בקשה לבזיון בית משפט בגין הפרת פסק דין בתביעת מקרקעין

המבקשת פנתה בבקשה לביטול העיקולים ומשלא התקבלה כל היתייחסות הוגשה התובענה בה ניתן כעת פסק דין זה. המבקשת טוענת שיש לבטל החיוב שכן לדבריה – "המבקשת קיימה את ההחלטה מה גם וחשוב מכך – לא קיימת החלטה שיפוטית שקובעת כי ההחלטה מיום 26.11.15 לא קויימה ו/או החלטה שיפוטית שקובעת כי יש להטיל קנס על המבקשת בגובה מסוים ועבור תקופה מסוימת בגין הפרת ההחלטה". חלק שני – דיון והכרעה אין לקבל התובענה אין מקום לקבל התובענה ולבטל החלטות שהתקבלו בהתאם לפקודת ביזיון בית משפט.

עם זאת במסגרת הסכם הפשרה שנעשה בפרוטוקול בית המשפט וקיבל תוקף של החלטה נקבע כי המשיבה 2: "לא תתנגד לבקשה אשר תגיש המשיבה [קרי המבקשת כאן – א.ב] לביטול ההחלטה מיום 26.11.15 המחייבת את המשיבה בתשלום קנסות לפי הפקודה לביזיון בית משפט" (ההדגשות לא במקור) בהחלטה ובהסכם הפשרה לא נקבע וממילא לא הוסכם שהמבקשת כאן לא הפרה את פסה"ד. ההיפך הוא הנכון – הקביעה וההסכמה לפיה המשיבה 2 לא תתנגד לביטול הקנסות היא המלמדת שהמבקשת ידעה אודות הטלת הקנסות ולא כללה בהסכם בין הצדדים כל הצהרה לפיה נכס המקרקעין פונה כדין ובמועד.

...

ביום 26/11/2015, לאחר שהתקבלה תגובת המבקשת וכן התקיים דיון ניתנה החלטה הקובעת קנסות כספיים ככל שהמבקשת לא תפנה את חלקה מס' 95, וכלשון ההחלטה: "אני קובע כי היה והמשיבה [תמר פלד – א.ב] וכל מי מטעמה לא יפנו את חלקה 95 עד ליום 1.12.2015 תשלם המשיבה לאוצר המדינה קנס בשיעור 500 ₪ ליום עד לפינוי חלקה 95. קנס נוסף בשיעור של 1,000 ₪ ליום ישולם על ידי המשיבה אם יקבע לאחר הפינוי שהיתה הפרה נוספת של צו הפינוי" המבקשת טוענת שהיא אכן פינתה את חלקה 95 במועד.

אשר על כן ותוך הבהרה שאין בכך כדי לבטל את ההחלטה מיום 26/11/2015 או לבטל הקנסות – אני קובע כי התחשיב הנכון לקציבת הקנס (קרן) יחושב לפי מכפלת הסך של 500 ₪ במספר הימים שבין 1/12/2015 לבין 20/7/2016.

סוף דבר אני דוחה הבקשה לביטול החלטת בית משפט השלום בה"פ 8669-08-12 מיום 26/11/2015; אני דוחה הבקשה להצהיר על בטלות קנסות והודעות קנס שנשלחו למבקשת וכן לביטול הליכי עיקול מכולם.

בית משפט השלום בירושלים ת"א 17138-08-19 ישראל נ' שלו ואח' תיק חצוני: בפני כבוד השופטת קרן מילר תובעת ונתבעת שכנגד מדינת ישראל – רשות מקרקעי ישראל נתבעים ותובעים שכנגד 1. אליהו שלו 2. ניסן שלו 3. א.נ. שילו בע"מ 4. בית נקופה בע"מ מושב עובדים להתיישבות שיתופית (פורמלית) ב"כ התובעת והנתבעת שכנגד עו"ד יעל רוד סליטן ב"כ הנתבעים והתובעים שכנגד עו"ד אופיר עוזרי פסק דין (חלקי)

בשנת 1999 הגישה התובעת והנתבעת שכנגד (להלן "רמ"י") כתב תביעה מתוקן כנגד הנתבעים 1-2 והנתבעת 4 (ת"א 21071/94) במסגרתו התבקש בית המשפט לחייב את הנתבעים 1-2 להרוס מחסן שהוקם בחלקות ב' ללא היתר ולחייבם להפסיק את הבנייה במקרקעין.

