בקשה לבזיון בית משפט בגין הפרת פסק דין בתביעת שכנים

בית משפט השלום בחיפה ת"א 45221-06-20 צינמן ואח' נ' מרגלית ואח' תיק חצוני: לפני כבוד השופטת איילת הוך-טל התובעים (הנתבעים שכנגד) .1 יואל צינמן ת"ז 051832905 .2 מיכל צינמן ת"ז 056508187 הנתבעים (התובעים שכנגד) .1 יוסף מרגלית ת"ז 028594612 .2 אמנון פרץ ת"ז 051973170 הנתבעים הפורמליים 1. סמדר מדלין פרץ ת"ז 067621987 2. אילנה דגני ת"ז 006387385 פסק דין

בבקשתם, עתרו התובעים לביטול האספה שהתקיימה מאחר שלטענתם מדובר בהפרה של הוראות בית המשפט וההסכמה אליה הגיעו הצדדים במסגרת הדיון בסעדים הזמניים שהתבקשו.

ככל שלא יפעל כאמור, יוטל עליו קנס בגין הפרת ההסכם וביזיון בית משפט.

דיון והכרעה בפתח הדיון כדאי לרענן את זכרונם של הצדדים ולהביא בפניהם ציטוט מאיזכור של רע"א 7112/93 פ"ד מ"ה (5) 550, המובא בפסק דינה של המפקחת לפי חוק המקרקעין מיום 6.3.05 אשר ניתן בתביעות הדדיות שהונחו בפניה מאת מישפחת פרץ ונציגות הבית המשותף - "חיים יחדיו- וכך בבית משותף – מחייבים מעצמם ויתור אהדדי של כל המעורבים; בשיתוף חייב כל שותף לתרום מעצמאותו לטובת זולתו כשם שזולתו יתרום לו. תרומות הדדיות אלו אינן מעשה חסד, והרי השתוף אמור להשביח את חייבם – אף את רכושם – של החיים יחדיו" (ראו האזכור המובא בסיפא של פסק הדין בתיק מס' 254/04- נספח ס"א לתצהיר התובעים).

יש לייחל לכך שהצדדים ישכילו להפנים וליישם מכאן ואילך את הסיום לספרה של לאה גולדברג דירה להשכיר "ובמגדל גרים עד היום, שכנים טובים חיי -שלום". המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים, כמקובל.

...

על כן, אני מורה לצדדים להימנע מכך.

משעה שכך הם פני הדברים, מתייתר הצורך לדון במתן צו שיורה על ניתוקה, הוא הסעד היחיד שהתבקש במישור זה. סוף דבר התביעות בעיקרן נדחות הדדית, למעט בשלוש הנקודות כדלקמן – ניתן צו הדדי האוסר על הצדדים (צינמן מול פרץ ומרגלית) להטריד, לאיים, לבלוש, ולצלם זה/ו את זה/ו. צו זה יעמוד בתוקפו למשך שנה מהיום.

נוכח התנהלותם ההדדית של הצדדים בהליך זה והעובדה שהנושא הגיע לפתחו של בית המשפט משום שאיש מהצדדים לא השכיל לעצור את המחלוקת בטרם הסלימה לכדי התביעות ההדדיות, אני מורה כי כל צד יישא בהוצאותיו.

המחוקק הכיר בכך שסכסוכים בין שכנים לבית משותף הם ענין לערכאה נפרדת, האוחזת במיומנות להדרש להם, מתמחה ומתמקצעת באלה הדברים ומספקת אכסניה יחודית לעיסוק בעיניינם, ושמעמדה שווה לזה של בית המשפט, וזאת על מנת להקנות להחלטותיה תוקף וכוח, המסור להכרעות של בית המשפט.

בירורה של בקשה בעיניין הפרה, עשויה, לידרוש לא אחת, בירור עובדתי ולעיתים אף שמיעת ראיות.

