בקשה לבזיון בית משפט והסכמה בין הצדדים

]לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט מרדכי כדורי) בת"א 50435-11-19 מיום 19.12.2021, במסגרתה דחה בית המשפט את בקשת המבקשים לשינוי תנאיו של צו המניעה הזמני אשר ניתן על ידו ביום 28.11.2019, בהתאם להסכמת הצדדים באותה העת (להלן: צו המניעה הזמני).

כתוצאה מכך, גם אין הסכמה בין הצדדים ביחס לתשלומים לצדדים שלישיים הנגזרים מהוצאות החברה אשר אינן מוסכמות, כדוגמת תשלום מיסים ביחס למשכורות שמושכים המבקשים 3 ו- 6 (על פי הנמסר לי, לאור חוסר היכולת לבצע תשלומים אלה באמצעות המנגנון המוסכם, הם בוצעו, ככל שבוצעו, במזומן).

יצוין כי המחלוקת האמורה הובאה בעבר לפתחו של בית משפט קמא במסגרת בקשת בזיון בית משפט שהוגשה על ידי המשיב, ואולם בהחלטתו מיום 9.2.2021 קבע בית המשפט כי משיכת המשכורות על ידי המבקשים 3 ו-6 אינה מצדיקה הוצאת צו בזיון נגדם (להלן: ההחלטה בבקשת הביזיון).

...

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים בכתב, ושמעתי את טיעוניהם בעל פה, החלטתי לתת רשות ערעור, לדון בבקשה כבערעור, ולהורות על קבלת הערעור.

סוף דבר: הבקשה מתקבלת איפוא כמפורט לעיל.

נטען כי התיקון נידרש משלושה טעמים: הראשון, הוספת עובדות חדשות שהתרחשו והתבררו לאחר הגשת התביעה ואשר לא היו יכולות להיות בידיעת התובע בעת הגשתה; השני, השלמת חוסר בכתב התביעה, הן ביחס למערכת ההסכמות בין הצדדים ולמסמכים והן ביחס לנימוקים ולטענות משפטיות; והשלישי, עניינים שעלו מהחלטת בית המשפט בסעד הזמני ובדיון בבקשה לביזיון בית משפט.

...

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובמסמכי התיק, הגעתי לכלל מסקנה כי ענייננו נכלל בגדרם של המקרים בהם אף אם תינקט בחינה קפדנית של הבקשה, יש להתירה.

עם זאת, חלוף המועד הקבוע בתקנה 49(ב) אינו שולל מבעל דין את האפשרות לבקש לתקן את כתב טענותיו, ואינו מונע מבית המשפט להיעתר לבקשה, בנסיבות המתאימות, בהתאם לסמכות שהוקנתה לו בתקנה 46(א) לתקנות סדר הדין האזרחי (עניין ריץ' אנד רויאל, פסקה 17; עניין פלונית, פסקה 12).

בהינתן מכלול השיקולים, ובהתחשב גם באינטרס הציבורי בקיומו של הליך משפטי יעיל והוגן ובמניעת התדיינויות נוספות בעתיד - יש להיעתר לבקשת התיקון בצד חיוב התובע בהוצאות ומתן אפשרות לנתבעים להגיש כתבי הגנה מתוקנים.

טרם הדיון הגישה חברת אביסרור תגובתה ביום 07.08.20 במהלכה הלינה על מומחה בית המשפט, ועל הסכומים הגבוהים שהיא נידרשת לשלם למומחים במסגרת הליך זה, וביקשה פשוט לתת לה "לבצע את העבודה על פי הבנתה וידיעותיה המקצועיות, תחת פקוח כמובן..". זאת על אף שכאמור לעיל, בהסכם הדיוני בין הצדדים, שהושג רק מספר חודשים קודם לכן, התחייבה חברת אבסירור לבצע את הדברים לפי הוראות והנחיות המומחה מטעם בית המשפט.

.". עוד נרשם שם: "ככל והתשלום לא יבוצע תוך 7 ימים מהיום יוכל ב"כ התובעת להגיש בקשה לביזיון בית המשפט...". הבדיקות סוף סוף בוצעו, המומחה נתן עליהם את דעתו, ולפיכך הוריתי לחברת אבסירור להכין מיפרט לבצוע התיקונים (אותו מיפרט שחברת אביסרור ביקשה להכין רק לאחר ביצוע הבדיקות ונעתרתי לבקשתה).

ביום 14.0722 ניתנה החלטתי כדלקמן: "לא נידרשת תגובה לתגובה זו. על הצדדים לשוחח ביניהם ולהגיע להסכמות. ככל ולא יגיעו להסכמות יתייצבו לדיון. צד שימצא זה שסיכל את המשך העבודות ו/או גרר רגליים ו/או פנה בבקשות סרק לבית המשפט ו/או לא גילה לביתה משפט את כל הנתונים – עשוי להיות מחויב בהוצאות. בית המשפט כבר הסביר בדיון הקודם שככל ומידת הפיקוח שצריך להפעיל בתיק זה לא תהיה סבירה – הוא עשוי לבטל את מתוה התיקונים. הצדדים ישוחחו ביניהם וינסו להגיע להסכמות שייתרו את מועד הדיון....". התובעת הודיעה בתגובה כי ניסתה לשוחח עם חברת אביסרור אולם לא היתקבל לו"ז לבצוע העבודות (הוגש ביום 14.07.22).

...