להתנהלות זו ישנה עלות ועמדו על כך בתי המשפט במקרים דומים: "משך שנים התנהלו המערערים בנגוד לחוק, תוך שהם מבזים את החלטות בית המשפט משל לא ניתנו. במשך שנים עשו המערערים שימוש במקרקעין בנגוד לחוק, תוך שהם גורפים רווחים ומבלי שישלמו עבור השמוש המסחרי שנעשה במקרקעין. המערערים לא קיימו החלטות בית המשפט להרוס את המבנים שניבנו במקרקעין שלא כדין, על אף שכל הארכות שניתנו להם חלפו, כך שהמינהל נאלץ לסייע בבצוע ההריסה. להתנהלות זו של המערערים ישנן עלויות ועליהם לשאת בהן" (ע"א (מחוזי ב"ש) 24603-06-13 מלכיאל נ' מינהל מקרקעי ישראל, פסקה 9 (16.2.2014) (להלן "עניין מלכיאל")).

לאור היתנהלות הנתבעים כפי שפורטה, היתנהלות שהראתה כי קשה לסמוך על כך שיכבדו את הוראות החוזה ואף הוראות הניתנות במסגרת פסקי דין והחלטות, ולאור ההפרה במשך שנים רבות שמעלה חשש ממשי גם להפרות עתידיות, ולאור העובדה שהוכחה, כפי שיפורט בהמשך, כי גם בעת הגשת התביעה עדיין היו הפרות במקרקעין, אני סבורה כי אין מדובר בסעד תיאורטי בלבד ואין כל מניעה לתיתו.

...

שתי התכליות האמורות, ארכה לצורך הסדרה בלבד, ותמריץ להפסקת השימוש החורג, מובילות למסקנה כי כוונת ההסכם הייתה שככל שיפרו הנתבעים את ההסכם ולא יפסיקו את השימוש החורג יאלצו לשלם דמי שימוש מיום מתן פסק הדין.

אני סבורה כי יש לקבל את עמדת רמ"י. בהסכם הפשרה בין הצדדים לא הוגדרו דמי השימוש בהם יחויבו הנתבעים או העקרונות לקביעתם, וכל שנקבע הוא כי ישולמו דמי שימוש ראויים עפ"י קביעת השמאי מטעם התובע, דהיינו מטעם רמ"י. העולה מן האמור הוא כי דמי השימוש יקבעו בהתאם לנהלי רמ"י במועד בו יחושבו דמי השימוש.

סיכום בהתאם לקביעות דלעיל, התביעה לסילוק יד נדחית.

בבקשה טענה המבקשת כי יש מקום שבית המשפט יעשה שימוש בסמכותו לפי פסעיף 6 לפקודת בזיון בית משפט כנגד המשיבה, עריית טירת הכרמל, ולחייב אותה ונושא המשרה בה, לרבות ראש הערייה ומנכ"ל הערייה בסנקציות כספיות לטובת אוצר המדינה בגין הפרה ביודעין ובכוונה תחילה של צו הביניים אשר ניתן על ידי בית משפט זה, מפי כב' השופט רניאל, בהסכמת המשיבה, ביום 30.6.22.

במסגרת אותה בקשה, עידכנה הערייה את בית המשפט כי הגישה ביום 18.8.22 תביעת פינוי נגד העותרת לבית משפט השלום בחיפה, במסגרתה מבקשת הערייה את סילוק ידה של העותרת מהמקרקעין.

עם זאת, טענה המשיבה כי ההפרה של צו הביניים תוקנה, וכפי שפורט בבקשתה לביטול הדיון ולמתן פסק דין מיום 18.8.22, הערייה מתחייבת שלא למנוע מהעותרת גישה לחדרים ולמחסנים עד לפסק הדין בתביעת הפינוי שהוגשה לבית משפט השלום.

על כך אומר כי ראש הערייה בחר, גם במקרה דנן, באופן ברור ומכוון, שלא להתייצב באולם ביהמ"ש, שלא להגיש תצהיר בתמיכה לתשובה לבקשה לפי פקודת בזיון בית משפט – ולא מצאתי באף אחד מפסקי הדין, אליו הפנה ב"כ המשיבה, אסמכתא המחייבת את בית משפט זה, שלא ליתן סעדים לפי פקודת בזיון בית משפט, כאשר גורם רם דרג כראש עריית טירת הכרמל מבזה את בית המשפט, לא רק בעצם הפרת הצוו שניתן על ידו, אלא גם בעצם העובדה שמבקש הוא לשלול מבית המשפט את הסמכויות הנתונות לו על פי דין ולהעמיד את בית המשפט בפני עובדה מוגמרת שהוא אינו מכיר, לא בסמכותו של בית המשפט ובצורך לכבדו ולהתייצב לדיון, גם אם נפלה שגגה כלשהיא בהפרת צו הביניים.

...

בנסיבות האמורות, בהעדר ראייה לתיקון ההפרה על ידי המשיבה, אני מורה על כך שהבקשה לפי פקודת בזיון בית משפט מתקבלת.

אשר על כן, אני מורה על חיובו באופן אישי של ראש עיריית טירת הכרמל מר אריה טל, בקנס יומי בסך 1,500 ₪, אשר ישולם לאוצר המדינה מדי יום, עד אשר תוגש לבית המשפט ראייה לכך שצו הביניים בהחלטה שניתנה בדבר קיומו - מכובדת על ידי העירייה.

ככל שתהא החלטה סופית וחלוטה אשר יש בה כדי לשנות מפסק הדין בעתירה דנן, ולגבור על הוראותיו – תפעל המשיבה לפי מיטב שיקול דעתה לרבות בדרך של פנייה מתאימה לבית משפט זה. אשר על כן אני מורה על קבלת העתירה נשוא תיק עת"מ 55664-06-22.

רקע עובדתי התובעים הגישו תביעה כספית, במסגרתה עתרו לחייב את הנתבעים בסך- 265,000 ₪ הכולל פיצוי בסך 165,000 ₪ בגין הפרת הסכם המכר ורשלנות עו"ד (נתבע 1) בקיומו וכן בגין פיצוי מוסכם בסך- 100,000 ₪ בגין אי קיום הסדר פשרה בין הצדדים, בגין אותו הסכם מכר, אשר קיבל תוקף של פסק דין.

ביום 27.04.15 ניתן פסק דין משלים לאחר שהתובעים בחרו באכיפת הסכם המכר ולפיכך נדרשו, כפי שנקבע בפסק הדין, להשלמת התמורה בסך- 1,203,900 ₪, אלא ששוב לא עלה בידי הצדדים להשלים את העסקה ולפיכך הגישו התובעים, במסגרת אותה תובענה, בקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט כנגד הנתבע 2 והוריו.

לאחר שעדיין טרם הושלמה העסקה כאמור, בחלוף כשנתיים וחצי, בדיון בבקשת הביזיון מיום 07.02.18 , ניתנה החלטת כב' הש' רוזין הדוחה את בקשת ביזיון בית המשפט תוך שבית המשפט מציין כי המחלוקות העיקריות בין הצדדים נוגעות לעיכוב תשלום יתרת התמורה ותשלומי הרבית שהצטברו במהלך השנים, בעקבות העיכוב וכן מחלוקת בעיניין הפרת הסכם המכר וסוגיית הפצוי המוסכם, עת סוגיות אלה יתבררו ויוכרעו במסגרת התובענה אשר הוגשה בבית משפט השלום בקריית גת. ( הדגשה שלי-א.ז.).

בהמשך הדברים וכפי העולה מפסק דינו של כב' סגן הנשיא י' ברוזה האמור, מיום 03.11.19- שולמו דמי ההסכמה לרשות מקרקעי ישראל ובקופת בית המשפט נותר סך- 300,000 ₪ , בה בעת ששומת מס השבח נותרה בסך- 700,000 ₪ .

...

בנוסף לאמור מצא בית המשפט לקבוע דיון נוסף לצורך מעקב אחר ביצוע ההסדר בין הצדדים תוך קביעה כי על עו"ד חנגל להתייצב אף הוא.

סיכום התוצאה היא אפוא שהתביעה נדחית כלפי שני הנתבעים כאחד.

בית משפט השלום ברמלה 17 אפריל 2023 ת"א 22532-06-19 ישראל נ' אבן ברי ואח' בפני כב' השופט הבכיר זכריה ימיני תובעים מדינת ישראל נתבעים 1.אבראהים אבן ברי ת.ז. 055800064 2.ראקיה אבן ברי ת.ז. 056863178 3.עבדול רחמן אבן ברי ת.ז. 305210114 4.מוחמד אבן ברי ת.ז. 203204748 5.חלימה אבן ברי ת.ז. 312329378 6.עבדללה אבן ברי ת.ז. 315520163 7.סויבא אבן ברי ת.ז. 322284845 פסק-דין

צו המניעה הזמני ניתן, אך הנתבעים הפרו אותו, והתובעת הגישה לבית המשפט נגד הנתבעים בקשות לפי פקודת בזיון בית המשפט.

העדים מטעם הנתבעים היו כדלקמן: עבדאלרחמן אברהים אבן ברי אשר חזר על האמור בכתב ההגנה והתייחס לבקשה למתן צו מניעה זמני והבקשות לבזיון בית המשפט, והוסיף בסעיף 3 לתצהירו כדלקמן: "כעולה מנסח הרישום לחלקה הנ"ל שצורף לכתב התביעה, הרי שמספרה הקודם היה 39 באותו גוש. עוד חשוב להעיר כי חלקה זו הייתה ידועה בעבר כחלקה 13 בגוש 8864 (להלן-"המספר הישן").

מנסח הרישום שצרפה התובעת ומנסחי הרישום שצרפו הנתבעים עולים הפרטים כדלקמן: הרישום הוא בפנקס הזכויות, שמשמעו הוא שהמקרקעין עברו הליך של הסדר על פי פקודת ההסדר; בעבר הייתה חלקה זו כלולה בגוש 9081 חלקה 39; ביום 10.3.1974 ניתן פסק דין בו נקבע כי הבעלות במקרקעין שהיו ידועים כגוש 9081 חלקה 39 חלקה 39 הנה של מדינת ישראל; חלקה 39 הייתה בעבר בגוש 8864 ומספרי החלקות שהייתה מורכבת מהן היו 149-150, 152, 155, ו-161, בשטח כולל של 121,174 מ"ר. כל שטח זה הועבר מגוש 8864 לגוש 9081, ונרשם כחלקה 39 בגוש 9081; ביום 14.2.2010 נעשתה חלוקה של חלקה 39, וחלק מחלקה 39 הפך להיות חלקה 67 בשטח 1,067 מ"ר; בשנת 2016 נרשמה חלקה 67 בלישכת רישום המקרקעין בפתח תקוה, כשזכויות הבעלות רשומות על שם מדינת ישראל; משעברו המקרקעין הליך הסדר, אזי בהתאם לסעיף 125(א) לחוק המקרקעין: "רישום בפנקסים לגבי מקרקעין מוסדרים יהווה ראיה חותכת לתכנו, אולם אין בכך כדי לגרוע מהוראות סעיפים 93 עד 97 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין [נוסח חדש], תשכ"ט-1969." על כן, ככל שיש לנתבעים טענות והשגות לגבי הליך ההסדר, עליהם לפנות לבית המשפט המחוזי בכל הקשור לכך.

...

טענות הנתבעים: בכתב ההגנה טענו הנתבעים שיש לדחות את תביעת התובעת מהסיבות כדלקמן: התביעה הוגשה בשיהוי, שכן המבנה קיים כבר 20 שנה, והם נמצאים במו"מ להסדרת העניין, וכבר פורסם בעבר מכרז לשיווק המגרש; יש לדחות את טענת התובעת כי רק ביום 11.3.2019 נודע לה על הבניה, שכן טענה זו אינה עולה בקנה אחד עם צילומי האוויר של המבקשת, אשר מוכיחים את מועד הבניה הנכון; בשעת פתיחת ההליכים נגד מר בדיר, המבנה של הנתבעים היה קיים, והנתבעת לא עשתה מאומה כנגד בנייה זו; בין המבקשת לבין המשיבים ותושבים אחרים בכפר קאסם היה הסכם לפיו התובעת תפרסם את המגרש למכרז על מנת להגיע להסדר, הסכם שיש לכבדו.

בהחלטתה מיום 11.7.19 כתבה כב' השופטת גלט, שדנה בבקשה לצו מניעה זמני ובבקשות לפי פקודת בזיון בית משפט, כדלקמן: "לנוכח עדות המפקחים שהייתה מהימנה ומעוגנת בתמונות ודו"חות, אני דוחה את טענות המשיבים לפיה מדובר במבנה המאוכלס כבר על פני תקופה. מהתמונות עולה בבירור שמדובר במקום שאינו ראוי למגורי אדם, נכון ליום 24.6.19, מועד בו התקיים הדיון הראשון בבקשה בפני.

סבור אני שיש לדחות טענה זו של הנתבעים מהסיבות כדלקמן: מר וינר נשאל בחקירה הנגדית על עניין זה והשיב כי רמ"י לא נותנת פרס לפולשים על ידי הקצאת מגרשים אליהם פלשו; הקצאת מגרשים לפולשים מהווה תמריץ שלילי להמשיך ולפלוש למקרקעין על מנת לקבל זכויות במקרקעין אלו, ודבר זה יביא למצב שבו "כל דאלים – גבר"; אם למר מועאד בדיר שהיה חולה אונקולוגי לא הסכימה התובעת להקצות לו את המגרש אליו פלש, קל וחומר שלנתבעים שלא המציאו כל מסמך רפואי לא תקצה התובעת את המגרש אליו פלשו; הקצאת מגרשים לפולשים מהווה חריגה בלתי סבירה מסדרי מינהל תקין.

לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את טענת הנתבעים בדבר סבירות הקצאת המגרש לנתבעים.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, תוצאת פסק הדין הינה כדלקמן: אני מורה לנתבעים ו/או מי מהם ו/או מי מטעמם ו/או בשמם לסלק את ידיהם מהמקרקעין הידועים כחלקה 67 בגוש 9081 (להלן-"המקרקעין") ולהחזיר את החזקה במקרקעין לתובעת כשהם פנויים מכל אדם וחפץ; אני מורה לנתבעים ו/או מי מהם ו/או מי מטעמם ו/או בשמם להרוס את כל מה שנבנה שלא כדין על המקרקעין ולפנות מהמקרקעין את כל מה שנבנה כאמור, ולהחזיר את החזקה במקרקעין לתובעת כשהמקרקעין נקיים מכל אדם וחפץ; את האמור בסעיפים קטנים (1) ו- (2) על הנתבעים לבצע עד ליום 31.5.23; על הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת כדלקמן: את הוצאות המשפט בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל; שכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.