בקשה לבזיון בית משפט בגין אי קיום פסיקתא בתביעת חוב

הרקע לבקשה והחלטות בימ"ש קמא המבקש, שהוא עורך דין במקצועו, הגיש תביעה לבית משפט קמא, למתן פסק דין הצהרתי (להלן: "תביעת המבקש") לביטול שני עיקולים שהטיל משיב 2 - בנק לאומי לישראל בע"מ (להלן: "הבנק") בתאריכים 06.09.2020, ו- 31.01.2021, במסגרת הליכי הוצאה לפועל המתנהלים בלישכת ההוצאה לפועל בחיפה, בתיקים מס' 13-12668-12-4, 13-06125-12-5, על כספים המגיעים לו, לפי הנטען, ממשיב 1 (להלן: "המשיב") ואשר "הוחזקו" אצל משיבות 2-3 (להלן: "חברות הביטוח").

בכתב התביעה שהוגש לתיק קמא, ביום 29.07.2021, טען המבקש, שהוא זכאי לקבל את הכספים, מכוח משכונות שנרשמו לטובתו ברשם המשכונות בתאריכים 09.07.2020 ו- 02.01.2020 (להלן: "המשכונות") וזאת - כתשלומי שכר טירחה, אשר מגיעים לו מאת המבקש, עבור שירותים משפטיים, ייצוג, וחוב ישן, על פי שני הסכמי שכר טירחה שנחתמו בין המבקש לבין המשיב.

ביום 25.10.21, לאחר שחברות הביטוח (האוחזות בכספים) וכן הבנק לא הגישו כתב הגנה בתביעת המבקש, הגיש המבקש בקשה למתן פסק דין בהיעדר הגנה, וביום 26.10.2021 ניתן פסק דין הצהרתי, כמבוקש בתביעה ונחתמה פסיקתא מתוקנת.

החלטה מיום 14.03.2022, שניתנה בעקבות אי החזרת הכספים ובקשת ביזיון שהגיש הבנק, בה הורה בית משפט קמא למבקש להשיב את הכספים על ידי הפקדתם בקופת בית המשפט.

חריגה מכלל זה תיעשה בנסיבות שבהן קיים חשש כי כתוצאה מהחלטת הביניים, יתנהל המשפט בערכאה הדיונית באופן שגוי, או שיגרם נזק למבקש, והמשך הדיון כרוך בהשקעת משאבים יוצאי דופן, אז תגבר הנטייה להעתר לבקשה למתן רשות ערעור.

...

חריגה מכלל זה תיעשה בנסיבות שבהן קיים חשש כי כתוצאה מהחלטת הביניים, יתנהל המשפט בערכאה הדיונית באופן שגוי, או שיגרם נזק למבקש, והמשך הדיון כרוך בהשקעת משאבים יוצאי דופן, אז תגבר הנטייה להיעתר לבקשה למתן רשות ערעור.

כן ראו: רע"א 7913/14 תרכובת ברום בע"מ נ' הדס חצב (8.2.2015)) שם נפסק:"ההצדקה לדון בטענות כלפי החלטת ביניים ... במסגרת בקשת רשות ערעור, בטרם הסתיים ההליך כולו, מהטעם שיש אפשרות שהמשך הדיון יתברר בסופו של דבר כמיותר, שמורה למקרים קיצוניים בהם המשך הדיון כרוך בהשקעת משאבים יוצאת דופן וכד". התערבותה של ערכאת הערעור בהחלטות ביניים של הערכאה הדיונית תיבחן בהתאם "למידתו ולעוצמתו של הצורך בהכרעה מידית בשאלת נכונותה של החלטת הביניים". ראו לדוגמה: רע"א 7682/06 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' אלוש (25.6.2007).

התוצאה הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.

עוד קבע בית המשפט כי אין בכך שהנתבעים הפרו הפרה יסודית את ההסכם, כמו גם בכך שהתובעת הקדימה לבקשתה בקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט (המניחה שההסכם תקף) ובקשה למינוי כונס נכסים (המניחה שההסכם בטיל או בטל), כמו גם העובדה שביצוע התשלום הינו תנאי מתלה שאי קיומו יפקיע את תוקפו של ההסכם – בכדי להביא לדחיית הבקשה.

היא מבקשת לגבות יתרת החוב של 720,000 ₪ בהוצאה לפועל וכך לשכלל המכר של זכויותיה, שנקבע בהסכם.

בהקשר זה יצוין כי סעיף 29 לחוק החוזים קובע כי: "היה חוזה מותנה בתנאי והתנאי לא נתקיים תוך התקופה שנקבעה לכך, ובאין תקופה כזאת – תוך זמן סביר מכריתת החוזה, הרי אם היה זה תנאי מתלה – מתבטל החוזה, ואם תנאי מפסיק – מתבטלת ההתנאה". נוכח הוראות אלה דן בית המשפט (כב' השופט י' פרידמן) בשאלה האם זכאית התובעת לפסיקתא כמבוקש נוכח אי קיום התנאי המתלה.

ה.2 - האם זכאית התובעת לביטול ההסכם בשל אי קיום תנאי מתלה נוכח הסכמתה להארכת תוקפו של התנאי המתלה משקבעתי כי הפסיקתא אינה ממצה את פסק הדין והתובעת רשאית לחזור ולתבוע על-פי פסק הדין, מתעוררת שאלה נוספת והיא, האם זכאית התובעת לתבוע את ביטול ההסכם בשל אי קיום התנאי המתלה נוכח הסכמתה להארכת תוקפו.

...

אני מורה על ביטול הסדר התשלומים.

בנסיבות העניין אני מורה כי כל צד יישא בהוצאותיו.

אני קובעת את התיק לתזכורת פנימית ומתן הנחיות בעניין מינוי כונס הנכסים ביום 2.12.2021.

התובע עתר בבקשה לפי פקודת ביזיון בית משפט, לאכוף על המשיבות בקנס ובמאסר לקיים את פסק הבוררות שניתן פסק דין לאישורו ביום 29.07.21.

ראשית ייאמר, כי יש לדחות את טענת המבקשת כי יש להורות על קבלת בקשתה בשל אי התייצבותה של גב' לינצר לדיון.

כאמור, המבקשת הסכימה להמלצת בית המשפט לדחיית התביעה נוכח פסק הבוררות מחודש אוקטובר 2021, הגם שסברה כי הוא ניתן שלא כדין ויש לה עילה לביטולו.

נציג המבקשת, מר פריימן, ציין בדיון כי "לפי מיטב ידיעתי העיקול של 4.5 מיליון ₪ לא קיים", אך לצד זאת, מיד לאחר מכן טען לכך שהחוב עודכן והוא אינו יודע "אם צימצמו את העיקול או הסירו". באשר למחיקת השעבודים של הצדדים השלישיים, הרי שאין הוראה בפסק הבוררות על מחיקת השעבודים של צדדים שלישיים.

גם באשר לתשלום הנוגע לפרסומים של זוועהיל, יש צדק בטענת המשיבה, כי אין מדובר בחוב ברור ופסוק שניתן לאכוף אותו במסגרת בקשה לפי פקודת בזיון בית משפט.

...

מעבר לכך יצוין, כי גם לגופו של עניין יש לדחות את הבקשה, בשל אותה סיבה שהיא נדחתה בחודש אוקטובר, בהסכמת המבקשת.

לדבריו, "אני סבור שמדובר במאות אלפי שקלים... כמה אני לא יודע" והוסיף "היות והרשימה, נספח 7, היא רשימה חלקית מתוך 7 שנים, נבצר ממני לעשות תשובה מדויקת". בשל כך הוא ביקש כי בית המשפט יורה למשיבות להציג את הדו"ח עם האסמכתאות של הפרסומים בשבע השנים האחרונות.

בצדק נטען, כי המסמך שהוצג על ידי המבקשת מיום א' אלול תשפ"א (נספח ז' לתשובת המבקשת לתגובת המשיבות), אין בו כדי לסייע בעניין זה. בשים לב לאמור, הבקשה נדחית.

לאחר שהמבקשת לא קיבלה הסברים מספקים מהמשיבים לפשר הפסקת העברת הכספים מפירות העזבון אליה, ולאחר שהמשיבים טענו שהמבקשת כלל לא הייתה זכאית לקבל פירות מהמקרקעין השייכים להם וכל השנים הפירות הועברו רק "לפנים משורת הדין", הגישה המבקשת את התובענה דנן.

משביום 31.7.22 חלף המועד בו היה על המשיבים לקיים את פסק הדין והוא לא קוים, פנה ב"כ המבקשת שוב לעו"ד אינדיג ולב"כ המשיבים 4-2 במכתב בו התרה שאם לא יקוים פסק הדין, המבקשת תיאלץ לפתוח בהליכי ביזיון בית המשפט.

עו"ד אינדיג עצמו הצהיר במסגרת גילוי המסמכים, שבידיו כעשרים קלסרים ומכאן שאת רוב רובו של החומר שבידיו הוא לא הפקיד בבית המשפט ולפיכך הוא ביזה וממשיך לבזות את פסק הדין.

כפי שנקבע בת"א (ת"א) 31544-04-18 נילי וינברג נ' איתן סגל עו"ד (31.8.21) ע"י כב' השופט גונטובניק (סעיף 51): "הנתבע טוען כי לא מוטלת עליו החובה למסור את המידע לתובעת נוכח היתיישנות, אך דינה של טענה זו להדחות. החובה למסור את המידע היא חלק מחובות האמון שהוא חב בהן. חובה זו עומדת על רגליה שלה, גם לאחר סיומה של הנאמנות. למעשה היא לא מתיישנת. חלוף הזמן יכול להביא את הנהנה או את יורשיו למצב דברים בו כל החומרים הרלוואנטיים בוערו ואינם עוד. אך ככל שקיימת האפשרות לסייע ואין סיבה שלא לסייע בקבלת המידע, קמה החובה המוטלת על הנאמן לסייע לנהנה או ליורשיו לקבלו.

...

סיכומו של דבר: ההחלטה בדבר עיכוב הביצוע חלה גם על כל המסמכים המצויים אצל עו"ד אינדיג.

יחד עם זאת, משההליכים לפי פקודת ביזיון בית המשפט הם הליכים "מעין פליליים" אני מורה למשיבים ועו"ד אינדיג להפקיד במזכירות ביהמ"ש את כלל המסמכים המצויים ברשותו של עו"ד אינדיג וקשורים לנכסים נשוא ההליך העיקרי (לרבות, הקלסרים והתיקים המשרדיים שהצהיר עו"ד אינדיג בתצהיר גילוי מסמכים כללי וספציפי שמצויים ברשותו) והכל בהתאם להוראה האופרטיבית וזאת בתוך 30 יום מהיום.

ככל שמלוא המסמכים לא יופקדו במועד, ישלמו המשיבים ועו"ד אינדיג קנס בגובה של 1,000 ₪ בגין כל יום שמלוא המסמכים לא הופקדו.

בדיון בצו המניעה שהתקיים בפני בחודש אוגוסט 2022, עלו מחלוקות נוספות שנגעו לפיטורי עובדים שביצעה אורן מזרח (לטענת הסוכנות ואגרונוב שלא כדין), טענה להעמסת עלויות על מיזם פלמינגו על ידי הסוכנות ואגרונוב (משרדים, הוצאות רכב לעובדים ועוד) והצורך בפרעון חוב לבית התכנה שעל פי טענת הסוכנות ואגרונוב אחראי לתפעל את המיזם.

לאחר קיומו של הדיון התגלעו מחלוקות נוספות בין הצדדים, הוגשה בקשה לביזיון בית המשפט בנוגע ליישומה וקיומה של החלטתי בבקשה לסעד זמני, הוגשה תביעה שכנגד על ידי הסוכנות ואגרונוב שהנה, בין היתר, תובענה כספית להשלמת התמורה שעל אורן מזרח לשלם לסוכנות ואגרונוב בגין מיזם פלמינגו, דרישה לתשלום דמי ניהול לאגרונוב, לתשלום ריווחי מיזם פלמינגו ועוד, והכל על רקע טענות להפרות ההסכמים בין הצדדים.

...

לעניין זה ראו גם את האמור בספרו של ד"ר י' מרזל "דיני פסלות שופט" (2006), 258: "...עורך דין לא ייטול על עצמו מלכתחילה ייצוג בנסיבות שיש בהן כדי להביא לפסילה אוטומטית של השופט בשל עצם הייצוג. ודוק: אין הכרח, כי בשל קבלת הייצוג ייפסל השופט בפועל. די בכך שיש לעורך הדין 'יסוד להניח' כי השופט ייפסל בשל כך. אכן, אין ספק כי הוראה זו פוגעת במידת מה בחופש העיסוק של עורך הדין. היא עלולה לעורר גם קשיים מעשיים לא פשוטים. עם זאת, נראה, כי שעה שנקבעו בחוק עילות לפסילת חובה של השופט, היה הכרח ביצירת מנגנון שימנע מניפולציות בייצוג שכל מטרתן פסילת השופט הדן בהליך מסוים". למען הסר ספק אצין, כי אין אני סבורה כי רצונם של הסוכנות ואגרונוב להיות מייוצגים על ידי עו"ד וקנין מקורה במניפולציה או רצון לבחור מותר אחר.

סבורני, כי מטעמים של הרמוניה חקיקתית ניתן וראוי ליישם אמת מידה דומה אף על העניין כאן, ולקבוע, כי המגבלה הקבועה בסעיף 53ב לחוק לשכת עורכי הדין תארך אף היא חמש שנים מאז החלה המניעות, ולענייננו, חמש שנים מאז מונה השותף לשעבר לשיפוט, או מאז תחילתה של כל מניעות אחרת.

לאור כל האמור הבקשה נדחית.