הדבר דורש הכרות עם דקויות בהחלטה שניתנה, עם "רוחה" של ההחלטה ועם הרקע לה , כולם פרי יצירתו של נותן פסק הדין, המפקח על רישום המקרקעין: "בית-משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיה של כבוד המפקחת. הדרשותו לבקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט לא תוכל לשמש כר לעיון בתוכנו של פסק-הדין, במידת התאמתו לסוגיות המשפטיות הנדונות ולהלכה שנקבעה בהן וכיוצא באלו שאלות של ערעור. זאת, ממש כשם שבית-המשפט, בהידרשו לבקשה לפי פקודת-הביזיון, לא יוכל לשוב ולהרהר במידת התבונה שבה נתברך פסק-דין שלו-עצמו" (ה"פ (שלום תל אביב-יפו) 36602-03-14 נציגות הבית המשותף ברחוב לוינסקי 5 בתל אביב-יפו נ' גנמור (פורסם ביום 12.10.14)).

אני מודע להחלטות בהן הגיעו בתי המשפט למסקנה שונה, ואולם לטעמי, על בית משפט זה לילך בדרך אותה התוה לאחרונה בית המשפט המחוזי בהרכב תלתא בפסק דינו (ע"פ (נצ') 37276-07-19 אלי אלעד נ' נאוה מלכה ברסלב (פורסם ביום 3.6.20), לאחר שסקר את פסיקת הערכאות הדיוניות בנושא, והצביע על שקולי המדיניות המשפטית ועל תכלית החקיקה המובילים כולם למסקנה אליה הגיע : "1. לתפקיד המפקח על רישום מקרקעין מתמנה על פי הוראות החוק מי שכשיר להיתמנות כשופט בית משפט השלום (ראו סעיף 117(א) לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969), ומוקנות לו כל הסמכויות הנתונות לשופט שלום הדן בתביעה אזרחית (ראו סעיף 74 לחוק זה);

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה, אני קובע כי הסמכות העניינית לדון בבקשה נתונה למפקח על רישום המקרקעין שנתן את פסק הדין מושא הבקשה, כמפורט להלן.

אני מודע להחלטות בהן הגיעו בתי המשפט למסקנה שונה, ואולם לטעמי, על בית משפט זה לילך בדרך אותה התווה לאחרונה בית המשפט המחוזי בהרכב תלתא בפסק דינו (ע"פ (נצ') 37276-07-19 אלי אלעד נ' נאוה מלכה ברסלב (פורסם ביום 3.6.20), לאחר שסקר את פסיקת הערכאות הדיוניות בנושא, והצביע על שיקולי המדיניות המשפטית ועל תכלית החקיקה המובילים כולם למסקנה אליה הגיע : "1. לתפקיד המפקח על רישום מקרקעין מתמנה על פי הוראות החוק מי שכשיר להתמנות כשופט בית משפט השלום (ראו סעיף 117(א) לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969), ומוקנות לו כל הסמכויות הנתונות לשופט שלום הדן בתביעה אזרחית (ראו סעיף 74 לחוק זה);

בקשה לפי פקודת בזיון בית משפט.

הוראות פסק הדין עניינן של התביעות בסכסוך בין שכנים בבית משותף ביחס לבניה ושימוש של מי מהם ברכוש המשותף.

נקבע כי על הנתבעת לפעול כאמור בסעיף 107 לפסק הדין כדלקמן: "התביעה העיקרית מתקבלת במובן זה שניתן צו המורה לנתבעת לחדול מבצוע העבודות בחצר הבית המשותף ולהשיב בה את המצב לקדמותו, הן בכל הקשור לדלת שפרצה אליה, הן בכל הקשור בהגבהת וריצוף החצר, הכל כמפורט לעיל". יצוין, כי בהחלטה שניתנה בבקשה הקודמת נקבע כי הנתבעת לא קיימה הוראות אלה של פסק הדין ואף פעלה בנגוד להן, הכל כמפורט בהחלטה.

כאן מציינת המבקשת כי הפיקוח הורה למשיבים 1-2 לבטל את החדר, על ידי הסרת הרעפים והחלונות, אשר היו במסגרות אלומיניום וכי הרעפים הוחלפו בחומר אחר (פלסטיק או פיברגלס) ומסגרות האלומיניום ביריעות, אולם אין בכך כדי להפסיק את ביזוי פסק הדין.

המשיבים 6-7 חזרו על טענתם כי בגדרי פסק הדין לא ניתנה כל הוראה אופראטיבית כנגדם ועל כן לא ברור כיצד יכולים הם להפר את הוראות פסק הדין, ומכאן שיש לדחות את הבקשה נגדם תוך חיוב המבקשת בהוצאות.

...

המשיבים 6-7 חזרו על טענתם כי בגדרי פסק הדין לא ניתנה כל הוראה אופרטיבית כנגדם ועל כן לא ברור כיצד יכולים הם להפר את הוראות פסק הדין, ומכאן שיש לדחות את הבקשה נגדם תוך חיוב המבקשת בהוצאות.

דיון והכרעה לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי יש לדחות את הבקשה.

לפיכך, הבקשה נדחית.

בית משפט השלום ברמלה 17 אפריל 2023 ת"א 22532-06-19 ישראל נ' אבן ברי ואח' בפני כב' השופט הבכיר זכריה ימיני תובעים מדינת ישראל נתבעים 1.אבראהים אבן ברי ת.ז. 055800064 2.ראקיה אבן ברי ת.ז. 056863178 3.עבדול רחמן אבן ברי ת.ז. 305210114 4.מוחמד אבן ברי ת.ז. 203204748 5.חלימה אבן ברי ת.ז. 312329378 6.עבדללה אבן ברי ת.ז. 315520163 7.סויבא אבן ברי ת.ז. 322284845 פסק-דין

בשנת 2013 המיגרש הוצא למכרז על שני חלקיו, ששטחם הכולל הנו 1,067 מ"ר, ולו הנתבעים היו ניגשים למכרז היו מסתבכים עם השכן שחפץ בחלק המזרחי של החלקה; הבנייה הושלמה וראויה למגורים, וחלק מבני המשפחה גרים בתוכו והצו אינו משיג את המטרה.

צו המניעה הזמני ניתן, אך הנתבעים הפרו אותו, והתובעת הגישה לבית המשפט נגד הנתבעים בקשות לפי פקודת בזיון בית המשפט.

העדים מטעם הנתבעים היו כדלקמן: עבדאלרחמן אברהים אבן ברי אשר חזר על האמור בכתב ההגנה והתייחס לבקשה למתן צו מניעה זמני והבקשות לבזיון בית המשפט, והוסיף בסעיף 3 לתצהירו כדלקמן: "כעולה מנסח הרישום לחלקה הנ"ל שצורף לכתב התביעה, הרי שמספרה הקודם היה 39 באותו גוש. עוד חשוב להעיר כי חלקה זו הייתה ידועה בעבר כחלקה 13 בגוש 8864 (להלן-"המספר הישן").

מנסח הרישום שצרפה התובעת ומנסחי הרישום שצרפו הנתבעים עולים הפרטים כדלקמן: הרישום הוא בפנקס הזכויות, שמשמעו הוא שהמקרקעין עברו הליך של הסדר על פי פקודת ההסדר; בעבר הייתה חלקה זו כלולה בגוש 9081 חלקה 39; ביום 10.3.1974 ניתן פסק דין בו נקבע כי הבעלות במקרקעין שהיו ידועים כגוש 9081 חלקה 39 חלקה 39 הנה של מדינת ישראל; חלקה 39 הייתה בעבר בגוש 8864 ומספרי החלקות שהייתה מורכבת מהן היו 149-150, 152, 155, ו-161, בשטח כולל של 121,174 מ"ר. כל שטח זה הועבר מגוש 8864 לגוש 9081, ונרשם כחלקה 39 בגוש 9081; ביום 14.2.2010 נעשתה חלוקה של חלקה 39, וחלק מחלקה 39 הפך להיות חלקה 67 בשטח 1,067 מ"ר; בשנת 2016 נרשמה חלקה 67 בלישכת רישום המקרקעין בפתח תקוה, כשזכויות הבעלות רשומות על שם מדינת ישראל; משעברו המקרקעין הליך הסדר, אזי בהתאם לסעיף 125(א) לחוק המקרקעין: "רישום בפנקסים לגבי מקרקעין מוסדרים יהווה ראיה חותכת לתכנו, אולם אין בכך כדי לגרוע מהוראות סעיפים 93 עד 97 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין [נוסח חדש], תשכ"ט-1969." על כן, ככל שיש לנתבעים טענות והשגות לגבי הליך ההסדר, עליהם לפנות לבית המשפט המחוזי בכל הקשור לכך.

...

טענות הנתבעים: בכתב ההגנה טענו הנתבעים שיש לדחות את תביעת התובעת מהסיבות כדלקמן: התביעה הוגשה בשיהוי, שכן המבנה קיים כבר 20 שנה, והם נמצאים במו"מ להסדרת העניין, וכבר פורסם בעבר מכרז לשיווק המגרש; יש לדחות את טענת התובעת כי רק ביום 11.3.2019 נודע לה על הבניה, שכן טענה זו אינה עולה בקנה אחד עם צילומי האוויר של המבקשת, אשר מוכיחים את מועד הבניה הנכון; בשעת פתיחת ההליכים נגד מר בדיר, המבנה של הנתבעים היה קיים, והנתבעת לא עשתה מאומה כנגד בנייה זו; בין המבקשת לבין המשיבים ותושבים אחרים בכפר קאסם היה הסכם לפיו התובעת תפרסם את המגרש למכרז על מנת להגיע להסדר, הסכם שיש לכבדו.

בהחלטתה מיום 11.7.19 כתבה כב' השופטת גלט, שדנה בבקשה לצו מניעה זמני ובבקשות לפי פקודת בזיון בית משפט, כדלקמן: "לנוכח עדות המפקחים שהייתה מהימנה ומעוגנת בתמונות ודו"חות, אני דוחה את טענות המשיבים לפיה מדובר במבנה המאוכלס כבר על פני תקופה. מהתמונות עולה בבירור שמדובר במקום שאינו ראוי למגורי אדם, נכון ליום 24.6.19, מועד בו התקיים הדיון הראשון בבקשה בפני.

סבור אני שיש לדחות טענה זו של הנתבעים מהסיבות כדלקמן: מר וינר נשאל בחקירה הנגדית על עניין זה והשיב כי רמ"י לא נותנת פרס לפולשים על ידי הקצאת מגרשים אליהם פלשו; הקצאת מגרשים לפולשים מהווה תמריץ שלילי להמשיך ולפלוש למקרקעין על מנת לקבל זכויות במקרקעין אלו, ודבר זה יביא למצב שבו "כל דאלים – גבר"; אם למר מועאד בדיר שהיה חולה אונקולוגי לא הסכימה התובעת להקצות לו את המגרש אליו פלש, קל וחומר שלנתבעים שלא המציאו כל מסמך רפואי לא תקצה התובעת את המגרש אליו פלשו; הקצאת מגרשים לפולשים מהווה חריגה בלתי סבירה מסדרי מינהל תקין.

לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את טענת הנתבעים בדבר סבירות הקצאת המגרש לנתבעים.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, תוצאת פסק הדין הינה כדלקמן: אני מורה לנתבעים ו/או מי מהם ו/או מי מטעמם ו/או בשמם לסלק את ידיהם מהמקרקעין הידועים כחלקה 67 בגוש 9081 (להלן-"המקרקעין") ולהחזיר את החזקה במקרקעין לתובעת כשהם פנויים מכל אדם וחפץ; אני מורה לנתבעים ו/או מי מהם ו/או מי מטעמם ו/או בשמם להרוס את כל מה שנבנה שלא כדין על המקרקעין ולפנות מהמקרקעין את כל מה שנבנה כאמור, ולהחזיר את החזקה במקרקעין לתובעת כשהמקרקעין נקיים מכל אדם וחפץ; את האמור בסעיפים קטנים (1) ו- (2) על הנתבעים לבצע עד ליום 31.5.23; על הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת כדלקמן: את הוצאות המשפט בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל; שכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

בית משפט השלום בקריות ת"א 33722-06-18 חמדוני נ' סמניה ואח' תיק חצוני: בפני כבוד השופטת לובנה שלאעטה חלאילה תובע יוסף חמדוני, ת.ז. 056876501 ע"י ב"כ עוה"ד ס. חורייה ואח' נתבעים 1. פאוזי סמניה 056938111 ע"י ב"כ עוה"ד ג'. שחאדה 2. חסן סואעד, ת.ז. 028157816 ע"י ב"כ עוה"ד ס. משיעל ואח' 3. הועדה המקומית לתיכנון ובניה "גבעת אלונים" פסק דין

זמן שפוטי רב גם הוקדש לטפול בבקשות שונות שהגיש התובע נגד הנתבע מס' 2 לפי פקודת ביזיון בית המשפט, בגין הפרת צו מניעה שניתן נגדו.

עם זאת, ועל שאף שלא נתבקש פסק דין בהיעדר נגד הועדה לאורך כל ההליך, בסיכומיו ביקש התובע לחייב את הועדה "לבצע הריסת המדריגות". עתירה זו של התובע דינה דחייה, הן מפני שלוועדה לא ניתן יומה בבית המשפט במסגרת ההליך, ודאי לא במובן המהותי של הדברים שכן לא נתבקשה עמדתה לתביעה וגם לא לבקשה למתן פסק דין בהיעדר, שעלתה כאמור בסיכומים, והן מפני שאין עילה למתן הסעד שנתבקש.

· כשהבין התובע שהנתבעים מסרבים לפתוח את הדרך ומונעים מהעירייה פתיחתה, וכדי לשמור על שכנות טובה, עירב מכובדים בשיח איתם, ורק לאחר כשילון הפניות, פעל להגשת תביעה זו. · הנתבעים לא נענו לבקשותיו של התובע לאפשר לו להעביר קו ביוב וחשמל לחיבור הבית שבנה, מהדרך המאושרת.

...

עוד נקבע "כעולה הן מהעתירה והן מתשובות המשיבים 1-3 (העירייה ושני הנתבעים בהליך זה – הערה שלי, ל.ש.ח) העותר 1 בנה בחריגה מהיתר הבנייה שקיבל. כפי שתיאר העותר 1 ...יש הפרשי גובה, והוא החליט על דעת עצמו לבנות קיר תומך שלא נכלל בהיתר, ולשפוך מילוי ליצירת משטח בגובה של 1.5 מטר מעל גובה המפלס המתוכנן, כך שכיום יש הפרש גבהים. למרות זאת הצהיר העותר 1 שבנה לפי ההיתר....בנסיבות אלה, אין פלא שמהנדס המשיבה 1 הגיע למסקנה שלא ניתן לסלול את דרך הגישה וכי נבנה קיר תומך מבטון בניגוד להיתר, כך שגם הגישה למגרשו של העותר חסומה. לפיכך, קיימה ועדת ההנדסה בעירייה דיון חוזר, והמליצה לערוך תוכנית מפורטת לכל המתחם ולבטל את ההחלטה הקודמת, והמלצה זו התקלה על ידי המשיבה 1" (עמ' 2 לפסק הדין).

התובע לא טען לעילה של הפרת חובה חקוקה, לא במפורש ולא ברמיזה, וממילא לא נדרש לניתוח היסודות המצדיקים מתן סעד מכוחה של עוולה זו. עם זאת, גם אם נדלג על משוכה זו ונבחן אם התקיימו יסודות העוולה, הרי שלנוכח 'האמירה' של העירייה לפיה במצב הדברים היום, לא תוקם הדרך, לנוכח הפרשי הגובה אשר יצרו מכשול טופוגרפי שמונע את סלילת הדרך ולנוכח חסימת דרך הגישה ע"י הקיר התומך שהתובע עצמו בנה, המסקנה היא שהתובע לא הצביע על נזק עקב הבנייה של הנתבעים, ומכאן שאין מקום למתן סעד מכוח עוולה זו. לעניין התשתיות שמבקש התובע להעביר, הרי שחרף טרוניתו הקשה בסיכומים כלפי הנתבעים בשל כך שלא אפשרו לו העברת תשתיות בחלקותיהם "בהתאם לחוק", לא הובהר באיזה חוק מדובר ומה העילה שיש לתובע בהקשר זה. מהי העילה מכוחה זכאי התובע, אדם פרטי, להעביר תשתיות של מים, ביוב וחשמל בחלקותיהם הפרטיות של הנתבעים ללא הסכמתם?! העובדה כי נעשו לא מעט ניסיונות, ע"י בית המשפט, בדיונים שהתקיימו בהליך, למצוא פתרון שיאפשר העברת התשתיות בחלקות הנתבעים, תוך פגיעה מינימלית בהם, אינה הופכת את שאלת התשתיות לשאלה המחייבת הכרעה, כשזו לא עלתה בכתב התביעה, וודאי שאינה מאפשרת לדלג על השאלה המשפטית בעניינה.

סוף דבר לאור האמור, אני קובעת כי במצב הדברים נכון ליום פסק הדין, אין עילה למתן הסעד המבוקש, ודין התביעה נגד הנתבעים להידחות.

אני מורה אפוא על דחיית התביעה נגד הנתבעים 1 ו-2, ועל מחיקתה נגד הנתבעת 3.