מהם (וזאת מעבר להוצאות בהם חויב התובע עד לשלב זה).

לטענת המשיבים, המרצת הפתיחה הוגשה רק לאחר שהמבקשים הפרו את הסכם השכירות שנחתם בינם לבין המשיבה 2 ועקב כך הגישה המשיבה 2 תביעה לפינוי המבקשים מהדירה.

בנסיבות אלה, טוענים המשיבים, בהן המבקשים היתעלמו במשך כחודש וחצי מהחלטות בית המשפט, אין לבטל ההחלטה בדבר מחיקת התובענה מחוסר מעש.

בהתאם להוראות תקנה 45 לתקנות החדשות, מקום בו בית המשפט הורה שעל המבקשים לעשות דבר שבסדרי דין תוך מועד מסוים, והם לא עשו כן, ניתן למחוק את כתב הטענות שהוגש מטעמם, בלא החלטה שיפוטית, ובילבד שניתנה התראה על כך לפחות 20 יום מראש.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים לעניין זה, מצאתי כי גם אם אקבל טענות המבקשים כי לא הגישו תשובתם להודעת המשיבים ועמדתם אשר להמשך ניהול ההליך במועד בשל הסגר שהוטל על המשק בינואר 2021 אשר הקשה על פעילותו של משרד בא כוחם ובשל כניסתו לבידוד, הרי שבנסיבות העניין, שעה שהמבקשים אף עותרים להעברת התובענה לפסים של תביעה רגילה, לא יהא בבטול ההחלטה בדבר מחיקה מחוסר מעש כדי לייתר מחיקת התובענה.

...

עם זאת, בנסיבות העניין, לא מצאתי להורות על העברת הדיון בתובענה לפסים רגילים וסבורתני כי יש מקום להותיר החלטת המחיקה על כנה ולהורות על הגשתה מחדש כתביעה אזרחית וזאת מהטעמים שיפורטו להלן.

ראשית, מקובלת עלי טענת המשיבים כי אין מקום לתת יד להימשכות ההליכים, כתוצאה מהתנהלותם של המבקשים, כאשר כל עוד נמשכים ההליכים בתובענה מעוכב בירורה של התביעה לפינויים מהדירה.

המזכירות תדוור העתק החלטתי זו לב"כ הצדדים.

ביום 3.1.2022 הגישו הצדדים בקשה לביטול ההחלטה בדבר מחיקה מחוסר מעש, וטענו כי אך בשל טעות אנוש לא הוגשה התייחסותם להודעת היועץ המשפטי לממשלה.

ביום 10.1.2022 הגיש המבקש התייחסותו לעמדת הגורמים המקצועיים, במסגרתה טען כי אין חולק כי הסדר הפשרה מתייחס להליך הספציפי ולעילות התביעה הספציפיות, כמו גם לתקופת ההפרה הנטענת, והוא אינו מיתנגד לשנות את נוסחו באופן שיניח את דעתו של היועץ המשפטי לממשלה או של בית המשפט.

דיון מינוי בודק בסעיף 19(ב)(1) לחוק תובענות ייצוגיות נקבע, כי: "בית המשפט לא יאשר הסדר פשרה אלא לאחר שקבל חוות דעת מאדם שמינה לשם כך, שהוא בעל מומחיות בתחום שבו עוסקת הבקשה לאישור או התובענה הייצוגית (בסעיף זה - בודק), אלא אם כן סבר בית המשפט שחוות הדעת אינה נידרשת, מטעמים מיוחדים שיירשמו; שכרו והוצאותיו של בודק, וכן אופן תשלומם, ייקבעו בידי השר". בדברי ההסבר להצעת חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (ה"ח הממשלה 234 מיום 26.1.06 בעמ' 269) נאמר בהתייחס לסעיפים 18 ו-19 לחוק תובענות ייצוגיות: "מטרת סעיף זה וסעיף 19 היא להסדיר מקרים שבהם מיישבים הצדדים את הסיכסוך ביניהם בדרך של הסדר פשרה, והסדר זה מחייב את כל חברי הקבוצה. החשש במקרים אלו הוא מפני קנוניה בין התובע המייצג לבין הנתבע, כך שהתובע המייצג יפיק תועלת אישית מן הפשרה על חשבון חברי הקבוצה. למעשה, במצבים שבהם מושג הסדר פשרה, נוצר אצל התובע ניגוד עניינים בין טובתו האישית ובין האינטרסים של הקבוצה, דבר המצדיק פקוח מוגבר הן על ידי בית המשפט והן על ידי חברי הקבוצה". [עוד על השיקולים שבמינוי בודק ראו רע"א 1644/15 גור נ' דור אלון אנרגיה בישראל (1998) בע"מ (פורסם בנבו, 27.05.2015).

גמול ושכר טירחה סעיף 19(ו) לחוק תובענות ייצוגיות קובע כך: "אישר בית המשפט הסדר פשרה, יקבע גמול למבקש או לתובע המייצג, לפי העניין, בהתאם להוראות סעיף 22, ושכר טירחה לבא כוח המייצג בהתאם להוראות סעיף 23, ורשאי בית המשפט להיתחשב בהמלצה מוסכמת שהוגשה לו על ידי הצדדים לעניין זה". כמפורט לעיל, בנסיבות העניין הסכימו המבקש ובא כוחו, לפנים משורת הדין, לוותר על קבלת גמול ושכר טירחה, מבלי שיהיה בכך כדי ללמד על הליכים אחרים.

...

על פי הנטען בבקשה שלפניי, על רקע האמור ניהלו הצדדים מו"מ על מנת להגיע להסכמות ולייתר את המשך בירור ההליכים השונים בעניינן של המשיבות.

ראשית, שעה שאין חולק כי המשיבות מפרסמות באתרי האינטרנט של המלונות את התאמות הנגישות בשירות ובמקום, שוכנעתי כי אין מקום להמשיך ולברר את בקשת האישור, על כל הכרוך בכך.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל מצאתי כי הסדר הפשרה המתוקן סביר והוגן והגעתי למסקנה כי יש לאשרו- וכך אני מורה.

בהתאם להוראות סעיף 25(א)(4) לחוק תובענות ייצוגיות אני מורה על פרסום הודעה בדבר אישור הסדר הפשרה מתוקן (כפי שצורף להודעת הצדדים מיום 26.1.2022), בשני עיתונים יומיים בעלי תפוצה רחבה, בשפה העברית.