בית המשפט פיקח; ניסה לגשר בין הפערים; נתן עצות; פנה לצדדים והסביר אופן ההתנהלות הנכון; קיים מספר דיונים; נתן עשרות החלטות; בהמשך גם נעתר לבקשת התובעת ופסק הוצאות לחברת אבסירור, ועוד הוצאות, ועוד הוצאות.

בהתאם לקבוע בתקנה 41(א)(4) לתקנות סדר הדין האזרחי התשע"ט – 2018 (החלה לפי הוראות המעבר גם על תביעות שהוגשו טרם שנת 2018), לפיה בית המשפט רשאי להורות על מחיקת כתב תביעה בכל עת על יסוד אחד מנימוקים אלה – כל נימוק אחר שלפיו הוא סבור שראוי ונכון למחוק את התביעה, אני מורה על מחיקת התביעה שכן דומה כי מתן צו עשה בנסיבות אלו אינו יעיל ו/או אינו ישים.

הסכמה זו מחייבת אותה ולפיכך אני מורה כי חברת אבסירור תשלם לתובעת סך של 20,000 ₪ בגין עוגמת נפש.

ביום 04.06.2018 הגישה מישפחת מוהנא ויונס בקשה נוספת לפי פקודת ביזיון בית משפט, שבה נטען כי חרף החלטת בית המשפט מיום 08.03.2018 טרם הורידה מישפחת אבו הלאל את העמודים, והיא ממשיכה להפריע בדרך.

משמעותה של הסכמת הצדדים על חוות דעת מכריעה מטעם מומחה מוסכם: בית המשפט לא ייטה להתערב בה, בן בשל מעמדו של המומחה, הן בשל ההסכמה אזכיר כי במסגרת ההליך שהתנהל לפניי הסכימו שני הצדדים במפורש בבקשה מוסכמת שהגישו ביום 10.03.2019 כי חוות דעתו של המומחה המוסכם תהיה חוות דעת מכריעה וסופית שתסיים את המחלוקות בין הצדדים.

...

בנסיבות אלו, וכשכלל לא ברור מהו מעמדם של אבו הלאל בקרקע ובחלק שבמחלוקת, אני דוחה את הסעד שהתבקש, הן מבחינת דיני המקרקעין, הן מבחינת דיני הנזיקין, והן מבחינת דיני עשיית עושר ולא במשפט.

אחר שקיבלתי את חוות דעתו של המומחה, התומכת בעמדת אבו הלאל לעניין גבולות המקרקעין, החלטתי לקבל חלק זה של התביעה שכנגד, אך זאת באופן מצומצם.

כן אני נעתר לבקשת אבו הלאל לצו מניעה.

בנסיבות אלה, מעבר לעירבון ולהתחייבות שהופקדו בהתאם להחלטתי מיום 5.6.2018, ושתכליתם וידוא כי הדרך מפונה בהתאם להסכמות ולקביעת המומחה – אני מורה כי משפחות מוהנא ויונס (התובעים והנתבעים שכנגד – יחד ולחוד) ישלמו למשפחת אבו הלאל הוצאות הליך בסך כולל של 50,000 ₪.

לעניין החיוב הכספי, נטען כי סוכם בין הצדדים, כי התשלום יבוצע תוך קזוז חובותיו של המבקש לועד הבית, אולם בהמשך חזר בו המבקש מהסכמה זו, באמצעות מכתב מאת באת כוחו.

בדיון שהתקיים לפניי, במעמד הצדדים, לאחר שנשמעו טיעוניהם ובהמלצת בית המשפט, הגיעו הצדדים להסכמות כדלקמן: "לאחר ששמענו את בית המשפט, מוסכם עלינו כי הנציגות תזמין, על חשבונה ללא כל חיוב של המבקש, את מר אסי פייזק לשם קבלת חוות דעת על עבודות האיטום שבוצעו והאם יש בהם בכדי לפטור [צ"ל – "ליפתור"] את הליקויים שאיתר במסגרת חוות הדעת שנתן למפקחת על המקרקעין במסגרת תיק 3/92/2019.

האם יש לכוף על המשיב 1 את ביצוע הוראות פסק הדין מכח פקודת הבזיון? באשר לעתירת המבקש לקבוע, כי יש לכוף גם אל המשיב 1 את ביצוע הוראות פסק הדין, מכח פקודת הבזיון, לאחר ששקלתי את הבקשה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להיתקבל, ואלו נימוקיי; בפסק הדין שניתן ע"י בית המשפט העליון ב - רע"פ 4169/12 דן מחזור בע"מ ואח' נ' מ"י (פורסם בנבו) (להלן: "הילכת דן מחזור"), נקבע כי יש סמכות לבית המשפט לידון בבקשה לפי פקודת הביזיון, גם כנגד צדדים שלישיים.

...

בגין כל 7 ימים שיחלפו מן המועד האמור, שהם ממשיכים להפר את צווי המפקחת, תשלם המשיבה 2 קנס ע"ס 1,000 ש"ח והמשיב ישלם קנס ע"ס 500 ₪, וזאת עד ליום 15.07.24.

לא יקוימו הצווים, במלואם, עד ליום 10.07.24 כאמור, בגין כל 7 ימים נוספים שיחלפו בו ממשיכים המשיבים להפר את הצווים, תשלם המשיבה 2 קנס ע"ס 2,000 ₪ והמשיב 1 ישלם קנס ע"ס 1,000 ₪.

באשר לשאלת ההוצאות, לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים, אני מוצאת לחייב את המשיבים, באמצעות המשיבה 2, בהוצאות המבקש כדלקמן: שכ"ט עו"ד ע"ס 7,000 ₪, בתוספת אגרת משפט כפי ששולמה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל.